אלכס ליבק
| לאום | ישראלי |
|---|---|
| תחום יצירה | צילום |
אלכסנדר (אלכס) ליבַק (נולד ב-23 ביוני 1944) הוא צלם ישראלי, המתעד את החברה הישראלית דרך צילום ישיר, שאינו מבוים. במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 פרסם ליבק וממשיך לפרסם את תצלומיו במדורים קבועים בעיתונים "חדשות" ו"הארץ", אשר תרמו לביסוסו של הצילום כמדיום פובליציסטי. על יצירתו זכה בשנת 2005 בפרס ישראל בצילום.
ביוגרפיה
אלכס ליבק נולד בתל אביב בשנת 1944. אביו, משה ליבק, עלה לארץ ישראל בשנת 1922 והקים עסק לטקסטיל[1] ליבק למד בבית הספר תל נורדאו, ואחר כך בתיכון עירוני ה'. בגיל 15 או 16 קיבל את מצלמתו הראשונה, מצלמת בראוני (Brownie), מידי אביו, שהיה צלם חובב ונהג לצלם חיילים בריטים ולפתח את התצלומים בחדר חושך ארעי בחנות למזכרות שהייתה לו בצומת קסטינה (מלאכי).[2]
בשנת 1967 סיים ללימודי פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. לאחר סיום לימודיו נסע על סיפון האונייה "תיאודור הרצל" לתקופה בת כתשעה חודשים בברזיל. בברזיל התלווה לאנתרופולוג בשם אנטוניו סוארס Antonio Suarez והחל לתעד כצלם חובב את התושבים המקומיים ואת סביבתם. לאחר תשעה חודשים עבר ללונדון, שם למד בבית ספר לצילום[3]. בלונדון עבד כצלם ב־BBC, בעזרת אחד המורים שלו. ב־1971 שב לברזיל. במהלך שנות ה־70 נדד בין ריו דה ז'אנירו לבין לונדון פריז ולוס אנג'לס, באנגליה הציג תערוכה על חיי היום-יום בעיירה וולברטון ובלונדון תיעד את מהפכת הפאנק ברוק הבריטי ואת תופעת ה"Skinheads" במגרשי הכדורגל. בהוליווד עבד במשך שנתיים כצלם סטילס בסרטים. באוניברסיטת ברקלי הציג תערוכה על חיי האינדיאנים באמזונאס. בסן פרנסיסקו בגלריה Zuny הציג תערוכה של תצלומי רחוב מברזיל.
ליבק חזר לישראל למלחמת יום הכיפורים אך לא גויס. ב-1981 הגיע ליבק עם אשתו, אמנית פלסטית במקצועה, לאשקלון, כדי לתעד את פרויקט שיקום השכונות. הוא נעזר בשירותי המעבדה של סטודיו לצילום חתונות תמורת צילום שתי חתונות בשבוע. באותה שנה החל לעבוד עם רינו צרור בעיתון "אנשים" וביחד איתו עבר ל"חדשות".
באפריל 1984 צילם את התמונה שפורסמה בעיתון "חדשות" בה נראים שני אנשי שב"כ מובילים את אחד מחוטפי קו 300, כשהוא עדיין בחיים. התצלום עורר את פרשת קו 300. כאשר "חדשות" נסגר ב־1993, עבר ליבק ל"הארץ" והפך לחבר קבוע במערכת. ב"הארץ" מפרסם ליבק את המדור הצילומי "הארץ שלנו" והמדור "המאה ה־21". בנוסף צילם ל"הארץ" בשנת 2005 סדרה של תמונות שמתעדות את העוני בישראל. בשנת 2003 הוענק לליבק "פרס משרד החינוך והתרבות לצילום". בשנת 1993 הוענק לליבק פרס על שם ריטה פורצקי לצילום מטעם מוזיאון תל אביב לאומנות. בשנת 2013 הוענק לליבק פרס מוזיאון ישראל על מפעל חיים.
ב-2010 פוטר ליבק מעיתון "הארץ", כשנתיים לפני מועד יציאתו לגמלאות,[4] אך ממשיך לעבוד עבור העיתון.
פרסם חמישה ספרי צילום: "עין לציון" בעריכת דוד טרטקובר, "סרנדה תל אביבית" (שירים של אלתרמן וצילומים של ליבק), "הארץ שלנו" ו"כמו כלב" בהוצאת "כתר" (שכולו תצלומים של כלבים) ו-"ישראל: המאה העשרים ואחת".
ליבק מרצה במכללה חברתית כלכלית ומלמד קורסי צילום רחוב וצילום דוקומנטרי יחד עם פליקס לופה.
ליבק הוא חבר מרצ, בבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013 הוצב ברשימתה במקום ה-100 ובבחירות לכנסת העשרים במקום ה-101.
הוא חי עם זוגתו שרי אנסקי וילדם המשותף חיים, במרץ 2014 נפרדו השניים.
בשנת 2014 הוצגה תערוכת צילומים נדירים בהם אלכס מתעד את חייהם וסביבתם הטבעית של ילדים חולי סרטן, בשיתוף עמותת חיים.
ב-22 בדצמבר 2014 עוכב לחקירה במשך שעות אחדות, יחד עם העיתונאי גדעון לוי, בחשד של הפרת צו אלוף (על כניסתם לכפר בשטח A) והעלבת חייל.[5]
המשפט
ליבק עמד במרכזו של דיון משפטי תקדימי שעסק בהתנגשות שבין חופש היצירה לפגיעה בפרטיות. בשנת 2002 נתבע ליבק על ידי אדם חרדי שצולם על ידו במקום ציבורי על רקע תמונת פרסומת של נערה בלבוש נועז. הוא איים על ליבק לבל יצלמו אך ליבק השיב כי הצילום הוא לצורך פרטי ולא יפורסם. כעבור זמן פורסמה התמונה במדורו של ליבק "הארץ שלנו" בעיתון "הארץ". האיש תבע את ליבק על פגיעה בפרטיותו וברגשותיו. בית משפט השלום בתל אביב מצא את ליבק אשם בהפרת פרטיותו, שכן לפי נסיבות התובע היה בפרסום התמונה כדי להשפילו או לבזותו בעיני החברה שאליה הוא משתייך. היא הטילה על ליבק ועל "הארץ" סכום פיצויים בסך 20,000 ש"ח.[6]
ליבק ו"הארץ" ערערו על פסק הדין, אשר לטענתם יעקור את אומנות הצילום העיתונאי, שכן מעתה הוא יחייב צלמי עיתונות לתת את הדין על ביזיונו של אדם שצולם על ידם. בשנת 2006 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב את ערעורם וביטל את תשלום הפיצויים.[7] בפסק דינו כתב השופט כי התובע היה מודע לאופיו של המקום והוא שהה בו מתוך בחירה חופשית, ולכן היה עליו לקחת בחשבון את ההשלכות של מעשהו. התובע ערער על פסק הדין בבית המשפט העליון, ובשנת 2008 ביטלו שופטי בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והותירו את תשלום הפיצויים על כנו. השופטים נמנעו מדיון עקרוני בנושא עצמו ואת החלטתם לקבל את ערעורו של התובע תלו בהפרת הבטחתו של ליבק לתובע שלא יפרסם את התצלום.[8]
פרס ישראל
אלכס ליבק זכה בפרס ישראל לצילום לשנת 2005 התשס"ה. בנימוקי השופטים נאמר: "אין עוד צלם כאלכס ליבק המעורה כל כך בחוויה הישראלית. הוא ניחן במחויבות ומשמעת, ראיה מקורית ונוקבת, לעיתים אירונית של המציאות הישראלית על המובלעות הנידחות שלה. ליבק מצלם מתוך חירות מחשבתית ואמפטיה ומתוך התבוננות פואטית במחוות הרגעיות של המתרחש ברחוב הישראלי".
למרות שאלכס ליבק בהשקפותיו אנטי-ממסדי הוא הגיב בהתרגשות על קבלת הפרס ואמר: "אמנם הפרס הזה ניתן על ידי הממסד אבל לא הממסד קובע מי יקבל אותו. מי שישב בחבר השופטים אלו אנשים שאני מאד מעריך".
ספריו
- עין לציון בעריכת דוד טרטקובר, הוצאת עם עובד, 1994.
- סרנדה תל אביבית, עם נתן אלתרמן (שירים), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000.
- הארץ שלנו, הקדמה: דניאל בן סימון, הוצאת משרד הביטחון והוצאת כרמל, 2000.
- כמו כלב, בעריכת דוד טרטקובר, הוצאת כתר, 2005.
- ישראל: המאה העשרים ואחת, הקדמה: רונית מטלון, הוצאת כרמל, 2008.
קישורים חיצוניים
- אלכס ליבק, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- קורות חיים באתר פרס ישראל
- בלוג התמונות של אלכס ליבק
- הבלוג של אלכס ליבק, באתר חד"ש
- שגיא גרין, החייל אלכס ליבק, באתר הארץ
- הארץ שלנו – תערוכת תמונות
- שרית פוקס, פותח צמצם, באתר nrg, 22 באפריל 2005
- שירה סתיו, על ספרו "ישראל: המאה העשרים ואחת", באתר הארץ, 4.6.2008
- רוגל אלפר, "שלטון הרחוב": ראיון עם הצלם אלכס ליבק, באתר nrg, 14 ביוני 2008
- סיון קדמי, אלכס ליבק, באתר ynet, 26 בנובמבר 2008
- ברחובות שלנו, ראיון בגיליון 003 במגזין הצילום קומפוזיציה
- "ארכאולוג ההווה" - ראיון היסטורי עם הצלם אלכס ליבק באתר הצילום הישראלי MegaPixel
- עמיחי אתאלי, חשיפה מלאה: ראיון עם אלכס ליבק, באתר nrg, 14 באפריל 2011
- דניאל צ'צ'יק, רמזים על התרבות שלנו – ראיון עם אלכס ליבק, "הארץ", 18 ביולי 2013
- רועי כ"ץ מראיין את אלכס ליבק בתוכנית "תעודת עיתונאי" ברדיו תל אביב, 18 באוקטובר 2013
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם אלכס ליבק, באתר iCast, 23 באפריל 2014- עופר מתן, אלכס ליבק: "שונאים אותי כי אני מראה את מה שלא רוצים לראות", באתר "Time Out ישראל", 26 במרץ 2015
- אלכס ליבק, הייתי משוכנע שנכשלתי בטבילת האש הראשונה שלי כצלם עיתונות, באתר וואלה!, 18 באפריל 2018
הערות שוליים
- ^ שגיא גרין, החייל אלכס ליבק, באתר הארץ
- ^ עידו גנוט, "ארכאולוג ההווה - ראיון עם אלכס ליבק" - באתר הצילום הישראלי MegaPixel
- ^ כיום - London College of Communication
- ^ רועי ברק, צלם העיתונות אלכס ליבק: "אני מפחד להסתכל על הפנסיה שלי", באתר גלובס, 22 בינואר 2012
- ^ גדעון לוי עוכב לחקירה לאחר שנכנס ללא אישור לשטח פלסטיני, באתר גלי צה"ל, 22 בדצמבר 2014
גדעון לוי, מי יורק על מי, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2014
- ^ א (ת"א) 199509/02 מנשה דרור צדיק נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואחרים, ניתן ב-22 בינואר 2004
- ^ ע"א (ת"א) 1974/04 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואחרים נ' מנשה דרור צדיק, ניתן ב-29 ביוני 2006
- ^ רע"א 6902/06 מנשה דרור צדיק נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואחרים, ניתן ב-13 באוגוסט 2008
