מאיר לנסקי
 | |
| מאיר לנסקי בשנת 1958 |
מאיר לנסקי (באנגלית: Meyer Lansky; 4 ביולי 1902 - 15 בינואר 1983) היה מאפיונר ואיש עסקים יהודי, מראשי המאפיה בניו יורק.
שורשים
מאיר לנסקי נולד בשם מאיר סוחוביאנסקי בעיר גרודנו, שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית (היום בבלארוס), להוריו, ייטה ומאקס. כמו משפחות יהודיות רבות באותה התקופה, חיי המשפחה היו קשים, והם החליטו להגר לארצות הברית. בשנת 1909 נסע מאקס סוחוביאנסקי לבדו לארצות הברית כדי להכין את הקרקע לבואה של המשפחה. באליס איילנד שינה את שם המשפחה שלו ל"לנסקי". הוא השתקע בברוקלין ומשפחתו הצטרפה אליו באפריל 1911 . להורים לנסקי נולדו שני בנים בגרודנו (מאיר ויעקב) ושלוש בנות נולדו בארצות הברית (רוז, לנה ואסתר). בהגיעו לגיל בר-מצווה עלה לתורה בבית כנסת שכונתי בניו-יורק. בשנת 1910 ,הוריו של מאקס, בנימין ובאשה, עלו לארץ ישראל ותוך חודשיים נפטרו שניהם מסיבות לא ידועות. הם נקברו זו לצד זה בהר הזיתים.
פעילותו במאפיה היהודית ובפשע המאורגן
לנסקי התפרסם עוד בצעירותו כחבר בכנופיות ניו יורק יחד עם חברו מילדות, באגסי סיגל. מאז ועד מותו הוא נשא את הכינוי "הקטן" ("ליטל" באנגלית) בגלל קומתו הנמוכה (150 ס"מ). לנסקי הכיר בצעירותו את צ'רלי (לאקי) לוצ'יאנו, מהמאפיונרים האיטלקים הבולטים בניו-יורק. שניהם התחילו בעסקים הלא חוקיים: מכירת משקאות חריפים שהייתה אסורה בשל "חוק היובש" ועוד. בראשית דרכו היה לנסקי בן חסותו של הגנגסטר היהודי ארנולד רוטשטיין. אחרי תקופה מסוימת נעשה לנסקי בעל השפעה גדולה מאוד במאפיה. בין היתר, עמד בראש מועצה שכללה את ראשי סינדיקט הפשע באמריקה.
לנסקי היה אחד היוזמים העיקריים של בתי הקזינו בלאס וגאס יחד עם חברו באגסי סיגל כמו גם של בתי הקזינו האמריקנים בקובה. על פי הערכות שונות, הוא ניסה למנוע את חיסולו של סיגל לאחר כישלון הפרויקט בלאס וגאס וגנבת כספי חבריו, אך נכשל בכך וחיסולו של סיגל אושר על ידי מועצת הסינדיקט. ב-1959, בגלל ההפיכה הצבאית של פידל קאסטרו, נאלץ לנסקי לחסל את עסקי המלונאות וההימורים המשגשגים שלו בקובה ולעבור לאיי הבאהמה.
תרומתו למפעל הציוני
לקראת מלחמת העצמאות, סייע לנסקי לרכישת נשק ולהברחתו ליישוב העברי בארץ ישראל. בנוסף לסיוע כספי, הסיוע שלו היה בשני עניינים: ראשית, הוא נענה לבקשתו של יהודה ארזי שפעל מטעם ההגנה באספקת נשק לישראל, למנוע או לחבל באספקת הנשק שרכשו מדינות ערב ללא הגבלה מצד השלטונות האמריקניים. הנשק שרכשו מדינות ערב הוטען על אוניות שעגנו בנמל ניו יורק על ידי סוורים שהיו מאורגנים באיגוד המקצועי של עובדי הנמל. לנסקי הפעיל את קשריו עם ראש המאפיה האיטלקית ששלט באיגוד, והוא נרתם למשימה. משלוחי נשק נפלו למים "בטעות" ואבדו, או שהוטענו על אוניות שהפליגו ליעדים שאינם במזרח-התיכון. שנית, האיגוד סייע לארזי להבריח לישראל נשק ואמצעי לחימה אחרים דרך נמל ניו יורק. זו הייתה פעילות מסוכנת ובלתי חוקית כי השלטונות האמריקניים הטילו אמברגו על אספקת נשק לישראל.
ב-16 במאי 1948 יצאה גולדה מאיר בשליחות המגבית היהודית המאוחדת לארצות הברית לגייס כספים למדינת ישראל שזה עתה הוכרז על הקמתה ושנלחמה על קיומה. לנסקי ואנשיו תרמו מיליון דולר בעצרת המונית בניו יורק שבה גולדה מאיר נאמה.
דחיית בקשתו לעלות לישראל על-פי חוק השבות ושובו לארצות הברית
בחודש יולי 1970 הגיע לנסקי לישראל לביקור מארצות הברית; הוא ביקר בישראל גם בעבר ונפגש עם מכרים וידידים ואף תרם לארגונים שונים בה. הוא נהג לספר שסבו וסבתו קבורים בהר הזיתים. הפעם סיפר שהוא מעוניין להשתקע בישראל לתמיד. השלטונות בישראל הבחינו שאנשים שמוכרים כשייכים למאפיה האמריקנית מגיעים ארצה לבקרו והם חשדו שלנסקי מתכנן להעביר ארצה את מרכז פעילותו ועסקיו הלא-חוקיים ולהתחמק מחקירת הבולשת הפדרלית ושלטונות המס בארצות הברית. הבולשת השתדלה זמן רב למצוא עדים מהימנים וראיות משפטיות שיביאו למאסרו, אבל ללא הצלחה. החל בשנת 1918 ועד שנת 1971, לנסקי הורשע בעברות זוטרות בלבד בעבר הרחוק. במשרד הפנים העריכו כי לנסקי יפנה לשר הפנים (אז, ד"ר יוסף בורג) ויבקש לקבל מעמד של עולה על-פי חוק השבות שייקנה לו אוטומטית גם אזרחות ישראלית; ואז, אם בקשתו תידחה, הוא ייפנה לבג"ץ . התקיימו, אפוא, התייעצויות רבות בדרגים שונים, ביניהן עם בכירי משרד המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה מאיר שמגר ופרקליט המדינה גבריאל בך). שר הפנים היסס והטיל ספק שבג"ץ יכריע נגד העתירה של לנסקי ונדרשו מידע וממצאים נוספים כדי לשכנעו. פרקליט המדינה נסע לארצות הברית, נפגש שם עם התובע הכללי, ג'ון ניוטון מיצ'ל, שפתח בפניו את הארכיבים של הבולשת הפדרלית שבהם נשמרו חומרים מפלילים רבים נגד לנסקי. חומרים אלה הפיסו את דעתו של שר הפנים. לאחר שמלאו שמונה חודשים לשהותו של לנסקי בישראל, הוגשו נגדו בפלורידה כתבי-אישום בעבירות מס והוא נקרא להופיע בפני בית-המשפט. כשלא עשה כן, הורשע בביזיון בית-המשפט והוצא נגדו צו מעצר. הרשויות בארצות הברית נמנעו מלבקש את הסגרתו מכיוון שעבירות המס בהן הואשם לא היו כבדות-משקל דיין (ובוטלו לאחר מכן). סיבה נוספת מכרעת הייתה: השלטונות בארצות הברית הניחו שלנסקי יקבל אזרחות ישראלית על-פי חוק השבות, יעביר לישראל את המיליונים שצבר בסתר, ושישראל לא תיתן לארצות הברית להניח את ידה על לנסקי והכספים שלו. ואכן, לנסקי פנה לשר הפנים לקבל אשרת עולה כיהודי שעולה לישראל על-פי חוק השבות, אלא, שב-23 בספטמבר 1971 שר הפנים דחה את הבקשה מהנימוק שחל על לנסקי סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, דהיינו, מאחר שלנסקי הוא "בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור". כצפוי, ערער לנסקי לבג"ץ. עתירת לנסקי עוררה עניין רב בציבור בישראל: האם לנסקי מגורש למעשה מישראל בגלל לחץ אמריקני? הדיון בעתירה החל ב-22 במרץ 1972 בבג"ץ בהרכב מיוחד של חמישה שופטים : נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט, ממלא מקום הנשיא יואל זוסמן, והשופטים משה לנדוי, צבי ברנזון, וחיים כהן. ב-11 בספטמבר 1972 ניתן פסק הדין, שבו נדחתה העתירה פה אחד, חרף חפותו של לנסקי בדין הפלילי. לנסקי נאלץ לעזוב את הארץ וחזר לארצות הברית.[1] הוא הועמד לדין על עבירות מס ונידון למאסר של שנה וחצי, אך לבסוף בוטל אישומו. בזקנתו סיכם לנסקי את פעילותו במאפיה במשפט המפורסם - ”למדתי מאוחר מדי שהרבה יותר קל ומשתלם לגנוב כסף מהציבור בדרכים חוקיות מאשר בדרכים לא חוקיות”.
משפחתו
לנסקי נשא לאשה את אנה לבית ציטרון ב-9 במאי 1929 בניו-יורק. כ-8 חודשים לפני נישואיו הוא קיבל אזרחות אמריקנית. ב-13 בנובמבר 1930 נולד לזוג בנם הבכור, ברנארד. ברנארד נולד בחודש השמיני להריונה של אמו, וסבל מנכות מלידתו. אנה האשימה את לנסקי שאלוהים מעניש אותו על פשעיו, ויחסיהם התקררו. ב-22 בספטמבר 1932 נולד בנם השני, פול. ב-6 בדצמבר 1937 נולדה לזוג בתם, סנדרה (סנדי), שזכתה להערצה ולתפנוקים מאביה. עם התבגרות הילדים התגלע ויכוח נוסף בין בני הזוג בשאלת עתידם – אנה רצתה שבנה יהיה רב ואילו מאיר חלם שבנו יסיים את האקדמיה הצבאית ווסט פוינט. חלומו התגשם: אכן, בנו סיים את האקדמיה כקצין, הוכשר כמהנדס ושירת בווייטנאם. הבן הלך בדרכו ורחק מהוריו. מריבות נוספות בין אנה ומאיר לנסקי היו על רקע היעדרויותיו התכופות והממושכות של לנסקי מהבית לרגל עיסוקיו הבלתי-חוקיים. אנה ביקשה להתגרש לאחר שעברה בחיי הנישואים משברים נפשיים, התמוטטות עצבים ואשפוז במוסד פסיכיאטרי בשנת 1945. ב-13 בספטמבר 1946 הסכימו על פרידה וב-14 בפברואר 1947 הזוג התגרש פורמלית בבית-משפט בגלל "התאכזרות נפשית" מצד לנסקי.
בתאריך 12 בדצמבר 1948 התחתן לנסקי עם תלמה (טדי) שיר שוורץ, גרושה עם 2 ילדים, בטקס צנוע. אשתו השנייה ידעה שהוא בעל עסקי הימורים, אבל לא הייתה מעורבת בהם והשלימה אתם מלכתחילה.
מותו
לנסקי בילה את שנותיו האחרונות בשלווה בביתו במיאמי ביץ'. הוא נפטר ממחלת סרטן הריאות ב-15 בינואר 1983, בגיל 80 והשאיר אחריו אלמנה ושלושה ילדים. על הנייר, רכושו והונו כמעט לא היו שווים מאומה. באותה עת, האמין ה-FBI שלנסקי השאיר אחריו יותר מ-300 מיליון דולר בחשבונות בנק חסויים, אולם הארגון לא הצליח למצוא את הכספים. מנגד טען רוברט לייסי הביוגרף של לנסקי כי מצבו הפיננסי היה מתוח במשך שני העשורים האחרונים של חייו, וכי הוא לא עמד בתשלומים על ההוצאות הרפואיות של בנו הנכה, שנפטר בחוסר-כל. לייסי מגיע למסקנה מהעדויות שגבה, לרבות בראיונות עם בני משפחתו של לנסקי ששרדו, שהפרסומים על הונו של לנסקי היו מוגזמים לחלוטין. נכדו של אשתו השנייה של לנסקי רואיין על ידי טי.ג'יי אנגליש, סופר ועיתונאי אמריקני שהתפרסם בגלל ספריו העיוניים את עולם הפשע המאורגן ומסקרים את המשפט הפלילי, שאמר לו כי לנסקי השאיר במותו סכום של 57,000 דולר בלבד במזומן. האנק מסיק העיתונאי של היומון "מיאמי הארלד", שהקדיש שנים רבות לחקר על לנסקי אמר עליו כי המפתח להבנת לנסקי מונח באנשים שסביבו: ”מאיר לנסקי לא היה בעל נכסים; הוא שלט באנשים”. להאנק מסיק, ל-FBI ולתובע האזורי של מנהטן היה ברור, שבמציאות, לנסקי שמר סכומים גדולים של כסף תחת שמות של אנשים אחרים במשך עשורים רבים, בעוד שלעצמו התרגל לשמור סכומי כסף קטנים.[2]
דמותו בתרבות
על לנסקי וחבריו נוצרו מספר סרטי קולנוע בהם "באגסי" בו גילם אותו בן קינגסלי ובסרט "קובה סיפור אהבה" גולמה דמותו של לנסקי על ידי דסטין הופמן. כמו כן, דמותו של המאפיונר היהודי היימן רות' בסרט "הסנדק חלק 2" מבוססת בצורה חלקית על לנסקי. נכתב אף מחזה על חייו שהועלה גם בישראל ב-2005, בכיכובו של יוסי גרבר. דמותו של לנסקי שולבה גם בסדרת הטלוויזיה אימפריית הפשע (2010) בגילומו של אנטול יוסף.
בנוסף, בשנת 2011 הוציא המוזיקאי סגול 59 שיר בשם "הבלדה על מאיר לנסקי", שיר מחווה בלוזי שבו הוא מתאר את חייו של לנסקי מלידתו ועד מותו. השיר הופיע באלבום "עוד נוסע אחד".
בפברואר 2020 החלו צילומי הסרט דרמטי-ביוגרפי "לנסקי", אותו כתב וביים איתן רוקאווי. בסרט מככבים הארווי קייטל, סם וורת'ינגטון, אנה-סופיה רוב, ג'קי קרוז, ג'ון מגארו, דייוויד קייד, דייוויד ג'יימס אליוט, אלון אבוטבול ומינקה קלי.
לקריאה נוספת
- הנק מסיק, מאיר לנסקי, תרגם אריה חשביה, הוצאת שוקן, 1972.
- רוברט רוקאווי, מהגרים, פועלים וגנגסטרים - פרקים בתולדות היהודים בארצות הברית, תרגמה איטה ישראלי, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 1990.
- רוברט רוקאווי, הגנגסטר היהודי בארצות הברית - חייו ופשעיו בראשית המאה ה-20, תרגמה איטה ישראלי, הוצאת גפן, 1994.
- ריץ' כהן, יהודים קשוחים, תרגמה עפרה אביגד, הוצאת מודן, 1998.
קישורים חיצוניים
- לנסקי : יושב הראש של הפשע המאורגן בע"מ, אלי אשד
- מירב קריסטל, מאיר לנסקי, עולה חדש, באתר ynet, 16 בינואר 2007
- אבי דוידוביץ, הסנדק האמריקאי: מאיר לנסקי, מראות המשטרה גיליון 161, 1997
- בגץ 442/71 מאיר לנסקי נ' שר הפנים, כו (2) 337
- בן ישי דניאלי, האיש שלנו בסינדיקט: סודותיו של הגנגסטר מאיר לנסקי, באתר nrg, 16 באפריל 2013
מאיה גז, הוא היה גנגסטר ידוע, אני הייתי מלצרית צעירה: כך נראה הרומן שלי עם המאפיה, באתר הארץ, 24 ביולי 2019
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- ״סוגר חשבון״ - פרק על מאיר לנסקי בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
29827923מאיר לנסקי