מנחם פרוש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מנחם פורוש)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנחם פרוש
פרוש במוזיאון הנצחת גוש קטיף, 2010
פרוש במוזיאון הנצחת גוש קטיף, 2010
לידה האימפריה העות'מאנית החל מ-1844האימפריה העות'מאנית החל מ-1844 ירושלים, האימפריה העות'מאנית
פטירה ישראלישראל ירושלים, ישראל
מקום קבורה ישראלישראל הר המנוחות, ירושלים
סיעה יהדות התורה, אגודת ישראל, חזית דתית תורתית
חבר הכנסת
30 בנובמבר 195923 בנובמבר 1975
(16 שנים)
חבר הכנסת
13 ביוני 197728 ביוני 1994
(17 שנים)
כנסות ה־48, 913
יו"ר ועדת העבודה והרווחה ה־6
13 ביוני 197713 באוגוסט 1984
(7 שנים ו־8 שבועות)
יושב ראש סיעת שלומי אמונים ה־ראשון
יולי 1976פברואר 2010
(כ־33 שנים)
תפקידים בולטים
מנחם פרוש, 1966
שמעון פרס עם מנחם פרוש (ספטמבר 2009)

מנחם פֹּרוּשׁ (כ"ח באדר ב' תרע"ו, 2 באפריל 1916 - ח' באדר תש"ע, 22 בפברואר 2010) היה חבר הכנסת מטעם יהדות התורה יושב-ראש אגודת ישראל בירושלים, מייסד ויושב ראש סיעת שלומי אמונים.

חייו האישיים

מנחם גליקמן־פרוש נולד בירושלים לשפרה ומשה פרוש. למד בישיבת עץ חיים. ב-1932, כשהיה בן 16, סולק מהישיבה בהוראת בית הדין של הרבנות הראשית, לאחר שגילם את הרב הראשי לישראל דאז, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, במשפט פורימי מבוים[1]. בראיון עיתונאי עם חגי סגל אמר, כי הוא לא ידע כי המיצג הפורימי, שפורסם כ"ליצנותא דעבודה זרה" יבזה את הרב קוק, וכי צורף להצגה בניגוד לרצונו[2].

רעייתו הראשונה הייתה ליבא לבית גלבשטיין, והשנייה - ברכה לבית פקשר. בניו: מאיר פרוש, אליהו הלל, שנפטר בחיי אביו, ונפתלי צבי, יו"ר תנועת הנוער פרחי הדגל וקרן התרבות דגל ירושלים. חתנו הוא הרב אשר טננבוים, מנהל ועד הישיבות לשעבר. הרב פרוש גידל בביתו גם את שני ילדיה של רעייתו השנייה. אביהם היה ידידו יהושע ליב לוי (נפטר בגיל 27).

בשנים 19661968 הקים בירושלים את מלון המרכז כנציג חברה של משקיעים אמריקניים עלומי שם. בשנת 1971 נודע שהחברה החזיקה 100,000 דולר כספי נאמנות של ג'ו "הקצב" סטאשר. משנודע לציבור כי סטאשר הוא שותפו של מאיר לנסקי - מראשי המאפיה בארצות הברית, הופיעו בתקשורת פרסומים המאשימים את פרוש בסיוע למאפיונרים[3]. פרוש טען שלא ידע על קשריו של סטאשר ואינו בודק בציציות משקיעיו ותורמיו. על פי ידיעות בתקשורת פרוש היה בקשרי ידידות גם עם לנסקי בעצמו[4].

פרוש נפטר בביתו בירושלים בח' באדר ה'תש"ע 22 בפברואר 2010.

פעילות ציבורית

בשנים 19321938 כיהן ככתב-חוץ של עיתונים חרדים[5], ובשנת 1949 מונה לעורך העיתון "קול ישראל". בשנת 1950 הוציא לאור וערך את ביטאון אגודת ישראל - "המבשר". בשנת 1951 ייסד רשת מעונות ילדים, וב-1953 היה ממייסדי מערכת החינוך העצמאי[דרושה הבהרה], ושהה בארצות הברית במסעות גיוס כספים עבורה. ב-1973 ייסד את רשת המעונות "קריית הילד". היה נשיא חברה קדישא של "הפרושים" בירושלים.

בנערותו היה מקורב לרבי חיים זוננפלד, ובהמשך לרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק ולרבנים נוספים.

בכמה מקרים ארגן הפגנות גדולות ונאם בהן. פעל במאבקים נגד גיוס בנות, נגד הבריכה המעורבת בירושלים ונגד הקמת אצטדיון בסמוך להר חוצבים (כתב על כך ספר בשם מרומא עד ירושלים). בשנת 1999 ארגן גם את הפגנת החרדים נגד בית המשפט העליון.

לפי עדות פרוש, בעת הדיונים על הסכם אוסלו, הוא שכנע בבכי את יצחק רבין להשאיר את קבר רחל בשליטה ישראלית מלאה[6].

בשנת 2009 ייסד יחד עם בנו מאיר פרוש, את העיתון המבשר.

פרוש הקים ארכיון גדול ומסודר לתולדות היהדות החרדית בישראל. חלק מהאוסף בא לידי ביטוי בספרו האוטוביוגרפי "שרשרת הדורות בתקופות הסוערות" (שישה כרכים).

בפוליטיקה

בבחירות לכנסת השנייה (1951) הוצב במקום ה-13 ברשימת "עם תורה - אגודת ישראל", אך לא נבחר לכנסת. בשנת 1955 היה ליו"ר מרכז אגודת ישראל בירושלים, ובבחירות לכנסת הרביעית בשנת 1959, נבחר לראשונה לכנסת. בשנים 19691974 שימש כסגן ראש עיריית ירושלים במקביל לחברותו בכנסת.

פרוש כיהן כחבר הכנסת משנת 1959 ועד 1994 (למעט הפסקה מנובמבר 1975 ועד מאי 1977 במהלך הכנסת השמינית), מטעם סיעות אגודת ישראל, חזית דתית תורתית ויהדות התורה. בכנסת התשיעית ובכנסת העשירית היה יושב ראש ועדת העבודה והרווחה. היה סגן שר העבודה והרווחה בשנים 19841985, ובשנים 19901992.

תקיפות וחיכוכים

בשנת 1958 הותקף יחד עם אביו על ידי אנשים מנטורי קרתא שהתנגדו למדיניותו באגודת ישראל[7].

ב-10 במרץ 1970, בעת נאומו בכנסת בנושא חוק השבות, נטל פרוש בידו סידור תפילה רפורמי, הראה כי הרפורמים מחקו ממנו קטעים המבטאים זיקה לציון, קרא "טפו" והשליך את הסידור לארץ. המקרה חולל סערה[8] ופורוש הורחק מישיבת הכנסת.

בשנת תשמ"ד נפער קרע בין פרוש לבין חסידות גור, השתלשלות העניינים החלה כאשר במוסף סוף השבוע של עיתון הארץ שיצא ביום השישי הראשון של חודש יוני 1984, פרסם העיתונאי עקיבא אלדר מאמר ובו טען כי חבר הכנסת מנחם פרוש, אינו צריך לחשוש מרוטציה בין חברי הכנסת של אגודת ישראל, בגלל גילו המבוגר של האדמו"ר מגור. בחסידות גור עלה החשד כי העיתונאי לא כתב את הדברים על דעת עצמו אלא משמש כשופר לדברי ח"כ פרוש, מהם משתמע כי האדמו"ר אינו כשיר.

בשבת שלאחר הפרסום, בעת שהתפלל שחרית בבית הכנסת של מלון המרכז שבבעלותו, פרצו למקום כחמישים בחורים מישיבת הדגל של חסידות גור, ישיבת שפת אמת, השחיתו את בית הכנסת והכו נמרצות את בני המשפחה ששהו במקום ובראשם מנחם פרוש, שאושפז בעקבות זאת לשבועיים בבית החולים[9][10]. העיתונאי אמנון לוי בספרו "החרדים" תיאר את האירוע:

דלת המלון נפתחה באחת, כאילו פוצצו אותה בחומר נפץ, וחמישים בחורים לובשי שחורים, מגבעות על ראשיהם ומבט רצחני בעיניהם, שעטו פנימה. הם סילקו מדרכם את פקיד הקבלה הערבי, גוי של שבת, ומיהרו אל גרם המדרגות, בדרך לקומה התחתונה, אל בית הכנסת של המלון. מנחם פרוש, חבר הכנסת בן השבעים, היה יעדם. פרוש שמע את המהומה, הרים את עיניו וראה אותם. מבט אחד הספיק לו לדעת מי הם: 'הקוזאקים של הרבי מגור'. הבחורים, תלמידי ישיבת 'שפת אמת' של חסידות גור, מיהרו אל פרוש. תוך דקות הוא היה מוטל על הרצפה. היכו אותו בצלעותיו, שברו את משקפיו, משכו בזקנו, רמסו את השטריימל שלו. קבוצה אחרת התנפלה על בניו, שעמדו לא הרחק מאביהם. אחרים טיפלו במקום עצמו: מנורות נופצו, חלונות נשברו וכיסאות הועפו. כשיצאו הבחורים מהמלון, היה פרוש שרוע על הרצפה, בלי יכולת לזוז. באותו לילה הבהילו אותו לבית החולים 'ביקור חולים', שם אובחן אצלו זעזוע מוח, והוא חובר למכונת א.ק.ג. שבועיים ימים שכב שם, מוכה וחבול, לפני שחזר הביתה.

[11]

עץ משפחת פרוש

עץ משפחת פרוש


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי נפתלי צבי פרוש
 
לאה פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה זלמן פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גרשון פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפתלי צבי
פרוש-גליקמן
 
רבי עקיבה פרוש
 
אהרן יעקב פרוש
 
רבי אליהו נחום פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוחנן דוד סלומון
 
 
 
 
רבי חיים יהודה לייב
אוירבך
 
שינא גיטל
 
רבי מנחם
מנדל פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משה פרוש
 
מרדכי ליבר פרוש
 
רבי זונדל קרויזר
 
רבי בנימין זאב חשין
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב שמואל
קלמן מירסקי
 
אברהם סלומון
 
נפתלי סלומון
 
המשך ענף זה ראו:
עץ משפחת אוירבך
 
מרדכי ליבר פרוש
 
ירוחם פישל
קרלנשטיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם פרוש
 
רבי חיים קמיל
 
דוד חשין
 
רבי אליעזר אייכלר
 
הרב נחמן
י. יגלניק
 
הרב מנחם
וילהלם
 
שרהכתריאל שלמוןיוחנן דוד סלומון משה מנדלבאום
 
שלום חיים פרוש
 
רבי דב צבי
קרלנשטיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיר פרוש
 
רבי אשר טננבוים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב ניסן
דוד קיוואק
 
הרב נחמיה
וילהלם
 
אהוד חבצלת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב משה שמידע
 
הרב ברוך
מרדכי אטינגר
 
 
 
 
 
ישראל פרוש
 


לקריאה נוספת

  • Martin E. Marty, F. Scott Appleby, R. Scott Appleby, Fundamentalisms and the State: Remaking Polities, Economies, and Militance, American Academy of Arts and Sciences, Published by University of Chicago Press, 1991
  • אוצרות מנחם - אמרות, פנינים ורעיונות מהרב מנחם פרוש, אדר תשע"ז

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 'המעשה של אגודת ישראל מטיל רעש בין החרדים', דבר, 27 במרץ 1932, עמ' 4.
  2. ^ גרסתו של פרוש עצמו ביחס לאירוע
  3. ^ רם עברון, RENT A POODLE, דבר, 25 ביוני 1971
  4. ^ האיש שלנו בסינדיקט: סודותיו של הגנגסטר מאיר לנסקי, בן ישי דניאלי, 2013
  5. ^ משה פריצקר, למה עלילות?, דואר היום, 10 ביוני 1936
  6. ^ קובי פינקלר, קבר רחל בבית לחם, אתר ערוץ 7 (הקישור אינו פעיל, 12.4.2020)
  7. ^ הרב פרוש: שמות התוקפים ידועים לי, דבר, 1 ביולי 1958
  8. ^ כתבה, דבר, 11 במרץ 1970
  9. ^ זרמים ומנהיגות פוליטית בחברה החרדית, פרק "מנהיגים וחברי כנסת בולטים בעבר; מנחם פרוש", באתר "אנשים בישראל"
  10. ^ אורי קציר, הלקח החרדי (הקישור אינו פעיל, 25/03/2024)
  11. ^ http://www.aplaton.co.il/story_494 (הקישור אינו פעיל, 26/03/2024)


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28114632מנחם פרוש