איאד עלאווי
| לידה | 31 במאי 1944 (גיל: 79) |
|---|---|
| מדינה |
 עיראק |
| מפלגה | מפלגת הבעת', מפלגת ההסכמה הלאומית העיראקית, הרשימה הלאומית העיראקית |
איאד עלאווי (בערבית: إياد علاوي, תעתיק מדויק: איאד עלאוי; נולד ב-31 במאי 1944 בבגדאד), הוא פוליטיקאי עיראקי בולט. בשנת 2003 היה הראשון שכיהן כראש מועצת הממשל העיראקית, הממשלה הזמנית שהוקמה בעיראק לאחר כיבושה על-ידי כוחות הקואליציה המערבית. בין השנים 2004–2005, שימש כראש ממשלת עיראק ולאחר בחירת הפרלמנט העיראקי הזמני, נבחר כמחליפו בתפקיד אבראהים אל-ג'עפרי, מנהיג מפלגת הדעווה האסלאמית. בבחירות הפרלמנטריות של שנת 2010 השיג עלאווי את כמות המושבים הגדולה ביותר מבין המתמודדים, אך לא עלה בידו להרכיב קואליציה, כישלון שהשלכותיו ניכרות עד היום, בעיקר בקרב האוכלוסייה הסונית במדינהבין השנים 2014–2016 שימש עלאווי גם כסגן נשיא עיראק.
חייו המוקדמים
עלאווי נולד למשפחה מוסלמית-שיעית מהמעמד הבינוני ברובע אל-אעד'מיה בבגדאד, הנחשב לרובע אמיד שרוב תושביו סונים.[1] אביו היה רופא ואימו הייתה מנהלת בית ספר ממשפחה ידועה ממוצא לבנוני. הוא למד במכללת בגדאד, אחד מבתי הספר הטובים בעיראק. בשנות ה-60 החל ללמוד רפואה באוניברסיטת בגדאד. בשנת 1961 הצטרף למפלגת הבעת' והפך לפעיל מטעמה באגודת הסטודנטים הלאומית העיראקית. בשנת 1972 עבר לאנגליה ללימודי תואר שני ברפואה.
מעבר ללונדון ופעילות נגד משטר הבעת'
בשנת 1972 עזב עלאווי את עיראק ועבר להתגורר בלונדון. הסיבה ליציאתו לגלות נותרה שנויה במחלוקת: בראיונות שנתן בעבר, הודה עלאווי כי היה חלק בלתי נפרד מעלייתו של סדאם חוסיין לשלטון הברוטלי שהנהיג, אך טען גם כי עד מהרה הרחיק את עצמו ממפלגת הבעת', משעה שהבין שסדאם יוצר אווירה פוליטית מסוכנת ודיקטטורית. עלאווי טען כי עזב את עיראק כדי לנתק את עצמו פיזית מהמפלגה ולהמשיך בלימודי הרפואה. הוא סיים תואר שני ברפואה בקולג' בלונדון והשלים התמחות בבית החולים גאי (אנ'). רק בשנת 1982 השלים את לימודי הרפואה וקיבל את התואר ד"ר לנוירולוגיה, מקצוע שבו לא עסק מעולם בשלל העובדה שהעדיף לעסוק בפוליטיקה.[1][2]
לעומת זאת, מכרים לשעבר של עלאווי טוענים כי עבר ללונדון מסיבה אחרת – כדי להמשיך לשרת את מפלגת הבעת' באירופה כנשיא אגודת הסטודנטים הלאומית של הבעת' בבריטניה. על פניו, תפקידו של עלאווי היה לקדם את המפלגה ולארגן סטודנטים ערבים שלמדו באוניברסיטאות עילית בלונדון. בנוסף, הוטל עליו לכאורה לעקוב אחר סטודנטים ערבים, לנפות כל אויב של משטר הבעת' ולשמש כמודיע של שירות הביון העיראקי. קציני מודיעין עיראקים שונים טענו משך השנים אף כי עלאווי היה מעורב בהתנקשות בסטודנטים ערבים שהתנגדו בגלוי לסדאם, סגן נשיא עיראק דאז.
עלאווי ניתק בסופו של דבר את קשריו עם מפלגת הבעת' במהלך שנות ה-70, בעת שהותו בלונדון. תחילה ניסה סדאם לשכנע את עלאווי להצטרף מחדש למפלגה, אך עם סירובו לשוב ולהצטרף לשורותיה, הפך עלאווי לאויב ישיר של סדאם. בשנת 1975 כמה ממקורביו של עלאווי מצאו את מותם בדרכים מסתוריות ובשנת 1978 שרדו הוא ואשתו ניסיון חיסול מצד מתנקש שנשלח על-ידי המשטרה החשאית של סדאם חוסיין לביתם של בני הזוג בפרברי לונדון ותקף אותם בגרזן. שניהם השתקמו מניסיון החיסול, אך הם נושאים על גופם צלקות מן האירוע ועלאווי אף נותר צולע.[3]
בראיון שהעניק לעיתון הניו-יורקר בשנת 2005 טען עלאווי שעזב את מפלגת הבעת' מוקדם ממה שנטען עליו עד אז: "עזבתי את האידאולוגיה של מפלגת הבעת' כבר ב-1971. היו בה שני עניינים שהיו מאוד מסוכנים: האחד היה אליטיזם, השני היה חשיבה סודית ומבנים ארגוניים סודיים ואני יצאתי נגד שני הדברים הללו. חשבתי שזה נחלת העבר, ומחקה את הקומוניזם הישן".[2]
בשנת 1979 איגד עלאווי קבוצה של אנשי בעת' פורשים שדעתם לא הייתה נוחה מהתנהלות המפלגה, ובשנת 1991 הפכה קבוצה זו לארגון "ההסכם הלאומי העיראקי" (INA) (אנ'), שנתמך בתחילה על-ידי ארגון הביון הבריטי MI6.[4] בשנת 1992 החל לקיים מגעים עם ממשלת ארצות הברית, וארגון ה-INA, בשיתוף סוכנות הביון האמריקאית CIA, החלו בביצוע מתקפות על עיראק, בניסיון להפיל את משטרו של סדאם חוסיין. כל הניסיונות הללו כשלו ועלאווי נותר בגולה.
פעילותו הפוליטית בשנים 2003–2010
לאחר מלחמת המפרץ, החל הממשל האמריקאי לחפש גולים עיראקים בעלי קשרים בתוך עיראק בניסיון להפיל את סדאם, וב-1992 יצרה קשר עם עלאווי, שחי בגלות מאז תחילת שנות השבעים. עלאווי לא היה ידוע כבעל אישיות כריזמטית, אלא כאדם שקול ומאופק שביקש להימנע מעימותים. עם זאת, הרקע שלו כחבר במפלגת הבעת' הפכה אותו לשותף יעיל לאמריקאים.
לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק והפלת משטרו של סדאם חוסיין בשנת 2003, מונה עלאווי לתפקיד נשיא מועצת הממשל העיראקית, בזכות יחסיו הטובים וארוכי השנים עם הממשל האמריקאי.[2] ביוני 2004 מונה פה אחד לתפקיד ראש הממשלה הזמני של עיראק,[4][5] תפקיד שמילא עד לשנת 2006, עם הקמת ממשלתו של נורי אל-מאלכי בעקבות הבחירות הפרלמנטריות בעיראק בשנת 2005 (אנ').[6] אחת ממטרותיו המרכזיות של עלאווי כראש ממשלה הייתה יצירת צבא עיראקי מאומן ומצויד היטב, שיוכל להחליף את החיילים האמריקאים. כדי לממש זאת, הוא הקים מנהלה לאומית לביטחון פנים וכוח משטרה שייעודו המרכזי היה לוחמה בטרור.[2] בנוסף, החזיר עלאווי את חוק עונש המוות[7] וממשלתו כתבה תקנת שעת חירום חדשה, המאפשרת לרשות המבצעת להכריז על חוק צבאי, להטיל עוצר ולעצור חשודים על מנת להתמודד עם איומי הטרור במדינה.[8] במקביל לכך, אימץ עלאווי מדיניות פייסנית ביחס לאנשי מפלגת הבעת' לשעבר שלא היו מעורבים במעשים פליליים בתקופת משטרו של סדאם, וכן פתח אפשרות של מתן לחנינה למורדים, שיעים וסונים כאחד, שהיו מוכנים להניח את נשקם.[1] כלפי קבוצות המורדים שסירבו להניח את הנשק, גילה עלאווי קו תקיף ואף תמך במתקפה האמריקאית על העיר פלוג'ה.
לקראת סיום כהונתו ב-2006, הקים עלאווי את הרשימה הלאומית העיראקית, "אל-עיראקיה" (אנ'), שהייתה גוש מפלגתי חילוני שבשורותיו היו מיוצגים שיעים וסונים. המפלגה התמודדה בבחירות הפרלמנטריות של שנת 2005 אך זכתה רק ב-25 מושבים,[6] ובעקבות כך מחה מחה עלאווי על התוצאות וטען שחלו במהלכם זיופים. לאחר הרכבת ממשלתו של נורי אל-מאלכי, מפלגת אל-עיראקיה הייתה מיוצגת בקואליציה, אך החל באוגוסט 2007, עלאווי ומפלגתו הודיעו כי יחרימו את ישיבות הממשלה.[9][10]
מועמדותו לראשות הממשלה בבחירות 2010
ערך מורחב – הבחירות הפרלמנטריות בעיראק (2010)
הבחירות הפרלמנטריות במרץ 2010 היוו נקודת מפנה משמעותית בפוליטיקה העיראקית. בבחירות 2005 עמד אחוז המצביעים על כ-76 אחוזים, בבחירות 2010 ערד אחוז המצביעים לכ-62 אחוזים ובמערכות הבחירות שלאחר מכן ירדו אחוזי ההצבעה באופן משמעותי אף יותר.[11][12] במהלך הבחירות של 2010 עלו חשדות, שהופרכו לאחר מכן, לזיוף קולות בוחרים,[13] נפסלו מועמדים רבים מכלל הרשימות לאור קשרי עבר עם מפלגת הבעת',[14] ואף שונתה שיטת הבחירות.[15]
בבחירות אלה הוביל נורי אל-מאלכי רשימה שיעית שנקראה "מדינת החוק" שמטרתה הייתה לקדם את האינטרסים של הרוב השיעי, בעוד עלאווי הוביל מפלגה שייצגה מודל על-עדתי שקרא לפוליטיקה בעלת מחויבות לעתיד חילוני בעיראק. רשימתו של עלאווי זכתה במספר המושבים הגדול ביותר בפרלמנט, עם 91 מושבים, בעוד שרשימתו של אל-מאלכי הגיעה למקום השני עם 89 מושבים. למרות כמות המושבים הגדולה של כל אחד מהצדדים, עברו חודשים רבים עד שהוקמה קואליציה.[16] לבסוף, בדצמבר באותה השנה אל-מאלכי הקים קואליציה שיעית ברובה, ללא מפלגתו העל-עדתית של עלאווי.[17]
הקמת ממשלתו של אל-מאלכי, ללא מפלגתו של עלאווי גרמה לתחושות קשות בקרב הציבור הסוני במדינה, שחש מודר מהתהליך הפוליטי במדינה למרות שהיווה נתח גדול מכלל המצביעים. עובדה זאת, לצד גישתו הנוקשה של אל-מאלכי כלפי הציבור הסוני במהלך כהונתו, הובילו לשחיקת האמון של הציבור הסוני בממשלה וביכולתו להשפיע על השלטון במדינה. תחושות קשות אלו גולמו בהמשך בירידת אחוזי ההצבעה באופן דרמטי במערכות הבחירות הבאות, בהפגנות רבות שהתקיימו במדינה ויש אף הטוענים שתחושות דחיקה והדרה אלה של הסונים בעיראק היו אחת הסיבות להאצת עלייתו של ארגון המדינה האסלאמית וההתגייסות הרבה של סונים עיראקים אליו.[18]
פעילותו כיום
בשנת 2014 מונה עלאווי לאחד משלושת סגני נשיא עיראק, אך תפקידים אלה בוטלו שנה לאחר מכן, לאחר שהפרלמנט אישר חבילת רפורמות שהובילה לביטולם. מאבק משפטי הביא להשבת התפקידים ב-2016, ועלאווי חזר לתפקידו והשלים את שארית כהונתו. כיום הוא אינו משמש בתפקיד רשמי כלשהו או כחבר פרלמנט.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של איאד עלאווי
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 The Editors of Encyclopaedia Britannica, Ayad Allawi, prime minister of Iraq, Encyclopaedia Britannica
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Jon Lee Anderson, A Man of the Shadows, The New Yorker, January 16, 2005
- ^ David Ignatius, A Big Man To Watch In Baghdad, Washington Post, February 1, 2004
- ^ 4.0 4.1 Luke Harding, Liberal Iraqis welcome 'compromise' appointment of temporary prime minister, The Guardian, May 29, 2004
- ^ CNN Editorial Research, Ayad Allawi Fast Facts, CNN, December 16, 2022
- ^ 6.0 6.1 Population Estimates and Voter Turnout for Iraq's 18 Provinces, Education for Peace in Iraq Center, February 25, 2005 (ארכיון)
- ^ The Associated Press, U.S. Airstrike on Fallujah House Kills 10, ABC News, July 6, 2004 (ארכיון)
- ^ Tony Karon, Meet Iraq's New Strongman - TIME, Time, July 7, 2004 (ארכיון)
- ^ KUNA, Iraqi National List officially boycotts cabinet sessions, Kuwait News Agency (KUNA), August 7, 2007
- ^ Mark Tran, Ministers boycott Iraqi cabinet, The Guardian, August 6, 2007
- ^ Hannah Fairfield and Archie Tse, The 2010 Iraqi Parliamentary Elections - Interactive Graphic, New York Times
- ^ Election for Majlis an-Nuwwab al-`Iraqiyy (Iraqi Council of Representatives), 2014, IFES Election Guide, April 30, 2014
- ^ Martin Chulov, Iraqi elections hit with claims of fraud by opposing parties, The Guardian, March 16, 2010
- ^ Iraqi election commission bans 500 candidates, BBC News, January 15, 2010
- ^ Inside the 2010 Iraqi Elections, Carnegie Endowment for International Peace, November 12, 2009
- ^ Iraq’s Allawi, Sadr Meet in Syria for Cabinet Talks, Bloomberg BusinessWeek, July 20, 2010 (ארכיון)
- ^ Iraq election recount found no signs of fraud, Reuters, May 14, 2010
- ^ Marisa Sullivan, Maliki’s Authoritarian Regime, The Institute for the Study of War, April 2013
