חרמש

חג העומר - חקלאים עבריים עם חרמשים

קוצר בטרנסילבניה, רומניה. במדינות המתפתחות חלק מהקציר עדיין נעשה באמצעות חרמש.

חרמש הוא כלי חקלאי המשמש לכיסוח של דשא או קצירה של יבול. הוא מורכב מלהב מעוקל המותקן על מוט ארוך, על מנת שהאיכר יוכל לעבוד בעמידה. השימוש בחרמש נעשה באחיזת ידיותיו כך שהלהב בערך מקביל לקרקע, והזזת הזרועות מצד לצד. החרמש הופיע באירופה במהלך המאות ה-12 וה-13. בתחילה שימש בעיקר לכיסוח דשא אולם במאה ה-16 החליף את המגל בקצירת יבול. בעולם המודרני הוחלף החרמש במכסחות דשא ממונעות וקומביין אוטומטי (בעברית: "מקצרה משולבת" או "קצרדש עצמונע") אך החרמש עדיין הכרחי עבור חקלאים במדינות העולם השלישי ובשטחים הרריים.

ניתן להשתמש בחרמש גם ככלי נשק הדומה לחנית הקדומה, באמצעות אחיזת החרמש כשהלהב זקוף למעלה, נשק הנקרא "פכארד". האיכרים הפולנים הרבו לעשות זאת במאות ה-18 וה-19. בחרמש ניתן להשתמש גם בצורתו, ללא שינוי, כנשק המשסף וחותך. החרמש בתור נשק הוא מסורבל לתפעול אך קטלני כי קשה לצפות את מסלול תנועת הלהב. בנוסף, החרמש משמש ככלי נשק סמלי של דמויות מיתולוגיות כגון מלאך המוות, הקוצר הקודר (The Grim Reaper) ואבא זמן. החרמש מתקשר בסמליות לזמן ומוות, שכן חיי האדם משולים לקנה חיטה הנע ברוח ומחכה עד שיבוא הקוצר ויגדע את חייו.

החרמש מופיע בסמלם של ערים רבות, בעיקר כאלה המתבססות על חקלאות וגידולי דגן.

מבנה

חלקי החרמש

החרמש מורכב ממוט ארוך, באורך 170 ס"מ הנקרא "snath" (ולעיתים גם snaith או sned). המוט בחרמש המסורתי עשוי מעץ, אך בחרמשים מודרניים ניתן למצוא מוטות העשויים ממתכת או פלסטיק. מוט החרמש עשוי להיות ישר או מעוקל בצורת האות S, בגרסאות היותר מתוחכמות מוט החרמש מעוגל ב-3 ממדים כדי לאפשר לקוצר עמידה זקופה. על מוט החרמש מותקנות ידית אחת או שתיים בניצב לו, אחת בקצה המוט והשנייה תמיד בערך באמצעו. את הידית בסופו של המוט ניתן להסיר, אך הידית האמצעית היא רכיב הכרחי המשמש לשליטה על מיקום הלהב.

למוט מחובר להב ארוך ומעוקל בצורת חרמש, מעין סהר או בננה חדה, באורך 60–90 ס"מ, הנמצא בקצהו התחתון בניצב למוט. בחרמשים הלהב תמיד מזדקר מצד שמאל של המוט, וקצהו מכוון כלפי הקוצר. בעיקרון, אפשר לבנות חרמש לשמאליים, אך לא ניתן לעבוד בו ביחד עם קוצרים אחרים בצוות, שכן הקוצר השמאלי קוצר בכיוון המנוגד לשאר.

להב החרמש מיוצר על ידי תהליך הנקרא פינינג (peening) ובו המתכת עוברת השבחה. עבור מספר שימושים, כגון כיסוח דשא, חוד הלהב מחושל בעובי דק כנייר. אחרי הפינינג, חוד הלהב עובר גימור. כדי לתחזק את הלהב יש להשחיזו עם אבן משחזת או נייר זכוכית, ומדי פעם לבצע פינינג נוסף לחוד הלהב.

שימוש

השימוש בחרמש

בעברית השימוש בחרמש נקרא לפי הפעולה: קציר או כיסוח דשא. באנגלית השימוש בחרמש נקרא "scything" או "mowing" או "reaping". הקציר נעשה על ידי החזקת הידית העליונה ביד שמאל והחזקת הידית האמצעית ביד ימין, כאשר הזרועות ניצבות ישרות והלהב מקביל לקרקע ומאוד קרוב אליה. הגוף מעוקל ימינה ואז מתעקל שמאלה, תוך הזזת להב החרמש לאורכו בקשת ארוכה מימין לשמאל, כך שהוא נמצא בסיום פעולת ה"טאטוא" מול הקוצר, וכך קוצר דשא ומזיזו שמאלה. הקציר ממשיך בקצב קבוע, ומדי פעם נעצר כדי לחדד את הלהב. הטכניקה הנכונה יוצרת פעולת חיתוך על היבול או הדשא, וחותכת רצועה צרה בכל מכה - טעות נפוצה של מתחילים היא לנסות לקצוץ או להכות בדשא, כאשר הלהב נמצא בניצב לו, וכך לנסות לקצור רצועה רחבה מידי בבת אחת. זוהי עבודה קשה יותר ובלתי-יעילה. קציר קרוב מידי לקרקע יכול לזהם את הלהב עם אדמה ולגרום לו להתקהות. רוב המיומנות של קציר נכון היא לשמור את הלהב קרוב לקרקע, אך לא קרוב מידי, ולחתוך במכות שוות.

כיסוח דשא נעשה בדרך כלל על ידי חיתוך דשא שלא נחתך, כאשר הקוצר זז לאורך קצה הקצירה עם הדשא הלא קצוץ לימינם. הדשא הקצוץ מונח בערמות מסודרות בצד שמאל, מעל הדשא הקצוץ. כל רצועה של דשא שנקצר על ידי חרמש נקראת "swathe" (מתחרז עם bathe) או "swath" (מתחרז עם Goth). ניתן לבצע את כיסוח הדשא או הקציר בצוותים, בדרך כלל מתחילים מקצה השדה ואז ממשיכים בכיוון השעון ומסיימים באמצע השדה. כיסוח דשא הוא קל יותר כאשר הדשא לח, כך שקציר תבואה מתחיל בדרך כלל עם עלות השחר ומסתיים מוקדם יחסית, ובשאר היום עוסקים באיסוף הקציר שנקצר ובסידורו בערמות.

הקציר באמצעות חרמש היא משימה הדורשת מיומנות: היא מבוצעת בקלות יחסית על ידי קוצרים מנוסים, אך לעיתים מבוצעת גרוע ותוך מאמץ רב על ידי קוצרים מתחילים. חרמשים מסורתיים עם להב ארוך ומוט מעוקל הם קשים יותר לשימוש בהתחלה, אך ברגע שהקוצר תופש את הטכניקה ושולט בה, הם יעילים יותר ונוחים יותר לשימוש לפרקי זמן ממושכים יותר. חרמשים בעלי להב קצר הם קלים יותר למתחילים. קוצר מנוסה משתמש בדרך כלל בחרמש להב ארוך ויכול לחתוך גם דשא נמוך מאוד, וכך מדשאות נשמרו נמוכות ומסודרות לפני המצאת מכסחת הדשא.

בנוסף לקצירת תבואה וכיסוח הדשא, החרמש יכול גם לקצור קנים או צמחים ממשפחת הגמאיים (Cyperaceae), כאשר גם כשהלהב מתחת למים הקציר נשאר יעיל.

היסטוריה

קוצרים עם חרמש מעוקל, בסביבות 1886

לפי "המילון לעתיקות יווניות ורומיות" מאת סר ויליאם סמית', החרמש, שידוע בלטינית כ-falx foenaria (בניגוד למגל: falx messoria), היה בשימוש החקלאים ברומא העתיקה, ומראה איור בו נראה סטורן מחזיק חרמש. לפי ג'ק הרר ו"בשר האלים" (Emboden, W.A., Jr., Praeger Press, NY, 1974.) הסקיתים העתיקים גידלו קנאביס וקצרו אותו עם מקצרה ידנית הדומה מאד לחרמש.

החרמש הופיע באירופה במהלך המאה ה-12 והמאה ה-13. בתחילה, הוא שימש בעיקר לכיסוח דשא, אך החליף את המגל ככלי לקציר יבול עוד במאה ה-16. החרמש מאפשר לקוצר לעמוד זקוף ולא שפוף ובכך יתרונו. בסביבות 1800 נוספו לחרמש מעין אצבעות מעץ מעל הלהב שנועדו לאסוף את התבואה הנקצרת ולסדר אותה, דבר שהוליד חרמש שנקרא Cradle. חרמשי קריידל החליפו את החרמש הפשוט בקציר תבואה ובכיסוח צמחייה גבוהה כמו קנים. במדינות המפותחות החרמש הוחלף בידי קומביין (בעברית: "קצרדש עצמונע" או "מקצרה משולבת") ובמכסחות דשא.

מפעל Abbeydale Industrial Hamlet בשפילד באנגליה הוא מוזיאון למפעל שייצר חרמשים שפעל מסוף המאה ה-18 עד שנות ה-30 של המאה ה-20. מפעל זה היה חלק מהמחוז המייצר חרמשים של דרבישייר, שנמשך גם אל עבר אקינגטון. יצרני חרמשים אנגליים אחרים כוללים את המחוז בלברואוטון.

קציר באמצעות חרמש נשאר נפוץ שנים רבות גם אחרי מיכון רוב פעולות הקציר, שכן מכונת קצירה עם מקצרה בצד ועם רשת אצבעות (בין אם נמשכת על ידי סוס או על ידי טרקטור) לא יכולה לקצור לפני עצמה. על כן, חרמשים שימשו "לפתוח" שדה - לקצור את האלומות הראשונות, ובכך לתת למקצרה המכנית להשלים את הקציר.

"חרמשים" מכניים

החרמש אלן הוא מכונת כיסוח דשא הממונעת בבנזין, שלמרות שמה לא דומה לחרמש במראה. המנוע של המכונה מניע להב משונן קדימה ואחורה על גבי שיניים נייחות כדי להפיק אפקט גזירה דמוי מספריים. בנוסף, המנוע מניע שני גלגלים גדולים. ישנן ידיות כדי לאפשר לקוצר לשלוט במכונה. היא יוצרה בשנים 1935–1973 באוקספורד, אנגליה. גם כיום מייצרים מכונות דומות, לפעמים כתוספת למכונות אחרות הנשלטות על ידי המפעיל ההולך מאחוריהם. קיים גם חרמש מוטורי שעובד על ידי חוטים שמסתובבים במהירות וחותכים, משמש בדרך כלל לכיסוח קוצים.

חרמש במסורות לאומיות

קובץ:Bneiakiva logo.jpg

החרמש בסמל של תנועת בני עקיבא.

החרמש הוא עדיין כלי חיוני לחקלאים במדינות מתפתחות ובאזורים הרריים.

ברומניה, לדוגמה, בתוואי ההררי של הרי אפוסני, קציר בחרמש מדי שנה היא פעולה חשובה מאד הלוקחת כשבועיים-שלושה להשלמה בחווה רגילה. מאחר שקציר בחרמש היא פעילות מאד מעייפת וקשה ללמדה, חקלאים נעזרים אחד בשני ויוצרים צוותים. בסוף כל יום קציר, החקלאים חוגגים לעיתים קרובות במשתה קטן בו הם רוקדים, שותים ואוכלים - אך בו בעת מתנהגים בזהירות כדי להיות בכושר ליום נוסף של עבודה קשה.

בקרב הבאסקים, תחרויות קציר בחרמש הן עדיין ספורט פופולרי, שנקרא "segalaritza". בספורט זה מתחרים הקוצרים מי יסיים לקצור חלקת דשא ראשון.

בקהילות ויישובים רבים, בעיקר כאלה הקשורים לחקלאות וגידול דגן, החרמש מופיע על סמל היישוב. למשל: על סמל היישוב הנורווגי הורנינדל מופיעים שלושה להבי חרמש.

חרמש מופיע גם על הסמל של תנועת הנוער הדתית-לאומית "בני עקיבא" כסמל לחקלאות.

חרמש ככלי נשק

נשקי מוט המבוססים על חרמש, בידי לוחמים פולנים, 1863.

בשל היותו של החרמש כלי חד, הוא שימש גם ככלי נשק, הן כנשק מאולתר בידי פשוטי העם והן כנשק תקני בצבאות.

אם הלהב של החרמש מוזז כך שיהיה זקוף למוט, ניתן להשתמש בו ככלי נשק הדומה לחנית הקדומה, או ל"פכארד". באנגלית נקרא נשק מוט זה "War Scythe". האיכרים הפולנים הרבו להשתמש בו במאות ה-18 וה-19. בחרמש ניתן היה להשתמש גם בצורתו המקורית, ללא שינוי, כנשק המשסף וחותך. בשמושו כנשק, החרמש יכול היה להיות קטלני אך עם זה מסורבל לתפעול, שכן קשה היה לחזות את המסלול המדויק של תנועת הלהב.

להבי חרמש הותקנו גם על צירי הגלגלים של מרכבות קרב בעת העתיקה, ויצרו "מרכבות חרמש" (כמו בסרט "בן-חור"). למרות הפחד שעוררו, יעילותן הייתה נמוכה בגלל יכולת התמרון הגרועה.

במיתולוגיה

המוות כשלד עם חרמש בא לקחת אדם על ערש דווי

החרמש ממלא תפקיד חשוב במסורת ובמיתולוגיה, כאשר לעיתים קרובות הוא מופיע ככלי נשק של ישויות מיתיות כגון מלאך המוות, הקוצר הקודר (The Grim Reaper), אבא זמן ושל אחד מארבעת פרשי האפוקליפסה. מסורות אלה נובעות בעיקר מהמסורת הנוצרית שמתארת את מלאך המוות כ"קוצר הנשמות". במסורת זאת, שנהפכה לנפוצה מאד בעקבות המוות השחור, מלאך המוות מתואר כשלד הלבוש בגלימה וברדס שחור ומשתמש בחרמש לקצור את נשמות החיים.

במאה ה-20 חדרה מסורת זו גם אל התרבות הפופולרית, דבר שהפך את החרמש למזוהה עם מלאך המוות בד בבד עם ירידת השימוש בחרמש בחקלאות. קאלי, אלת המוות של ההינדו משתמשת גם היא בחרמש. כמו כן במיתולוגיה היוונית האלה גאיה נותנת לבנה הטיטאן קרונוס חרמש על מנת שיברח מהכלא טרואטרס.

בפלאונטולוגיה

פירוש שמו של הדינוזאור תריזינוזאורוס הוא "לטאת חרמש". שם זה נובע מטפריו הארוכים, דמויי החרמש, ששימשו לגריפת וקירוב עלים לפיו.

ראו גם

• מגל
• האנשה של המוות
• סהר
• אנמיה חרמשית

קישורים חיצוניים

• סרטים:
  • A Good Scythe at Work, ב-יוטיוב
  • Ernie - how to use a scythe, ב-יוטיוב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0