עריצות הרוב
עריצות הרוב היא מונח במדע המדינה המתייחס למערכות דמוקרטיות, בו הרוב כופה את דעתו על המיעוט באופן בו כופה עריץ את רצונו על נתיניו. על אף שהחלטות אלו מתקבלות בהליך דמוקרטי, בו ניתנת גם למיעוט האפשרות להצביע ולהביע את דעתו, הרי שהתוצאה הסופית, כפיית דעת הרוב על המיעוט ושלילת חירותו של המיעוט, אינה שונה מהכרעה המתקבלת על פי דעתו של עריץ יחיד.
בעיה זו קיימת בכל משטר דמוקרטי בו קיימת בכל הכרעה דעת רוב ודעת מיעוט. השאלה באיזה תחומים יכול הרוב לכפות את דעתו על המיעוט היא עניינם של מכשירים חוקתיים שנועדו להקטין את בעיית עריצות הרוב, ולהגביל את ההכרעות המתקבלות במשטר דמוקרטי לתחומים בהם ההכרעה יכולה להראות כלגיטימית גם מצד אלו שלא תמכו בה. מכשירים מסוג זה הם חוקה המבטיחה את זכויות האדם, והסדרים מוסדיים המבטיחים גם למיעוט ביטוי במוסדות השלטון.
המונח "עריצות הרוב" מיוחס לג'ון סטיוארט מיל בספרו "על החירות" (1859) ולאלכסיס דה טוקוויל, בספרו "הדמוקרטיה באמריקה" (1835; 1840). כתבי הפדרליסט, שנכתבו על ידי אבות האומה האמריקאית, ג'יימס מדיסון, אלכסנדר המילטון וג'ון ג'יי, בין השנים 1787–1788 כוללים אף הם התייחסות לנושא זה, על אף שאינם נוקטים במפורש במונח "עריצות הרוב".
דוגמאות
- הכרעת רוב המבטלת זכויות אדם
- הכרעת רוב השוללת מהמיעוט ייצוג במוסדות השלטון
