היסטוריה אוגוסטה
היסטוריה אוגוסטה (בלטינית: Historia Augusta) היא אוסף של ביוגרפיות של קיסרי רומא בין השנים 117–284 לספירה (מאדריאנוס ועד נומריאנוס וקארינוס) ושל חלק מן השותפים לשלטון, היורשים המיועדים והטוענים לכתר הקיסר בתקופה זו.
על החיבור
בכתבי היד של הביוגרפיות הן מיוחסות לשישה סופרים שחיו בתקופת הקיסרים דיוקלטיאנוס וקונסטנטינוס, סופרים עלומים המכונים בשם הקיבוצי Scriptores Historiae Augustae (בראשי תיבות SHA או HA בלבד), כלומר: "המחברים של תולדות האוגוסטים" (קיסרים). השם נטבע בשנת 1603 בפריז על ידי המלומד הקלאסי איזק קזובון, המהדיר של ההוצאה הראשונה הביקורתית. אך המחבר האמיתי של הביוגרפיות וזמן חיבורם עודם עלומים. הדעה הרווחת בקרב החוקרים, היא שקובץ הביוגרפיות, כפי שהגיע לידינו, נכתב או נערך בידי מחבר אחד בסוף המאה ה-4 ותחילת המאה ה-5. המחבר-העורך הסתתר מאחורי ששה שמות בדויים, ככל הנראה משום שבשל תוכן החבור, העדיף שלא להיחשף כדי להימנע מעימות עם שלטונות רומא בימיו - רומא הנוצרית והמיליטנטית. סביר להניח שהמחבר נמנה עם העילית של בירת האימפריה ואולי אף משרידי האריסטוקרטיה הישנה, הטרום-נוצרית.[1] המחבר (או מחברים) השתייך לחוגים הפגניים של רומא, ונראה כי החיבור משקף דעות ושאיפות אופייניות לחברה הרומית באותה תקופה, אולם לא נראה שקיימת משנה פוליטית ברורה המשותפת לכל הביוגרפיות.[2]
ישנה השערה שהחיבור נועד להשלים את הביוגרפיות של סווטוניוס "חיי שנים-עשר הקיסרים" והתחיל למעשה בביוגרפיה של נרווה וטריאנוס אך אלו אבדו. מקורה של השערה זאת הוא בעובדה שמבחינה סגנונית החיבור מחקה את סגנונו של סווטוניוס.
מהימנות הביוגרפיות מוטלת בספק, אך למרות זאת (עקב מיעוט במקורות אחרים) הן משמשות מקור ראשי לתולדות הקיסרות הרומית במאה השלישית לספירה.
מבנה החיבור
- חסרה ההקדמה לחיבור.
- חסרות: הביוגרפיות של נרווה וטריאנוס (השנים 96–117).
- הביוגרפיות החל מאדריאנוס ועד גורדיאנוס השלישי (השנים 117–244) מוקדשות לדיוקלטיאנוס (קיסר בשנים 284–305) ונכתבו על ידי ארבעה סופרים.
- חסרות: הביוגרפיות של פיליפוס הערבי, דקיוס, טרבוניאנוס גאלוס ואיימליאנוס (השנים 244–253).
- הביוגרפיות החל מולריאנוס ועד קארינוס (השנים 253–285) מוקדשות לקונסטנטינוס הראשון (337-306) ונכתבו על ידי שני סופרים.
הקובץ כולל 30 ביוגרפיות, שרובן כוללות את חייו של קיסר יחיד, ואילו אחרות כוללות קבוצה של שניים או יותר שקובצו יחדיו רק בשל היותם קרובים או בני אותו הזמן. קיסרים אלה כוללים לא רק את אלה ששלטו ממש, ה"נשגבים" (Augusti), אלא גם את היורשים המשוערים (ה"קיסרים") ואת מגוון הטוענים לכתר השלטון באימפריה (Tyranni).[3]
הביוגרפיות
הביוגרפיות על פי סדרן בקובץ (שנות שלטונו של הקיסר לצד שמו):[4]
|
|
הסופרים
על פי המסורת של כתבי היד, הביוגרפיות חוברו על ידי ששה סופרים שונים:[3]
- אייליוס ספרטיאנוס (Aelius Spartianus): חיי אדריאנוס, אייליוס (Aelius), דידיוס יוליאנוס, פסקניוס ניגר (Pescennius Niger), קרקלה וגטה (Geta).
- יוליוס קפיטולינוס (Julius Capitolinus): חיי פיוס, מרקוס אורליוס, ורוס, פרטינקס, קלודיוס אלבינוס (Clodius Albinus), מקרינוס, המקסימינים (Maximini), הגורדיאנים (Gordiani), מקסימוס ובלבינוס.
- וולקקיוס גליקנוס ויר קלריסימוס (Vulcacius Gallicanus): חיי אווידיוס קסיוס (Avidius Cassius).
- אייליוס למפרידיוס (Aelius Lampridius): חיי קומודוס, דיאדומניאנוס (Diadumenianus), אלאגבאלוס וסוורוס אלכסנדר.
- טרבליוס פוליו (Trebellius Pollio): חיי פיליפוס הערבי עד קלאודיוס השני גותיקוס.
- פלוויוס וופיסקוס איש סירקוסה (Flavius Vopiscus): חיי אורליאנוס, טקיטוס, פרובוס, פירמוס (Firmus) ושלושת עמיתיו השליטים, וקארוס ובניו.
היהודים בהיסטוריה אוגוסטה
ההיסטוריה אוגוסטה אינה כוללת ביטויי עוינות כלפי יהודים או הערות ביקורתיות הנוגעות להם, כפי שניתן למצוא בה למשל, ביחס לסורים, למצרים או לגאלים.[7] היהודים מופיעים בה באופן די בולט וניתן להסביר זאת בהשפעה שעדיין הייתה להם על החברה הרומית בסוף המאה ה-4, כפי שנובע ממקורות אחרים מאותה התקופה.[8]
בביוגרפיה של אדריאנוס יש אזכור למרד התפוצות[9] ולמרד בר כוכבא. על פי ההיסטוריה אוגוסטה, הסיבה לפריצתו הייתה גזירתו של אדריאנוס האוסרת את קיום מצוות המילה.[10] בביוגרפיה של אנטונינוס פיוס נכתב כי הוא הכריע "את היהודים המורדים",[11] אולם אין מידע ברור ממקורות אחרים על מרד יהודי תחת שלטונו.[12] ניתן גם לקרוא את המשפט כמתאר את היהודים כמרדניים, אולם ייתכן גם שלאחר דיכוי מרד בר כוכבא התרחשו התנגשויות נוספות עד שבוטלו גזירות אדריאנוס בידי אנטונינוס יורשו.[13] בביוגרפיה של ספטימיוס סוורוס נכתב כי הסנאט החליט לזכות את בנו (קרקלה) "בטריומף על היהודים".[14] לא ידוע לנו מהמקורות על סיבה כלשהי לדיכוי של מרד יהודי.[15] הדבר היחיד שניתן להסיק מכך הוא שהושגו הישגים צבאיים כלשהם ביהודה, אך לא בהכרח קשורים ביהודים, שבתקופה זו כבר לא היוו את רוב האוכלוסייה של ארץ יהודה גופא. אולם סביר יותר שאין לידיעה זו ביסוס היסטורי.[16] מצעד ניצחון כזה, ללא קשר להיסטוריוּת שלו, מרמז על התנגשות בין קרקלה והיהודים, בזמן שבביוגרפיה של קרקלה[17] ניכרת סימפתיה ברורה כלפי יהודים.[18] בביוגרפיה של אלאגבאלוס מסופר כי נהג לומר שצריך להעביר אל המקדש שבנה לאל אלאגבאלוס על הגבעה הפאלאטינית "את דתות היהודים והשומרונים ואת פולחן הנוצרים כדי שהכהונה של אלגבלוס תכיל את המסתורין של כל הפולחנים",[19] אולם ישנו ספק רב לגבי אמיתותה ההיסטורית של ידיעה זו.[20] אחת האנקדוטות המתארות את ראוותנותו של אלאגבאלוס בביוגרפיה שלו, מספרת כי "הגיש לעיתים יענים בארוחותיו, ואמר שלאכול אותם הוא בחזקת מצווה אצל היהודים".[21] מדובר בבדיחה המכוונת לאיסורי האכילה הידועים של היהודים, אולם מאחר שיענים היו בין בעלי החיים האסורים לאכילה על פי התורה, ניתן להניח שבמהלך המסירה של ההיסטוריה אוגוסטה, מילת השלילה הושמטה.[22]
בביוגרפיה של אלכסנדר סוורוס נכתב כי "הוא כיבד את החוקים הפרטיים של היהודים", כונה בלגלוג "ארכיסינגוגוס סורי", החזיק פסלים של "נפשות קדושות ביותר" ובהן אברהם, נהג על פי "נוהל שמקיימים הנוצרים והיהודים", ושמע מיהודים או מנוצרים מימרה, ש"ציווה לחקוק אותה בפלטין ובמבנים ציבוריים" - אמרה הידועה בצורתה הארמית ומיוחסת להלל הזקן.[23] בביוגרפיה של גורדיאנוס השלישי נכתב כי החיילים בנו לו אתר קבורה והוסיפו כתובת בכמה שפות: "יוונית, לטינית, ופרסית, ובעברית ובמצרית".[24] אלא שלא ידוע משום מקור אחר על כתובת כזאת[25] וסיפור זה ככל הנראה אינו אותנטי. עם זאת, בולטת החשיבות שניתנה בו לאותיות העבריות, שלהן ניתן מעמד שוה לאלו שביוונית, לטינית, פרסית ומצרית.[26] אזכור "השפה של היהודים" יחד עם השפות הללו מעידה כי היוזמים של הכתובת או המחבר ומקורותיו ראו ביהודים נוכחות רצינית באזור נהר פרת בתקופתם.[25] בביוגרפיה של קלאודיוס השני נזכר משה, "שהיה מקורב אל אלקים, כפי שאומרים ספרי היהודים" ו"קיבל מענה מהאלוקות הבלתי מוכרת מקרוב".[27] [28] בביוגרפיה של סטורנינוס מצוטטת כביכול איגרת מאת אדריאנוס, העוסקת במצב הדתי במצרים ובה נטען כי "אין שם ראש בית כנסת (ארכיסינגוגוס) של יהודים, שומרוני וראש כמורה של נוצרים, שאיננו איצטגנין, רואה בקרביים, מושח בשמן ואף הפטריארך עצמו שעה שמגיע אל מצרים מאלצים אותו אחדים להעריץ את סרפיס (אנ'), ואחרים – את כריסטוס". באיגרת נעשה ניסיון לאפיין את כלל אוכלוסיית אלכסנדריה ולסכם: "האל היחיד שלהם הוא הממון, ולו סוגדים הנוצרים, היהודים ובסך הכל האומות כולן".[29] תיאור עיסוקם של ראשי הדתות המונותאיסטיות במצרים כידעונים ומרפאים במשחות הוא חלק מהלגלוג על כל המאמינים באמונות טפלות, מזווית ראייתו של פגאני נאור. תיאור ביקורו של "ראש האבות" (פטריארך) הוא בעצם אנקדוטה על ציד נפשות להמרת דת, תופעה המנוגדת לדרכה של התרבות הרומית, ונראה כאין זו עדות היסטורית.[30] לדעת מנחם שטרן, אותו פטריארך חייב להיות הנשיא הארץ-ישראלי של בית הלל, שלפחות החל מהמאה ה-3 המקורות הספרותיים מעידים כי הוא נחשב ל"פטריארך". עם זאת, רוב החוקרים דוחים את האותנטיות של האיגרת הזו.[31]
לקריאה נוספת
- היסטוריה אוגוסטה: חיי הדריאנוס. תרגם מרומית וצירף מבואות, הערות ונספחות דוד גולן. ירושלים, הוצאת אקדמון, 1989.
- היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים האנטונינים. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2007.
- היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים הסוורים. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2010.
- היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים החיילים. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2014.
- בנימין איזק, "עמדות רומאיות כלפי היהודים והיהדות". ציון ס"ו, (תשס"א), עמ' 61–64.
- H. Dessau, "Über Zeit und Personlichkeit der SHA". Hermes 24 (1889), pp. 387-92
- T. Mommsen, "Die SHA". Hermes 25 (1890), pp. 228-92
- R. Syme, Ammianus and the Historia Augusta. Oxford, 1968.
- R. Syme, Emperors and Biographies: Studies in the Historia Augusta. Oxford, 1971.
- M. Stern (מנחם שטרן), Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1980, Vol. II, CXLII. Scriptores Historiae Augustae, pp. 612-642.
- B. Isaac, "Orientals and Jews in the Historia Augusta: Fourth-Century Prejudice and Stereotypes", in: I. M. Gafni, A. Oppenheimer and D. R. Schwartz (editors), The Jews in the Hellenistic-Roman World, Studies of Memory of Menahem Stern. Jerusalem, 1990.
קישורים חיצוניים
- היסטוריה אוגוסטה - המקור הלטיני ותרגום לאנגלית
- היסטוריה אוגוסטה - מבוא (באנגלית)
- היסטוריה אוגוסטה הטקסט + מבוא קצר באתר livius.org
הערות שוליים
- ^ דוד גולן, היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים האנטונינים, מבוא, עמ' 7.
- ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, pp. 612-613
- ^ 3.0 3.1 Historia Augusta, Introduction: I. The Scope and Literary Character of the Historia Augusta (באנגלית).
- ^ על פי דוד גולן, הקיסרים האנטונינים, נספח, עמ' 250-249; הקיסרים החיילים, נספח, עמ' 420-418.
- ^ 5.0 5.1 הרניאנוס וטימולאוס אינם ידועים משום מקור אחר מלבד ההיסטוריה אוגוסטה. יש ספק רב אם בכלל היו קיימים.
- ^ כך בתרגום דוד גולן, היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים האנטונינים, מבוא, עמ' 7, הערה 1: נהוג לתרגם "divus" כ"האלוהי", אולם המשמעות היא "המוּאלל, כלומר מי שהועלה לדרגת אל, אבל איננו אלוהות מעיקרו".
- ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, p. 616
- ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, p. 617
- ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי הדריאנוס, פרק 5, סעיף 2; פרק 5, סעיף 8.
- ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי הדריאנוס, פרק 14, סעיף 2.
- ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי אנטונינוס פיוס, פרק ה, סעיף 4. תרגום: דוד גולן, הקיסרים האנטונינים, עמ' 89.
- ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, p. 622
- ^ דוד גולן, הקיסרים האנטונינים, עמ' 89, הערה 48.
- ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי ספטימיוס סוורוס, פרק טז, סעיף 7. תרגום: דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 143.
- ^ דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 143, הערה 141.
- ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, pp. 624-625
- ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי אנטונינוס קרקלה, פרק א, סעיף 6. דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 229.
- ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, p. 627
- ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי אלגבלוס, פרק ג, סעיפים 5-4. תרגום: דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 320.
- ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, p. 628
- ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי אלגבלוס, פרק כח, סעיף 4. תרגום: דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 349.
- ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, p. 629
- ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי סוורוס אלכסנדר, פרק כב, סעיף 4; פרק כח, סעיף 7; פרק כט, סעיף 2; פרק מה, סעיף 7; פרק נא, סעיפים 8-6. תרגום: דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 390, 401, 402, 421, 428.
- ^ היסטוריה אוגוסטה, שלושה גורדיאנים, פרק לד, סעיף 2. תרגום: דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 139-138.
- ^ 25.0 25.1 דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 139, הערה 181.
- ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, p. 634
- ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי קלאודיוס המאולל, פרק ב סעיף 4. תרגום: דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 274.
- ^ דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 274, הערה 16. המחבר מתייחס לאלוקי היהודים כלא-ודאי, לעומת אלוהיהם של הרומאים שרואה כוודאיים.
- ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי סטורנינוס, פרק ח, סעיפים 7-3. תרגום: דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 393.
- ^ דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 393, הערות 49-47.
- ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, pp. 639-640
