יהדות צנעא
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יהדות צנעא היא חלק מקהילת יהדות תימן, והיא קהילה יהודית שהתקיימה בעיר צנעא שבתימן עד לעלייה הגדולה לארץ ישראל בשנת ה'תש"ט (1949).
היסטוריה
ראשית התיישבות יהודי תימן בכלל, שנויה במחלוקת.[1] אין בידינו תאריכים מדויקים לתחילת התיישבות היהודים בעיר צנעא, אך סביר להניח שכבר בראשית התיישבות היהודים בתימן, גרו יהודים גם בצנעא.[2]
מקום מושבם הראשון של היהודים היה בעיר "בראש" שבראש ג'בל נקום. שם על פי העדויות נמצאו שרידי בית כנסת ומקוואות טהרה. מאוחר יותר ירדו היהודים והתיישבו ב"אלקצר" (=המבצר), שכונה גם "קַצְר סַאם אִבְּן נֻח" (=ארמון/מבצר שם בן נח).[2]
- בשכונת אלסאילה
- בשנת ד'תתק"ם (1172), כבש את תימן המצביא טג'טכין, שהיה משרי צבאותיו של טוראן שאה, אחיו הגדול של צלאח א-דין. בשנה החמישית למלכותו הוא אילץ את היהודים יושבי "אלקצר" לרדת מערבה לעיר צנעא התחתונה היושבת בעמק. בתחילה הורדו היהודים העניים והפשוטים, ולאחר זמן הושלם המעבר וכל היהודים ירדו לשכונת אלסאילה.
- גלות מוזע
- בשנת ה'ת"ם (1679) גורשו יהודי תימן, ובכללם יהודי צנעא, אל דרום תימן לאזור שפלה מדברית, למשך שנה שלמה.
ערך מורחב – גירוש מוזע
- בקאע אליהוד
- לאחר שוב הגולים ממוזע, לא הורשו היהודים לחזור לבתיהם בשכונת אלסאילה שבתוך חומות העיר העתיקה של צנעא, ונאלצו לבנות את שכונתם מחדש מחוץ לחומות העיר, בבקעה ממערב לשכונת ביר אל-עזב. בשכונה זו גרו עד לעלייה הגדולה בשנת ה'תש"ט (1949).
- ערך מורחב – קאע אל-יהוד
- חוזת אלנפר
- בשנים ה'תרס"ד–ה'תרס"ה (1904–1905), עקב מלחמות הטורקים עם הערבים המקומיים תושבי תימן בראשות האימאם יחיא, פקד את תימן ובמיוחד את צנעא וסביבתה רעב קשה, שכונה בשם "חַוְזַתּ אַלנֲּפַר" (=מצור ה"נפר", שהיא יחידת משקל קטנה שבה מוכרים תבואה). הרעב כילה כ-50% מאוכלוסיית העיר, יהודים וערבים, וגרם למעבר של רבים מיושבי צנעא לכפרים הסמוכים. לאחר ניצחון האימאם יחיא חזרו שארית היהודים לצנעא ושיקמו מחדש את הרובע היהודי.[2]
מעמדה של קהילת צנעא
כבר בתקופת הגאונים מעמדה של קהילת צנעא היה כקהילה המרכזית של תימן, בכך שנציגי ישיבות הגאונים שקיבלו את התרומות שכל רחבי תימן ישבו בצנעא.[2]
לקריאה נוספת
- הרב יוסף קאפח, קהילת צנעא שבתימן, בתוך: יוסף טובי (עורך), כתבים, ב, ירושלים תשמ"ט
הערות שוליים
30406481יהדות צנעא