צבי ברוש
 | |
| צבי ברוש בעת שירותו הצבאי, סוף שנות החמישים | |
| לידה |
6 ביולי 1922 ברלין בירת גרמניה |
|---|---|
| פטירה | 31 באוגוסט 1997 (בגיל 75) |
| תאריך עלייה | 1933 |
| השתייכות |
הצי המלכותי הבריטי ההגנה צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1942–1960 (כ־18 שנים) |
| דרגה |
 סגן אלוף |
| תפקידים בשירות | |
|
דוברו של מפקד ירושלים המפקד הראשון של גלי צה"ל ראש ענף הווי ובידור במפקדת קצין חינוך ראשי | |
| תפקידים אזרחיים | |
| שגריר ישראל בבורמה, באיים המלדיבים וברומניה | |
צבי ברוש (נולד בשם צבי וולפגנג בורושק, Zvi Wolfgang Boroschek; 6 ביולי 1922 – 31 באוגוסט 1997) היה איש עיתונות ורדיו, מקים והמפקד הראשון של גלי צה"ל, ראש ענף הווי ובידור במפקדת קצין חינוך ראשי בשנות הפריחה של הלהקות הצבאיות ואיש שירות החוץ במשך 28 שנים, במהלכן כיהן בין השאר כשגריר ישראל בבורמה, באיים המלדיבים וברומניה.
ראשית חייו
צבי ברוש נולד בברלין בירת גרמניה בשנת 1922. אביו פאול בורושק, יליד שרודה שבפולין, היה סוחר בבורסה בברלין. אמו, אדית לבית פרידלנדר, ילידת גרמניה, הייתה זמרת אופרה ולימים מורה לאופרה. הוריו היו פעילים בתנועת "בלאו וייס" ("כחול-לבן"), ועם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 עלו לארץ ישראל. ברוש למד בתיכון בית הכרם בירושלים עד 1939, אז הצטרף כעורך בעיתון "רדיו ירושלים" שיסד אביו.
ב-1942, בעת מלחמת העולם השנייה, התנדב לצי המלכותי הבריטי, עבר טירונות וטירונות ימית בחיפה, והוצב בספינת האספקה HMS Reliant, אוניית משא אזרחית שגויסה לשירות הצי במלחמה. בתחילה הספינה שטה במסלול סואץ–פורט סעיד–אלכסנדריה, ואחרי כן השתתפה בפעילות מבצעית באלג'יר, במלטה ובפלישה לסיציליה. בעקבות הנחיית השלטונות הבריטיים שלפיה ילידי ארץ האויב לא ישובצו לשירות באזורי הקרבות, שובץ ברוש, כיליד גרמניה, לתפקיד מנהלתי במטה הצי באלכסנדריה.
ב-1945 חלה בדלקת ריאות ואושפז בבית החולים הצבאי הבריטי אוגוסטה ויקטוריה על הר הצופים, שם התנדב לטיפול בתרופה הניסיונית פניצילין, שהביאה להחלמתו המהירה.
עבודתו ברדיו ומסלול בצה"ל
עם שחרורו מהצי הבריטי ב-1946, הצטרף ברוש כעורך חדשות באנגלית לתחנת הרדיו של שירות השידור הארץ-ישראלי (Palestine Broadcasting Service, PBS) בירושלים, ובמקביל הצטרף לשורות ארגון "ההגנה", בה שירת בשירות המודיעין, הש"י. בעת עבודתו ברדיו פגש ברעייתו לעתיד אודרי גולדסטון (1922–1999), ילידת לונדון, שהחלה לעבוד בתחנה כקריינית חדשות.
במלחמת העצמאות שירת ברוש במטה מפקדת ירושלים, שם שימש דוברו של מפקד ירושלים, סגן-אלוף משה דיין. לאחר תום המלחמה המשיך בעבודתו בשירות השידור של המדינה, קול ישראל. ב-1950 קיבל מינוי מטעם משרד החוץ לשמש נספח הסברה בשגרירות ישראל בוושינגטון, ולשם כך עִברת את שמו מבורושק לברוש, אך מינוי זה לא יצא לפועל מאחר שקיבל בעיתוי זה צו גיוס לשירות חובה בצה"ל. זמן קצר לאחר גיוסו שובץ צבי בלשכת האלוף חיים לסקוב והועלה לדרגת סגן. אז הוטל עליו, לאור ניסיונו בתחום הרדיו, להקים תחנת שידור צבאית, וזו החלה לפעול באולפן מאולתר בחדר כיתת בית-ספר ברמת גן שקירותיה וחלונותיה כוסו בשמיכות צבאיות לספיגת הרעש ושמה נקרא "גלי צה"ל". עם הפעלת התחנה, מונה צבי למפקדה הראשון של התחנה, והועלה לדרגת סרן.
ב-1952 הציע ראש רשת השידור האמריקאית NBC דוד סארנוף לרמטכ"ל יגאל ידין להקים בישראל תחנת טלוויזיה והוחלט כי הגורם המתאים ביותר בישראל של אותם ימים להקמת מיזם כזה הוא צה"ל. צבי ברוש, כמפקד גלי צה"ל, נבחר להוביל את המיזם ויצא בסוף 1952 עם צוות מקצועי לארצות הברית וקנדה על מנת ללמוד את הנדרש להקמת תחנת טלוויזיה של צה"ל. עם שובו הגיש צבי לרמטכ"ל ולראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון תוכנית מפורטת להקמת תחנה. התוכנית נפסלה על ידי בן-גוריון מטעמים עקרוניים של התנגדות למדיום זה, בו ראה בידור רדוד אשר ישחית את הנוער.[1] התנגדותו זו של בן-גוריון סתמה את הגולל על שידורי טלוויזיה בישראל עד לאחר שפרש מראשות הממשלה.
ב-1 בינואר 1954 הועלה ברוש לדרגת רב-סרן, והתמנה ראש מדור הסברה תחת פיקודו של קצין חינוך ראשי אלוף-משנה אהרון זאב. ב-1 בינואר 1956 מונה לראש ענף הווי ובידור, והועלה לדרגת סגן-אלוף. בתקופת כהונתו כראש ענף הווי ובידור פיקד על מערך ההווי של צה"ל, ובכלל זה במהלך מלחמת סיני. השנים הללו נזכרות כשנות פריחה של הלהקות הצבאיות ורבים מאנשי הזמר והבידור הבולטים בישראל צמחו בהן.[2]
בשירות החוץ
באוקטובר 1960 החל ברוש את מסלולו הדיפלומטי, עת מונה לנספח עיתונות במשלחת ישראל בקלן שבגרמניה המערבית, תפקיד בו שירת עד ספטמבר 1963. בתקופה זו היחסים הדיפלומטיים בין המדינות טרם כוננו רשמית על רקע משקעי העבר ובשל החרם הערבי, ובמסגרת משלחת ישראל פעל צבי לקירוב של דור חדש של גרמנים לישראל ואירגן ביקורי עיתונאים ומשלחות בני נוער גרמנים בארץ במטרה לשקם את האמון בין העמים ככל הניתן.
באוקטובר 1963 החל לעבוד במשרד החוץ בירושלים, ועד 1966 מילא שורה של תפקידים – סגן מנהל מחלקת הסברה וממלא מקום מנהל המחלקה כאשר מנהלה, עדי יפה, פרש מהתפקיד על מנת לשמש ראש לשכתו של ראש הממשלה לוי אשכול; סגן מנהל המרכז לשיתוף בינלאומי (מש"ב) וממלא-מקום מנהל המרכז. שנים אלו היוו שיא ביחסים המתפתחים של ישראל עם מדינות אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית והמרכז לשיתוף פעולה בינלאומי היה גורם מפתח ביחסים אלו.
באוקטובר 1966 התמנה צבי לממונה בצירות ישראל בקולומבו בירת ציילון (סרי לנקה). בשנים אלו היו יחסי הודו-ישראל בשפל ומשרד החוץ שאף להדק היחסים עם ציילון השכנה בתקווה שהדבר יהווה פתח להתחממות היחסים עם הודו. בשנים אלו פעלו בציילון מומחים מישראל במסגרות סיוע שונות, ועל אף היחסים המשובחים ברמה האישית עם ציילונים רבים מסקטורים שונים – בממשל, בעיתונות, ובכלכלה – שמרה ציילון על יחס בלתי אוהד כלפי ישראל במישור המדיני, כולל בהצבעה עקבית נגד ישראל באו"ם, בין היתר משום יחסי המסחר המפותחים שלה עם מדינות ערב, ובראשן ייצוא התה למצרים ועיראק.
באוגוסט 1968 התמנה צבי לשגריר ברנגון בירת בורמה (כיום מיאנמר) ולשגריר לא-תושב במאלה בירת האיים המלדיבים – מדינה מוסלמית, שלנשיאה איברהים נאצר הגיש את כתב ההאמנה. במקביל המשיך לכהן כציר לא-תושב בקולומבו. יחסי ישראל-בורמה שהיו מצוינים עד ראשית שנות השישים, התקררו לאחר ההפיכה הצבאית ב-1962 בה הודח ראש הממשלה או נו ידיד ישראל. עם זאת ולמרות התקרבותה של המדינה לגוש המזרחי, מדיניות החוץ שלה לא הפכה לעוינת לישראל ובאופן עקבי נמנעה בורמה בהצבעות באו"ם בנושאי המזרח התיכון.
ביולי 1970 החל צבי לשרת בתפקיד ציר הסברה בשגרירות בוושינגטון, שבראשה עמד השגריר יצחק רבין. כן שירתו עמו בצוות השגרירות הציר המדיני שלמה ארגוב, עמוס ערן, הנספח הצבאי, אלוף אלי זעירא, ומחליפו אלוף מרדכי (מוטה) גור; נציג המוסד אפרים הלוי ונוספים. ברוש הוחלף בתפקיד ב-1973 על ידי משה ארד.
ביולי 1973 התמנה ברוש למנהל מש"ב, וביולי 1976 מונה קונסול כללי בלוס-אנג'לס. עם מינוי של משה דיין לשר החוץ בממשלת מנחם בגין, ביקש דיין להחזיר את ברוש לתפקיד המרכזי של ציר הסברה בשגרירות בוושינגטון לקדנציה נוספת, לפיכך חזר לתפקיד זה ביולי 1978, ושימש בו עד אוקטובר 1980. עם שובו ארצה התמנה ברוש ליועץ מדיני לראש העיר ירושלים, טדי קולק, תפקיד בו כיהן עד מינויו בנובמבר 1982 לשגריר ישראל בבוקרשט (רומניה), המדינה היחידה בגוש המזרחי אשר קיימה באותם ימים יחסים דיפלומטיים עם ישראל. באוגוסט 1985 מונה ברוש לקונסול כללי בשיקגו (ארצות הברית) עד לפרישתו משירות החוץ באפריל 1988, בתום 28 שנות שירות.
אחרי הפרישה עבד ברוש בתחילה בפרויקט הקמת בית הספר למצוינות בירושלים, ואחרי כן שימש נציג סניף שיקגו של הקונגרס היהודי האמריקאי בירושלים, עד לפרישתו הסופית במאי 1995.
צבי ברוש הותיר אחריו בן (עודד) ובת (ליאורה).
לקריאה נוספת
- קורות חייו, שיקגו סאן-טיימס (המאמר המלא דורש רישום)
- Who Is Who, הכנס ה-24 לנושאים בינ"ל, אוניברסיטת קולורדו
קישורים חיצוניים
- אלי אלון, סיפורה של הקריינית אודרי ברוש , באתר News1 מחלקה ראשונה, 22 במרץ 2016
מפקדי גלי צה"ל 
| |
|---|---|
|
הערות שוליים
- ^ מרדכי נאור, 'תקשורת בחאקי', קשר, אביב 1999, 52–62.
- ^ ראו הלהקות הצבאיות והשפעתן.
