יוסף אגסי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסף אגסי
זרם פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין פיזיקה, מתמטיקה, פילוסופיה של המדע
הושפע מ סוקרטס, אפלטון, קרל פופר
השפיע על חמי בן נון, משה ברנט, נמרוד בר-עם, נתנאל לאור, רפאל ססובר, לידיה אמיר, מנחם פיש
מדינה ישראלישראל ישראל

יוסף אגסי (7 במאי 1927 – 22 בינואר 2023) היה פילוסוף ישראלי, פרופסור בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב.

תרם אקדמית בעיקר בתחומי הלוגיקה, השיטה המדעית והפילוסופיה של המדע, אבל עסק גם בשאלות חברה ולאום.

ביוגרפיה

יוסף אגסי נולד וגדל בירושלים למשפחה חרדית מהיישוב הישן. אביו, שמואל מאיר בירנבאום, יליד ברגסס (כיום באוקראינה), עלה לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה ושימש כמורה במקצועות שונים בבתי ספר תיכוניים בירושלים. סבו, אבי אמו, יהושע מאיר רייכמן, היה עסקן ציבור ביישוב הישן בירושלים, ממנהלי ישיבת עץ חיים ובית החולים ביקור חולים. בן דודו היה יוסי הראל (אימהותיהם היו אחיות תאומות). המשפחה התגוררה בשכונת הבוכרים בירושלים. בילדותו התחנך ב'חדר' חרדי והמשיך בבית הספר תחכמוני, ובנעוריו למד בישיבת מרכז הרב והיה תלמידו של הרב שלום נתן רענן. במשך תקופה למד אצל הרב רענן קוק בכיתה פרטית בת שני תלמידים – אגסי והרב שאר ישוב הכהן.

בגיל חמש עשרה עזב את הדת. בשנים 1946–1951 למד פיזיקה, מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1952 קיבל תואר מוסמך בפיזיקה. אגסי סיפר לימים שהשתתף בכינוס בו הביע בשעת השאלות את העמדה שהמדע אינו כופה על האדם להאמין בשום דבר ואיש הישר בעיניו יעשה. הוא טען שבעקבות זאת, גרשם שלום אמר שיעשה כל שלאל ידו למנוע מאגסי לקבל משרה באוניברסיטה העברית[1].

בעת לימודיו הכיר את אשתו לעתיד, יהודית, נכדתו של מרטין בובר, בת בנו רפאל. באותה תקופה הצטרף לקבוצה פוליטית-מרקסיסטית, שבין חבריה נמנו יהודית בובר, שמואל אטינגר, אליעזר פרמינגר, ואשר רשף. כעבור זמן ההתלהבות מהרעיון המרקסיסטי הלכה והצטננה וחברי הקבוצה החליטו לפרקה מרצון.

בשנים 1952–1956 קיבל דוקטורט בבית הספר לכלכלה של לונדון בהנחיית הפילוסוף של המדע קרל פופר[2]. אגסי ערך את המהדורה העברית של ספרו של פופר החברה הפתוחה ואויביה[3].

בשנות השישים שימש ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטת הונג קונג. בשנים 1971–1996 כיהן כפרופסור מן המניין לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. כן החזיק במשרת פרופסור באוניברסיטת בוסטון ואחר כך באוניברסיטת יורק שבטורונטו.

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 שובץ במקום ה-5 ברשימת מפלגת הישראלים לכנסת זו.

בשנת 2008 הצטרף יחד עם אשתו לקבוצת אזרחים ישראלים שהגישה עתירה לבית המשפט בדרישה לשנות את רישום הלאום בתעודת הזהות מ"יהודי" ל"ישראלי". בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את העתירה וטען כי הסוגיה "אינה שפיטה". הערעור בפני בית המשפט העליון נדחה גם הוא בפסק דין עוזי אורנן נגד משרד הפנים[4].

אגסי ראה עצמו כתלמידם של סוקרטס ואפלטון תחילה, ולאחר מכן כתלמידו, ממשיכו ומבקרו של פופר. הוא ניסה לחדד את דעותיו תוך הוספת שינויים קלים.

היה נשוי ליהודית בובר אגסי, נכדתו של מרטין בובר, עד מותה בשנת 2018. לשניים נולדו בן, אהרון, ובת, תרצה, שנפטרה ממחלת הסרטן. לבקשתו, לא נערכה לו הלוויה כשנפטר.

עיקרי הגותו

  • המדע תלוי בבחינות האמפיריות של תורותיו. אך אישוש אמפירי של ניבויים אינו קריטי במדע כלל, אלא רק במסגרת הטכנולוגיה המדעית. המטפיזיקה חשובה עבור המחקר המדעי הרבה יותר מהאישוש האמפירי אך פחות מהפרכות. התפתחות של רעיונות במדע חשובה גם כשלעצמה, אך גם משום שהיא מולידה ניסויים ותצפיות אשר הפרכתן מעוררת חשיבה מחודשת.
  • האמת המדעית אינה אמת מוחלטת אלא קירוב לה. על-כך פופר הסכים עם איינשטיין כהיסק מהמהפכה האיינשטיינית. הידע המדעי הוא תאוריה אודות העולם, ראי שלו, הגם שאינו ראי מדויק. המדע הוא גם תוכנית-מחקר אינסופית לצמצום אי-הידע. מבחינה זאת רעיונותיו של אגסי דומים לרעיונות שפיתחו לאחר מכן מתמטיקאים, כמו ממציא תורת הפרקטלים, בנואה מנדלברוט והמתמטיקאי ואיש המחשבים סטפן וולפרם: מושג היסוד המתמטי אינו הנוסחה או המשוואה, אלא התוכנית. הוא היה סבור למשל כי ניתן לתאר את היקום טוב יותר כתוכנת מחשב מאשר כנוסחת תנועה מסוימת.
  • אגסי המליץ על כתיבה מדעית ביקורתית. לשם כך עליה להכיל שאלה ודיון סביבה. חידוד השאלה הוא חלק חשוב של מחקר מדעי. אחר כך רצוי אם אפשר להציג לפחות שתי תשובות מנוגדות לשאלה ואפילו רצוי, אם אפשר, שאחת מהתשובות תהיה מנוגדת לדעת הכותב.
  • כפי שאיינשטיין ציין, ניצני האלטרנטיבה האיינשטיינית לניוטון התקיימו אצל לייבניץ מאתיים שנה לפני כן. חלק גדול מהמחקר הקלאסי בפיזיקה היה ניסיון לשלב בין דעותיהם של ניוטון ולייבניץ, בלי לומר זאת במפורש (כמו במחקרים של מופורטואה ושל המילטון).
  • החשיבה הדיכוטומית נובעת ממוגבלות פוזיטיביסטית. בדיון ברוב השאלות העומדות על הפרק, העולם אינו נראה שחור ולבן, אלא ספקטרלי. הנטייה לראות את העולם בשחור ולבן מקורה בדיכוטומיה היוונית בין אמת לפי הטבע ואמת לפי המוסכמות ותורת העצם הבנויה עליה. דיכוטומיה זו ותורה זו חשובות ביותר אך ברטרנד ראסל ואיינשטיין ביטלו אותה לחלוטין. בכך בטל גם הפוזיטיביזם.
  • אגסי היה מודרניסט ביקורתי. הוא האמין כי הפוסטמודרניזם הוא ניסוח מחודש של הרומנטיקה. שניהם מהווים פתרון לבעיה אמיתית ועמוקה שהמודרניזם הדוגמטי שלפני איינשטיין לא הצליח לפתור: ידיעה מדעית ללא וודאות כיצד היא מן האפשר?

ספריו

בעברית

תרגום:

  • קרל פופר, היגיון התגלית המדעית - תורת-הידיעה של מדע הטבע המודרני, תרגם יוסף אגסי, הוצאת עלו-עט, 2017

באנגלית

  • Towards an Historiography of Science, History and Theory, Beiheft 2, 1963; facsimile reprint, Middletown: Wesleyan University Press, 1967
  • The Continuing Revolution|The Continuing Revolution: A History of Physics From The Greeks to Einstein, New York: McGraw Hill, 1968
  • Faraday as a Natural Philosopher, Chicago, Chicago University Press, 1971
  • Science in Flux, Boston Studies in the Philosophy of Science, Dordrecht, Reidel, 28, 1975
  • (with Yehuda Fried) Paranoia: A Study in Diagnosis, Boston Studies in the Philosophy of Science, 50, 1976
  • Towards a Rational Philosophical Anthropology, The Hague: Martinus Nijhoff, 1977
  • Science and Society: Studies in the Sociology of Science, Boston Studies, 65, 1981
  • (with Yehuda Fried) Psychiatry as Medicine, Dordrecht: Kluwer, 1983
  • Liberal Nationalism for Israel: Towards an Israeli National Identity, Jerusalem and New York: Gefen. Translation from the Hebrew book of 1984
  • Technology: Philosophical and Social Aspects, Dordrecht: Kluwer, 1985
  • The Gentle Art of Philosophical Polemics: Selected Reviews and Comments, LaSalle IL: Open Court, 1988
  • (with Nathaniel Laor) Diagnosis: Philosophical and Medical Perspectives, Dordrecht: Kluwer, 1990
  • The Siblinghood of Humanity: Introduction to Philosophy, Delmar NY: Caravan Press, 1990, 1991
  • Radiation Theory and the Quantum Revolution, Basel: Birkhäuser, 1993
  • Science and Culture, Boston Studies in the Philosophy of Science, 231, 2003
  • (with I. C. Jarvie) A Critical Rationalist Aesthetics, Series in the Philosophy of Karl R. Popper and Critical Rationalism, Amsterdam: Rodopi, 2008
  • (with Abraham Meidan) Philosophy from a Skeptical Perspective, NY and Cambridge: Cambridge University Press, 2008
  • A Philosopher's Apprentice: In Karl Popper's Workshop, Series in the Philosophy of Karl R. Popper and Critical Rationalism, Amsterdam and Atlanta GA: Editions Rodopi, 1993. Second edition, 2008. Contents
  • Science and Its History: A Reassessment of the Historiography of Science, Boston Studies in the Philosophy of Science, 253, 2008. (This includes a corrected reprint of Towards an Historiography of Science, History and Theory)

לקריאה נוספת

  • נורמליזציה ישראלית לפי יוסף אגסי, מאת יהושע רש, בתוך כיוונים, 27, 1985

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: בין דת ולאום

הערות שוליים

  1. ^ כפייה בין מדענים, דבר, 25 במרץ 1977
  2. ^ חגי חיטרון, אם אני קצת צודק, אז אתה סתם מקשקש, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2001
  3. ^ שירי לב-ארי, קרל הגדול ואויביו, באתר הארץ, 9 במרץ 2003
  4. ^ אתר למנויים בלבד יוסף אגסי, יש זהות לאומית ישראלית, באתר הארץ, 1 בינואר 2014
    אתר למנויים בלבד דליה קרפל, עוזי אורנן עדיין לא ויתר על חלום הלאום הישראלי, באתר הארץ, 21 במאי 2015
  5. ^ בנימין בית-הלחמי, צנוע מרטוש, אלגנטי מפלד, כותרת ראשית, 4 באפריל 1984
  6. ^ יגאל בן-נון, האם צה״ל מזיק לביטחון ישראל?, באתר "זמן ישראל", 12 בספטמבר 2020
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35554859יוסף אגסי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יוסף_אגסי&oldid=2215517"