פרס לנין לשלום
 | |
| פרס לנין לשלום שהוענק ללינוס פאולינג |
הפרס הבינלאומי על שם לנין לחיזוק השלום בין העמים (ברוסית: «Международная Ленинская премия «За укрепление мира между народами) היה פרס שכונן בברית המועצות כפרס חלופי לפרס נובל לשלום.
הפרס הוענק על ידי חברי ועדה בינלאומית שמונתה על ידי ברית המועצות, לאישים בולטים, שנמצאו ראויים לקבלו כמקדמי שלום ואחווה בין מדינות ועמים.
כינון הפרס
הפרס כונן על פי החלטת הסובייט העליון של ברית המועצות מיום 21 בדצמבר 1949, ונקרא תחילה על שמו של סטלין. בשונה מפרס נובל לשלום, פרס לנין לשלום הוענק מדי שנה למספר אישים. על פי רוב הוענק הפרס לקומוניסטים או תומכים מוצהרים של ברית המועצות ומדיניותה. בשנת 1956, שונה שמו של הפרס מפרס סטלין לשלום לפרס לנין לשלום, בעקבות תהליך הדה-סטליניזציה בו החל ניקיטה חרושצ'וב. הזוכים בפרס כשעוד נקרא פרס סטלין התבקשו להחזיר את המדליות והתעודות, שהוחלפו במדליות ותעודות עם שמו החדש של הפרס. הענקת פרס לנין לשלום נמשכה עד שנת 1990, עת חדלה ברית המועצות מלהתקיים באופן רשמי.
מקבלי הפרס
בין מקבלי הפרס היו פרדריק ז'וליו-קירי (1951), ג'ון דזמונד ברנל (1953) לואי אראגון (1957), ארנולד צווייג (1958), ניקיטה חרושצ'וב (1959), ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז (1959), פידל קסטרו (1961), אחמד סקו טורה, נשיא גינאה (1961), מיכאיל סדוביאנו (1961), אוסקר נימאייר (1963), אחמד בן-בלה (1964), לינוס פאולינג (1968–1969), חכמת אבו זיד (1970-71), כמאל ג'ונבלאט (1972), אורהו קקונן (1979), מחמוד דרוויש (1983) ודורותי קרופוט הודג'קין (1985-6).
קישורים חיצוניים
25660645פרס לנין לשלום