לחש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| ||
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
לחש הוא אמירה שמאמינים מייחסים לה סגולה לשינוי המציאות בהווה, או בעתיד. אין תימוכין מדעיים או מחקריים לכך שלחשים עשויים לפעול.
סוגי לחשים
קיימים שני סוגי לחשים: "לחשים רגילים", הנאמרים על ידי הדיוטות, וכישופים המוטלים על ידי מכשפים.
לחשי הדיוטות נחשבים סגולה לעתיד טוב, או נאמרים בזמני מצוקה או חרדה בידי המאמין, כדי לנסות ולעזור לעצמו וליקרים לליבו כפנייה לכוח אלוקי או כוחות על- טבעיים.
יש סוגי לחשים רבים, שהמאמינים מייחסים להם השפעות, כמו הסרת עין הרע, ברכה, הריון ולידה, אהבה, ישועה ממחלה, וכן הלאה. אנשים רבים זוקפים לזכות לחשים הצלה מפגעים שונים. כאשר הלחש אינו נושא פרי מיוחס הכישלון להיעדר אמונה בלחש או לפעולתו של אל. לחשיהם של מכשפים נחשבים בעלי סגולה רבה יותר, בעיני המאמינים, ומיוחסת להם עצמה רבה יותר.
הלחש שונה מתפילות וברכות בכך שאין פנייה לה' או אמירה אופטימית על העתיד לבוא אלא חזרה על טקסט ידוע מראש, שלעיתים אין פשרו ברור.
ביהדות
בתורה קיים איסור להשתמש בלחשים, נאמר במקרא: "וחובר חבר", ופירשו בספרי ובגמרא[1] שהכוונה לאדם הלוחש לחש כדי לשתק נחש או עקרב. איסור זה נמנה בתרי"ג מצוות[2].
אולם במקרים מסוימים התירו חז"ל להשתמש בלחשים, בגמרא במסכת שבת מובא שורה של לחשים שמותר לאומרם בהזדמנויות שונות: כנגד חום גבוה, שחין וכאב, או כנגד שד[3] לחשים אלו הותרו כדי ליישב את דעתו של החולה או הנפגע, כדי שהפחד לא יחמיר את מצבו.
במשנה מובא עונש הלוחש: "הלוחש על המכה... אין לו חלק לעולם הבא"[4], אך בתלמוד מוסבר שמדובר במי שרוקק לפני הלחש, משום שאין להזכיר שם ה' בזמן רקיקה.[5]
ראו גם
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
לקריאה נוספת
Conley, Craig (2008). Magic Words, A Dictionary. San Francisco: Weiser Books. p. 40. מסת"ב 978-1-57863-434-7.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ג' עמוד ב'
- ^ ספר המצוות להרמבם לא תעשה לה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ז עמוד א'
- ^ משנה, מסכת סנהדרין, פרק י', משנה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ' עמוד א'
33140451לחש