יחיא קאפח
יחיא קאפח (הנקרא בפי תלמידיו "הרב הישיש" או "מארי הישיש"; ה'תר"י - ה'תרצ"ב) היה ממפורסמי חכמי תימן בדורו, ידוע במלחמתו כנגד ספר הזוהר והקבלה ולמען חזרתה של יהדות תימן לפסיקת ההלכה לפי הרמב"ם והרס"ג (רבי סעדיה גאון) ודחיית מנהגים שנהגו אחרי חתימת התלמוד כמעט לחלוטין. ידוע בגישתו השכלתנית ובמאמרו: "למד היטב, חקור והשכלת". היה סבו ומחנכו של הרב יוסף קאפח.
חייו
נולד בתימן[דרושה הבהרה], בן רבי סלימאן אלקאפח. בצעירותו מתו שני הוריו, והוא גדל אצל סבו. בילדותו גלה לכפר באזור צנעא, בעקבות בצורת.[1] בחוזרו לצנעא למד צורפות ולמד תורה עם הרב חיים קורח. בי"ג באדר א' ה'תר"ל נשא אישה. בשנת ה'תרנ"ב פתח בית כנסת בחדר בביתו, וקבע בו סדרי לימוד. בבוקר השכם היו לומדים את המשנה עם פירוש המשנה לרמב"ם בשפת המקור - ערבית; אחרי פת שחרית היו לומדים במשנה תורה של הרמב"ם, ואחרי תפילת ערבית היו לומדים עין יעקב ושלחן ערוך. כמו כן הנהיג קרוב לשנת ה'תרנ"ד לימוד קבוע בלילות שבת, מחצות הלילה עד הבוקר, של המשנה עם פירוש הרמב"ם בערבית, ונוהג זה התפשט אחר כך ליותר מעשרה בתי כנסת נוספים.
בשנת ה'תרנ"ט, אחרי התפטרותו של הרב סאלם אלג'מל ממשרת ה"וכיל (=ממלא מקום) חכם באשי", נבחר הרב קאפח לממלא המקום השישי. אך בעקבות סכסוכים עם מספר שוחטים, עם הקצבים, ופרשיה נוספת שהתעוררה בעקבות גבייה בלתי מוצדקת של מסים מצידם של נבחרי הרחובות, שהוואלי ראה את הרב קאפח כאשם בהעלמת עין ממעשיהם, יעצו לו ידידיו של הרב קאפח להתפטר ממשרתו. מאז התפרנס כמלמד תינוקות בחדר בביתו של הרב חיים כסאר, תמורת שכר-מלמדים גבוה מהמקובל.
אישיותו ופועלו
קאפח היה קנאי גדול לרוחו ולהשקפותיו של הרמב"ם וקדמונים אחרים כדוגמת רס"ג ורבנו בחיי. דחה אמונות טפלות רבות שהיו לדעתו בקרב יהדות תימן וביהדות בכלל כגון: שדים, לחשים וקמיעות וראה בהם עבודה זרה.
נלחם מלחמה עיקשת כנגד ספר הזוהר והקבלה. ספריו כדוגמת "מלחמות ה'", "עמל ורעות רוח" ו"דעת אלקים" כיוונו כולם לביסוס השקפותיו כנגד ספר הזוהר והקבלה. בד בבד עם התנגדותו לקבלה, הקים תנועה אותה כינה "דור דעה", שחסידיה נודעו בכינוי דרדעים, ומטרתה הייתה הפצת תורתו של הרמב"ם וחזרה למנהגים ראשונים לפני חדירתם של השולחן ערוך וספר הזוהר לתימן. בנושא זה ניהל התכתבות עם הלל צייטלין ועם הרב קוק שניסו להוכיח את אמיתות הקבלה.
בבית מדרשו לימד תלמוד בבלי וירושלמי בהעמקה וכן ספרי מחשבה שנכתבו בערבית כגון: מורה נבוכים, אמונות ודעות, תורת חובת הלבבות, והכוזרי. בנוסף פיתח ועודד לימודי חול כגון אסטרונומיה, ביולוגיה, אנטומיה ושפות, וכן איסוף ושימור כתבי יד עתיקים לצורכי לימוד והשוואה.
תלמידיו כינוהו "מארי יחיא לעולם" ובעיקר "הרב הישיש", תואר כבוד הניתן לו כנגד יריביו שהיו רבנים צעירים ממנו בהרבה ואף למדו אצלו.
המחלוקת על הדרדעים
בשל מלחמתו העיקשת בקבלה ובספר הזוהר התעוררה מחלוקת גדולה בתימן. ראש מתנגדיו היה הרב יחיא יצחק הלוי, הרב הראשי של תימן, שבצעירותו היה מבאי בית מדרשו של קאפח. חלק גדול מחכמי תימן הצטרפו למאבק נגד הדרדעים. המחלוקת נמשכה ביתר עוז, ובשלב מסוים יצאה מבית המדרש וגלשה להלשנות אצל האימאם של תימן ולמאסרים. במחלוקת נגד הדרדעים התערבו גם חכמי ישראל מחוץ לתימן, מהם רבני ארץ ישראל ובהם הרב קוק שקיים התכתבות ארוכה עם קאפח בנושאי הזוהר והקבלה. חכמי ורבני ארץ ישראל וביניהם רבנים ספרדים ואשכנזים הוציאו כתב נידוי בעקבות דעותיו אלו. למרות המחלוקת הגדולה, כלפי חוץ המשיכו הרב יחיא יצחק הלוי ויחיא קאפח לשתף פעולה כבית הדין הגדול לכל יהודי תימן.
ב-ה'תרצ"ז, לאחר פטירתם, הודפס בעילום שם בירושלים הספר "אמונת ה'" שככל הנראה נכתב על ידי הרב יחיא ערוסי הלוי[2] התומך בקבלה, וזאת כמענה לספרו "מלחמות ה'".
יחיא קאפח נפטר ביום שבת י"א בכסלו ה'תרצ"ב. וכך נכתב על המצבה:
במנחת ש"ק [שבת קדש] י"א כסלו ברמ"ג ארץ רעשה וכוכבים אספו נהגם, יום שואה ומשואה, נמס כל לב רפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים, על הלקח ארון האלקים המאיר לארץ באור תורה ונר מצוה וקרן אורה, ה"ה [הלא הוא] השה"ט [השם הטוב] הרה"ג עמוד הימני פטיש החזק מאור הגולה כמו"ר [כבוד מורנו ורבינו] יחיא בן סלימאן קאפח. איש גבור חיל רב פעלים, פעלת צדיק לחיים, בשני ספרים מלחמות ה' ודעת אלקים, הנחמדים מזהב ומפז רב, תנצב"ה, ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.
— אגרת בוכים עמוד נב
עם מותו נכתבו הספדים רבים אודותיו;[3] ההספד המוכר ביותר הוא של תלמידו, הרב שלום קורח, "אגרת בוכים", שנתחבר לאחר מותו של קאפח, אך נדפס, בהשמטות קלות, רק בשנת תשכ"ג. כמו כן החלו מפעלי הנצחה רבים, לדוגמה הקמת "ארגון אבי דוד" לזכרו בארץ ישראל בשנת ה'תר"ץ, הדפסת ספר "שבות תימן" שכתבו תלמידיו ישראל ישעיהו-שרעבי ואהרן צדוק והוקדש לזכרו, וחוברת הזיכרון "מזכרת לרב יחיא קאפח" שנכתב במלאת שנה לפטירתו.[4]
לאחר העלייה הגדולה שככה המחלוקת בקהילת תימן, ונעשה שלום בין הצדדים ביוזמתו של הרב שלום סעדיה גמליאל ובנוכחותו של הראשון לציון, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל.
מתלמידיו
הרב יחיא אביץ', הרב שלום קורח, הרב יחיא גיאת, הרב יוסף קאפח (נכדו), הרב רצ'א צארום, הרב דוד עואץ', הרב משה צארום, הרב ניסים מנצורה, הרב אהרון חמדי, הרב חיים כסאר, הרב אברהם צדוק (צאלח), הרב יוסף עמר (מנקד התלמוד), הרב יצחק הזמי, ישראל ישעיהו-שרעבי ועוד רבים.
לקריאה נוספת
- אגרת בוכים - חייו פועלו פטירתו והספדו של מהר"י קאפח, מאת תלמידו הרב שלום קורח. נדפס בשנת תשכ"ג.
- אביבית לוי (נינתו), הולך תמים, יד מהר"י קאפח, ישראל 2003.
- יוסף פרחי וירון סרי, "פטירת הרה"ג יחיא קאפח ('הישיש') על פי תיאור נכדו שלום ושדי (וש̇צי)", תימא יג, תשע"ה, עמ' 105–123
- אהרן קאפח, "האם השלים הגאון הישיש הרב יחיא קאפח זצ"ל את מפעלו?", תימא יג, תשע"ה, עמ' 152–164
קישורים חיצוניים
- כתבי הנידוי החרם והקללה, נגד הדרדעים, והגדרתם כאפיקורסים
- עמל ורעות רוח וחרמות ותשובתם באתר HebrewBooks
- רשימת הפרסומים של יחיא קאפח, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת מאמרים על יחיא קאפח באתר רמב"י
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: ספר מלחמות השם (יחיא קאפח) |
- ספר מלחמות השם, מאת הרב יחיא קאפח, ירושלים: תרצ"א. מהדורה דיגיטלית חדשה ומתוקנת (רמת גן: תשע"ד).
- ספר אמונת ה' מאת הרב יחיא ערוסי באתר HebrewBooks
- אלחנן ניר, גחלת תימנית עיקשת, כתבה במקור ראשון
- אליצור סגל, הארי פוטר בארץ הדרדעים. ראשו כתם פז. ותימן מול ארצות הברית צנעא מול בריסק.
- אהרן קאפח, צרור איגרות בקולמוסו של הרב יחיא אלקאפח, פעמים 100, קיץ תשס"ד
הערות שוליים
- ^ לפי ספר אגרת בוכים, עמ' יג–יד, עזב את צנעא בהיותו בן שש עם אביו וישב בבלאד אַנִס במשך שנה, ולפי חוברת "מזכרת לרב יחיא קאפח" (מנשה ענזי, "חוברת 'מזכרת לרב יחיא קאפח'", מסורה ליוסף ט, תשע"ו, עמ' 417–418), יצא את צנעא בהיותו בן עשר, ושהה עם סבו במקום ארבע שנים; לפי חוברת הזיכרון, בהיותו בכפר, והוא בן אחת עשרה שנים, פתח בית מדרש ולימד את בני הכפר תורה
- ^ יש הטוענים שאת הספר חיבר הרב יוסף צוברי בעזרת רבותיו ובראשם הרב סעיד עוזרי, אולם הפרופסור יוסף טובי הוכיח על פי מכתב מאותה התקופה כי מחבר הספר היה הרב יחיא ערוסי הלוי מרבותיו של הרב צובירי.
- ^ ראו לדוגמה הספדו של הרב סאלם עוזירי ממנאכ'ה: מנשה ענזי, "הרב סאלם עזירי ודרשת ההספד על הרב יחיא קאפח במנאכ'ה", תהודה 30, תשע"ד, עמ' 15–20
- ^ על החוברת ראו: מנשה ענזי, "חוברת 'מזכרת לרב יחיא קאפח'", מסורה ליוסף ט, תשע"ו, עמ' 415–425
