קידוש הקומץ

קידוש הקומץ בכלי
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף י"ג עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ו עמוד א'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י"ב, הלכה י"ג

קידוש הקומץ בכלי הוא אחת מהעבודות בקרבן מנחה, מהותה להניח את הקמח שנקמץ בתהליך הקמיצה לתוך כלי שרת, והיא מקבילה לעבודת קבלת הדם בקרבנות שבהם מוקרבים בעלי חיים.

גדר העבודה

בגמרא מוסבר כי עבודה זאת מקבילה לעבודת קבלת הדם, ובשניהם העבודה צריכה להיות על ידי כהן, כלי שרת, ומחשבה פסולה (לאחר זמנו) מפגלת את הקרבן.

לפי רוב התנאים, עבודה זאת נעשית ביד ימין בלבד

קיימת מחלוקת לפי רבי שמעון אם חובה להניח את הקומץ בתוך כלי שרת:

• לפי רבי יהודה בריה דרבי חייא נדרש מהפסוק ”קדש קדשים היא כחטאת וכאשם” שאם בא לעובדה ביד כחטאת, עובדה בימין כחטאת, ואין צריך כלי, ואם רוצה לקדש את הקומץ בכלי שרת יכול גם לבצע זאת בשמאל כאשם.
• לפי רבי ינאי אין צורך כלל לקמוץ לתוך כלי שרת ”כיון שקמצו מכלי שרת מעלהו ומקטירו אפילו בהמיינו ואפילו במקידה של חרש”.
• לפי רב נחמן בר יצחק, הכל מודים שהקומץ טעון קידוש לתוך כלי שרת, ואמנם אם לאחר שכבר נתקדש בכלי, נטלו מתוך הכלי ביד והקריבו - הקרבן כשר. דעה זאת הופרכה בהמשך הסוגיה מברייתא.

רבי יצחק זאב סולובייצ'יק מסביר, כי אין לחשוב שהמחלוקת ביניהם מסתכמת רק בדין בחובת יד ימין בעבודה, אלא מחלוקת יסודית יותר; לפי רבי יהודה בריה דרבי חייא, קיימים שני מיני עבודות: עבודת כלי שרת - בה כלי השרת מכשיר את העבודה, ועבודת הנעשית ביד - שבה התורה ייעדה והכשירה את ידי הכהן כמקום המיועד לזריקת הדם, ובכך קבעה התורה שהמקום המיועד הוא דווקא בימין. נמצא שחובת ה"ימין" היא דין דווקא בעבודת יד, אבל לפי רבי ינאי, אין כלל דין של עבודת יד, שהרי יכול להקטירו אפילו בשרוולו, ולכן הוא סובר גם שאין צורך שהעבודה תעשה דווקא ביד ימין.

הגבהת הכלי

רבא הסתפק האם יש להניח את הקומץ לתוך כלי האחוז ביד כהן ואינו מונח על גבי הקרקע, או שמא גם אם הכלי מונח על גבי הקרקע הוא כשר. השאלה היא האם יש ללמוד ממנחה, שהנחתה בכלי השרת כדי לקדש אותה בקדושת קרבן מנחה כשרה גם כאשר הכלי מונח על גבי הקרקע, או מקבלת דם השחיטה בכלי שרת האחוז בידי כהן כדי לזרקו על המזבח.

מסקנת רבא היא שהנחת הקומץ בכלי שרת אחר דומה יותר לדם, שכן שתי הפעולות נעשות כדי לקבל ולהקטיר על המזבח, ולכן על הכלי להיות ביד כהן, ויש להגביהו. וכן פוסק הרמב"ם: ”מקדישין מנחה בכלי שעל גבי קרקע וקומצין מכלי שעל גבי קרקע ואין מקדישין הקומץ בכלי שעל גבי קרקע”.

מעשה ההגבהה

נחלקו הראשונים בגדרו של מעשה ההגבהה. ממשמעות דברי רש"י משמע שהיא עבודה, ולפי רבינו גרשום אין זה מוגדר כעבודה כלל. הרב מבריסק מבאר את שיטתו, שמה שצריך להגביה הכלי אין זה מהלכות 'קבלה', אלא מדין 'קידוש כלי', כלומר שמדובר בענין טכני מכיון שכלי שעל גבי קרקע אינו מקדש קומץ, ולפי זה יתכן שגם אין צריך לזה כהן.