יחסי הונג קונג – יפן
| יחסי הונג קונג – יפן | |
|---|---|
|
|
| |
| הונג קונג | יפן |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,108 | 377,915 |
| אוכלוסייה | |
| 7,408,558 | 123,533,766 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 382,055 | 4,212,945 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 51,569 | 34,104 |
| משטר | |
| אזור מנהלי מיוחד של הרפובליקה העממית של סין | מונרכיה חוקתית |
יחסי הונג קונג–יפן הם היחסים הדיפלומטיים בין הונג קונג האזור המנהלי המיוחד של הרפובליקה העממית של סין לבין יפן. השגרירות היפנית בבייג'ינג אמונה על הונג קונג מעצם היותה אחראית על כל הרפובליקה העממית של סין.[1] בנוסף לכך, מחזיקה יפן קונסוליה כללית בהונג קונג.[2] הונג קונג מיוצגת ביפן על ידי משרד סחר רשמי שהיא מחזיקה בטוקיו, בירת המדינה.[3]
היסטוריה
מגעים ראשוניים
בשלהי תקופת אדו ביפן, התחילה הגירה יפנית מתונה אל הונג קונג הבריטית. עם סיומה של מדיניות הסאקוקו, אשר אסרה על העם היפני לעזוב את שטחי יפן, החלו מסעות שיט סדירים וקבועים בין יפן, הונג קונג ושנגחאי; סוחרים מיפן החלו בד בבד להתיישב בהונג קונג.[4]
מהומות אנטי-יפניות בהונג קונג (1931–1932)
לאחר הפלישה היפנית למנצ'וריה החלה להתפתח מתיחות עזה בין התושבים היפניים לבין התושבים הסיניים בהונג קונג. ב-20 בספטמבר 1931, עיתון החדשות קונג-שונג פרסם כתבה על הפלישה היפנית לסין, הקוראת לעם הסיני בהונג קונג "לקום ולנקוט בפעולה". ב-23 בספטמבר 1931 ממשלת סין הכריזה על יום אבל לאומי בעקבות תקרית מוקדן. באותו היום, מספר נערים סיניים החלו ליידות אבנים על פאב יפני בהונג קונג. למחרת נשרף דגל יפן אשר הונף בבית ספר יפני בהונג קונג.
בלהט המוהומות נרצחה משפחה בת חמש נפשות על ידי גבר סיני חמוש.[5] הרוצח דקר את חמשת בני המשפחה, ההורים נפטרו במקום ומותם של הסבתא ושני הילדים נקבע מאוחר יותר בבית החולים. כתוצאה מרצח המשפחה, הכריזה ממשלת בריטניה, אשר שלטה בהונג קונג, על מצב חירום בעיר.
הכיבוש היפני
.svg)
בשנות ה-40 של המאה ה-20, עשור לאחר המהומות האנטי-יפניות בהונג קונג, אוכלוסיית היפנים באזור לא גדלה; בתי הספר היפניים המשיכו לפעול בוואן חי ובקניון טאון בהונג קונג. עם סיום הברית האנגלו-יפנית, בתחילת שנות ה-20, החלה בריטניה לראות ביפן גורם מאיים במזרח אסיה. חששה של בריטניה גבר עם התפשטות הלחימה במלחמת סין–יפן השנייה. ב-21 באוקטובר 1938, כבשו היפנים את העיר קנטון (גואנגג'ואו), ובכך הקיפו את הונג קונג. לבסוף, ב-8 בדצמבר 1941, פלשה האימפריה היפנית להונג קונג וכבשה אותה. בניגוד לכיבושי יפן באזורי מנצ'וקוו, הכיבוש היפני בהונג קונג לא לווה באהדה רבה בקרב האזרחים היפנים באזור.
העיתון "הונג קונג ניוז", אשר הודפס בשלוש שפות, אנגלית, מנדרינית ויפנית, הפסיק לכתוב את הגרסה היפנית כמחאה על הכיבוש היפני של הונג קונג.
לאחר מלחמת העולם השנייה
לאחר מלחמת העולם השנייה כלכלת יפן נחלה הפסדים רבים, וכתוצאה מכך, כמות ההשקעות היפניות מעבר לים ירדו. במשך השנים הבאות, יפן שיקמה את הכלכלה שלה והחלה בתנופה כלכלית משמעותית, מה שאפשר את החזרת ההשקעות מעבר לים ואת העלייה החדה באוכלוסייה היפנית בהונג קונג. בין השנים 1981–1999 הקהילה היפנית בהונג קונג שילשה את עצמה. באותן השנים כמות אוכלוסיית היפנים באזור עמדה על 23,480 אזרחים יפנים. בהתאם לגידול זה, מספר החברות היפניות אשר פעלו בהונג קונג זינק גם הוא והגיע למספר שיא של 2,197 חברות יפניות פעילות.
בשנות ה-60 הוקם לראשונה בית ספר יפני בהונג קונג.[6] ביוני 1987 החלו להדפיס את העיתון "הונג קונג פוסט", העיתון היפני הראשון בהונג קונג.[7]
הרפורמה בכלכלת סין והחזרתה של הונג קונג לריבונות הסינית גרמה לקושי של האוכלוסייה היפנית להיטמע בהונג קונג. חברות יפניות רבות נאלצו להעביר את פעילותן לערים הסמוכות שנג'ן וגואנגג'ואו; כתוצאה מכך, בשנת 1999 האוכלוסייה היפנית בהונג קונג פחתה. בשנת 2001 מחלקת המפקדים והסטטיסטיקה בהונג קונג פרסמה כי מספר התושבים היפנים בהונג קונג לשנת 2001 עמד על 14,100 תושבים, ירידה של 33% לעומת השיא.[8] בשנת 2004 הקונסוליה הכללית היפנית בהונג קונג דיווחה על עלייה של כ-10,000 אזרחים יפנים המתגוררים בהונג קונג - באותה השנה נרשמו 25,600 תושבים יפניים.
חינוך
בית הספר היפני הבינלאומי בהונג קונג משרת את האוכלוסייה היפנית בעיר.[6]
בית הספר המשלים היפני בהונג קונג (ביפנית: 香港日本人補習授業校) הוא תוכנית משלימה לילדים יפניים.[9][10]
מדיה
העיתון "הונג קונג פוסט" הוא העיתון היפני הרשמי בהונג קונג.
הערות שוליים
- ^ Embassy of Japan in China, אתר משרד החוץ היפני
- ^ Consulate-General of Japan in Hong Kong, אתר משרד החוץ היפני
- ^ Hong Kong Economic and Trade Office in Tokyo, אתר ממשלת הונג קונג
- ^ ליו ג'יאנהו, Japan Open to Continental Asia, מרץ 2001
- ^ הואיי-יינג קואו, Chinese bourgeois nationalism in Hong Kong and Singapore in the 1930s, מאי 2017
- ^ 6.0 6.1 Japanese International School, אתר בית הספר
- ^ Hong Kong Post, מידע על העיתון היפני
- ^ 2001 Population Census Thematic Report – Ethnic Minorities, דצמבר 2001, מפקד האוכלוסין בהונג קונג
- ^ List of supplementary school schools in Asia (as of April 15, 2013), מרץ 2014, רשימת בתי הספר המשלימים באסיה
- ^ Hong Kong Japanese Supplementary School, פברואר 2015, אתר בית הספר
28788785יחסי הונג קונג – יפן