רבי יוסף לייפר (פתח תקווה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יוסף לייפר
לידה ז' בכסלו תרפ"א
טעמשוואר
פטירה כ"ב בתשרי תשס"ג (בגיל 81)
מקום פעילות פתח תקוה, בני ברק
השתייכות חסידות טמשוואר
תחומי עיסוק אדמו"ר
בת זוג שרה

רבי יוסף לייפר (ז' בכסלו ה'תרפ"א - כ"ב בתשרי ה'תשס"ג) היה האדמו"ר מנדבורנה-פתח תקווה ובסוף ימיו כונתה חצרו "טמשוואר".

ביוגרפיה

נולד בטעמשוואר לרבי אהרן אריה לייפר האדמו"ר מטמשוואר, ולרחל פערל בת רבי אלעזר אלימלך וולדמן. עוד בהיותו ילד כבן שבע היה יוצא ליערות לומר פסוקי תהילים[1]. בבחרותו למד בישיבת 'אהבת תורה' שבטעמשוואר בה שימש כראש ישיבה רבי אשר יונה וינברגר, שהעיד עליו 'תלמיד קדוש יש לי, והנני מתבייש מפניו'[2].

בשואה נשלח למחנה עבודה סמוך לפאנקוטה (אנ'), שם שמר על קיום התורה והמצוות חרף עינויי הנאצים. כן היה מכנס סביבו את היהודים אסירי המחנות, כשהוא לומד עימם ומחזק אותם בדברי חיזוק[3].

לאחר המלחמה שב לטמשוואר שם נישא לשרה בתו של קרוב משפחתו רבי אהרן אריה לייב לייפר מביסטריץ, שהגיעה לבית הוריו לאחר שניצלה מהשואה עם אחות נוספת.

בשנת תשי"ג עלה עם אביו לישראל, תחילה התגורר בירושלים בסמוך לאביו, ולאחר פטירתו הקים את בית מדרשו בפתח תקווה, והיה מכונה "האדמו"ר מנדבורנה-פתח תקוה". מידי פעם היה מוסר שיעור תורני בישיבת נחלת דוד בעיר.   

בשנת תש"נ עבר לבני ברק ורכש את בית המדרש הישן של חסידות באבוב ברחוב הרב קוטלר בעיר. כדי לא לפגוע בחצרו של קרוב משפחתו רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים האדמו"ר מנדבורנה שבעיר, שינה את שם חצרו לטמשוואר כשם החצר של אביו וזקיניו.

רבי יוסף לייפר בחול המועד סוכות

נודע בשמירת עיניו המופלגת, שבה היה - לפי דברי הבית ישראל מגור יחיד בדורו[4], ובסיגופיו (כגון שינה על ספסל בבית המדרש)[5]. היה ממעט בדיבור, אך בעת התפילה היה מתפלל בקול רם. מחותנו רבי משה מרדכי בידרמן האדמו"ר מלעלוב אמר 'כי כדאי לרוץ אחריו לבקש ממנו ברכות כי הוא פועל ישועות'. וכן העיד עליו רבי חיים קרייזווירט גאב"ד אנטוורפן 'עליו נאמר כל היוצא מפיו יעשה'[6].

נפטר בכ"ב בתשרי (שמחת תורה) תשס"ג, ונקבר בהר המנוחות.

מצאצאיו

קישורים חיצוניים

לקריאה נוספת

  • תולדות החסידות בארץ ישראל, בית נדבורנה פ"ת, מאיר הלחמי, ירושלים תשנ"ח.

הערות שוליים

  1. ^ קול רינה, ביתר עילית: מוסדות דינוב ביתר, תשע"ז
  2. ^ קול רינה, ביתר עילית: מוסדות דינוב ביתר, תשע"ז
  3. ^ מאיר הלחמי, תולדות החסידות בארץ ישראל, בית נדבורנה פ"ת, ירושלים: במה, תשנ"ח
  4. ^ מובא בהקדמה לדרשותיו של בנו באתר קול הלשון
  5. ^ שמן ראש ז' אדר קמח
  6. ^ קול רינה, ביתר עילית: מוסדות דינוב ביתר, תשע"ז