כלוביס הראשון
קלוֹבִיס הראשון (Clovis) הידוע גם בשם כְלוֹדוֹבִיק כְלוֹדוֹבֶק או כְלוֹדוֹבִיקוּס (בצרפתית מודרנית: "לואי") (בערך 466 - 27 בנובמבר 511), היה החשוב שבמלכי השושלת המרובינגית. במהלך שנות מלכותו, בין השנים 511-481, הפכה ממלכת הפרנקים הסאלים עליה שלט לממלכה החשובה ביותר בגאליה.
ביוגרפיה
כלוביס ירש את אביו, כילדריק הראשון בשנת 481 כמלך הפרנקים הסאלים. הפרנקים הסאלים והפרנקים הריפוריאנים, שכנו מאז אמצע המאה השלישית ממזרח לשפך הריין, ונחשבו אותה עת לאחד השבטים הגרמאנים החלשים. הפרנקים לא פלשו עמוק לתוך שטחי האימפריה הרומית, כפי שעשו קודם לכן שבטים גרמאנים אחרים כמו הונדלים, הלומברדים, הויזיגותים. הם נותרו צמודים לנחלותיהם המקוריות וחדרו מעט דרומה עד נהר הסום.
אחרי הכתרתו למלך התעמת קלוביס, בסיועו של קרובו וידידו ראגניחאר,[1] בשנת 486 עם סיאגריוס, המושל (דוקס) הרומי האחרון בחלקה הצפוני של גאליה, ששלט בשטח דרומית ומזרחית מסואסון עד נהר הלואר.
אחרי ניצחונו כרת קלוביס ברית עם האוסטרוגותים באמצעות נישואי אחותו, אָוּדוֹפְלֵדָה, למלכם, תאודוריד הראשון. לאחר מכן, פנה קלוביס להלחם בתורינגים ממזרח לממלכתו (491) וכרת ברית גם עם הבורגונדים באמצעות נישואיו בשנת 493 לקלותילדה אחייניתו של גונדבאד מלך הבורגונדים. קלותילדה הקתולית קיבלה מקלוביס אישור לטבול את בנם כקתולי, ועודדה את קלוביס להמיר את דתו בעצמו. עובדה זו עזרה לו לקבל את סיועה של הכנסייה במאבקיו.
מאוחר יותר (496 ו-502) הסתייע כלוביס במלכים פרנקים אחרים כדי להביס את האלמאנים בקרב טולביאק ולהשתלט על ממלכתם במעלה הריין (שווייץ ומזרח צרפת של היום).
בעקבות קרב טולביאק, וככל הנראה גם בהשפעת קלותילדה, החליט קלוביס להמיר את דתו לנצרות. טבילתו בוצעה על–ידי הבישוף רמיגוס בריימס, ככל הנראה ביום חג המולד של שנת 497 או 498, כשעמו נטבלים חגיגית גם אחותו אלבופלדיס ושלושת אלפים מחייליו. קלוביס בחר בהמרה מפגניות לזרם הנצרות הקתולי, בניגוד לשאר המלכים הגרמאנים שדבקו באמונה האריאנית וכך היה למלך הגרמאני הקתולי הראשון.
קלוביס יצר בכך, בניגוד לנוהגו של תאודוריד הראשון במקביל, איחוד בין הגאלו-רומים (הפרנקו-רומים) בגאליה שדתם הייתה נוצרית-קתולית ובין הגרמאנים והכין בכך את הקרקע לאיחוד הממלכה וריכוז הסמכויות בה ביד אחת, כשהשליט העומד בראש המדינה הוא גם "מגן האמונה". לפי ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס, נמנע כלוביס מהנוהג לחלק את האדמה בין הכובשים וחילקה באופן שווה בין הגרמאנים לגאלו-רומים. כל האנשים החופשיים בממלכה, רומים או גרמאנים במוצאם, נקראו מעתה פרנקים והיו נתינים שווים זה לזה.
קלוביס המשיך בניסיונות להרחבת ממלכתו. בשנת 500 התערב בעימות בין המלכים הבורגונדים גונדובאד מוינה וגודגיזיל מז'נבה. הוא תמך באחרון וסייע לו להביס את גונדובאד בקרב דיז'ון, אך אחרי שנסוג משם שב גונדובאד, כנראה בסיוע
בשנת 507 פתח כלוביס במסע כנגד אלאריק השני מלך הוויזיגותים, ששלטו אז בשטחי אקוויטניה. במאבק עם הוויזיגותים, זכה קלוביס לסיוע מצד הארמוריקנים, תושבי אקוויטניה ולעידוד מצד הקיסר הביזנטי אנסטסיוס הראשון, ששאף לפגוע בכוחו של תיאודוריק הגדול מלך האוסטרוגותים באמצעות חיסול בן בריתו. קלוביס חצה את הלואר והצליח להביס ולהרוג את אלאריק בקרב ווגלדנסיס (ווּאלה של היום). הוויזיגותים המבוהלים נמלטו דרומה לחצי האי הפירינאי, (עליו שלטו עד ל-711 כאשר נכבשו על ידי הערבים), והפרנקים השתלטו על ממלכת הוויזיגותים עד לפירנאים ולנהר הרון. כאן, מנעו כוחותיו של תיאודוריק הגדול מקלוביס להגיע לחופי הים התיכון ולכבוש את ארל ופרובנס.
פעולה חשובה של קלוביס באותה עת הייתה המסע השיטתי שלו, אחרי ניצחונו בווגלדנסיס,[2] לחסל את כל השליטים ומלכי המשנה (reguli) הפרנקים. כך פעל לחיסול ממלכתם של זיגיברט ובנו כלותריוס בקלן, הורה לכרות את ראשם של כרריק (Chraric) ובנו מטונגרס, את רגנקאירה, ואחריו ריקאירה וריגנומיר מקמבראי.
אחרי ניצחונו זה ביצע קלוביס צעד נוסף בעל חשיבות לעתיד כאשר קבע את בירתו בפריז וייסד בה מנזר על שם פטרוס ופאולוס, במקום בו שוכן היום בניין הפנתיאון. קלוביס הוכיח כאן כי יכולתו כשליט לא הייתה פחותה מכשרונו ככובש. מבסיסו בפריס חילק קלוביס את המדינה למחוזות, שבעיר הבירה שנקבעה להם מונה שליח מטעמו (comites) מבין האריסטוקרטיה הגרמאנית או הפרנקית. קלוביס הביא בנוסף להעלאתו של החוק הגרמאני הסאלי (לקס סאליקה) על הכתב, וערך בו שינויים והתאמות לתנאי החיים החדשים. קלוביס גם ניסה, זמן קצר לפני מותו, לערוך רפורמה במבנה הכנסייתי. הוא קרא לכינוס קונציל (ויעוד) של הבישופים הגאלים באורלאן, כשמגמת הרפורמה היא חיזוק הקשרים שבין השלטון החילוני לדתי בשטחי שלטונו.
לפי גרגוריוס מטור, מתעד חייו של כלוביס, הוענק לכלוביס תואר קונסול על ידי הקיסר אנסטסיוס הראשון, אך לטענה זו אין אישור ברשומות הקונסולים ואם אכן היא אמת, היה התואר לשם כבוד בלבד שהוענק לכלוביס ככל הנראה אחרי ניצחונו על הוויזיגותים.
קלוביס נפטר ב-511 ונקבר בכנסיית השליחים אותה הקים, שהפכה זמן קצר מאוחר יותר לכנסיית סן ז'נבייב. הסרקופג של קלוביס נותר בסן ז'נבייב עד המהפכה הצרפתית, אז נפתח על–ידי המהפכנים ושרידיו פוזרו לכל עבר.
לאחר מותו של קלוביס חולקה הממלכה בין בניו: תאודריק הראשון הבכור, ושלושת בניה של קלותילדה: כלודומר, כילדבר הראשון וכלותאר הראשון. הם חילקו ביניהם את ממלכת אביהם, בהתאם למסורת הגרמאנית, וקבעו את מרכזיהם בריימס, אורליאן, פריז וסואסון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אורה לימור, יצחק חן, ראשיתה של אירופה: מערב אירופה בימי הביניים המוקדמים, האוניברסיטה הפתוחה, כרך 2
- ^ כך לפי גרגוריוס מטור. המקורות בנושא זה נוצרו בתקופה מאוחרת יותר והם רוויים בהטיות תעמולתיות המנסות לתאר מלכים אלו כחוטאים, בוגדים או פחדנים. לפי סברות אחרות, ההשתלטות על ממלכות הפרנקים התבצעה בשלב מוקדם הרבה יותר, זמן לא רב אחרי שהשתלט כלוביס על שטחי סיאגריוס ב-486.
| מלכי צרפת | ||
|---|---|---|
| המלכים הקרולינגים (843–987) |
שארל השני • לואי השני • לואי השלישי • קרלומן השני • קרל השלישי • אודו • שארל הרביעי • רובר הראשון • ראול • לואי הרביעי • לותר • לואי החמישי | |
| בית קאפה (789–1328) |
איג קאפה • רובר השני • אנרי הראשון • פיליפ הראשון • לואי השישי • לואי השביעי • פיליפ השני • לואי השמיני • לואי התשיעי • פיליפ השלישי • פיליפ הרביעי • לואי העשירי • ז'אן הראשון • פיליפ החמישי • שארל הרביעי | |
| בית ולואה (1328–1589) |
פיליפ השישי • ז'אן השני • שארל החמישי • שארל השישי • שארל השביעי • לואי האחד עשר • שארל השמיני • לואי השנים עשר • פרנסואה הראשון • אנרי השני • פרנסואה השני • שארל התשיעי • אנרי השלישי | |
| בית בורבון (1589–1792) |
אנרי הרביעי • לואי השלושה עשר • לואי הארבעה עשר • לואי החמישה עשר • לואי השישה עשר • לואי השבעה עשר | |
| בית בונפרטה (1804–1814; 1815) |
נפוליאון הראשון • נפוליאון השני | |
| בית בורבון (1814–1815; 1815–1830) |
לואי השמונה עשר • שארל העשירי • לואי התשעה עשר • אנרי החמישי | |
| בית אורליאן (1830–1848) |
לואי פיליפ • פיליפ השביעי | |
| בית בונפרטה (1852–1870) |
נפוליאון השלישי | |
