הפרלמנט הלבנוני
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
 |
יש לעדכן ערך זה.
| |
| יש לעדכן ערך זה. |
 | |
| סוג | בית מחוקקים חד-ביתי |
|---|---|
| הרכב | |
 | |
|
סיעות הפרלמנט
מחנה ה-14 במרץ (48)
אחרים (5)
| |
| בחירות | |
| שיטת בחירות | אזוריות, עדתיות |
| בחירות קודמות | 15 במאי 2022 |
| מנהיגים | |
| יושב ראש |
נביה ברי, אמל החל מ-20 באוקטובר 1992 |
| סגן יושב הראש |
אליאס ניקולאס בו סעעב הזרם הפטריוטי החופשי החל מ-31 במאי 2022 |
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של לבנון |
בית הנבחרים (בערבית: مجلس النواب מג'לס (אל)נואאב, בצרפתית: Chambre des députés) הוא הרשות המחוקקת הלבנונית. הוא נבחר לארבע שנים בבחירות כלליות בשיטה האזורית. ייחודה של שיטת הבחירות בלבנון בכך שבכל מחוז בחירה נבחרים נציגים לפי מפתח עדתי-דתי. השיטה מגדירה את מספר הנציגים לכל מחוז לפי השתייכותם לכל אחת הקבוצות המוכרות בלבנון - נוצרים לעדותיהם השונות, מוסלמים (שיעים, סונים ועלווים), ודרוזים.
סמכויותיו העיקריות הן בחירתו של נשיא לבנון, אישור הרכב הממשלה (ראש הממשלה והשרים נבחרים על ידי הנשיא, אך זקוקים לאישור הפרלמנט), אישורם של חוקי המדינה, וכן אישור של תקציב המדינה.
הפרלמנט שוכן במבנה שהוקם ב-1934 בתכנונו של האדריכל הארמני מארדירוס אלטוניאן.
הקצאת המושבים
שיטת הבחירות הלבנונית מתאפיינת בחלוקה העדתית שלה. לכל עדה דתית מוקצה מספר מוגדר מראש של נציגים בכל מחוז, ומכאן שגם בפרלמנט כולו. לדוגמה, במחוז הבחירה של טריפולי מוקצים 8 מושבים, מתוכם 5 לסונים, 1 לנוצרים מרונים, 1 ליוונים-אורתודוקסים ו-1 לעלווים; במחוז בינת ג'בייל נבחרים 3 נציגים, כולם שיעים.
בבחירות שנערכו בין השנים 1972-1932 (אז הופסקו הבחירות עד לתום מלחמת האזרחים), חולקו המושבים ביחס של 5:6 בין הנוצרים לבין המוסלמים והדרוזים (יחד), יחס שהתאים באופן גס לגודלן של הקבוצות. בשנות השישים הביעו המוסלמים שוב ושוב את מורת רוחם מהשיטה הקיימת, מתוך הכרה כי קצב הילודה הגבוה שלהם, במקביל להגירה השלילית של הנוצרים, הביא לשינוי יחסי הכוחות בין העדות ויצר רוב מוסלמי במדינה, שמבנה הפרלמנט לא שיקף אותו נאמנה. הפוליטיקאים הנוצרים סירבו לבטל את השיטה הקיימת או לשנותה, וסירובם היה אחד הגורמים שהוביל לפרוץ הלחימה בשנים 1975–1990. הסכם טאיף, שנחתם ב-1989 והביא לסיום מלחמת האזרחים בלבנון, שינה את יחסי הכוחות בפרלמנט והעניק ייצוג שווה לנוצרים ולמוסלמים (יחד עם הדרוזים) - 64 מושבים לכל קבוצה.
מספר הנציגים הכולל בכל מחוז בחירה נע בין 2 ל-10.
למרות החלוקה העדתית, כל חברי הפרלמנט, ללא הבדל דת, נבחרים בבחירות כלליות, וזקוקים לתמיכה גם מחוץ לעדותיהם, למעט אזורי בחירה הנשלטים על ידי בני עדה אחת בלבד.
| עדה | לפני הסכם טאיף | אחרי הסכם טאיף |
|---|---|---|
| מרונים קתולים | 30 | 34 |
| יוונים אורתודוקסים | 11 | 14 |
| יוונים קתולים | 6 | 8 |
| ארמנים אורתודוקסים | 4 | 5 |
| ארמנים קתולים | 1 | 1 |
| פרוטסטנטים | 1 | 1 |
| מיעוטים[1] | 1 | 1 |
| סכ"ה נוצרים | 54 | 64 |
| סונים | 20 | 27 |
| שיעים | 19 | 27 |
| עלווים | 0 | 2 |
| דרוזים | 6 | 8 |
| סכ"ה מוסלמים ודרוזים | 45 | 64 |
| סכ"ה | 99 | 128 |
מפלגות פוליטיות
בלבנון פועלות מספר רב של מפלגות. רבות מהן אינן אלא רשימות מועמדים שנוצרות אד-הוק לקראת הבחירות ומורכבות מדמויות מפתח בעלות השפעה. מפלגות אלה, על פי רוב, אינן ממשיכות להתקיים בתום הבחירות. רשימות אחרות הן אלה המבססות עצמן סביב דמות מרכזית אחת - בדרך כלל מנהיג פוליטי או אזורי. רק מפלגות מעטות מבססות את קיומן על אידאולוגיה מוצקה, גם אם כולן טוענות לכך. ההישג הפוליטי הגדול ביותר של מפלגה אחת היה זכייה ב-12.5% מהמושבים בפרלמנט, ועד לבחירות של שנת 2005 אף קואליציה לא הצליחה להשיג יותר משליש מהמושבים בו. הבחירות של 2005 היו הראשונות בהן הושג רוב מוחלט (72 מושבים מתוך 128), שניתן לברית שהנהיג סעד חרירי; ב-36 מתוך מושבים אלה זכתה מפלגתו של חרירי זרם העתיד. חזבאללה זכתה באותן בחירות ב-14 מושבים.
שיטת הבחירה
במסגרת השיטה, כל בעל זכות בחירה בכל מחוז זכאי לבחור מספר מועמדים עד למספר חברי הפרלמנט שיבחרו בסוף. למשל, אם במחוז בחירה "ביירות 1" יבחרו 5 חברי פרלמנט - מרוני, יווני אורתודוקסי, שני ארמנים ויווני קתולי, כל בעל זכות בחירה יכול לבחור בפתק ההצבעה שלו מתמודד אחד עד חמישה מתמודדים, ובתנאי שלא ירשום יותר משני ארמנים, או יותר מאחד מבני העדות האחרות.
על שיטת הבחירה של אזורי בחירה עם מספר נציגים לכל אחד נמתחה ביקורת לאורך השנים מצד פוליטיקאים הטוענים כי הממשלה יכולה בקלות למתוח את גבולות אזורי הבחירה השונים. אזור הבחירה של בעבדה-עליי, למשל, נוצר בשנת 2000 ומאחד את האזור הדרוזי של עליי במזרח ביירות עם האזור הנוצרי בבעבדה. מצב דומה קיים בדרום המדינה, שם צריכים הנציגים הנוצרים לפנות לליבה של האוכלוסייה המוסלמית. פוליטיקאים רבים מהאופוזיציה טוענים כי בבחירות של השנים 1992, 1996 ו-2000 שונו גבולות אזורי הבחירה כך שייצרו רוב פרו-סורי. אחרים קוראים להפוך את המדינה כולה לאזור בחירה אחד (בדומה לשיטת הבחירות הנהוגה בישראל), אך שינוי כזה דורש את הסכמתם של כל הפלגים והעדות, ועל כן לא צפוי שיקרום עור וגידים.
יו"ר הפרלמנט
יו"ר הפרלמנט נבחר לכהונה של ארבע שנים, וחייב להיות מוסלמי שיעי (בהתאם לאמנה הלאומית). הוא מהווה חלק מהנהגת המדינה, לצד הנשיא (שחייב להיות נוצרי מרוני), וראש הממשלה (שחייב להיות מוסלמי סוני). סמכויותיו של יו"ר הפרלמנט נרחבות בצורה יוצאת דופן בהשוואה למדינות דמוקרטיות אחרות. שמורה לו, למשל, זכות וטו לכל הצעת חקיקה שמקבלת את אישור הפרלמנט. יו"ר הפרלמנט הנוכחי הוא יו"ר תנועת אמל, נביה ברי.
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הפרלמנט הלבנוני
הערות שוליים
הפרלמנט הלבנוני38991140Q1422275