יחסי בלגיה–יפן
| יחסי בלגיה–יפן | |
|---|---|
|
|
| |
| בלגיה | יפן |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 30,528 | 377,915 |
| אוכלוסייה | |
| 11,747,076 | 123,480,343 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 632,217 | 4,212,945 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 53,819 | 34,118 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | מונרכיה חוקתית |
יחסי בלגיה–יפן (בהולנדית: Relaties België-Japan, בגרמנית: Beziehungen zwischen Belgien und Japan, בצרפתית: Relations Belgique-Japon, ביפנית: ベルギーと日本の関係) הם היחסי הדיפלומטיים בין ממלכת בלגיה לבין יפן. בלגיה מיוצגת ביפן על ידי שגרירותה בטוקיו, בירת יפן, בנוסף ל-5 קונסוליות כבוד בערים: סאפורו, נגויה, קיוטו, אוסאקה ופוקואוקה.[1] יפן מיוצגת בבלגיה על ידי שגרירותה בבריסל, בירת בלגיה.[2]
השוואה מדינית
| מדינה |  ממלכת בלגיה
|
 יפן
|
|---|---|---|
|
שם בשפה הרשמית |
בהולנדית: België בצרפתית: Belgique בגרמנית: Belgien |
ביפנית: 日本 |
| סמל | 
|
|
|
| |
| עיר בירה והעיר הגדולה ביותר | בריסל
קואורדינטות של הבירה = 50°50′N 4°20′E / 50.833°N 4.333°E |
טוקיו
קואורדינטות של הבירה = 35°41′N 139°46′E / 35.683°N 139.767°E |
| הקמה | התנתקות מהולנד 4 באוקטובר 1830 |
המאה ה-7 לפנה"ס |
| ראש המדינה | מלך פיליפ, מלך הבלגים |
קיסר נארוהיטו, קיסר יפן |
| אוכלוסייה[3] | 11,720,716 נפש (יולי 2020) | 125,507,472 נפש (יולי 2020) |
| צפיפות האוכלוסייה | 383.93 נפש לקמ"ר | 332.11 נפש לקמ"ר |
| שטח[4] | 30,528 קמ"ר | 377,915 קמ"ר |
| אחוז שטח המים | 6.2% | 0.8% |
| שפות | הולנדית, גרמנית וצרפתית (רשמית). | יפנים (לאומית); אין שפה רשמית במדינה. |
| דת | 60.7% נוצרים (52.9% קתולים ו-2.1% פרוטסטנטים) 32% חסרי דת (14.9% אתאיסטים ו17.1% אגנוסטיקנים) 5.2% מוסלמים 2.1% בני דתות אחרות. |
51.82% שינטו 34.9% בודהיזם 4.0% כתות שינטו 2.3% נצרות 7.0% לא ענו[5] |
| תמ"ג[6] | 529,200 מיליון $ | 5,443,000 מיליון $ |
| תמ"ג לנפש | 45,151 $ | 43,368 $ |
| HDI[7] | 0.919 (גבוה מאוד) | 0.909 (גבוה מאוד) |
היסטוריה
מגעים ראשוניים (1866-1893)
ב-1 באוגוסט 1866 בלגיה ויפן חתמו על אמנת החוץ, המסחר והניווט של יפן–בלגיה.
על בסיס האמנה אשר נחתמה בין שתי המדינות, ב-28 במרץ 1867 הוקמה בעיר יוקוהמה קונסוליה בלגית, בראשותו של איש העסקים ההולנדי מוריס ליג'ונה. ליג'ונה הוחלף על ידי אמיל מולרון ביולי 1872, אשר המשיך לכהן כסגן הקונסול ביוקוהמה עד אוקטובר 1878. בשנת 1869 בלגיה פתחה קונסוליה נוספת בטוקיו, בראשותו של לואי שטראוס, איש עסקים מאנטוורפן. הקונסוליה הזו נסגרה בשנת 1873.
ב-25 ביוני 1873 מונה שארל דה גרוטה, אזרח בלגיה אשר גר ביפן, לשר תושב יפן.[8] גרוטה הגיע ליוקוהמה בנובמבר 1873.
שארל דה גרוטה עזב את יוקוהמה ועבר לגור בבלגיה במרץ 1878. בדצמבר 1879 גרוטה חזר ליוקוהמה בתור ממלא מקום שר התושב הבלגי ביפן. בעודו בבלגיה, הוא ניהל משא ומתן על מינויו של מוריס ורהגה דה נאייר, לקונסול הבלגי החדש בקונסולית בלגיה ביוקוהמה. ורהגה דה נאייר נכנס לתפקיד הקונסול באוקטובר 1879. ב-27 באוקטובר באותה השנה, הוא נמצא ללא רוח חיים במעונו. לפי העיתונות היפנית ורהגה דה נאייר התאבד. לפי עיתונות העיר גנט, עיר הולדתו של דה נאייר הטענה היפנית היא שגויה ו/או מסולפת על ידי השלטון היפני.
בינואר 1880 גוסטב סקרידי מונה כקונסול הבלגי החדש ביוקוהמה. במאי 1883 סקרידי הואשם בתלונה שיפוטית של כמה מאנשי עסקים יפניים. בעקבות הפרשה, בינואר 1884, סקרידי עזב את יפן.
בשנת 1881 שארל דה גרוטה הסתבך עם הרשויות היפניות, בעקבות מה שמכונה "מקרה הוטה". בספטמבר 1881, על פי בקשת משרד החוץ הבלגי, גרוטה עזב את יפן. בפברואר 1882 גרוטה חזר ליפן, לאחר פתרון המקרה מול הרשויות היפניות. ב-16 בספטמבר 1884, כהונתו של גרוטה הסתיימה עקב מותו הפתאומי.
מתקופת מלחמת סין–יפן הראשונה ועד לתחילת מלחמת העולם השנייה
הברון אלברט ד'אנתן (צר'), שר התושב החדש של בלגיה ביפן, הגיע ליוקוהמה באוקטובר 1893. בנובמבר באותה השנה, הוא והצוות הבלגי אשר עבד עימו, הועברו לטוקיו, בירת יפן. בשנת 1904 ד'אנתן הועלה לתפקיד הדיקן של החיל הדיפלומטי הבלגי בטוקיו. את תפקיד זה הוא מילא עד ה-25 ביולי 1910 כאשר נפטר. קברו נמצא בבית הקברות זושיגאיה בטוקיו. תפקידו כשר התושב הבלגי בטוקיו חל במקביל למלחמת סין–יפן הראשונה (1894–1895) ומלחמת רוסיה-יפן (1904–1905).
באפריל 1911 ז'ורז' דלה פיילה דה ליברגם (הו') ירש את תפקידו של אלברט ד'אנתן והפך להיות שר התושב החדש של בלגיה ביפן. ז'ורז' מילא את תפקידו עד לסיום כהונתו המאי 1919. כהונתו של ז'ורז' הייתה במקביל למלחמת העולם הראשונה (1914-1918).
בדצמבר 1920, אלברט דה באסומפייר התמנה לשר התושב הבלגי החדש. הוא שהה ביפן עד פברואר 1939. בעקבות עלייה ביחסים הדיפלומטיים בין יפן לבלגיה, הפך באסומפייר לדיפלומט הבלגי הראשון ביפן בדרגת שגריר (יוני 1922).
כהונתו של באסומפייר חוותה את רעידת האדמה הגדולה בקאנטו אשר אירעתה ב-1 בספטמבר 1923. באסומפייר היה מעורב בקבלת הסיוע הבלגי ליפן בעקבות רעידת האדמה. באסומפייר היה גם עד לעליית המיליטריזם היפני לשלטון במהלך כהונתו. כדיפלומט זר ביפן, הוא נקלע לאירועים כמו רצח ראש ממשלת יפן, הארה טקאשי בנובמבר 1921, תקרית מנצ'ורי בשנת 1931 והקמת מנצ'וקוו בשנת 1932, תקרית ה-15 במאי 1932.
בנובמבר 1939 אלברט דה באסומפייר קודם לדרג השגריר הבלגי ביפן.
לאחר מלחמת העולם השנייה
לאחר כניעתה של יפן ב-2 בספטמבר 1945, המפקד העליון של בעלות הברית (SCAP) השתלט על הריבונות היפנית עד אפריל 1952. כתוצאה מכך, בלגיה הייתה צריכה אישור של ה-SCAP בכדי לרקום יחסים דיפלומטיים עם יפן. הברון גיא דאופריסן דה לה צ'וואלרי הפך לנציג הצבא הבלגי בטוקיו באוקטובר 1946. המנדט שלו נמשך עד לאפריל 1952, אז חדל ה-SCAP מלהתקיים כתוצאה מאמנת סן פרנסיסקו.
אחת המשימות העיקריות של דאופריסן דה לה צ'וואלרי הייתה להחזיר את היחסים המסחריים בין בלגיה ליפן לשיאם. מאמציו אפשרו לחתימת הסכמים מסחריים בין שתי המדינות בין השנים 1949–1950.
בדצמבר 1962, אלברט הופרט התמנה לשגריר בלגיה ביפן. הוא הוחלף על ידי פרדנד קוגלס בדצמבר 1968, קוגלס הוחלף על ידי הופפר במאי 1972. במהלך תקופת כהונם כשגרירים, יפן אירחה את אולימפיאדת הקיץ בטוקיו בשנת 1964, ואירוע בינלאומי נוסף באוסאקה בשנת 1970.
עד שהחל הברון פטריק נוטומב כהונה של 9 שנים כשגריר בלגיה ביפן בשנת 1988, יפן ביססה את עצמה ככלכלה השנייה בגודלה בעולם. העלייה הדרסטית בכלכלתה של יפן הביאה לחוסר איזון בסחר הגובר עם בלגיה.
הקדנציה של נוטומב, שגריר בלגיה ביפן לשעבר, הייתה בסימן מותם של שני מלכים: הקיסר היפני הירוהיטו אשר נפטר בשנת 1989, והמלך בודואן מבלגיה אשר נפטר בשנת 1993. מלכותם של שני המלכים הייתה ארוכה במיוחד, כהונתו של הקיסר הירוהיטו משכה 62 שנים ואילו, כהונתו של בודואן, מלך בלגיה לשעבר, משכה 42 שנים. בשנת 1989 התרבות היפנית נכנסה בשיא כוחה לבלגיה, כמות היפנים אשר ביקרו בבלגיה באותה שנה עמדה על 1.6 מיליון יפנים.
במהלך כהונתו של דיירקס כשגריר בלגיה ביפן, בשנת 2002 יפן וקוריאה הדרומית אירחו במשותף את מונדיאל 2002. ב-1 בדצמבר 2001 הוחלט כי המשחק הראשון של המונדיאל ייערך בין נבחרת יפן בכדורגל לבין נבחרת בלגיה בכדורגל. לאחר המשחק, העיתונות היפנית שמרה על התמקדות בבלגיה במשך 7 חודשים, והתוצאה הייתה פלטפורמת קידום חופשית בלתי צפויה של היחסים בין המדינות.
סחר
הייצוא היפני לבלגיה לשנת 2018 עמד על 753 מיליארד ין. המוצרים העיקריים אשר הוצאו לבלגיה הם: מכונות, ציוד הובלה, כלי רכב וחלקים, כימיקלים, מכונות חשמל, מכונות לבנייה וכרייה ועוד.[9] הייבוא היפני מבלגיה לשנת 2018 הסתכם ב-339 מיליארד ין. המוצרים העיקריים אשר הוצאו ליפן הם: כימיקלים, מוצרים פרמצבטיים, כלי רכב, מזון, יהלומים, מוצרים כימיים ועוד.[9]
אוכלוסייה משותפת
- באוקטובר 2018 כמות האזרחים היפנים אשר גרו בבלגיה עמדה על 5,896 אזרחים יפניים.
- ביוני 2018 כמות האזרחים הבלגים אשר גרו ביפן הסתכמה ב-874 אזרחים בלגים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ diplomatie.belgium.be, web.archive.org
- ^ Embassy of Japan in Belgium, Ministry of Foreign Affairs of Japan (באנגלית)
- ^ Country Comparison :: Population — The World Factbook - Central Intelligence Agency, www.cia.gov
- ^ Country Comparison :: Area — The World Factbook - Central Intelligence Agency, www.cia.gov
- ^ [http://www2.ttcn.ne.jp/honkawa/9460.html �}�^�����E�e���̏@��], www2.ttcn.ne.jp
- ^ Country Comparison :: GDP (purchasing power parity) — The World Factbook - Central Intelligence Agency, www.cia.gov
- ^ Human Development Data (1990-2018) | Human Development Reports, hdr.undp.org
- ^ שר תושב הוא פקיד ממשלתי הנדרש לגור במדינה אחרת. לדוגמא: שארל דה גרוטה היה שר תושב ביפן בשביל ממשלת בלגיה. שר תושב אחראי על אזרחי המדינה אשר גרים במדינה אחרת.
- ^ 9.0 9.1 https://www.mofa.go.jp/region/europe/belgium/data.html
27800356יחסי בלגיה–יפן