בית הספר לכלכלה של לונדון
 סמליל בית הספר לכלכלה של לונדון | |
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |
| סמל בית הספר לכלכלה של לונדון | |
| אוניברסיטת מחקר ציבורית | |
|---|---|
| מוטו | Rerum cognoscere causas |
| השתייכות |
ACU CEMS EUA G5 קבוצת ראסל אוניברסיטת לונדון UUK משולש הזהב |
| תקופת הפעילות | 1895–הווה (כ־129 שנים) |
| בעלי תפקידים | |
| נשיא | הנסיכה המלכותית, אן |
| מנכ"ל | מינוש שפיק |
| צוות | 2,515 (2018–2019) |
| סגל | 1,780 (2020) |
| תלמידים | |
| כלל הסטודנטים | 12,050 (2019–2020) |
| סטודנטים לתואר ראשון | 5,160 (2019–2020) |
| סטודנטים לתארים מתקדמים | 6,895 (2019–2020) |
| שונות | |
| הון עצמי | 81.72 מיליון ליש"ט[1] |
| מיקום | |
| מיקום |
לונדון,  הממלכה המאוחדת |
| www.lse.ac.uk | |
.svg){kind=spacer}
בית הספר לכלכלה ולמדע המדינה של לונדון, המוכר יותר בשם בית הספר לכלכלה של לונדון (באנגלית: The London School of Economics and Political Science או The London School of Economics, בראשי תיבות: LSE או בקיצור: the LSE) הוא אוניברסיטה ציבורית הפועלת בלונדון ומתמקדת במדעי החברה.
בית הספר לכלכלה של לונדון נוסד בשנת 1895 על ידי חברי האגודה הפביאנית: סידני וב, ביאטריס וב, גראהם וולאס וג'ורג' ברנרד שו. בשנת 1900 הפך לחלק מאוניברסיטת לונדון. בשנת 1922 נקבעה סיסמת המכון, שעדיין מהווה השראה לסגל ולסטודנטים, "Rerum cognoscere causas", "להבין את הגורמים לדברים".
בית הספר נחשב לאחד ממוסדות המחקר המובילים בעולם בתחום מדעי החברה, וממוקם באופן עקבי בראש דירוגים בינלאומיים מובילים בתחום זה[2][3][4][5]. בין תחומי המחקר וההוראה בו: כלכלה, תקשורת, מדע המדינה, סוציולוגיה, משפטים, לימודי מגדר, יחסים בינלאומיים, פילוסופיה ועוד. כמה ממסלולי הלימוד המבוקשים בו כוללים את לימודי הכלכלה, מימון, חשבונאות, מנהל עסקים, אקונומטריקה וכלכלה יישומית, אסטרטגיה עסקית ואקטואריה.
ההרשמה לבית הספר היא סלקטיבית ואחוזי הקבלה נמוכים. בשנים האחרונות שיעור אחוז הקבלה לתואר ראשון אף הפך לנמוך ביותר מבין כל האוניברסיטאות בבריטניה[6]. 16 מבין חברי הסגל והבוגרים של בית הספר זכו בפרס נובל, 34 מבוגריו נהיו לראשי מדינות, עשרות תיפקדו כחברים בפרלמנט ובית הלורדים של בריטניה, ורבים אחרים זכו בפרס פוליצר והפכו לחברי האקדמיה הבריטית[1].
בית הספר ממוקם במרכז לונדון, בין וסטמינסטר והסיטי של לונדון, בסמוך לקובנט גארדן. בבית הספר נמצאים כ-12,050 סטודנטים וכ-1,780 אנשי סגל, אשר מאורגנים ב-23 מחלקות לימוד ו-16 מרכזי מחקר. בית הספר ידוע באוכלוסיית הסטודנטים המגוונת שלו ולומדים בו סטודנטים המגיעים מ-145 מדינות. שיעור הסטודנטים לתארים מתקדמים שאינם מהממלכה המאוחדת עומד על כ-80 אחוזים[1].
האוניברסיטה חברה במספר ארגונים בינלאומיים: איגוד האוניברסיטאות האירופאיות (EUA), איגוד של אוניברסיטאות חבר העמים הבריטי (ACU) וברית הגלובלית בחינוך לניהול (CEMS). בנוסף האוניברסיטה חברה במספר ארגונים בבריטניה: אוניברסיטת לונדון, קבוצת ראסל, קבוצת G5, אוניברסיטאות בריטניה (UUK) וקבוצת האוניברסיטאות הלא רשמית, "משולש הזהב".
היסטוריה
המאה ה-20
העימות האקדמי בין בית הספר לכלכלה של לונדון לבין אוניברסיטת קיימברידג' בשנות ה-30 נודע כאחד מאבני הדרך של ההיסטוריה של הכלכלה והביא את בית הספר לקדמת הבמה העולמית. גם טרם עימות זה נודעו שני המוסדות ביריבות ביניהם, שניטעה עוד בתקופת הקמתו של בית הספר, ונסובה על עניינים אקדמיים והשקפות עולם מנוגדות, דוגמת גישותיהם השונות של המוסדות לגבי תפקידו המתגבש של הכלכלן בזירה הציבורית.
עם התפרצות המשבר הגדול של שנות ה-30 החריפה היריבות בין המוסדות, והגיעה לשיא עם פרסום משנתם המנוגדת של פרידריך האייק וליונל רובינס מבית הספר לכלכלה מחד, וג'ון מיינרד קיינס מקיימברידג' מאידך, לגבי הדרך הנכונה לפתרון המשבר. האייק ורובינס, חברי האסכולה האוסטרית, הצביעו על השוק החופשי, הסרת מכסים, מסחר חופשי, והקטנת מעורבות המדינה בכלכלה כדרך הנכונה ליציאה מהמשבר, בעוד קיינס הציג עמדה מנוגדת שתמכה במעורבות מאסיבית של המדינה בכלכלה ויצירת ביקוש על ידי השקעה ממשלתית במגזר הציבורי ובתשתיות. נכון לאותה עת, האייק ורובינס הפסידו בוויכוח ופרשנותו של קיינס נהפכה להשקפה הרווחת בבריטניה ובמערב כולו עד לשנות ה-80. אולם, משנות ה-80 ואילך, עם התחזקות גישת השוק החופשי בארצות הברית ובמערב, ניתן לומר שבפרספקטיבה היסטורית דווקא האייק ורובינס היו אלה שנשארו עם ידם על העליונה ומרבית מדינות המערב נוקטות בה משנות ה-80 ועד ימינו.
בית הספר לכלכלה המשיך לעצב את השיח הכלכלי גם מחוץ לכותלי האקדמיה, וכמו מייסדיו, גם רבים מבכיריו לאורך השנים נודעו בקרבתם לשמאל הפוליטי. לאורך שנות ה-20 וה-30 ניהל את בית הספר ויליאם בוורידג', אשר פעל רבות בספירה הציבורית לקידום תיקון חברתי, ונחשב לאבי מדינת הרווחה הבריטית. מנהל בית הספר בשנות ה-90, אנתוני גידנס, טבע את גישת הדרך השלישית שהיוותה נקודת מפנה בבסיס האידאולוגי של מפלגות שמאל רבות באירופה.
המאה ה-21
לקראת סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 הסיט בית הספר את מרכז כובד עיסוקו ממחקר ודיון אקדמי גרידא, להגדלת מספר הסטודנטים לתואר ראשון ושני תוך שימת דגש על הגדלת פוטנציאל התעסוקה של בוגריו. כיום מחוזרים בוגרי בית הספר על ידי מעסיקים והביקוש לבוגרים נשאר גבוה גם בעת המשבר כלכלי של 2008. רוב מוחלט של בוגרי בית הספר מועסקים או ממשיכים לתארים מתקדמים בתוך 6 חודשים מגמר התואר, ובית הספר אף דורג ב-2012 על ידי ה-Sunday Times במקום הראשון בבריטניה בפוטנציאל תעסוקתי לבוגריו[7]. תחומי התעסוקה הנפוצים הם בנקאות השקעות, מימון, ראיית חשבון, ארגונים בינלאומיים, ארגונים חוץ-ממשלתיים, ייעוץ אסטרטגי, חינוך, ממשל ושלטון מקומי[8]. המשכורת ההתחלתית של בוגרי בית הספר גבוהה באופן משמעותי מהממוצע הארצי של בוגרי אוניברסיטאות בבריטניה[7].
פרשת קדאפי
בשנת 2011 התפטר מנהל בית הספר הווארד דייוויס בעקבות חשיפת קשרים לא אתיים בין בית הספר ומועמר קדאפי ובנו סיף אל-אסלאם קדאפי. עיקר הביקורת הופנתה כנגד תרומות גבוהות שקיבל בית הספר מקדאפי, והניגוד בין המוסד אקדמי האמור לייצג חופש מחשבה וביקורתיות לבין קדאפי שעמד בראש משטר דיקטטורי ורמס באופן בוטה זכויות אדם[9]. קרן פילנתרופית של קדאפי התחייבה לתרום 1.5 מיליארד לירות שטרלינג לבית הספר לכלכלה לאורך תקופה של חמש שנים, מתוכן נתרמו 300,000 לירות שטרלינג בטרם נחשפה הפרשה.
בשנת 2008 העניק בית הספר תואר דוקטור לקדאפי הבן, אולם מיד לאחר מכן הועלו האשמות בעיתונות שעבודת הדוקטורט שהוגשה כלל לא נכתבה על ידי קדאפי, אלא נקנתה מסופר צללים[10].
בדצמבר 2010 קיים בית הספר שיחת ועידה בווידאו עם קדאפי אל מול אולם מוזמנים. נציג בית הספר פנה אל קדאפי בתואר "מנהיג ואח" והעניק לו תואר של כבוד, שהוענק בעבר לאנשי ציבור דוגמת נלסון מנדלה על מאבקו בדרום אפריקה. הביקורת הציבורית גברה אף יותר עם פרוץ מלחמת האזרחים בלוב והדחתו של קדאפי מהשלטון, תוך פרסום עדויות נוספות לממדי הפרת זכויות האדם שקדאפי ומשפחתו היו אחראים להם.
קמפוס
הקמפוס מפוזר על פני כשלושים בניינים ברדיוס של כ-500 מטרים, ומרכזו ב-Old Building שברחוב Houghton. בית הספר עבר לקמפוס הנוכחי בשנת 1902, ואבן הפינה ל-Old Building הונחה בשנת 1920 על ידי המלך ג'ורג' החמישי.
הספרייה של בית הספר, הספרייה הבריטית למדעי המדינה וכלכלה, היא ספריית מדעי החברה הגדולה בעולם והספרייה השנייה בגודלה בבריטניה לאחר הספרייה הבריטית, והיא מכילה 4.7 מיליון ספרים. היא נוסדה בשנת 1896, עברה למשכנה הנוכחי בשנת 1978, ועברה עיצוב מחדש על ידי האדריכל נורמן פוסטר בשנת 2000.
הבניין החדש ביותר בקמפוס הוא ה-New Academic Building, שתוכנן על ידי האדריכל ניקולס גרימשו ונחנך במעמד המלכה אליזבת השנייה בשנת 2008 בהשקעה של 45 מיליון לירות שטרלינג.
לימודים
קבלה
בשנת 2011 קיבל בית הספר 17,654 טופסי מועמדות עבור 1,271 מקומות לשנתון החדש של התואר הראשון, קרי 13.8 מועמדים על כל מקום פנוי[11]. תנאי הקבלה לתארים שניים ומתקדמים משתנים ממחלקה למחלקה, אך בדרך כלל נדרשת הצטיינות או הצטיינות יתרה בתואר הראשון לשם קבלה לתואר שני. עבור מסלולי הלימוד המבוקשים, אחוז הקבלה הוא לרוב מתחת ל-10% מהמועמדים, ואף מתחת ל-5% בתוכניות מבוקשות במיוחד כגון כלכלה ומימון[12].
תוכניות לימוד
בית הספר מציע כ-30 תוכניות לימוד לתואר בוגר במדעים (BSc); כ-4 תוכניות לימוד לתואר בוגר אוניברסיטה (BA); כ-140 תוכניות לימוד לתואר מוסמך במדעים (MSc); כ-5 מסלולי לימוד לתואר מוסמך במנהל ציבורי (MPA); תואר מוסמך במשפטים (LLM); תואר מוסמך במנהל עסקים (MBA) בשיתוף עם אוניברסיטת ניו יורק ובית הספר הגבוה ללימודי תעשייה וניהול בפריז; ולימודים לתואר דוקטור[12].
הלימודים לתואר ראשון מכילים קורסים כלליים במדעי החברה בנוסף להתמחות הנבחרת של מסלול הלימוד, על מנת להעשיר את רוחב היריעה של ההשכלה הניתנת לסטודנטים. סטודנטים נדרשים לבחור מספר קורסים מחוץ למחלקת הלימוד שלהם, ובשנת הלימוד הראשונה מחויבים כל הסטודנטים לעבור את הקורס הבסיסי במדעי החברה ששמו זהה למוטו של בית הספר: Understanding the Causes of Things, ומהווה אשנב למדעי החברה.
מאז שנת 1900, אז התקבל בית הספר להיות חלק מאוניברסיטת לונדון, ועד שנת 2007, התארים שהוענקו על ידו נשאו את החותם של אוניברסיטת לונדון. כיום, תארים המוענקים על ידי בית הספר נושאים את חותם בית הספר בלבד.
שכר הלימוד בבית הספר לכלכלה עלה באופן משמעותי מאז תחילת המאה ה-21, ועומד כיום על 9,000 ליש"ט לשנת לימודים לתואר ראשון ויותר מ-20,000 ליש"ט לשנת לימודים עבור חלק מתוכניות הלימוד לתארים מתקדמים. תנועות חברתיות וארגוני סטודנטים טוענים שבית הספר מנצל את הביקוש הרב ללימודים בו ואת דה-הרגולציה של גובה שכר הלימוד בבריטניה כדי למקסם רווחים על חשבון הצרת יכולתם של מעוטי יכולת לממן את לימודיהם בבית הספר[13]. כ-10% אחוזים מהסטודנטים בבית הספר זוכים במלגת לימודים חלקית מטעם בית הספר[14].
הרצאות וכנסים
בית הספר מנצל את שמו כדי למשוך אליו מרצים ידועים מרחבי העולם. בית הספר ידוע כמרכז לכנסים והרצאות ומדי יום מתקיימות מספר הרצאות הפתוחות לסגל, לסטודנטים ולציבור הרחב. הרצאות ודיונים מובאים לעיתים רבות מפי אנשי אקדמיה בולטים, ראשי מדינות, ראשי ארגונים בינלאומיים, חברי פרלמנט בריטיים ומנכ"לי חברות בינלאומיות.
בין המרצים הבולטים שהופיעו בשנים האחרונות נמצאים מנהיגי מדינות וארגונים בין ממשלתיים כגון קופי ענאן, נלסון מנדלה, דימיטרי מדבדב, ג'ון מייג'ור, טוני בלייר, גורדון בראון, דייוויד קמרון, ביל קלינטון, אליסטר דארלינג, יושקה פישר, סבסטיאן פיניירה, לואיז "לולה" סילבה, אונג סאן סו קי ומרגרט תאצ'ר; הכלכלנים בן ברננקי, אלן גרינספאן, מילטון פרידמן, פול קרוגמן, מריו מונטי; איש העסקים ג'ורג' סורוס והבלשן נעם חומסקי.
דירוג אקדמי
בית הספר נחשב לאחד מהמוסדות המובילים בעולם למחקר והוראה בתחום מדעי החברה. כך לדוגמה, ועדת פולברייט קבעה שבית הספר הוא "מוסד מדעי החברה המוביל בעולם"[15]. בדירוגים אקדמיים שנערכים בבריטניה, בית הספר נמצא באופן מתמיד במקומות גבוהים, לצד אוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת קיימברידג'. בית הספר דורג במקום ה-3 במדד ה-Sunday Times University Guide שעקב אחרי ביצועי אוניברסיטאות בין השנים 1997-2007[16].
בטבלאות הדירוג שפורסמו לקראת שנת 2013 דורג בית הספר במקום השני בבריטניה על ידי ה- Complete University Guide[3] במקום ה-3 על ידי ה-Guardian University Guide[4] ובמקום השלישי על ידי ה-Times Good University Guide[5].
דירוגים בינלאומיים מסוימים מדרגים את בית הספר בציון גבוה. דירוג ה-QS Social Sciences and Manegement שהציב את בית הספר במקום ה-4 בעולם באסכולת מדעי החברה בשנת 2012[2].
בוגרים וחברי סגל בולטים
בין הבוגרים והמרצים הבולטים אשר להם הוענק פרס נובל נמנים ג'ורג' ברנרד שו (פרס נובל לספרות, 1925), ברטראנד ראסל (ספרות, 1950), פרידריך האייק (פרס נובל לכלכלה, 1974), רונלד קואס (כלכלה, 1991), אמרטיה סן (כלכלה, 1998), פול קרוגמן (כלכלה, 2008) וכריסטופר פיסרידס (כלכלה, 2010).
בוגרים בולטים אחרים כוללים את הכלכלן אבא לרנר, האנתרופולוג ברוניסלב מלינובסקי, והגאוגרף הלפורד מקינדר. עם אנשי הסגל הבולטים נמנו הסוציולוגים אנתוני גידנס, ראלף מיליבנד, ניקולס רוז, והפילוסוף קרל פופר.
בין הבוגרים מנהיגי המדינות הבולטים נמנים ראש ממשלת בולגריה סרגיי סטאנישב, נשיא קוסטה ריקה אוסקר אריאס, ראשי ממשלת קנדה פייר אליוט טרודו וקים קמפבל, נשיא קולומביה חואן מנואל סנטוס, מלכת דנמרק מרגרטה השנייה, נשיא הוועידה האירופית וראש ממשלת איטליה רומנו פרודי, קנצלר גרמניה היינריך ברינינג, ראש ממשלת יוון יורגוס פפנדראו, נשיא הודו ק. ר. נאראיאנאן, ראש ממשלת סינגפור לי קואן יו, ראש ממשלת בריטניה קלמנט אטלי ונשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי.
אנשי עסקים שסיימו את לימודיהם במקום כוללים את איש הפיננסים האמריקאי דייוויד רוקפלר; מייסד חברת התעופה איזיג'ט, סטליוס האג'י-לואנו; הפרסומאי מוריס סאצ'י; והמשקיע היהודי-אמריקאי ג'ורג' סורוס.
בוגרים ישראלים בולטים
בין הבוגרים הישראלים הבולטים של בית הספר אפשר למצוא את משה שרת שסיים תואר בכלכלה בשנת 1924, את הרמטכ"ל ה-12 של צה"ל משה לוי, את שופטי בית המשפט העליון דוד גויטיין ויורם דנציגר, סגן הדיקן (אמריטוס) של אונ' ת"א הפרופ' יוסף גרוס, השרים יצחק מודעי ואמנון רובינשטיין, את נגיד בנק ישראל סטנלי פישר שסיים תואר בכלכלה בשנת 1965, מדען המדינה שלמה אבינרי, כלת פרס ישראל אליס שלוי, המו"ל גרשום שוקן, חוקר העבודה הסוציאלית יונה רוזנפלד, ההיסטוריון אלי כדורי, הכלכלן שלמה מעוז והמפיק ההוליוודי ארנון מילצ'ן. ח"כ עופר כסיף סיים דוקטורט בפילוסופיה פוליטית. העיתונאי נדב איל סיים תואר שני בפוליטיקה גלובלית.
הפילוסוף יוסף אגסי כתב דוקטורט בבית הספר בהנחיית הפילוסוף של המדע קרל פופר. אגסי גם שימש כאסיסטנט שלו בשנים 1952–1956. שבמקביל אשתו יהודית בובר אגסי כתבה דוקטורט בסוציולוגיה בבית הספר.
בתרבות הפופולרית
קיימת התייחסויות רבות לבית הספר בסדרות טלוויזיה, בסרטי קולנוע ובספרות. כך לדוגמה נשיא ארצות הברית בסדרת הטלוויזיה "הבית הלבן", ג'וזיה ברטלט, סיים דוקטורט בבית הספר ומרבה להתייחס לעובדה זו לאורך הסדרה. אביו של ג'יימס בונד, אנדרו בונד, סיים לימודיו בבית הספר. סדרת הטלוויזיה הסאטירית "כן, אדוני השר" התייחסה באופן תדיר לכך שהשר ג'ים האקר סיים את לימודיו בבית הספר לכלכלה, והתבדחה על חשבון בית הספר כשהציגה את השר הפיקטיבי כנטע זר במסדרונות הממשלה הבריטית שבה רוב מוחץ של חברי הפרלמנט ועובדי השירות הציבורי הבריטי חברים בקליקה סגורה של בוגרי אוקסברידג'.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של בית הספר לכלכלה של לונדון
בית הספר לכלכלה של לונדון, ברשת החברתית פייסבוק
בית הספר לכלכלה של לונדון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בית הספר לכלכלה של לונדון, ברשת החברתית אינסטגרם
בית הספר לכלכלה של לונדון, חברה ברשת החברתית LinkedIn- בית הספר לכלכלה של לונדון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- London School of Economics and Political Science - אתר בית הספר (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 "Key Facts". LSE. נבדק ב-2012-10-03.
- ^ 2.0 2.1 "Topuniversities.com". Topuniversities.com. נבדק ב-2012-10-03.
- ^ 3.0 3.1 "The Complete University Guide 2013". The Complete University Guide. נבדק ב-2012-10-03.
- ^ 4.0 4.1 "University guide 2013". The Guardian. 21 במאי 2012. נבדק ב-2013-10-03.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 "Good University Guide". The Times. נבדק ב-2013-10-03.
- ^ "Undergraduate Admissions". LSE. נבדק ב-2012-10-03.
- ^ 7.0 7.1 "Careers and employability at LSE". LSE. נבדק ב-2012-10-03.
- ^ "Graduate Destinations". LSE. נבדק ב-2012-10-03.
- ^ דנה הרמן, קונים דעת: איך הלונדון סקול אוף אקונומיקס קיבלה תרומות מבנו של קדאפי, באתר הארץ, 12 במרץ 2011
- ^ Sellgren, Katherine (1 במרץ 2011). "LSE investigates Gaddafi's son plagiarism claims". BBC. נבדק ב-2012-10-03.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Applications (choices) and accepted applicants to each UCAS member university and college 2011". UCAS. נבדק ב-2012-10-03.
- ^ 12.0 12.1 "Available Programmes". LSE. נבדק ב-2012-10-03.
- ^ "Tuition fees: Why the LSE leads the pack". The Independent. נבדק ב-2012-10-03.
- ^ "Graduate Support Scheme". LSE. נבדק ב-2012-10-03.
- ^ "Fullbright Commission". Fulbright.co.uk. נבדק ב-2010-04-26.
- ^ Kidd, Patrick (2007-09-22). "Performance over 10 years". The Times. נבדק ב-2010-10-04.
| קבוצת ראסל | ||
|---|---|---|
| אדינבורו • אוקספורד • אימפריאל קולג' • אקסטר • בירמינגהם • בית הספר לכלכלה של לונדון • בריסטול • גלאזגו • דרהאם • המלכה בבלפסט • ווריק • יוניברסיטי קולג' לונדון • יורק • ליברפול • לידס • מנצ'סטר • נוטינגהאם • ניוקאסל • סאות'המפטון • קארדיף • קווין מרי • קיימברידג' • קינגס קולג' לונדון • שפילד | ||
35383019בית הספר לכלכלה של לונדון