חברת ש"ס
חברת ש"ס (או: חבורת ש"ס וכן: חברה ש"ס) היא אגודת אנשים הלומדים יחד או מחלקים ביניהם את לימוד מסכתות הש"ס של התלמוד בבלי.
היסטוריה
את חברות הש"ס רגילים לזהות כדבר שהיה נפוץ בקהילות היהודיות במזרח אירופה בתקופה שעד למלחמת העולם השנייה. אולם רבי חיים חזקיהו מדיני מתייחס בספרו 'שדי חמד' אל חברות הש"ס כאל דבר שנוהגים בו "כל בני ישראל"[1].
חברות הש"ס פעלו לצידן של חברות לימוד נוספות: "חברה משניות" שהיו לומדים משניות; "חברת חיי אדם" שהיו לומדים את ספר ההלכה שחיבר רבי אברהם דנציג; "חברת עין יעקב" שלמדו את הספר עין יעקב[2]. היות שלימוד הגמרא הוא דבר המצריך מיומנות ויכולות דידקטיות גבוהות יחסית, נמנו על חברת הש"ס אלו שנחשבים ליותר למדנים. ואילו שאר ה'חברות' נועדו לפשוטי העם. חברות הלימוד הצטרפו לשאר ה'חברות' שאפיינו את חיי הקהילה: חברת גמילות חסדים ועוד.
ישנם בתי כנסת שחברות ש"ס פעלו בהם ועל שמן הם נקראים בשם 'בית כנסת חברת ש"ס'. לדוגמה, בעיר תל אביב בשכונת נווה צדק יש את בית הכנסת חברת ש"ס. בגרודנא היה בית מדרש מיוחס בשם זה, אשר עמד סמוך לבית הכנסת הגדול שבעיר, ונוסד עוד במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה, ואשר רבי מנחם נחום קפלן הידוע בכינויו 'רבי נחומקה' היה מוסר שם שיעורים. לבית מדרש זה גם היתה ספריה עשירה[3].
ישנן בעולם קהילות הנושאות את השם 'חברת ש"ס'. בירושלים בשכונת מאה שערים, וכן בתל אביב ישנם רחובות בשם זה.
בימינו חבורת הש"ס נפוצות פחות, ולימוד תורה קבוצתי נעשה בדרך כלל במסגרת ישיבות, כולל אברכים או בהשתתפות בשיעור תורה. כיום נפוצים מאד שיעורי גמרא הנמסרים לפי תכנית הדף היומי כאשר חברי השיעור מתגבשים במהלך השנים לחבורה מלוכדת ומהווים למעשה 'חברת ש"ס'.
על ההקבלה בין השתתפות בשיעור קבוע לחברות בחבורת ש"ס ניתן לראות בדברים שמסר רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן באחד מסיומי הש"ס:
הנה בכל הדורות ובכל המקומות היו תלמידי חכמים מופלגים וגדולי תורה ואף אותם האנשים שלא זכו להגיע לדרגא כזו בתורה ראו לנכון לקבוע עיתים לתורה ולהשתייך ולקבוע מקומם באחת מהחברות שהיו במקומם כגון חברת ש"ס וכדומה, ועל ידי כך היתה השפעה על כל אורח חייהם וחיי בני ביתם, ועל כן עלינו לדעת עד כמה החובה על כל אחד לקבוע עיתים לתורה ולהצטרף לאותם אלו שזכו להיות בין אלו שזכו לקבוע עיתים לתורה על ידי שיצטרפו לשיעור קבוע.
ישנן קהילות שבחג שמחת תורה או בחג שבועות מחלקים בין חברי הקהילה את ש"ס למשך השנה הקרובה, וחוגגים מסיבת סיום הש"ס של השנה החולפת.
צורת הארגון
הלימוד בחברות ש"ס הוא לרוב קבוצתי לפי סדר מסוים כמו סדר הדף היומי. אך יש שהחברים מחלקים ביניהם את המסכתות, כשכל אחד לומד מסכת אחרת. נוהג מקובל בחברות הש"ס, שסיום הש"ס נעשה לעילוי נשמת החברים והקרובים שהלכו לעולמם[4].
בהקשר לחלוקת הלימוד בין אנשים מקובל לצטט את דברי בעל השדי חמד:
ומצווה שעושין אותה הרבה בני אדם בשותפות, כל אחד נוטל שכר כאילו עשאה כולה לבדה, ומטעם זה נוהגים כל בני ישראל לעשות חברת ש"ס ומחלקים את הש"ס בין כמה בני אדם, שכח אחד שיקח מסכת אחרת, ועושין סיום פעת אחת בשנה. ושורת הדין נותנת שיטול על אחד שכר טוב כאילו למד כל הש"ס כולו"
— שדי חמד, מערכת המ"ם, כלל קצח
מקובל היה, שלכל חברת ש"ס היה פנקס עם תקנות החברה ושמות החברים. קרה גם שהורים רשמו את ילדיהם כחברים לחברה זו לבשיתבגרו[5].
קישורים חיצוניים
- תצלום עתיק של כ-20 בני חברת ש"ס באתר בידספירט
- פנקס חבורת ש”ס בקופיטשיניץ פנקס חבורת ש”ס בקופיטשיניץ לצפיה באתר הספרייה הלאומית
- כריכת תקנות חבורה ש"ס משנת תרפ"ג באתר בידספירט
- פורום אודות הקמת מערכת טלפונית לניהול חברת ש"ס
ראו גם
הערות שוליים
- ^ שדי חמד, מערכת המ"ם, כלל קצח
- ^ רבי ישראל מאיר הכהן מכתבים ותקנות עמ' ג
- ^ אנציקלופדיה של גלויות כרך ט - גרודנה, עמ' 336
- ^ אנציקלופדיה לבית ישראל החדשה כרך ט ז-חו עמ' 145
- ^ פרבר קלמן:אולקניקי ראדין וילנא, עמ' 163