לימודי חול
לימודי חול, זה השם המקובל ביהדות הדתית, ובפרט בחרדית ללימודים שאינם לימודי קודש (לימוד תורה על כל ענפיו), אלא עוסקים בהשכלה כללית, כגון לימודי מתמטיקה היסטוריה גיאוגרפיה אנגלית[1] ועוד
במסגרות החינוך החרדיות והתורניות לאומיות לבנים, עיקר הדגש בלימודים מושם על לימודי קודש. עם זאת בכלל במסגרות החרדיות בגילאי בית ספר יסודי ישנו גם לימוד בסיסי של לימודי ארבע פעולות החשבון, דקדוק והיסטוריה יהודית. ישנם תלמודי תורה, בפרט של תנועת ש"ס, וחלק ממוסדות חסידות בלז[2] בהם נלמדים לימודי חול מלאים כאנגלית והסטוריה כללית כתוספת ללימודי קודש, בשביל לאפשר יציאה לשוק העבודה בהמשך החיים. במגזר הדתי לאומי ניתן משקל רב יותר ללימודי חול ובכללם תעודת בגרות, אך עדיין ניתן דגש גם על לימודי קודש, כאשר מידת השילוב המדויקת נתונה לשיקול בית הספר. על מנת להשיג תעודת בגרות הוקמו הישיבות התיכוניות (מיעוטן חרדיות-מודרניות כגון ישיבת מערבא). בישיבות הגבוהות החרדיות והדתיות-העל-תיכוניות כמו פוניבז' וחברון במגזר החרדי, ומרכז הרב והר עציון במגזר הדתי, [דרוש מקור] נמנעים לחלוטין מלימודי חול, ומתמקדים אך ורק בלימוד תורה. אומנם שילוב לימודי החול בלימודי הקודש במסגורת החינוך העל- תיכוניות (18+) במגזר הדתי, נעשה לעיתים בהחלטה אישית: התלמיד לומד לימודי קודש בישיבה, ובמקביל לומד לימודי חול במוסד לימוד חילוני, לשם השגת מקצוע.
גישות שונות בציבור הדתי והחרדי
בעיקרם, לימודי חול אינם נחשבים לדבר שלילי, מאחר שלימודי החול הכרחיים להבנת התורה. הגר"א, למשל, בהשראתו של רמב"ם, טען כי ידיעת כל החכמות מסייעת לתורה: "כפי שיחסר לאדם ידיעות משארי חוכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחוכמת התורה, כי התורה והחוכמה נצמדים יחד" "כל החוכמות נצרכות לתורתנו"[3], כך שלימודי החול יכולים להוות חלק מתלמוד התורה. יש לציין את פרשנותו של הרב יוסף קאפח על תפיסת רמב"ם בעניין זה, ולדעתו לא קיים ביהדות כלל מושג "לימודי חול" מול "לימודי קודש", אלא "לימוד מועיל" מול "לימודי סרק" כאשר "לימוד מועיל" אלה לימודי תורה ומדעי טבע ו"לימודי סרק" הם פחות או יותר הנקראים היום מקצעות הומניים. לימודי חול מתחלקים לשתי קטגוריות, חכמת הטבע, ופילוסופיה - מקצועות הומנים. בעבר, לא הייתה כל התנגדות ללימודי חכמת הטבע, ואף רבים מחכמי ישראל הצטיינו בכך, לדוגמא הרמב"ם אשר היה רופא, רבי יצחק אברבנאל אשר היה מדינאי וכלכלן[דרושה הבהרה]. רבי חיים וויטאל[4] ועוד. לעומת זאת לימודי פילוסופיה היו נתונים במחלוקת כשחלק מהראשונים כמו הרמב"ם עסקו בחכמה זו בעוד שאחרים התנגדו ללימוד זה כמו ההרשב"א שאסר על צעירים מתחת לגיל עשרים וחמש ללמוד בספרים הללו[5].
לימודי החול התחילו להיות נושא לדיון בעקבות עליית תקופת ההשכלה באירופה, תקופה זו התאפיינה בכך שהמדע השתחרר מהתפיסות היווניות הישנות, תוך ההדרת המחקר ומדע. באותה העת, תפס המדע את הדת מתנגדת למדע, ולכך זלזל בה, ופעל נגדה. תנועה זו סחפה עמה אנשים רבים לעזוב את הדת.
בקהילות היהודיות באירופה היחס לכך לא היה אחיד, היו שלחמו כנגד כל לימוד חוכמות מלבד התורה, לעומתם היו כאלו שסברו שיש ללמד את כל החכמות ומדעים בצורה יהודית[דרושה הבהרה] תוך שילוב עם לימוד תורה. דוגמא בולטת לדבר ניתן למצוא במחלוקת בין ראשי ישיבת ישיבת וולוז'ין רבי יהושע השיל לוין והנצי"ב. דעתו של רבי יהושע השל הייתה כי יש להתמודד עם תנועת ההשכלה - שכבר צברה תאוצה בשנים אלו - בכלים חדשים, וחפץ לערוך רפורמה מקיפה בישיבה ולהופכה למעין "בית מדרש לרבנים" שמרני, בו ילמדו גם את השפה הרוסית, גאוגרפיה, מתמטיקה, והיסטוריה, בשביל לגדל בהם רבנים בעלי השכלה, לעומתו, הנצי"ב התנגד בחריפות לשינויים מעין אלו, וסבר שהתשובה להשכלה הינה הסתגרות והימנעות מכל עיסוק שאינו לימוד תורה באופן ישיר[6][7]. באותה תקופה התפתחה בגרמניה תנועת תורה עם דרך ארץ שבראשה עמד הרב שמשון רפאל הירש אשר פירש את הביטוי "תורה עם דרך ארץ", שמקורו בפרקי אבות, כשילוב בין לימודי קודש מעמיקים ולימודי חול המאפשרים קיום בעולם (כגון: מדעים, מתמטיקה, שפות) והכרת התרבות הכללית בצורה מעמיקה ביקשה בדיעבד, ובהמשך לכתחילה (אומנם ישנם הדבקים בהנחה שהרב הירש ראה בכך מעין "בדיעבד", כהוראה לשעתה, כסכר מפני סחף ההשכלה)[8].
בשנת תרע"ט נוסדה המתיבתא בוורשא אשר הייתה ישיבה תורנית אשר שילבה לימודי חול ומקצועות, ויועדה לבחורים ממשפחות חסידיות-חרדיות הישיבה נוסדה על ידי רבי שלמה יוסקוביץ, חתנו של האמרי אמת מגור אשר תמך בה מול הביקורת הרבה אשר הושמעה נגדה. המתיבתא התייחדה ברמה לימודית גבוהה, הדבר נחשב אז לחידוש עקב הכרתה כמוסד לימודים על ידי משרד החינוך הפולני, מאחר והתקיימו בה גם לימודי חול, תוך אפשרות לגשת לבחינות בגרות. המתיבתא נודעה במהירות כמוסד לימודים יוקרתי בעולם היהודי ומחוצה לו, ואף והוציאה רבנים ועסקנים ידועי שם, מהמפורסמים שבהם היה רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג, ומשה פראגר, מייסד "גנזך קידוש השם". גם כאן ניתן למצוא את שתי הגישות, הקמת הישיבה עוררה ביקורת רבה בקרב רבני הונגריה ובראשם הרבי ממונקאטש רבי חיים אלעזר שפירא שהתבטא בחריפות נגדה, ואף פקפק במידת דתיותם של תלמידיה[9].
בתחילת המאה העשרים, עם הגיעו ליפו, יזם הרב אברהם יצחק הכהן קוק את הקמת בית הספר "תחכמוני" ששילב בין לימודי קודש ("לחינוך האדם להיות ישר וטוב") ולימודי חול ("למלחמת החיים"), בשל התפיסה שיש להתקדם עם רוח הזמן, (עם זאת תמך בתלמודי תורה ללא לימודי חול לכתחילה) - דבר שעורר התנגדות מצד חלקם של רבני ירושלים.
הרב מנחם מנדל שניאורסון מפרט באחת מאגרותיו (אגרות קודש חלק ג'), שישה אופני היתר שונים בלימוד חכמות אומות העולם (=לימודי חול) והם:
- ידע שמופיע בתורה עצמה.
- ידע שאנו מצווים ללומדו (כגון אסטרונומיה לקידוש החודש).
- לימוד בבית הכיסא וכיוצא בזה על-מנת להנצל מהאיסור לחשוב דברי תורה במקום זה.
- לימוד שהוא הכשר תורה או הכשר מצווה דהיינו - שהוא מוכרח להבנת קטע מהתורה, או לעשיית מצווה.
- הכשר לפרנסה.
- היתר מיוחד השייך רק ליחידי סגולה.
אף כיום ניטשת מחלוקת בין שתי הגישות דלעיל. רוב אנשי הציונות הדתית[10] וכן החרדים המודרניים[11] דוגלים בשיטה של "תורה עם דרך ארץ". לעומת זאת, הציבור החרדי ברובו[12] והתורני לאומי נגד לימודי חול בקרב הגברים.
הרב משה צבי נריה הקים בכפר הרא"ה ישיבה קטנה - ללא לימודי חול. בלחץ ההורים והרב אברהם צוקרמן (שטען שצריך להוסיף לימודי חול כשם שיש חיוב לאב ללמד מלאכה לבן), אף על פי התנגדותו החריפה של הרב נריה שאף אמר: "יצמחו לי שערות על כף היד לפני שילמדו לימודי חול בכפר הרא"ה".
ישיבות בני עקיבא הן ישיבות תיכוניות, שבהן נלמדים לימודי קודש ולימודי חול. במיעוטן נוהגים להקפיד על הפרדה בין לימודי הקודש ללימודי החול. לימודי הקודש מתקיימים בשעות הבוקר (בדרך כלל עד ארוחת הצהרים) ולימודי החול עד סוף יום הלימודים. אולם ברובן שעות לימודי הקודש הן כשאר שעות הלימודים. כשם שהמערכת הלימודים כוללת לימוד מתמטיקה, כך גם כוללת את לימודי מקצועות הקודש.
רבים מהרבנים המרכזים בציונות הדתית מתנגדים ללימודי חול, כגון: הרב אברהם יצחק הכהן קוק (שטען שלכתחילה עדיף ללמוד רק לימודי קודש), הרב צבי יהודה קוק (שתמך בתלמוד תורה מורשה), הרב אברהם שפירא (שראה בשילוב לימודי חול בישיבת ירושלים לצעירים כאילוץ), הרב צבי ישראל טאו, הרב יעקב אריאל והרב שלמה אבינר.
הזרם התורני לאומי יסד את תלמודי התורה הציונים, שבחלקם לא לומדים לימודי אנגלית וכן את הישיבות הקטנות לאומיות. בנוסף הקימו אנשי הזרם ישיבות 'קטנות תיכוניות' כגון ישיבת בני צבי שבבית אל (קשורה לישיבת בית אל) וישיבת ירושלים לצעירים (הקשורה לישיבת מרכז הרב) - שהייתה בעבר ישיבה קטנה ובלחץ ההורים הוסיפה לימודי חול.
התערבות המדינה בתוכנית הלימודים
העמידה על העיקרון של לימודי קודש בישיבות, מתנגשת לעיתים עם הרגולציה הקובעת תוכנית הלימודים ודורש לכלול בה לימודי חול. דוגמה: בשנת 1924 עמדה ישיבת סלבודקה בפני סכנת סגירה, משום שהחוק הליטאי קבע כי כל ישיבה שלא תלמד לימודי חול כלליים לא תוכר על ידי השלטונות, ותלמידיה יגויסו לצבא. בעוד ישיבות אחרות קיבלו את החוק החדש[דרוש מקור], ראש ישיבת סלבודקה, הרב נתן צבי פינקל, סירב לכך בתוקף, בנימוק שהתערבות מסוג זה מקעקעת את עצם מהותו של המושג ישיבה, ולאחר שחלק מתלמידי הישיבה קיבלו צווי גיוס העביר את הישיבה, על כל תלמידיה ורבניה, לארץ ישראל.
בשנת 2002 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים עתר לבג"ץ, בתביעה לבטל את ההקצבות הכספיות שנותן משרד החינוך למוסדות במגזר החרדי, שאינם עומדים בתוכנית היסוד או "תוכנית הליבה", עקב התמקדותם בלימודי קודש. בג"ץ נענה לעתירה זו[13], והקציב למדינה שנתיים, עד לתחילת שנת הלימודים ה'תשס"ח להתארגנות למימושה[14]. בדצמבר 2007 פנתה שרת החינוך, יולי תמיר, לבג"ץ, בבקשה לדחות בשנה את יישום פסק הדין[15].
קישורים חיצוניים
- הרב אליעזר מלמד, הלכות תלמוד תורה: על תורה ולימודי חול, באתר ישיבה
הערות שוליים
- ^ בעבר היה רלוונטי גם ללימוד פולנית או רוסית
- ^ דפנה ליאל, יש הסכם בין דגל התורה ואגודת ישראל: חתמו על הסכם וירוצו יחד בבחירות, באתר מאקו, 12 בספטמבר 2022.
- ^ הקדמת פאת השולחן של רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א
- ^ עדות לכך ניתן למצוא בדבריו של החיד"א שכתב: "וידעתי נאמנה בבירור גמור שרבינו מהרח"ו ז"ל היה בקי בחכמות הנז' חולאלקימייא זאיירג"י במעלות אח"ז. ובכלל חכמת השיעור היא חכמת צורת הארץ הנקראת גיאוגראפי"ה ומלבד ספריהם הדפיסו בכמה לשונות צורת ד' חלקי עולם והים.רבי חיים יוסף דוד אזולאי,(חיד"א), מדבר קדמות, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ ראה עוד פולמוס הרבנים אודות לימוד הפילוסופיה
- ^ צינוביץ, משה, עץ חיים, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ טיקוצינסקי, שלמה, דרכי הלימוד בישיבות ליטא במאה התשע עשרה, באתר אוצר החכמה.
- ^ הירש, שמשון בן רפאל, במעגלי שנה - ג (ניסן, אייר, סיון), ג (ניסן, אייר, סיון), באתר אוצר החכמה.
- ^ מוטי ענברי, אקטיביזם משיחי בפועלו ובהגותו של הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בין שתי מלחמות עולם, קתדרה ,149, תשרי תשע"ד.
- ^ לדוגמא: קובי נחשוני, הרב דרוקמן: "לא" לרגשי הנחיתות כלפי החרדים, באתר ynet, 24.05.09
- ^ דוגמא: הרב יצחק מאיר יעבץ, בחירת מוסד חינוך על פי ההלכה, צריך עיון
- ^ לדוגמא ראו: ד"ר יעקב לופו, מפנה בחברה החרדית - הכשרה מקצועית ולימודים אקדמיים (2003), בעמ' 38 על עמדת הרב שך
- ^ בג"ץ 10296/02 ארגון המורים בבתי-הספר העל-יסודיים נ' שרת החינוך, התרבות והספורט, ניתן ב-15.12.2004
- ^ יובל יועז, יאיר אטינגר וגדעון אלון, בג"ץ: מוסדות חרדיים שילמדו אך ורק לימודי קודש, לא יקבלו תקציב, באתר הארץ, 16.12.2004
- ^ אור קשתי, תמיר: להמשיך מימון מוסדות שרק מלמדים לימודי קודש, באתר הארץ, 30.12.2007
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] לימודי חול24091548