נדין גורדימר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. נדין גורדימר (באנגלית: Nadine Gordimer; 20 בנובמבר 1923 - 13 ביולי 2014) הייתה סופרת ופעילה פוליטית יהודייה דרום אפריקנית. זוכת פרס נובל לספרות לשנת 1991.
קורות חיים
נדין גורדימר נולדה בספרינגס, ליד יוהנסבורג, חבל טרנסוואל שבדרום אפריקה. בת למשפחת מהגרים יהודים: אביה, איזידור גורדימר, שען במקצועו, הגיע מריגה, לטביה ואימה, חנה "נאן" לבית מאיירס, הייתה בת למשפחה יהודית מתבוללת מהמעמד הבינוני באנגליה. למדה בבתי ספר פרטיים, ובאוניברסיטת ויטווטרסראנד. נישאה לראשונה ב-1949, לג'רלד גברון, התגרשה ונישאה בשנית ב-1954 לריינהולד קסירר, לו הייתה נשואה 47 שנים, עד מותו ב-2001. היו לה שני ילדים, אחד מכל נישואין.
גורדימר התחילה לכתוב בגיל צעיר, וכבר כשהייתה בת 14 פרסמה את ספורה הראשון. ב-1953 פרסמה את הרומן הראשון שלה "The Lying Days", אך לא זכתה לתשומת לב מרובה. בשנות השישים והשבעים היא לימדה בכמה אוניברסיטאות בארצות הברית.
פריצת הדרך הספרותית שלה הייתה ב-1974 בעקבות פרסום הרומן "The Conservationist", שזיכה אותה בפרס בוקר. הסיפורים שלה, שכונסו בשישה כרכים, זיכו אותה בפרס הצרפתי היוקרתי נשר הזהב הגדול. על ספרה אורח כבוד הוענק לה פרס ג'יימס טייט בלק. היא זכתה להכרה והערכה וב-1991 קיבלה את פרס נובל לספרות. נדין גורדימר גם פעילה מרכזית בעולם הספרות הדרום אפריקאי, על ספרו של אחמת דנגור- קללת קפקא, כתבה:"הפרוזה של דנגור היא הישג נדיר: כעוצמת האנרגיה הלירית שלו, כן עוצמת הרעננות, זוהי דרום אפריקה שטרם נתקלתם בה בספרות, הנאה עצומה[1]."
בספריה עסקה בהשפעות האפרטהייד בדרום אפריקה, וביחסים בין הלבנים והשחורים. היא כתבה נגד גזענות, ובעד סובלנות והגנה על חופש הביטוי. עמדתה זו זכתה לשבחים בעולם, וספריה זכו בפרסים רבים, לעומת זאת בדרום אפריקה התקבלו ספריה בביקורת, וחלקם אף הוחרמו על ידי משטר האפרטהייד.
בנוסף לרומנים, כתבה גורדימר גם קובצי סיפורים, מסות ותסריטים, ועסקה בעשיית סרטים דוקומנטריים. במהלך חייה פירסמה יותר מ-30 ספרים, אשר כמה מהם ראו אור בעברית ובהם: "המציאה", "הנוטר", "המשפחה של יולי", "תעלול של הטבע", ו"בתו של בורגר".
גורדימר נודעה גם בפעילותה העיקשת במאבק במחלת האיידס.
נבחרה לחברת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 1980.
ב-2008, למרות לחצים פוליטיים שהופעלו עליה שלא לבקר בישראל, היא ביקרה בירושלים והשתתפה בפסטיבל הסופרים במשכנות שאננים.
הלכה לעולמה ב-13 ביולי 2014[2].
ספריה
- הימים המשקרים (1953, The Lying Days)
- עולם של זרים (1958, A World of Strangers)
- אורח כבוד (A Guest of Honour ,1970) - תרגום אליהו בורטניקר, הוצאת עם עובד (1981)
- הקונסרבטיים (1974, The Conservationist)
- בתו של בורגר (1979, Burger's Daughter) - תרגום אמציה פורת, הוצאת עם עובד (1984)
- המשפחה של יולי (1981, July's People) - תרגום ליאורה הרציג, הוצאת כתר (1983)
- תעלול של הטבע (1987, A Sport of Nature) - תרגום צילה אלעזר, הוצאת כנרת (1991). על ספר זה זכתה בפרס אניספילד-וולף בשנת 1988.
- הנוטר - תרגום אליה גילדין, הוצאת שוקן (1988)
- המציאה (2001, The Pickup) - תרגום שולי ספיר, הוצאת בבל (2005)
קישורים חיצוניים
- נדין גורדימר, באתר פרס נובל (באנגלית)
- אריאנה מלמד, המצפון של דרום אפריקה: פרידה מנדין גורדימר, באתר ynet, 15 ביולי 2014
- עופרה עופר אורן, נדין גורדימר: אילו נולדתי שחורה, כנראה שלא הייתי נעשית סופרת, באתר Xnet, 30 באוגוסט 2015
- מילטון שנין ומרים פימסטון, נדין גורדימר, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- הספרים של נדין גורדימר, באתר "סימניה"
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-92 של נדין גורדימר, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
אביבה קרינסקי, היא כתבה כאילו יש אנשים שמוכנים להקשיב לה, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2017
הערות שוליים
- ^ הציטוט לקוח מהעטיפה האחורית של המהדורה העברית של הספר קללת קפקא.
- ^ Nadine Gordimer dies aged 90
| זוכי פרס נובל לספרות | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | 
|
| 1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
| 1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
| 1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
| 2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) | |
23756036נדין גורדימר
- זוכי פרס נובל לספרות
- סופרים יהודים דרום-אפריקאים
- זוכות פרס נובל יהודיות
- פעילים פוליטיים יהודים
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- יהודים חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
- מסדר האמנויות והספרות
- זוכי פרס מאן בוקר
- חברי האגודה המלכותית לספרות
- מתנגדי האפרטהייד
- זוכי פרס אניספילד-וולף
- סופרות דרום-אפריקאיות
- סופרות יהודיות
- ילידות 1923
- זוכות פרס נובל לספרות
- נפטרות ב-2014
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לוון