ואהבת לרעך כמוך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בביטוי מהתנ"ך. אם התכוונתם למצווה ביהדות, ראו אהבת ישראל (מצווה).

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ היא מצוות עשה מהתורה, ולדעת התנא רבי עקיבא, הוא גם מושג יסוד בתורה.

משמעות מצווה זו, היא שעל האדם לאהוב את רעהו כפי שהוא אוהב את עצמו. כאשר המשמעות המרכזית לכך היא: מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך. מכלל זה נגזרות דרכי התנהגות רבות, שבעטיין רבי עקיבא התייחס אליו כאל כלל מרכזי וחשוב בתורה.

בניסוחים שונים הוא מופיע גם בדתות ובשיטות-מוסר אחרות.

מקור המצווה

מקורה של המצווה הוא בספר ויקרא : ”לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'”[1].

על פי פשוטו של הפסוק, אסור לאדם לבקש נקמה בזולת או ליטור לו טינה או לבקש את רעתו, וממשיך הכתוב לומר "ואהבת לרעך כמוך" - אהוב את הרֵע כשם שאתה אוהב את עצמך. המשך הפסוק - "אני ה'", מצביע על נחיצותה של יראת ה' כדי לקיים מצווה זו, המסורה לא אחת לליבו של האדם. הפרשן אור החיים מסביר את הקשר בין המצווה לביטוי אני ה' כקשר הדדי בין מצבו של "ישראל" לה', כי - "באמצעות יחוד הלבבות מתייחד שמו יתברך, להיות שכל ישראל הם ענפי שם הוי"ה ברוך הוא, דכתיב 'כי חלק ה' עמו'"[2]. פרשני מקרא, כמו אבן עזרא וספורנו, עמדו על הלמ"ד היתרה הקיימת בפסוק (לרעך במקום את רעך), ופירשו שהציווי הוא לפעול מתוך אהבה כלפי רעך, כמו שהאדם רוצה שרעו יפעל באהבה כלפיו. הציווי על יראת ה' במצווה מובהקת שבין אדם לחברו, כמו אהבת הזולת, מדגיש מכל מקום את המניע הדתי העומד מאחורי ציוויי התורה, גם אלה החברתיים.

בספרות חז"ל

כאשר הלל הזקן, נשיא הסנהדרין האחרון בתקופת הזוגות, התבקש ללמד לגר את כל התורה כולה על רגל אחת, הוא השיב לו: "דעלך סני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור" (בתרגום לעברית: 'מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך. זו (תמצית) כל התורה, והשאר פירוש הוא - לך ללומדו')[3]. המהרש"א מפרש שם, שהדבר נלמד ממצוות "ואהבת לרעך כמוך". האימרה של הלל מתועדת במקומות נוספים בספרות היהודית. בספר טוביה: "ואת־אשר תשנא אל תעש לכל־אדם"[4], וגם אצל פילון האלכסנדרוני[5].

על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", אמר רבי עקיבא, מגדולי התנאים שחי במאות הראשונה והשנייה לספירה, "זהו כלל גדול בתורה"[6]. התנא בן עזאי מבקר אותו ואומר "'זה ספר תולדות אדם'[7] זה כלל גדול מזה"[8]. ובבראשית רבה הסבירו את הביקורת בכך שבעוד הציווי "ואהבת לרעך" מגביל את מושא האהבה רק לחברים או לבני אותו עם, והדגש "כמוך" מגביל את מידת האהבה רק למידה שבה אדם אוהב את עצמו, הרי שהפסוק המלא ”זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם: בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ” מדגיש שכל בני האדם נבראו בצלם האלוקים וכולם אחים בני אותו אב, ולכן מחייב את אהבת כל האדם - ובכך הוא כלל גדול יותר.[9]

על פי רבי מאיר, תלמידו של רבי עקיבא, בית דין פותחים לאדם להתיר את נדריו, כאשר הם שואלים אותו בין היתר האם היה נודר את נדרו, כאשר היה ברור לו שהוא נוגד את מצוות ואהבת לרעך כמוך[10].

חכמי התלמוד למדו ממושג זה הלכות רבות:

  • על פי רב משמו של רב יהודה אסור לאדם לקדש אישה באמצעות שליח, מבלי שהוא רואה אותה, מהטעם של ואהבת לרעך כמוך, שמא כאשר יראה אותה, היא תתגנה בעיניו והוא ירצה לגרש אותה ויגרם לה צער[11].
  • בכמה מקומות חז"ל מתלבטים בדינו של מי שמוצא להורג על ידי בית דין, כיצד הוא צריך להתבצע, והם קובעים את הכלל "ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה", כלומר אף מי שדינו להיהרג, יש להורגו באופן הכי עדין והלא משפיל שאפשר[12].
  • כאשר חכמים התלבטו האם לבן מותר להקיז דם אביו לצורך רפואה, שהרי ישנו איסור לבן לחבול באביו, הם התירו מהטעם שהביא רב מתנא 'ואהבת לרעך כמוך'[13].

בהלכה

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: ערך מורחב – אהבת ישראל

הרמב"ם פוסק במצווה ר"ו: ”לאהוב כל אדם מבני ברית, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'.” וכן הוא פוסק:

מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). לפיכך צריך שיספר בשבחו ולחוס על ממונו, כמו שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו; והמתכבד בקלון חברו, אין לו חלק לעולם הבא.

והוא גם קובע את הכלל: ”כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אותן אתה לאחיך בתורה ובמצוות.” (משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק י"ד, הלכה ב') לכן הוא קובע בהלכה קודמת, שיש מצוות עשה מדרבנן לעשות ”גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולעסוק בכל צורכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו, ולספוד, ולחפור, ולקבור; וכן לשמח החתן והכלה, ולסעדם בכל צורכיהם.” (משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק י"ד, הלכה א') וכן הוא פוסק שמי שיכל לפדות שבוי ולא עשה כן, עובר בין היתר על מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'[14].

היו שנהגו לקבל עליהם את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" לפני תפילת שחרית כדי שהתפילות יהיו רצויות ויתקבלו, ובלשונו של הרב שלמה גאנצפריד "כי אם חס ושלום יש פירוד לבבות ישראל למטה, אזי גם למעלה אין התאחדות"[15].

דיני המצווה

מצווה שבלב או מצווה מעשית

רוב הפוסקים ופרשני המקרא התקשו במצווה זו איך אפשר שאדם יאהב את חברו כמו את עצמו, לכן הם פירשו שמצווה זו אינה מצווה שבלב אלא מצווה מעשית, שידאג לחברו כמו שדואג לעצמו[16]. וכן כתב הרב שמשון רפאל הירש "״לרעך״ (מילולית: ״אל רעך״) מתייחס לא לאישיותו של הזולת, אלא לכל דבר שנוגע לאישיותו; כל המצבים הקובעים את מעמדו בחיים, בין לטוב בין למוטב. לאלה נכוון את אהבתנו... ולהרחיק ממנו כל צרה כאילו הצרה באה עלינו"[17].

אולם שיטת הרמב"ם והסמ"ק שהמצווה הזו היא מצווה שבלב, אמנם האהבה שבלב צריכה להביא לידי דאגה מעשית ואינה מוגדרת כמצווה שבלב בלבד[18].  

אהבת אדם שאינו יהודי

רוב רובם של פרשני המקרא והפוסקים החזיקו בפרשנות חז"ל לפיה מצווה זו מחייבת את האהבה ליהודים בלבד[19]. יחד עם זאת, בספר שערי קדושה כתב רבי חיים ויטאל שראוי לאדם החסיד לאהוב את כל הבריות ואפילו גויים[20]. וכן כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק בכמה מקומות[21], גם כפירוש לפסוק[22]. בעקבות מאורעות תרפ"ט כתב הרב קוק על יחסו לאומה הערבית בארץ ישראל ומחוצה לה: "ברצוננו לקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' לא רק לגבי יחידים, כי אם גם לגבי האומות"[23].  גם בעל ספר הברית רבי פנחס אליהו הורביץ סובר כן, אם כי לדעתו חל רק על גוי "איש מדיני", כלומר שעוסק בישובו של עולם[24]. דברים דומים נכתבו גם בספר כוס ישועות של נתן פרידלנד[25]. ר' שמחה זיסל זיו הסבא מקלם מתנועת המוסר כותב גם כן כעין זה: ”אבל הענין, כי היסוד הראשי בחיי האדם, להשריש בלבו אהבת האדם באמת, יהיה איזה בעל דת שיהי'... ולכן בן זומא רצה להשריש בלבו אהבת אדם, בין ישראל בין נכרי” (חכמה ומוסר חלק שני מאמר ו'). גם הרב אליהו בן אמוזג כותב שמצווה זו מפורשת כחלה על כל האנושות, לדוגמה, בפירושו למקרא הרב בן אמוזג כותב: ”ממה ששנה וכתב 'ואהבת לרעך כמוך', ולא אמר 'לבני עמך', שמענו שבכלל רעך כל מין האדם...” (אם למקרא, ויקרא יט, יח). גם באחד ממכתבי רבי יוסף משאש כתב שרעך כולל גם גוי, ככל שהוא אינו עובד עבודה זרה[26], וראייתו מתנא דבי אליהו[27]. לדעת רבי יונתן שטייף בספרו מצות ה'[28], מצוות ואהבת לרעך כמוך כוללת גם גויים שמקיימים את שבע מצוות בני נח.

שאר דינים

כל הפוסקים כתבו שבמקרה של היזק לעצמו אינו חייב מחויב לעזור לחבירו, כי אין אדם מחויב לדאוג לחבירו יותר מלעצמו[29]

בנצרות

סובלנות דתית

האפיפיור גרגוריוס התשיעי יישם את הכלל לגבי היחס הראוי של נוצרים ליהודים במכתב לבישוף צרפתי משנת 1233[30]:

Est autem Judæis a Christianis exhibenda benignitas, quam Christianis in Paganismo existentibus cupimus exhiberi - על נוצרים לנהוג ביהודים באותו רצון טוב שהם רוצים שיראו לנוצרים בארצות הפגנים

— Auvray, "Le régistre de Grégoire IX", n. 1216

בדתות נוספות

הכלל מופיע בניסוחים שונים גם בדתות אחרות:

  • ברומא העתיקה: על פי ההיסטוריה אוגוסטה, הקיסר אלכסנדר סוורוס זכר מימרה ששמע מיהודים או מנוצרים, אותה נהג להשמיע באמצעות כרוז בכל פעם שקרא מישהו למשמעת, וציווה לחקוק אותה בפלטין ובמבנים ציבוריים: "quod tibi fieri non vis, alteri ne feceris" ("אשר אינך רוצה שיעשו לך, אל תעשה לזולתך")[31]. כלל זה, המקביל לכלל של הלל הזקן, מופיע בכתובת פגנית שנתגלתה ב-1954 בסלונה (אנ'), המתוארכת לזמנו של סוורוס: "Unusquisque quot sibi fieri non vult facere non debet". נראה שבתקופה זו הכלל הפך לאמרה נפוצה ברומא, והוא אף משתקף בנאומו של מקנאס (Maecenas) אצל דיו קסיוס[32][33].
  • באסלאם: החדית' מייחסת למוחמד את האימרה ”אף אחד מכם אינו מאמין באמת עד שהוא מבקש עבור אחיו מה שהוא מבקש עבור עצמו[34].”
  • בהינדואיזם: במהאבאראטה, האפוס החשוב של ההינדואיזם, מופיע ב-Anusasana Parva הכלל ”אין לעשות לזולת מה שאדם אינו רוצה שיעשה לעצמו. זוהי 'הדרך הנכונה לחיים' (דהרמה)[35].”
  • בקונפוציאניזם: בפרק 15 של מאמרות קונפוציוס מופיע הכלל בניסוח המזכיר את דברי הלל הזקן: ”שאל צְה-גוּנְג: כלום יש מאמר אחד שראוי לו לאדם לנהוג על פיו כל ימיו? אמר החכם: הלא הוא המאמר על נתינת הדעת על חבר: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך[36].” באופן אחר מופיע הכלל גם בפרק 5 של המאמרות: ”אמר צה-גונג: מה ששנוא עלי איני מבקש לעשות לאחרים. אמר החכם: צה-גונג, למעלה כזאת עדיין לא הגעת[37].”
  • בדת הבהאית: בפרק 66 בלקט כתבי בהאא אללה[38] מנוסח הכלל ”אל תטיל על אף נשמה משא שאינך רוצה שיוטל עליך, ואל תייחל לאף אדם מה שאינך מייחל לעצמך.”

בפילוסופיה

ב'הנחת יסוד למטפיזיקה של המדות' מביא קאנט שלושה ניסוחים של הצו הקטגורי. הניסוח השלישי: 'עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד'. (תרג. מ. שפי. הוצ. מאגנס, מהד. שלישית ע' 95).

קאנט בהמשך מסתייג מהפתגם "העממי: מה ששנאוי עלך וגו'1" ובהערה שלו ניתן לקרוא בלטינית שגויה[שכך מתוקנת]Quod tibi fierinon vis, alteri ne feceri [sic!] [אל תעשה מה שאתה לא רוצה שיעשו לך, אל תעשה את זה לאחר]. הפתגם נכנס לבשורות הנוצריות: מתאוס (7:12) ולוקס (6:31) צמוד לעשרת הדיברות ולספר טוביה (4:15) בVulgata בלטינית. עם כך מצוות איסור שבאמת לא כולל את כל העיקרון. "מפני שאיננו אלא מסקנה מאותו העיקרון, ועוד מצומצמת מכמה בחינות. אין הוא יכול להיות חוק כללי, מפני שאינו כולל בו טעם החובות כלפי עצמו, ולא טעם חובות גמילות חסד כלפי אחרים [...], אף לא לבסוף טעם החובות החמורות שבין אדם לחברו". (שם, בהערה בע' 97). אלא אם כן כך כל החסרים נמצאים באותו המקום: וייקרא (פרק י"ט, פסוק י"ח.) בתרגומים מאוחרים יותר לשפות מודרניות מעברית מופיע מצוות העשה בצורתו המוכרת: "אהבת לרעך כמוך." המתרגמים -לא מ. שפי ולא חנן אלשטיין (במהדורת ידיעות אחרונות, תל אביב, 2010, בע' 99) לא העירו על כך, על שימושו של קאנט בציטוט של הטקסט הלטיני. במקורות הנוצריות המודרניות הצו מופיע בצורתו הנכונה. הנצרות בעקבות אמרה זו של ישו נוטה להסתכל על היהדות כאילו זו ההמצאה של הבשורות.

האתיקה הקאנטיאנית לא רק בגלל הזולתניות והאחריות האוטונומית החמורה כלפי האחר נחשב למהפכנית אלא גם בשל כל התכונות האחרות שכאן לא מדובר עליהם.

באתיקה המודרנית העיקרון של החובות כלפי האחר הוא אבן פינה של שיטות החשיבה המוסריות ולאחרונה משתקף במאמריו של ז'אק דרידה פילוסוף צרפתי.

ביהדות עם זאת ישנן התייחסויות המבקשות להפיק כעין צו קטגורי כללי, ומעניינת בהקשר זה המחלוקת שהובאה (לעיל, בפיסקה "בספרות חז"ל"), בין ר' עקיבא ובן עזאי - "ואהבת לרעך כמוך" - ר' עקיבא אמר: זה כלל גדול בתורה, ובן-עזאי אמר: "זה ספר תולדות אדם" - זה כלל גדול מזה.

גרפיטי עם המילים "ואהבת לרעך כמוך" מצויר על קיר בית בירושלים

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: מצוה:לאהוב כל אדם מישראל

הערות שוליים

  1. ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח.
  2. ^ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק ט'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א עמוד א'.
  4. ^ ספר טוביה, פרק ד, פסוק טו (תרגום הרטום).
  5. ^ אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 8, פרק 7, סעיף 6.
  6. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ט', הלכה ד'.
  7. ^ ספר בראשית, פרק ה', פסוק א'.
  8. ^ ספרא קדושים ד יב
  9. ^ ראו בראשית רבה, פרשה כ"ד, פסקה ז',
    רבי אהרן אבן חיים, פירוש 'קרבן אהרן' על ספרא קדושים פרשה ב פרק ד
    וכן הרב יובל שרלו, "בצלמו", עמ' 115
    וכן הרב יהודה ברנדס, "יהדות וזכויות אדם, בין צלם אלוקים לגוי קדוש", עמ' 204
  10. ^ משנה, מסכת נדרים, פרק ט', משנה ד'.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"א עמוד א'.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ה עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ל"ז עמוד ב'.
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ד עמוד ב'.
  14. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ח', הלכה י' וכן בשו"ע יורה דעה סימן רנ"ב סעיף ב'
  15. ^ קיצור שו"ע סימן י"ב ב' וכן בספר הלכות שנה ראשונה - פרשת מקץ הלכה ה'
  16. ^ סמ"ג מצווה ט, יראים מצווה רכד, פירוש הר"י בכור שור על ויקרא יט יח, ובשאר הפירושים שם. וכן כתב המ"ב בסקנ"ו "שצריך לשמור על ממון חבירו ולספר בשבחו כמו שהיה רוצה שישמרו על כבודו ועל ממונו"עכ"ל.
  17. ^ בפירושו על החומש ויקרא פרק יט פסוק יח
  18. ^ סמ"ק מצווה ט.
  19. ^ המקור העיקרי הוא מזה שכתוב "לרעך" שרק יהודי נקרא חבר, אולם ביראים סימן רכד שזה נלמד מהכתוב "כמוך" שמשמעו שהמצווה לאהוב הוא רק על אדם שהוא כמוך. אולם הרב דוד צבי הופמן פירש את הפסוק שהכוונה גם על גוים, כן הוכיח מדברי בראשית רבה (בפירושו על החומש)
  20. ^ שערי קדושה חלק א ה
  21. ^ לדוגמה: מידות ראיה, ערך "אהבה", אות א.
  22. ^ מאמרי הראיה, נאום על ישוב ארץ ישראל
  23. ^ 2=מאמרי הראי"ה, עמ' 252
  24. ^ ספר הברית ח"ב מאמר י"ג פ"א: שמצות ואהבת לרעך כמוך כולל גם לא יהודים ואסור לשנוא איש מדיני שעוסק בישובו של עולם "מהות אהבת רעים הוא, שיהיה האדם אוהב כל מין האנושי, יהיה מאיזה עם שיהיה, ויהיה מאיזה לשון שיהיה, בעבור שהוא אדם, בדמותו ובצלמו כמוהו; ועוסק ביישובו של עולם, או בונה, או חורש, או זורע, או סוחר, או מוכר, או איזה בעל מלאכה, או חושב בחכמות ותחבולות יקנה לצורכי העולם, וחושב מחשבות לבלתי ידח דבר מצורכי הבריות; והוא מכין תבל בחכמתו, ואיזן וחקר ותיקן כלים ומלאכות נפלאים ברעיון ליבו שהוא עמל. כי על ידי אלה הדברים העולם עומד כתיקונו, ומתקיים בשלמותו, ונמצאים כל הדברים אשר ברא אלוקים לעשות, ואשר עשה, והנה טוב מאוד לכל אדם. ולא יוציא מכלל האהבה הזה".
  25. ^ כוס ישועות הקדמה עמ' ד: וכן נאמר בתורה ואהבת לרעך כמוך ולא נאמר לאחיך כמ"ש לא תשיך לאחיך ע"כ יאות לנו לשבת אחים גם יחד עם אנשי חברתינו להיות מדיני בטבע לחוש על תקנת העולם בכללה בחפץ ואהבה כלולה בהצלחת כל העולם להעלותם על במתי הצלחה האמתיות.
  26. ^ אוצר המכתבים חלק ב', מכתב תתקצב: וכן ראיתי כתוב משם תנא דב"א, שגוי שאינו עע"ז, הוא בכלל ואהבת לרעך כמוך.
  27. ^ אליהו רבה פרק טו: ואמר לי רבי, מעשה שמכרתי לעכו״ם ארבעה כורים של תמרים, ומדדתי לו בבית אפל מחצה על מחצה. ואמר לי, אלוקים על השמים ואתה יודע על מידה שאתה מודד לי. ומתוך שמדדתי לו בבית אפל - חסרתי לו שלושה סאים של תמרים. ולאחר מכך נטלתי המעות ולקחתי בהם כד אחד של שמן והנחתי אותו במקום שמכרתי התמרים לעכו״ם, נקרע הכד ונשפך השמן והלך לו. אמרתי לו: בני, כתיב: לא תעשוק את רעך ולא תגזול וגו׳ (ויקרא יט-יג). רעך הרי הוא כאחיך, ואחיך הרי הוא כרעך. הא למדת, שגזל עכו״ם אסור כי גזל הוא. ואין צריך לומר גזל של אח.
  28. ^ מצוות ה' ח"ב סימן ג' סעיף ל-לב, עמ' לב-לג.
  29. ^ פירוש הרלב"ג על ויקרא פרק יט פסוק יח
  30. ^ הערך "סובלנות" באנציקלופדיה הקתולית (אנגלית)
  31. ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי אלכסנדר סוורוס, פרק נא, סעיפים 8-6. תרגום: דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 428.
  32. ^ דיו קסיוס, היסטוריה רומאית, ספר 52, פרק 34, סעיף 1.
  33. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, pp. 633-634
  34. ^ Hadith 13: Love for Your Brother What You Love for Yourself in The Forty Hadith of Imam Nawawi (באנגלית)
  35. ^ Anusasana Parva 113
  36. ^ קונג פו-צה (קונפוציוס), מאמרות פרק חמישה עשר כ"ג, תרגום דניאל לסלי ואמציה פורת
  37. ^ שם פרק 5 י"א
  38. ^ Gleanings From the Writings of Bahá’u’lláh LXVI: Fear God, ye inhabitants of Constantinople (אנגלית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33361424ואהבת לרעך כמוך

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ואהבת_לרעך_כמוך&oldid=2268345"