קונפורמיות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף קונפורמיזם)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קונפורמיוּת או קוֹנְפוֹרְמִיזְם (בעברית: תַּלְמָנוּת[1]) היא הליכה בתלם, הסתגלות, שינוי בהתנהגות או אמונות של אינדיבידואלים בהתאם לנורמות או כללים הנהוגים בחברה או בקבוצה. (באנגלית: Conformity מגיעה מהמילה Conform שפירושה התאים או השתלב). זהו מצב שבו אדם מתאים את התנהגותו או את דעותיו לנורמות החברתיות הקיימות ולכללי ההתנהגות המקובלים בנסיבות נתונות, אם באופן אמיתי או מדומה.

מהות הקונפורמיות

הקונפורמיות מושגת על ידי אמצעי פיקוח גלויים וסמויים כאחד וכתוצאה מלחץ חברתי, אמיתי או מדומה, על היחיד/הכלל. בשפת היומיום, השימוש במושג מבוטא בדרך כלל בהקשרים שליליים: קוֹנְפוֹרְמִיסְט (או תַּלְמָנִי) פירושו אופי חלש, מזדנב אחרי אחרים – "שוחה עם הזרם". ישנם הוגי דעות הנוהגים לשבח את הנון-קונפורמיסטים: אותם "זאבים בודדים" המתמידים בדרכם חרף לחצי החברה ומורדים במוסכמות. לעומת זאת, יש הסוברים כי הקונפורמיוּת אינה שלילית, כי לדעתם לא ניתן לקיים חברה תקינה ללא הקונפורמיוּת, המאפשרת סדר ויציבות ולולא התהוותה עלול להיווצר כאוס. למולם ישנם לא מעט הוגים שסוברים שקונפורמיות איננה תנאי הכרחי לחברה תקינה ויציבה. אם כן, קונפורמיות היא התאמה של עמדות, אמונות והתנהגות לנורמות החברתיות[2]. נורמות חברתיות הן סמויות ומוגדרות כחוקים המשותפים לקבוצה של אנשים, הקובעים ומכתיבים את האינטראקציה שלהם לאחרים. למשל, בתחילת שנות ה-2000 מעריצי להקת U2, התארגנו בעצמם ויצרו תור לילי לקניית כרטיסים לקונצרט של הלהקה. כללי המוסר של מעריצי הלהקה בתור היו שכל הקודם זוכה, ורחשו בוז למי שנדחף לתור. ניתן לראות כי חוק זה לא היה כתוב בשום מקום אך הקבוצה נהגה לפי כלל זה[3]. הנטייה להתנהג באופן קונפורמי מתרחשת הן בקבוצות קטנות והן בחברה והיא יכולה להיות תוצר של השפעה לא מודעת או מלחץ חברתי ישיר. קונפורמיות מתרחשת בנוכחות אחרים, אך יכולה להתרחש גם כאשר האדם נמצא לבדו[4]. למשל, אדם יעמוד בצפירת יום הזיכרון גם כאשר הוא נמצא לבד בביתו. אנשים מתנהגים לעיתים תכופות באופן קונפורמי עקב השאיפה לקבל תחושה של ביטחון מהקבוצה, בעיקר מקבוצה בעלת אותם מאפיינים, כמו קבוצת גיל (קבוצת השווים), תרבות, דת, או סטטוס. התגלמות זו של קונפורמיות נקראת "חשיבת יחד". "חשיבת יחד" או חשיבה קבוצתית, היא אחת מתופעות הקונפורמיות: נטייתם של חברי הקבוצה לקונפורמיות על ידי אימוץ תפיסה צרה משותפת, "יישור קו" בנושא כלשהו. חוסר הסכמה לאמץ את "חשיבת היחד" יכול להוביל לדחייה חברתית. קונפורמיות לרוב מקושרת לגיל ההתבגרות, אך משפיעה באופן ניכר גם על מבוגרים[5]. כאשר קונפורמיות מתרחשת על ידי השפעה חברתית נכונה, היא מאפשרת בשנים הראשונות לחיים ללמוד ולאמץ את ההתנהגות החברתית הנחוצה על מנת להתנהג באינטראקציה עם אחרים בחברה באופן נכון[6]. קונפורמיות משפיעה על היווצרותן ותחזוקן של נורמות חברתיות, ועוזרת לחברות לתפקד באופן חלק וניתן לחיזוי.

התפתחות המושג

משנת 1933 ועד 1945, מיליוני אנשים חפים מפשע, בעיקר יהודים, הוכרחו לעבור למחנות ריכוז בגרמניה הנאצית. רק לאחר סיום המלחמה, התברר, העולם ידע כי מחנות אלו משמשים להשמדה. אך בחר להעלים עין מתוך ניאביות והחלטה שמה שלא יגרום לסיום המלחמה יותר מהר אין צורך להתערב בו. לאחר המלחמה התברר שמחנות אלו היו למעשה מפעלים להשמדה המונית בהם נטבחו יותר משמונה מיליון בני אדם אך הבנה זאת הייתה מאוחרת לבני האדם שנטבחו שם. בשנת 1978 הייתה שמועה כי ישנם אנשים המוחזקים כבני ערובה בג'ונסטאון. לאחר שהחקירה הסתיימה, מנהיגה של הקהילה ג'ים ג'ונס אסף 1000 תושבים וביקש מהם להתאבד על ידי שתיית רעל. הם צייתו לו וזו הייתה ההתאבדות ההמונית הגדולה ביותר בהיסטוריה. על מנת לנסות למצוא הגיון במעשים אלו ועוד אחרים, הנטייה הראשונית הייתה להסביר מעשים מרושעים ומטורפים על ידי האשמה של אינדיבידואלים מרושעים או משוגעים[7]. חשיבה זו יכולה לתת מעט נחת. חוקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה החברתית הוטרדו מכך שאנשים לעיתים עושים מעשים שלא ניתן להסבירם. אומנם המנהיגים, שהובילו את ההמון להתנהג באופן לא הגיוני, היו בעלי אישיות בעייתית, אך לא ייתכן כי כל החברה היא לא שפויה[7]. בשנת 1936 שריף (Muzafer Sherif) ביצע את אחד המחקרים הראשונים על קונפורמיות. הוא התעניין בדרך בה אנשים משנים את דעתם כדי להתיישר עם הקבוצה. הוא בחן זאת על ידי "התנועה האוטוקינטית". במחקרו, המשתתפים הוכנסו לחדר חשוך ונתבקשו לבהות בנקודת אור קטנה במרחק מה מהם. הם נתבקשו להעריך איזה מרחק הנקודה זזה. הטריק במחקר היה שהנקודה לא זזה כלל. התחושה של הנבדקים כי הנקודה זזה נובעת מאשליה ויזואלית הנקראת "התנועה האוטוקנטית" שהתגלתה לראשונה במלחמת העולם השנייה. תעתוע זה גורם לכך שבמצב של חושך מוחלט, ישנה תחושה כי נקודות אור קטנות זזות על אף שאינן נעות כלל. זוהי אשליה ויזואלית שכל בני האדם חווים. ביום הראשון של הניסוי כל משתתף העריך באופן שונה את כמות התזוזה של הנקודה. בשלב השני של המחקר, הוכנס לחדר אדם נוסף ביחד עם הנבדקים וגם הוא התבקש לאמוד את המרחק שהנקודה זזה. אדם זה היה משתף פעולה שנאמר לו להגיד באופן עקבי מרחקים גבוהים במיוחד או נמוכים בהרבה מהאומדנים של הנבדק האמיתי. חלק זה של הניסוי בוצע כמה פעמים על כל משתתף. שריף גילה שעם כל סיבוב נעשו האומדנים של הנבדק יותר ויותר דומים לאלה של משתף הפעולה[8]. המשתתפים בניסויים של שריף חוו מציאות עמומה ולא חד משמעית.

מוזאפר שריף (Muzafer Sherif) במחקרו על התנועה האוטוקינטית מ-1936, וסולומון אש (Solomon Asch) בניסוי הקונפורמיות של אש מ-1951 (מפורט בהמשך בפרק על היענות), שבחן בצורה מבוקרת השפעת הסביבה החברתית על התפיסה הוויזואלית, מצאו כי שתי הסיבות המרכזיות לתופעת הקונפורמיוּת הן: השפעה נורמטיבית והשפעה אינפורמטיבית.

השפעה אינפורמטיבית

השפעה חברתית אינפורמטיבית מתרחשת כאשר הפרט מסתמך על אחרים מקבוצתו כדי להשיג אינפורמציה מדויקת על המציאות. השפעה זו מוגדרת כקונפורמיות המתרחשת כשאנשים מסכימים לקבל עובדות על המציאות מאנשים אחרים[4]. האדם יסכים לקבל השפעה אינפורמטיבית מהסביבה מכמה סיבות. הראשונה היא כאשר סיטואציה חברתית נתפסת כלא חד משמעית/מעורפלת (כמו בניסוי של שריף), אנשים לא ידעו כיצד לפרש אותה ועל כן לא יהיו בטוחים כיצד עליהם לנהוג בה. במצב כזה ישנו סיכוי גדול שהם יסתמכו על אחרים כדי לקבל תשובה[9]. לדוגמה, כאשר אדם אינו יודע באיזה מכלי הסכו"ם להשתמש במסעדה מפוארת, הוא יסתכל מה האחרים מסביבו עושים וינהג בהתאם[7]. הסיבה השנייה להתנהגות קונפורמית הנובעת מהשפעה אינפורמטיבית היא במצבי חירום, בהם נדרשת תגובה מיידית. הסתמכות על אחרים במצבים כאלו אומנם יכולה להפחית את הפחד. כאשר אנו תופסים את האחר כיותר משכיל, כך הוא ייחשב בעינינו כמקור מידע בעל ערך רב יותר. על כן אנשים לרוב פונים למומחים (למשל ברפואה) כדי לקבל עזרה[9]. סוג זה של שכנוע, או יותר נכון התנהגות קונפורמית גורמת להפנמה ולקבלה של הנורמה או האינפורמציה, כך שאנשים יאמינו באמת ובתמים בדברי או מעשי זולתם[4][9].

השפעה נורמטיבית

השפעה חברתית נורמטיבית מתרחשת כאשר אדם מתנהג בהתאם לסביבה על מנת שהחברים בקבוצתו יחבבו או יקבלו אותו. השפעה זו מוגדרת כקונפורמיות המבוססת על שאיפתו של אדם להיענות לציפיות האחרים (נורמות)[4][9]. הצורך בקבלה ושייכות הוא חלק מהווייתנו כבני אדם. בנוסף על כך, ידוע כי כאשר האדם לא מתנהג באופן קונפורמי לנורמות החברתיות של הקבוצה, הקבוצה פחות תחבב אותו ואף עלולה להענישו על כך[10]. השפעה נורמטיבית לרוב גורמת להיענות, שהיא לעשות או להגיד את מה שהאחרים אומרים או עושים גם כאשר הפרט לא מאמין בלב שלם בנעשה או בנאמר. גיל הוא משתנה מפתח המשחק תפקיד חשוב ברמת הקונפורמיות הנגרמת עקב השפעה נורמטיבית (ראו תת-כותרת "גיל"). הענות זו לנורמה נגרמת בדרך כלל מרצונו של הפרט לקבל תגמול חיצוני או להימנע מענישה[7]. הבדל עיקרי בין השפעה נורמטיבית לאינפורמטיבית היא שהשפעה נורמטיבית לא נגרמת עקב מצבים לא ברורים, הפרט בטוח שהוא לא מסכים עם הקבוצה, אך הוא בכל זאת פועל כמוה. על כן, ניתן לומר כי השפעה נורמטיבית היא זו שגרמה לנבדקים לשנות את דעתם במחקרו של אש[7].

ישנם גורמים נוספים המשפיעים על קונפורמיוּת, והם קשורים במצב נתון: מספר הנוכחים, חשיבות הנוכחים, קושי המטלה, רמת האטרקטיביות של הקבוצה ומטרותיה. חוקרי תופעת הקונפורמיוּת לא הגיעו לידי אחידות דעים בקשר לפרופיל טיפוסי של קונפורמיסט.

סוגי קונפורמיות

בספרות הסוציולוגית נהוג למיין את הקונפורמיות ל-3 רמות:

  • היענות – קונפורמיות שמתרחשת ללא אמונה כנה במעשים.
  • צייתנות – קונפורמיות הבאה לידי ביטוי בהיענות להוראה מפורשת.
  • הסכמה – קונפורמיות המתקיימת מתוך אמונה שלמה במעשים על ידי מבצעי הפעולה ובמחשבות שהקבוצה שכנעה אותם להסכים. לעיתים ההסכמה באה בעקבות ההיענות.

בהמשך נחקרו ונוסחו רמות ההשפעה החברתית על ידי הפסיכולוג החברתי הרברט קלמן (Herbert Kelman) שהבחין בשלושה סוגי תהליכים המתרחשים אצל הנתון להשפעה חברתית:[11]

  • התרצות – הסכמת הקונפורמיסט לקבל דעת המשפיע כדי לזכות בתגמולים או כדי להימנע מעונש.
  • הזדהות – רצון הקונפורמיסט להידמות למשפיע.
  • הפנמה – בתהליך ההפנמה מנחה את הקונפורמיסט הרצון להיות צודק ומציאותי, כשהתגמול הוא פנימי.

היענות

היענות היא סוג של קונפורמיות: זוהי התנהגות פומבית על פי דרישה מפורשת או סמויה על אף שבאופן אישי האדם מסתייג ממנה[4]. המחקרים המדגימים היענות בצורה הכי טובה הם מחקריו המפורסמים של סולומון אש. סולומון אש (Solomon E. Asch), חוקר קלאסי בפסיכולוגיה חברתית, ביצע מחקר בשנת 1951 בו הוא ערך שינוי במחקר של שריף. במחקרים של שריף ניתן היה לראות כי כאשר הסיטואציה אינה ברורה, המשתתפים מושפעים מדעותיהם של אחרים ומתקבצים סביב הערכה משותפת. לכן, אש שיער, שכאשר הסיטואציה במחקר תהיה מאוד ברורה, מידת הקונפורמיות תרד. במחקרו הוא ציין בפני המשתתפים שהם הולכים להשתתף במחקר על שיפוט תפיסתי. הוא הראה לקבוצה של נבדקים שתי תמונות. באחת שלושה קווים באורכים שונים ונבדלים ובשנייה קו אחד שתואם באופן ברור רק לאחד משלושת הקווים שבתמונה הראשונה. הוא ביקש מהם לאמוד איזה מבין שלושת הקווים תואם לקו היחיד. כל המשתתפים חוץ מאחד היו משתפי פעולה. המשתתף היחיד שאינו משתף פעולה הוכנס לחדר המחקר בצורה שבה הוא תמיד האחרון שעונה. כל משתפי הפעולה הונחו לתת באופן עקבי את אותה התשובה השגויה ב-12 פעמים מתוך 18 תמונות הקווים[12]. ממצאיו היו מפתיעים והראו רמה גבוהה במיוחד של קונפורמיות. 74% מהמשתתפים התאימו את עצמם למשתפי הפעולה וענו באופן שגוי לפחות פעם אחת. באופן ממוצע המשתתפים התחילו להתאים את תשובותיהם בפעם השלישית. בסך הכל 37% מכלל התשובות של כלל המשתתפים נענו באופן קונפורמי והצביעו על היענות שכן הם נתנו תשובה שגויה למרות שהתשובה הנכונה הייתה ברורה וחד משמעית[4]. לאחר מחקרו הראשון, אש רצה לבחון מהו הגורם שהשפיע כה רבות על המשתתפים במחקר, האם גודל הקבוצה הוא המשפיע או תשובותיהם האחידות של משתפי הפעולה. בסדרת המחקרים על השפעת גודל הקבוצה, הוא ערך סדרה של ניסויים כאשר בכל פעם גודל הקבוצה של משתפי הפעולה השתנתה ונעה בין משתף פעולה אחד ועד לקבוצה של 15 משתפי פעולה. הוא מצא שבאופן מובהק, ככל שישנם יותר אנשים בקבוצה, כך עולתה הסבירות של הנבדק להיענות לקבוצה. אך אפקט זה לא נמצא כשונה בין שלושה משתפי פעולה ומעלה, כך שמעל לשלושה משתפי פעולה, רמת הקונפורמיות הייתה מעל ל-30%[12]. במערך המחקר השני, בו אש ביקש לאמוד כיצד אחדות הקבוצה משפיעה על רמת ההיענות, הוא ביקש ממשתפי הפעולה לתת את אותה התשובה השגויה לשאלת הקווים, פרט למשתף פעולה אחד. משתף פעולה זה מילא את התפקיד של אדם לא קונפורמי. ממצאי מחקר זה עולה כי מספיק שישנו אדם אחד ששובר את דעת הרוב בשביל שהנחקר יענה את תשובתו האמיתית (את מה שהוא באמת חושב), מבלי קשר לאם התשובה של משתף הפעולה הלא קונפורמי הייתה נכונה או לא. מספיק שמישהו אחד סודק את החזית האחידה של חברי הקבוצה כדי להחליש את כוחה[12]. ניתן לומר כי היענות נובעת מהשפעה נורמטיבית ועל כן מתרחשת לרוב בגיל ההתבגרות.

ציות

ציות הוא סוג של היענות: התנהגות על-פי הוראה ישירה או פקודה. כאשר היענות מתרחשת בעקבות פקודה ישירה היא נקראת ציות[4]. הדוגמה הקיצונית ביותר לציות היא מלחמת העולם השנייה, בה פקידים צייתו לפקודותיהם המזוויעות של האליטה הנאצית. עקב כך נרצחו מיליוני בני אדם[8]. רוב האנשים שעוללו מעשים נתעבים במהלך מלחמה זו היו בסופו של דבר אנשים נורמטיביים שפעלו לפי פקודות הממונים עליהם[13]. ניכר כי למצבים מסוימים ולסיטואציות מסוימות ישנה השפע רבה על מידת הציות[7]. סדרת הניסויים המציגה באופן הכי טוב את כוחה של הסיטואציה נעשתה על ידי החוקר סטנלי מילגרם בשנות השישים (Stanley Milgram). מילגרם בחן במחקריו כיצד דרישות הסמכות מתנגשות עם דרישות המצפון. במחקריו הוא גייס אנשים מן השורה להשתתף במחקר "על זיכרון". כאשר הם הגיעו למעבדה, כל נבדק צוות למשתתף נוסף שהיה למעשה משתף פעולה למחקר. נאמר לנבדקים שהם יוגרלו באופן ראנדומלי, כאשר אחד מהם יוגרל להיות ה"מורה" והשני ל"תלמיד". תפקיד המורה היה לקרוא רשימה של צמדי מילים לתלמיד. לאחר מכן הוא היה צריך לבחון את זכרונו על ידי נתינת המילה הראשונה בצמד כדי שהתלמיד ישלים את התשובה הנכונה מתוך ארבע אפשרויות. בכל פעם שהתלמיד ענה באופן שגוי, היה על המורה ללחוץ על דוושה שכביכול מזרימה הלם חשמלי בעוצמה הולכת וגוברת עד לרמה שהיה ברור לכל שהיא מהווה סכנת חיים. לאחר שהניסוי התחיל, בכל פעם שהתלמיד טעה, הנסיין הורה למשתתף להגביר את רמת ההלם החשמלי. הנסיין ששיחק את התלמיד שיחק כאילו הוא קיבל שוקים חשמליים, וככל שהם כביכול גברו כך גברו תגובותיו, צעקותיו ותחנוניו. "המורה" יכול היה לשמוע את התגובות. כאשר הרמה של השוקים החשמליים הגיעה ל"הלם חזק במיוחד" התלמיד הפסיק להגיב. הרבה מהנבדקים בשלב זה או אחר התחילו למחות על הלך המחקר וחלקם אף ביקשו שהנסיין יזמין עזרה רפואית. ציות לסמכות במחקר זה נמדד על ידי מקסימום הפעמים שבהם הנבדקים נתנו למשתף הפעולה שוקים חשמליים לפני שסירבו להמשיך[14]. נמצא כי 65% מהנבדקים המשיכו לציית לנסיין עד סוף הניסוי. מילגרם המשיך לעשות וריאציות על ניסוי זה כאשר כל פעם הוא שינה משתנה אחר בסיטואציה כדי לבחון האם באמת הסביבה היא זו המשפיעה על ציות. בכל פעם הוא קיבל תוצאות שונות אך גבוהות ומצא כי שיעור הציות אצל נשים דומה לאילו של הגברים. ציות לסמכות נכלל תחת השפעה אינפורמטיבית אך לעיתים כולל השפעה נורמטיבית (למשל בסירוב לציות). נמצא כי ישנם גורמים המשפיעים על רמת הציות: המרחק הרגשי מהקורבן, קרבה למקור הסמכות, הלגיטימיות והיוקרה של מקור הסמכות והשפעתם של אחרים.

המרחק מהקורבן

נמצא ממחקריו של מילגרם שככל שהמרחק מהקורבן גדל ככה רמת הציות עולה וככל שהמרחק מהקורבן קטן כך רמת הציות יורדת[4][7]. למשל ניתן לראות אפקט זה בהבדל בין הציות של טייסים לבין חיל הרגלים הרואים פנים אל פנים את האויב.

קרבה למקור הסמכות

גורם נוסף המשפיע על רמת הציות הוא הקרבה למקור הסמכות. אם מקור הסמכות נמצא קרוב כך עולה רמת הציות וככל שמקור הסמכות נמצא רחוק (מרחק פיזי, למשל נמצא במדינה אחרת), כך רמת הציות יורדת[15].

הלגיטימיות והיוקרה של מקור הסמכות

אם האדם חושב שמי שנותן לו את ההוראה או הפקודה הוא אינו אדם בעל הסמכות הלגיטימי, הוא לרוב לא יציית לו[4].

השפעת אחרים

כאשר ישנו אדם נוסף שמסרב לבצע פקודה או הוראה ממקור הסמכות, כך גְדֵלה הסבירות שהפרט יסרב גם הוא לבצע פעולה שהוא אינו מסכים איתה[7].

הסכמה/ קבלה

סוג נוסף של קונפורמיות: התנהגות מתוך אמונה והסכמה עם הלחץ החברתי. זוהי התנהגות קונפורמית המגיעה עקב הפנמה כנה של המציאות החברתית[4]. היא מתרחשת בדרך כלל על ידי השפעה אינפורמטיבית. ניתן לומר כי האדם מאמץ את ההתנהגות מכיוון שהיא מתגמלת אותו. התגמול הפנימי שבהפנמה נובע מעצם האימוץ של ההתנהגות החדשה[11]. הסכמה והפנמה הן המטרות העיקריות של הורים, מורים, מחנכים, פוליטיקאים ואנשי פרסום. הם שואפים לשנות את עמדותינו הפרטיות ולא רק את התנהגותנו הפומבית, בדרך שבה השינוי יישאר לטווח הארוך. ישנן טכניקות ותאוריות רבות המנסות להסביר מדוע הפרט עובר הפנמה וקבלה[7].

תנאים המנבאים קונפורמיות

ישנם מצבים המעודדים קונפורמיות יותר מאחרים.

תרבות

ערכים תרבותיים נמצאו כמשפיעים על קונפורמיות. סטנלי מילגרם מצא שאינדיבידואלים בנורווגיה (שהיא תרבות קולקטיביסטית) מפגינים רמות גבוהות יותר של קונפורמיות מאשר אינדיבידואלים מצרפת (שהיא תרבות אינדיבידואליסטית)[16]. באופן דומה, ברי שחקר שתי אוכלוסיות שונות – בני הטמנה (ממערב אפריקה הנחשבים כקבוצה קולקטיביסטית) והאינואיטים (צפון אמריקה, הנחשבים כקבוצה אינדיבידואליסטית) – מצא שבני הטמנה מתנהגים באופן יותר קונפורמי מהאינואיטים כשהם נחשפים למטלות המעודדות קונפורמיות[17].

מגדר

נורמות חברתיות לעיתים מבססות הבדלים מגדריים. חוקרים מדווחים על הבדלים באופן בו גברים ונשים מתנהגים באופן קונפורמי ביחס להשפעה חברתית זו[18]. למשל, נשים ניתנות לשכנוע יותר בקלות ועל כן גם יותר קונפורמיות בסיטואציות של לחץ חברתי מגברים[19]. הבדלים בהתנהגות מגדרית נובעים מהחיברות שבני אדם עוברים, משמע מהדרך שבה החברה מחנכת אותנו. הסיבה בגינה החיברות לנשים וגברים שונה היא השוני התפקידים החברתיים של גברים ונשים מימי קדם. נשים לרוב לומדות להיות פייסניות ופשרניות וגברים לומדים להיות יותר עצמאים[20].

גיל

הגיל הוא גורם משפיע על התנהגות קונפורמית כך שככל שהגיל עולה כך הקונפורמיות פוחתת. בגילאים צעירים ילדים זקוקים לאישור והכרה חברתית גדולה יותר מידי קבוצת השווים, על כן חלק מהילדים והמתבגרים מתנהגים באופן קונפורמי כדי לחוש שייכות ולהתקבל על ידי הקבוצה[7]. למשל, ממחקר על ילדים ומתבגרים אוסטרלים בין הגילים 3–17, נמצא שהקונפורמיות יורדת עם הגיל[6]. במחקר נוסף שבחן אנשים בין הגילים 18–91 מצא שהמשתתפים המבוגרים יותר, הפגינו פחות קונפורמיות לעומת המשתתפים הצעירים[21].

גודל הקבוצה

למרות שנראה הגיוני שלחץ לקונפורמיות יעלה ככל שהקבוצה תגדל, בניסויי מעבדה התברר שלקבוצה הקטנה השפעה גדולה על חבריה. במחקרים שנעשו בהתבסס על מחקריו של אש נמצא כי קבוצה המונה בין שלושה לחמישה משתתפים תעורר קונפורמיות גדולה יותר מאשר השפעה של אדם אחד או שניים. אבל הגדלת מספר האנשים מעל לחמישה אינה משנה במידה משמעותית את מידת הקונפורמיות[4]. קונפורמיות זו מתרחשת בגלל שלאנשים יש נטייה להאמין שפירוש הסיטואציה של אנשים אחרים במצבים שאינם חד משמעיים היא יותר נכונה משלהם (השפעה נורמטיבית)[7]. גם במצבים בהם הקבוצה טועה באופן שהוא מובהק, הקונפורמיות תהיה מושפעת מהשפעה נורמטיבית כפי שקרה בניסויים של אש.

לכידות קבוצתית

זוהי תחושת ה"אנחנו" וכמה ובאיזו מידה חברי הקבוצה מחוברים וקשורים זה לזה באופן הדדי. ככל שהלכידות הקבוצתית גבוהה יותר, כך גדלה ההשפעה של הקבוצה על החברים בה. נטיית האדם היא לדבוק בקבוצתו (לחשוב מה שחברי הקבוצה חושבים ולעשות את מה שחברי הקבוצה עושים). למשל, בניסוי שבדק את הקשר שבין דמיון קבוצתי להעדפה מוזיקלית, נמצא שלאחר שנאמר לאנשים שאנשים הדומים להם העדיפו יצירה מוזיקלית מסוימת, גם הם העדיפו את אותה היצירה. נוסף על כך, נמצא שהם לא אהבו יצירה כשאנשים השונים מהם אהבו[22]. באופן דומה, דעה של מישהו מקבוצה אחרת תשפיע עלינו פחות מדעה של מישהו מהקבוצה שלנו גם אם דעתו היא דעת מיעוט. לדוגמה, חרדי התומך בדעות הדתיים לאומיים ישפיע יותר על דעת חרדים מאשר דתי לאומי שישמיע טענות דומות[4].

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: נונקונפורמיסט
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: קונפורמיות
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: קונפורמיסט
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: תואמנות
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: קונפורמיות

הערות שוליים

  1. ^ תַּלְמָנוּת במילון סוציולוגיה (תשע"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ Cialdini, R. B., & Goldstein, N. J. (2004). Social influence: Compliance and conformity. Annual Review of Psychology, 55, 591–621.
  3. ^ Helweg-Larson, M., & LoMonaco, B. L. (2008). Queuing Among U2 Fans: Reactions to Social Norm Violations. Journal of Applied Social Psychology, 38, 2378–2393.
  4. ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 4.11 Myers, D. G. (2013). Social Psychology (11th ed.).Boston: McGraw-Hill.
  5. ^ Aronson, E., Wilson, T. D., & Akert, R. M. (2007). Social Psychology (6th ed.). Upper Saddle River, NJ: Pearson Prentice Hall.
  6. ^ 6.0 6.1 Walker, M. B. & Andrade, M. G. (1996). Conformity in the Asch task as a function of age. The Journal of Social Psychology, 136, 367-372.
  7. ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 6Nolen-Hoeksema, S., Fredrickson, B. L., Loftus, G. R., & Wagenaar, W. A. (2009). Atkinson & Hilgard’s introduction to psychology (15th ed.). Hampshire, UK: Wadsworth/Cengage Learning.
  8. ^ 8.0 8.1 בר-אל, צ., נוימאיר, מ. (1996). מפגשים עם הפסיכולוגיה: מפגש שלישי פסיכולוגיה חברתית (מהדורה שנייה). אבן יהודה: רכס.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Hogg, M. A.; Vaughan, G. M. (2005). Social psychology. Harlow: Pearson/Prentice Hall.
  10. ^ Schachter, S. (1951). Deviation, Rejection, and communication. Journal of Abnormal and Social Psychology, 46, 190–208.
  11. ^ 11.0 11.1 Kelman, H. C. (1958). Compliance, Identification, and Internalization: Three Processes of Attitude Change. Journal of Conflict Resolution, 2, 51–60.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 Asch, S. E. (1955). Opinions and Social Pressure. Scientific American, 193, 31–35.
  13. ^ .Arendt, H. (1963). Eichmann in Jerusalem: A report on the banality of evil. New York: Viking Press.
  14. ^ 13. Milgram, S. (1965). Some Conditions of Obedience and Disobedience to Authority. Human Relations, 18, 5776-. DOI: 10.1177/001872676501800105.
  15. ^ Milgram, S. (1974). Obedience to authority: An experimental view. New York: Harper & Row.
  16. ^ 15. Milgram, S. (1961). Nationality and conformity. Scientific America, 205, 45-51.
  17. ^ Berry, J. W. (1967). Independence and conformity in subsistence-level societies. Journal of Personality and Social Psychology, 7, 415–418. doi:10.1037/h0025231
  18. ^ Cooper, H. M. (1979). Statistically combining independent studies: A meta-analysis of sex differences in conformity research. Journal of Personality and Social Psychology, 37, 131–146. doi:10.1037/0022-3514.37.1.131.
  19. ^ Eagly, A. H & Carli, L. L. (1981). Sex of researchers and sex-typed communications as determinants of sex differences in influenceability: A meta-analysis of social influence studies. Psychological Bulletin, 90, 1–20. doi:10.1037/0033-2909.90.1.1.
  20. ^ Eagly, A. H. (1987). Sex differences in social behavior: A social role interpretation. Hillsdale, NJ: Erlbaum.
  21. ^ Pasupathi, M. (1999). Age differences in response to conformity pressure for emotional and nonemotional material. Psychology and aging, 14, 170–174. doi:10.1037/0882-7974.14.1.170.
  22. ^ Hilmert, C. J., Kulik, J. A., & Christenfeld, N. J. S. (2006). Positive and negative opinion modeling: The influence of another's similarity and dissimilarity. Journal of Personality and Social Psychology, 90, 440-452. http://dx.doi.org/10.1037/0022-3514.90.3.440
פסיכולוגיה
פסיכולוג • פסיכותרפיה • פילוסופיה של הפסיכולוגיה
ענפי מחקר פסיכוביולוגיה • קוגניטיבית • התפתחותית • חברתית • אישיותית • השוואתית • פסיכופתולוגיה • פסיכופיזיקה • פסיכובלשנות • פסיכולוגיה אבולוציונית • נוירופסיכולוגיה • פסיכולוגיה תרבותית • פסיכולוגיה בין תרבותית • טיפולוגיה • ראו גם: פסיכיאטריה לפורטל הפסיכולוגיה
תחומי עיסוק קלינית • חינוכית • ארגונית/תעסוקתית • שיקומית • רפואית • משפטית • צבאית • ספורט • טיפול משפחתי • טיפול קבוצתי • טיפול באמנויות • טיפול בטבע
אסכולות סטרוקטורליזם • פונקציונליזם • פנומנולוגיה • פסיכואנליזה • אינדיבידואלית • הומניסטית • ביהביוריזם • טיפול קוגניטיבי-התנהגותי • טיפול נרטיבי • אקזיסטנציאליזם • גשטלט • פסיכולוגיה חיובית • פסיכודינמיקה • פסיכולוגיה יהודית
מושגים כלליים תודעה • תפיסה • לא-מודע • זיכרון • למידה • זהות מגדרית • רווחה נפשית • פוביה • דיספוריה • הפרעה נפשית • נוירוזה • פסיכוזה • טראומה נפשית • חוזה טיפולי • מבחני אישיות • אינטליגנציה • מיינד • רגש • אינהיביציה • קשב • קונפליקט • דיסוננס • קונפורמיות
אישים בולטים גוסטב פכנר • וילהלם וונדט • פרנץ ברנטנו • אדמונד הוסרל • ויליאם ג'יימס • זיגמונד פרויד • קרל יונג • גורדון אולפורט • דונלד ויניקוט • ז'אק לאקאן • אריך פרום • אלפרד אדלר • אריק אריקסון • קארל רוג'רס • אלברט בנדורה • הנס אייזנק • מקס ורטהיימר • וולפגנג קלר • ויקטור פראנקל • אברהם מאסלו • סטנלי מילגרם • ג'ון ווטסון • איוואן פבלוב • פרדריק סקינר • אדוארד תורנדייק • ז'אן פיאז'ה • אלפרד בינה • מרגרט מאהלר • מלאני קליין • סטיבן מיטשל • ג'ון בולבי • דניאל כהנמן • נועם חומסקי • פול אקמן • לאון פסטינגר • אן טריזמן • מיכאל פוזנר • דונלד הב • סטנלי שכטר • דייוויד וכסלר
הקטגוריה "פסיכולוגיה" במיזמים אחרים של קרן ויקימדיה: ויקימילון • ויקיספר • ויקיציטוט
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37490611קונפורמיות

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קונפורמיות&oldid=2568255"