כמאל ג'ונבלאט
| לידה |
 אל-מח'תארה (אנ'), האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| נרצח |
 בעקלין, לבנון |
כמאל פואד ג'ונבלאט (בערבית: كمال فؤاد جنبلاط; 6 בדצמבר 1917 - 16 במרץ 1977) היה פוליטיקאי לבנוני ממוצא דרוזי שייסד והנהיג את המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית.
ביוגרפיה
ראשית חייו
כמאל ג'ונבלאט נולד במוכתרה שבאזור הרי השוף למשפחת ג'ונבלאט, מנהיגיה המסורתים של העדה הדרוזית בלבנון, אביו פואד ג'ונבלאט ששימש כמושל מחוז הרי השוף נרצח ב-6 באוגוסט 1921. לאחר מות האב הפכה אימו של כמאל, נזירה ג'ונבלאט, למשתתפת פעילה ומרכזית בפוליטיקה הלבנונית במשך כרבע מאה.
בשנת 1926 החל ג'ונבלאט ללמוד בבית הספר על שם האב לזרוס באינטורה ובשנת 1937 קיבל תעודת בגרות. ג'ונבלאט המשיך ללימודים על תיכוניים בצרפת ונרשם ללימודים בסורבון. קיבל תואר בפסיכולוגיה, חינוך וסוציולוגיה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חזר ללבנון והמשיך בלימודיו באוניברסיטת סנט ג'וזף ובשנת 1945 סיים תואר במשפטים.
ב-1 במאי 1948 נישא למאי ארסלן, בת לאחת המשפחות הדרוזיות המשפיעות ביותר, כעבור שנה ב-7 באוגוסט נולד בנם היחיד וליד ג'ונבלאט.
תחילת הקריירה הפוליטית
בשנת 1943 נכנס ג'ונבלאט לזירה הפוליטית לאחר פטירתו של קרוב משפחתו חיכמת ג'ונבלאט. בספטמבר 1943 נבחר בפעם הראשונה לפרלמנט הלבנוני כנציג מחוז הרי השוף. הוא הצטרף לאופוזיציה לממשלה בראשות מפלגת הבלוק החוקתי שהונהגה על ידי נשיא לבנון בשארה אל-ח'ורי. בשנת 1946 מונה לראשונה לשר כאחראי על משרד הכלכלה, החקלאות והרווחה.
נבחר שוב לפרלמנט בשנת 1947, אך הגיש את התפטרותו כמחאה על זיופים במהלך הבחירות ומשטרו המדכא והמושחת של הנשיא אל-ח'ורי והפך למממן הראשי של התנועה הלאומית הסוציאליסטית שהפכה לקבוצת האופוזיציה העיקרית לנשיא.
ב-17 במרץ 1949 ייסד ג'ונבלאט את המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית. למרות הצהרותיו על התנגדות המפלגה לעדתיות, התמיכה במפלגה נשענה על העדה הדרוזית בכלל ועל משפחת ג'ונבלאט בפרט. הוא גם יזם כינוס של מפלגות סוציאליסטיות מרחבי העולם הערבי בשנת 1951, אז גם נבחר לפרלמנט בפעם השלישית, כנציג הרי השוף.
ב-1952 ייצג את לבנון בועידת חופש התרבות שנערכה בשווייץ. באוגוסט אותה שנה ארגן את הוועידה של החזית הלאומית סוציאליסטית שנערכה בדיר אל-קמר בה קרא להתפטרות הנשיא, שאכן התפטר כתוצאה מהלחצים שהופעלו.
מלחמת האזרחים הראשונה
בשנת 1953 נבחר ג'ונבלאט לפרלמנט בפעם הרביעית, והוביל את האופוזיציה לנשיא החדש כמיל שמעון. הוא הקים את החזית הסוציאליסטית העממית, כפאן-ערביסט ונאצריסט התנגד לקשריו הקרובים של הנשיא עם מדינות המערב. המחלוקת הועמקה עוד יותר כאשר במלחמת סיני שמעון ורוב העדה המרונית חברו לתמוך בקואליציה המערבית בעוד שג'ונבלאט ובני בריתו תמכו במצרים.
בשנת 1956 נכשל ג'ונבלאט בבחירות לפרלמנט, לטענתו כתוצאה מזיוף הבחירות על ידי השלטונות. שנתיים לאחר מכן היה לאחד המנהיגים הבולטים בהתקוממות כנגד ממשלתו המרונית של שמעון, שהסלימה במהרה לקרבות ולמלחמת גרילה. המלחמה הסתיימה לאחר התערבות ארצות הברית, ובסדר הפוליטי החדש שלאחר המלחמה מונה פואד שהאב להיות נשיא לבנון.
גיבוש האופוזיציה
ג'ונבלאט שימש כיו"ר ועידת העמים האפרו-אסייתים בשנת 1960 וייסד את חזית המאבק הלאומי, באותה שנה נכנס שוב לפרלמנט לאחר שהחזית זכתה ב-11 מושבים. הוא שירת כשר החינוך עד שנת 1961, ואחר כך מונה לשר הפנים, משרה בה החזיק עד שנת 1964.
ב-8 במאי 1964 זכה בכיסא בפרלמנט בפעם השישית ובשנת 1965 החל להקים חזית אחידה של לאומנים ערבים ומפלגות פרוגרסביות. בשנת 1966 מונה לשר העבודה. ג'ונבלאט גם ייצג את לבנון בקונגרס הסולדריות האפרו-אסייתי ועמד בראש המשלחת הלבנונית לסין בשנת 1966.
מסיבות אידאולוגיות וכתוצאה מרצונו לקבל תמיכה במחנות הפליטים הוא תמך במאבק הפלסטיני כנגד ישראל, השתמש במחנות בניסיונו לבנות אופוזיציה לאומנית חזקה לשליטת המרונים על ידי שימוש במאבק הפלסטיני. דרישתו הייתה לסדר לבנוני חדש שיהיה מבוסס על חילוניות, סוציאליזם ופירוק המערכת העדתית, הוא התחיל לקבל תמיכה מצד שיעים, סונים ונוצרים מהמחנה השמאלי.
לקראת מלחמת האזרחים השנייה
ב-9 במאי 1968 נבחר ג'ונבלאט לפרלמנט בפעם השביעית, בשנת 1970 מונה לשר הפנים כתוצאה מתמיכתו בסולימאן פרנג'יה במאבק על הנשיאות. בתור שר הפנים ביטל את ההוצאה מחוץ לחוק של המפלגה הקומוניסטית הלבנונית ושל המפלגה הסורית הלאומית סוציאליסטית. בשנת 1972 הוענק לו פרס לנין לשלום על ידי ברית המועצות, ובאותה שנה הוא נבחר לפרלמנט בפעם השמינית. בשנת 1973 נבחר ליו"ר החזית הערבית, קבוצה מהפכנית שתמכה במאבק הפלסטיני.
עם התגברות המתח בין הממשלה לאופוזיציה, ג'ונבלאט התחיל לגבש את האופוזיציה בצורת התנועה הלאומית הלבנונית וכרת ברית עם אש"ף.
מלחמת האזרחים השנייה
באוגוסט 1975 ג'ונבלאט הכריז על כוונתו לערוך רפורמות במערכת הפוליטית הלבנונית ובכך קרא תיגר על לגיטימיות הממשלה ובאוקטובר פרצו הקרבות הראשונים ומלחמת האזרחים השנייה החלה.
במהלך שלבי המלחמה הראשונים שימש ג'ונבלאט כמנהיג המחנה הרידיקלי והצליח להשתלט על כ-70% משטחה של לבנון, דבר שהביא להתערבות סורית בשל חששו של חאפז אל-אסד מהתמוטטות המשטר הנוצרי בלבנון, בשנת 1976 פלשו 40,000 חיילים סורים ללבנון והביסו בקלות את כוחותיו של ג'ונבלאט. הצדדים הגיעו להפסקת אש שהחזיקה מעמד זמן קצר ובשנת 1977 הלחימה נמשכה.
ב-16 במרץ 1977 נהרג כמאל ג'ונבלאט בהתנקשות. החשודים העיקרים היו הפלגים הלבנונים הפרו-סורים ומפלגת הבעת' הלבנונית. בנו וליד ג'ונבלאט ירש אותו בתפקיד מנהיג המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית.
ביוני 2005 טען ג'ורג' חאווי, מזכ"לה לשעבר של המפלגה הקומוניסטית הלבנונית, בראיון ברשת אלג'זירה שרפעת אל-אסד היה אחראי לרציחתו של כמאל ג'ומבלט. חאווי נרצח מספר ימים אחרי מתן הראיון מפצצה שהוטמנה במכוניתו. החשודים העיקרים כאחראים לרצח הם סוריה, הגם שגורמים במפלגה הקומוניסטית האשימו גם את ישראל.
קישורים חיצוניים
37740423כמאל ג'ונבלאט