רבי חיים כסאר (בן שמואל)
 | |
| הרב חיים כסאר | |
| לידה | ה'תרס"ה |
|---|---|
| פטירה | כ"ב בכסלו ה'תשנ"ח |
| מקום פעילות | תימן, ירושלים |
| השתייכות | יהדות תימן |
| תפקידים נוספים | רב בית הכנסת 'הגורל' |
| רבותיו | רבי דוד מזעקי, רבי יחיא קאפח |
| חיבוריו |
'החיים והשלום', 'קיץ המזבח', 'שם טוב', 'דרך החיים' |
רבי חיים כסאר (ה'תרס"ה - כ"ב בכסלו ה'תשנ"ח) היה ראש ישיבות בית אלשיך ובית שרעבי שבתימן ומחבר פירוש "שם טוב" על הרמב"ם.
בתימן
נולד בצנעא לרבי שמואל כסאר. בהיותו כבן 4 עבר עם משפחתו מצנעא לעיר בית עדאקה שם התחיל לעבוד כצורף ולמד עד היותו כבן עשרים לפני רב העיר, הרב דוד מזעקי. בהמשך היה אורג חגורות ומלמד תינוקות. כשנה לאחר פטירת רבו, בשנת ה'תרפ"ח בערך, חזר הרב חיים לצנעא עם משפחתו ולמד תורה כשנתיים-שלוש לפני רבי יחיא קאפח.[1] נתמנה לעמוד בראש ישיבת בית אלכסאר שרוב לומדיה דגלו בשיטת הדרדעים של רבי יחיא קאפח. לאחר שלוש שנים בהם עמד בראשות הישיבה, נתגלעה מחלוקת בינו ובין ראשי המתפללים בעניין נוסח התפילה, והוא נאלץ לעזוב את הישיבה. לאחר מכן היה ראש ישיבת בית אלשיך ורגיל היה לתת בה שיעורים מדי לילה ולפנות בוקר.
למד בצוותא בשעות הבוקר עם ראשי ישיבת "בית אלשרעבי", הרב אהרן הכהן ובנו הרב אברהם הכהן ורבנים נוספים. בתחילת שנת תש"ד, כשנתפנתה משרת ראש הישיבה החל לשמש כראש הישיבה שם.
בארץ ישראל
עלה ארצה בעלייה הגדולה בשנת ה'תש"ט והתגורר בין שכונות אוהל משה וזיכרון טוביה בירושלים. התפרנס כסופר בבית הדין בירושלים. בעיני רבים בעדה התימנית נחשב לגדול חכמי תימן שבדור.[2]
הרב כסאר החשיב את שיטת הלימוד התימנית. הוא טען שלא מצא בארץ ישראל תלמידי חכמים שישוו ברמתם התלמודית לרבותיו שבתימן, אף על פי שהכיר את גדולי הרבנים בירושלים.
הרב היה רב בית הכנסת הגורל בירושלים. כינויו היה "חיים אלגמרן" על בקיאותו ואהבתו לגמרא.
הרב כסאר הלך לעולמו בכ"ב בכסלו שנת ה'תשנ"ח. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.[3]
השקפתו בנושא המדינה
השקפתו על הקמת מדינת ישראל לא היתה כשל הציונות הדתית, אך הייתה מורכבת.
הוא נהג לומר הלל ביום העצמאות, אך לא על המדינה, אלא כדי להודות על הנסים שאירעו אז ליהודים בישראל ובתימן - שזכו לעלות לארץ ישראל ומי יודע מה היה קורה להם אם היו נשארים.
הוא פסק שגם בני הישיבות מחויבים להתגייס לצה"ל ואף יותר מכל אזרח אחר, היות שזכות התורה מגינה עליהם, תשובה זו פורסמה בספר "אתחלתא היא"[4]: "דע שחייבין הכל לצאת אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, וכל שכן בני הישיבה, דמלחמת ארץ ישראל מצווה היא וחובה היא לכל. ואדרבה, לא בחרה התורה אלא בהם שזכות התורה מצלת אותם... כדי שיהו נוצחים במלחמה על אויביהם, ומצוה גדולה הם עושים ובכל מקום אשר יפנו יצליחו", אך תלמידיו מספרים שלאחר מכן כשהסבירו לו את המצב בצבא ענה "שיורידו את הראש ולא יסתכלו" וכשהסביר לו קצין בצבא שגם זה בלתי אפשרי השיב שאם כך - לא ילכו לצבא, לכן הושמטה תשובה זו מהשו"ת שלו[5].
הוא כאב את המצב הרוחני במדינת ישראל, ועם זאת פסק שחובה לעלות לארץ[6]. הוא פסק ש"שצריך להחזיר שטחים תמורת שלום, משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם", ולאחר כיבוש העיר העתיקה התבטא "עדיין אנו מריחים שם ריח של גלות", כמו כן כתב בחתימת ספרו "קיץ המזבח" ש"אף על פי שזכינו לעלות לארץ ישראל, עדיין אנו בסוג גולים, מכל צד ומכל פנה. הן מצד שהמקדש חרב בעוונינו...הן מצד הירידה העצומה ברוחניות ובמוסר...".[7]
ספריו
- החיים והשלום - שו"ת
- קיץ המזבח - על התורה
- שם טוב - פירוש על משנה תורה לרמב"ם
- דרך החיים - ליקוט מספריו בעניין מצוות תלמוד תורה ודרכי לימוד, מכון מרא"ה, קריית ספר ה'תשע"א
לקריאה נוספת
ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, עמוד 277-278
קישורים חיצוניים
- מארי חיים כסאר באתר "תימני נט"
- רבי חיים כסאר באתר "MyTzadik"
- חכם חיים כסאר, באתר החכם היומי
וידאו
- הדלקת נר חנוכה עם מארי חיים כסאר ומארי יחיא אלשיך, באתר יוטיוב
- מארי חיים כסאר זצ"ל | פיוט שופט כל הארץ | אשמורות - סדר הוידוי | פיוט אצולה לפנים (עם מארי יוסף צוברי), באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ הספר "אגרת בוכים" בגרסה הבלתי מצונזרת.
- ^ משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, עמ' 278
- ^ המצבה ומקום הקבר של רבי חיים כסאר, באתר "פרויקט גלעד"
- ^ הרב יצחק דדון, אתחלתא היא, כרך ב', ירושלים תשס"ח, עמ' רנט
- ^ ראו גם - מה הייתה דעת מוהר"ר חיים כסאר זצ"ל על צה"ל?, באתר יד מהרי"ץ
- ^ שו"ת החיים והשלום, עניינים נפרדים סימן מא
- ^ ראו גם - מה הייתה דעת מוהר"ר חיים כסאר זצ"ל על צה"ל?, באתר יד מהרי"ץ
| תקופת חייו של רבי חיים כסאר על ציר הזמן |
|---|
|
שגיאה: התמונה שגויה או שאינה קיימת. |
23697639חיים כסאר