יחסי ארמניה–טורקיה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
| יחסי ארמניה–טורקיה | |
|---|---|
|
|
| |
| ארמניה | טורקיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 29,743 | 783,562 |
| אוכלוסייה | |
| 2,964,819 | 87,562,450 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 24,212 | 1,108,022 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 8,166 | 12,654 |
| משטר | |
| רפובליקה | דמוקרטיה פרלמנטרית |
היחסים בין רפובליקת ארמניה לבין הרפובליקה הטורקית טעונים כתוצאה מרצח העם הארמני וסירוב טורקיה להכיר בו, סירוב ארמניה לאשרר את הסכם קארס ותמיכת טורקיה באזרבייג'ן בסכסוך נגורנו קרבאך. הגבול בין שתי המדינות השכנות סגור, ואורכו 311 ק"מ[1].
היסטוריה
מהמאה ה-9 עד המאה ה-14
היסטוריית היחסים הארמניים-טורקיים החלה במאה ה-9, אז החלו שבטי אוע'וז הטורקים לחדור ממרכז אסיה לקווקז. במאות ה-10 עד ה-11 התהליך הזה התגבר. בשנת 1071 הביסו הטורקים את הביזנטים בקרב מנזיקרט. אירוע מפתח נוסף בתקופה זו היה התפשטות האסלאם בקרב הכובשים.
ארמנים באימפריה העות'מאנית
ארמניה הייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית במאות ה-15 וה-16. בהמשך קיבלה פרס את השליטה באזור המזרחי של ארמניה, והשטח בשליטה העות'מאנית שעליו חיו הארמנים התפרסם כארמניה המערבית. היחסים בין ארמנים לעות'מאנים היו מעורבים. שליטים עות'מאניים יזמו את הקמת הפטריארכיה הארמנית בקונסטנטינופול. האוכלוסייה הארמנית בעיר לא גדלה, לא השתמשה בתמיכת הסולטאן והייתה במצב גרוע יותר מאשר האוכלוסייה הארמנית בארמניה ההיסטורית. אלו סבלו לעיתים קרובות מהממשל המקומי. בנוסף, הם היו צריכים לשלם מיסים נוספים כ"כופרים" ולתת חלק מהנערים לסולטאן, כדי שיהפכו ללוחמים (יאניצ'רים). עם זאת, מתחילת המאה ה-17 החלה האימפריה העות'מאנית לדעוך. במקביל, השליטים החלו לחשוד בארמנים. אחת הסיבות לכך הייתה הכללת הנכסים הצפון-מערביים של האימפריה בתחום האינטרסים של רוסיה, שפטרונות על העמים הנוצרים של טורקיה המוסלמית.
תנאי החיים בארמניה הטורקית תחת הסולטאן עבדול חמיד השני (1876-1908) החמירו לנגד עינינו. על ארמנים שנחשבו אזרחים מסוג ב', נאסר לשאת נשק, והם הפכו לקורבנות של בוזזים כורדים וגובי המס העות'מאנים[2]. עם זאת, באיסטנבול הם עדיין נהנו מפריבילגיות משמעותיות. הם ארגנו "דוחנים" נפרדים (קהילות לאומיות) וביצעו ממשלה עצמית כלשהי. השירותים הציבוריים העות'מאניים ומערכות הבנקאות אוישו ברובם על ידי ארמנים ויוונים.
בשנת 1908 התחוללה מהפכה בטורקיה, בהובלת מה שמכונה "ועדת האחדות וההתקדמות" או הטורקים הצעירים. הוועדה הכריזה על סיום שלטונו הדפוטי של עבדול חמיד השני ותחילת מסלול חדש לעבר המיעוטים האתניים של האימפריה. הארמנים תמכו בתנועת הטורקים הצעירים והשתתפו בהקמת ממשלה חדשה. עם זאת, עד מהרה אירע טבח בעדן, בו מתו כ-30,000 ארמנים[3].
יחסי ארמניה-טורקיה בשנים 1915–1921
ב-10 באוגוסט 1920 נחתם הסכם בעיר הצרפתית סברס, לפיה טורקיה הכירה בארמניה כ"מדינה חופשית ועצמאית". טורקיה וארמניה הסכימו לציית לנשיא ארצות הברית וודרו וילסון, גבולות הבוררות בתוך המחוזות של ואן, ביטליס, ארזורום וטרבזון ולקבל את תנאיה על הגישה של ארמניה אל הים השחור (דרך באטום). עם זאת, חוזה זה לא נכנס לתוקף, שכן הממשלה הטורקית החדשה בראשות כמאל אטאטורק סירבה לאשר אותה. לבסוף תוקנו תנאי חוזה הסברס בוועידת לוזאן בשנת 1923. ב-3 בדצמבר 1920 נחתם הסכם השלום באלכסנדרופול שהסתיים במלחמה בין ארמניה וטורקיה. המלחמה הסתיימה בתבוסת ארמניה. הממשלה הארמנית הכירה בחוזה השלום של סברס כבוטלה והתחייבה למשוך את משלחותיה מאירופה ואמריקה, כמו גם "להוציא מהממשלה את כל האנשים שעוררו וביצעו משימות אימפריאליסטיות", וכן הכירה בכל האמנות שנחתמו לרעת טורקיה או שנפגעו האינטרסים שלה. טורקיה קיבלה את הזכות לשלוט על הרכבות ועל דרכי תקשורת אחרות של ארמניה, לנקוט בצעדים צבאיים בשטח ארמניה. באמנה נקבע גם שיבת פליטים וזכויות האוכלוסייה המוסלמית בארמניה. למחרת, 4 בדצמבר 1920, יחידות של הצבא האדום נכנסו לירוואן והממשלה החדשה של ארמניה הסובייטית ביטלה את אמנת אלכסנדרופול. היחסים בין ארמניה לטורקיה הושלמו על ידי הסכם קארס, שנחתמה ב-13 באוקטובר 1921.
ארמניה הסובייטית וטורקיה לאחר מלחמת העולם השנייה
ברית המועצות הציבה דרישות לטורקיה להחזיר חלק ממערב ארמניה והציגה אותן כדרישות ארמניה וגאורגיה הסובייטיות. בשנת 1953, תחת שלטונו של חרושצ'וב, הודיעה הנהגת ברית המועצות רשמית על נטישת טענות שהושמעו בעבר על ידי הנהגות הרפובליקות.
מערכת היחסים כיום
תיאור יחסים
טורקיה הייתה אחת המדינות הראשונות שהכירו בעצמאותה של ארמניה לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991. עם זאת, היחסים בין שתי המדינות מאופיינים כמתוחים מאוד. מספר גורמים משפיעים על כך:
- היעדר ייצוג דיפלומטי בין המדינות עקב תנאים מוקדמים לכינון יחסים שערכה טורקיה
- טורקיה חוסמת את הגבול הארמני-טורקי, כתוצאה ממנו אין חיבור דרכים ורכבות. זרימת המטען הקיימת בין המדינות עוברת בעיקר דרך שטחה של גאורגיה.
- למרות המתחים בין המדינות, טיסות סדירות מופעלות בציר ירוואן-איסטנבול.
- הפזורה הארמנית וארמניה ממשיכות להכיר ברצח עם במדינות שונות בעולם[4].
- טורקיה ממשיכה להכחיש את עובדת רצח העם הארמני באימפריה העות'מאנית. אזרחים טורקיים המנסים להעלות נושא זה לדיון, נשפטים על פי סעיף 301 לחוק העונשין הטורקי "העלבת זהות טורקית"[5]. במקביל, טורקיה מציעה להקים ועדה משותפת שתחקור את אירועי ראשית המאה העשרים, אז נספו גם הארמנים וגם הטורקים.
סכסוך נגורנו קרבאך
ערך מורחב – סכסוך נגורנו קרבאך
טורקיה הייתה חברה פעילה בקבוצת מינסק של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, שהוקמה בשנת 1992 כדי לתווך בין צדדים לסכסוך. ככל שהכוחות הארמנים הצליחו במלחמת נגורנו קרבאך, יחסי ארמניה-טורקיה התדרדרו יותר ויותר. במאי 1992, בקשר לפעולות צבאיות בגבול בין ארמניה נחצ'יבאן, עלה האיום של התערבות צבאית טורקית בסכסוך.
בשנת 1993 טורקיה חסמה באופן חד צדדי את הגבול הארמני-טורקי, והניעה אותו באופן רשמי עם כיבוש אזורים אזרבייג'ן על ידי חיילים ארמנים. ממשלת טורקיה מבטיחה לפתוח את הגבול, בתנאי שארמניה תפסיק לחפש הכרה בינלאומית ברצח העם הארמני ותסיג חיילים מאזור הסכסוך בנגורנו-קרבאך.
בעיית ההכרה ברצח העם הארמני
טורקיה מכחישה מכל וכל את קיומה של עובדה היסטורית של רצח העם הארמני. לפי הרשויות בטורקיה, גירוש התרחש במהלך מלחמת העולם הראשונה. טורקיה מכירה במותם ההמוני של ארמנים, אך מצביעה על כך שגם מאות אלפי מוסלמים נהרגו[6] . רק נציגים מסוימים של האינטליגנציה הטורקית מדברים על הצורך להכיר ברצח העם הארמני. ההיסטוריון הארמני טאנר אקאם[7] וזוכה פרס נובל אורהאן פאמוק מכירים ברצח העם הארמני.
ב-15 בדצמבר 2008 הושק אתר האינטרנט diliyorum özür ("אני מצטער") של הקמפיין "ארמנים, סלחו לנו". במשך יומיים נחתמה על ידי כ-11 אלף איש על עצומה שפורסמה באתר עם אותו שם. עם זאת, המילה "רצח עם" אינה משמשת בטקסט ההתנצלות, אך משתמשים במונח "קטסטרופה גדולה". החל מ-1 בפברואר 2010 היו לאתר 30 אלף חתימות. עד מהרה, הפרקליטות הכללית של אנקרה פתחה בחקירה במסגרת סעיף 301 לחוק העונשין הטורקי. משרד התובע קרא למארגני הקמפיין להעיד על מנת לחקור את האתר שיצרו. עם זאת, בתחילת ינואר 2010 בית המשפט הפלילי המחוזי באנקרה החליט שלא לפתוח בהליכים פליליים כנגד ארבעה נציגי האינטליגנציה הטורקית, יוזמי המערכה "ארמנים, סלחו לנו" - בסקין אורן, אחמד אינסל, צ'נגיז אקטאר ועלי ביירמוגלו.
הגבול הארמני-טורקי וארמניה המערבית
ארמניה, על פי שרת החוץ שלה ב-2009, מכירה בגבול הקיים עם טורקיה, אך אין פירוש הדבר הכרה בהסכם קארס שעל בסיסה היא עוברת. בשטחים שיצאו לטורקיה בשנת 1921, יש את אחד הסמלים המפורסמים ביותר של ארמניה - הר אררט. מאז שנת 1918, דמותו של הר זה קיימת על מעיל הנשק של ארמניה, שבגללו הטורקיה טענה בעבר. טורקיה חוששת שארמניה עשויה להעלות טענות טריטוריאליות. טורקיה ביקשה מארמניה להכיר רשמית בגבול המשותף הקיים שנקבע על ידי הסכם אלכסנדרופול בשנים 1920–1921, אולם ירוואן סירבה ואמרה כי יש לפתור סוגיה זו רק לאחר כינון יחסים דיפלומטיים[8]. בארמניה עצמה ישנם תומכים רבים של עדכון הגבול. כנגד ההכרה בגבולותיה המודרניים של טורקיה, בפרט, הפדרציה המהפכנית הארמנית.
כנסיות ארמניות בטורקיה
בקיץ 2005 החלה שיקום הכנסייה הארמנית סורב חאץ' (הצלב ה"קדוש"), שנבנתה בראשית המאה ה-10 על ידי האדריכל מנוול, באי אחתמר (בימת ואן שבטורקיה). משרד התרבות והתיירות בטורקיה הקצה לכך 3 מיליון לירות (2 מיליון דולר). עבודות השיקום בכללותו הסתיימו בסתיו 2006. הפתיחה, שתוכננה במקור ל-4 בנובמבר 2000, התקיימה ב-29 במרץ 2007. אירוע זה נתפס על ידי מרבית הארמנים כמעשה פופוליסטי. כל תהליך השבת האתר הדתי של סורב חאץ' והליטורגיה שנצברו בו, כותב העיתונות הארמנית, הועבר למישור הפוליטיקה. יש להזכיר שמתוך אלפי מקדשים ארמנים, כיום נשאר בסך הכל הבין 450 ל-500, עם זאת, כולם הרוסים או זקוקים לשיקום. לא שוחזרה בעבר אף לא כנסייה ארמנית אחת בשטחה של טורקיה.
בשל הבידוד הגאוגרפי שלה (באי) הכנסייה שמורה יחסית. יו"ר עמותת להגנה על המונומנטים התרבותיים וההיסטוריים של ארמניה סאמוול קרפטאן, שביקר באי אחטאמר, אמר כי השחזור בוצע ברמה הגבוהה ביותר, "בלי סטייה קלה מן הדפוסים ההיסטוריים", אם כי מספר מומחים אחרים מצביעים על פגמים קלים[9]. ב-19 בספטמבר 2010, לראשונה מזה 95 שנה, נערכה ליטורגיה בכנסייה, ובליל 30 בספטמבר עד 1 באוקטובר הוקם צלב על הכנסייה. עכשיו הכנסייה באחטאמר מתפקד כמוזיאון.
רצח הראנט דינק
בשל שנאה אתנית נהרג ב-19 בינואר 2007 עיתונאי טורקי ממוצא ארמני, העורך הראשי של העיתון הטורקי-ארמני הראנט דינק[10]. לאחר הרצח בטורקיה, אלפי פעולות התרחשו תחת הסיסמה "כולנו מענקים דינקי". במהלך חקירת הרצח התברר כי המשטרה והז'נדרמריה ידעו על הפיגוע הממשמש ובא, אך לא נקטו באמצעים למניעתו. במקביל, כאשר קרובי משפחתו של דינק הגישו תביעה נגד טורקיה בבית הדין האירופי לזכויות אדם, הממשלה שלחה נאום הגנה לבית המשפט בו הושווה דינק עם הנאצים. נאום זה בוטל, ושר החוץ הטורקי אהמט דבוטאולו הצהיר כי הוא לא תיאם את הנאום הזה. בספטמבר 2010 בית המשפט האירופי לזכויות אדם, ששילב את ההאשמות נגד דינק בגין "העלבת האומה הטורקית" והתביעה שהגישו קרוביו של דינק בגין הפרת זכותו לחיים, הודה כי הרשויות הטורקיות הפרו 2, 10 ו-13 סעיפי האמנה הנוגעים לזכות לחיים וחופש הדיבור. בית המשפט החליט לשלם לקרובי משפחתו של דינק פיצוי של 133 אלף יורו.
דיפלומטיית כדורגל וניסיונות לכינון יחסים דיפלומטיים
ב-6 בספטמבר 2008 הגיע נשיא טורקיה עבדוללה גול לירוואן בהזמנתו של נשיא ארמניה סרז' סרקזיאן[11]. אירוע רשמי היה משחק הכדורגל של טורניר המוקדמות למונדיאל 2010 בין הנבחרות הלאומיות של ארמניה וטורקיה (טורקיה ניצחה 0–2). הפגנות המוניות נגד ביקורו של נשיא טורקיה נערכו בירוואן[12]. סרקזיאן, בהצעת גול, הגיע לגומלין השני במשחק הארמני-טורקי, שהתקיים באוקטובר 2009 בבורסה[13]. במלון אלמירה בעיר בורסה הטורקית נערכו משא ומתן בין המשלחות הארמניות והטורקיות, ואחריהן ישיבת הנשיאים. ישיבות ומשא ומתן של נשיאים במהלך משחקי כדורגל נקראו "דיפלומטיית כדורגל".
ב-10 באוקטובר 2009 חתמו שרי החוץ של טורקיה וארמניה, אהמט דבוטאולו ואדוארד נלבנדיאן, על פרוטוקול על הקמת יחסים דיפלומטיים ועל פרוטוקול לפיתוח יחסים דו צדדיים בציריך שבשווייץ. המסמכים סיפקו הקמת ועדה משותפת של "היסטוריונים עצמאיים" לחקר נושא רצח העם הארמני משנת 1915. החתימה על הפרוטוקולים התעכבה במשך שלוש שעות בגלל חילוקי דעות לגבי ההצהרות הסופיות: הצד הארמני בנאומו רצה להזכיר בעקיפין את רצח העם ב-1915, ואת הצד הטורקי - הסכסוך בנגורנו-קרבאך. כתוצאה מכך, לא נאמו נאומים סופיים. האופוזיציה הארמנית והן האופוזיציה הטורקית התנגדו לחתימת הפרוטוקולים כפי שהוצע, והביעו אי שביעות רצון, בפרט, עם סעיפי ההכרה ההדדית בגבולות ויושרה טריטוריאלית של מדינות אחרות[14]. ב-11 באוקטובר (זמן מוסקבה) באותה שנה הודיעה מזכירת המדינה האמריקנית הילרי קלינטון כי ממשלת ארצות הברית תעשה ככל שביכולתה כדי לבסס את ההצלחה שהשיגו טורקיה וארמניה. באותו יום, משרד החוץ של אזרבייג'ן מתח ביקורת על טורקיה בגין חתימת הסכמים מבלי לפתור את הסכסוך בקרבאך. תהליך האשרור של הפרוטוקולים על ידי הפרלמנטים של טורקיה וארמניה הוקפא ללא הגבלת זמן.
בפברואר 2015 משך סרז' סרקזיאן את הפרוטוקולים הארמניים-טורקיים מהאספה הלאומית של ארמניה.
בינואר 2022 התקיימו שיחות לנירמול היחסים בין המדינות[15]. בארמניה נאמר שהם רוצים לכונן יחסים עם טורקיה ולפתוח את הגבול בין המדינות[16].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ The World Factbook — Central Intelligence Agency
- ^ George J. Andreopoulos. Genocide: conceptual and historical dimensions, University of Pennsylvania Press, 1997, p. 120
- ^ Israel W. Charny. Encyclopedia of genocide. — ABC-CLIO, 1999. — Т. I. — С. 463:"His Bloody News from My Friend was published in Constantinopole in 1909 in Armenian and translated into English by Peter Balakian and Nevart Yaghlian [1996]. These poems depict the atrocities of the 1909 massacre of the Armenians when the Turks killed about 30,000 Armenians living in Adana, a prologue to the later genocide.«
- ^ BBC. Turkey threatens to expel 100,000 Armenians
- ^ Турецкий журналист: Представители СМИ Турции сделают все для исключения статьи 301 из УК
- ^ Turkey objects to Obama’s view of Armenian killings
- ^ A Shameful Act: The Armenian Genocide and the Question of Turkish Responsibility (אורכב 18.02.2009 בארכיון Wayback Machine)
- ^ David S.Yost /Armenian Perceptions of International Security in the South Caucasus /«Research Paper» Academic Research Branch — NATO Defense College, Rome № 32- March 2007
- ^ The restoration of the Holy Cross church on Aghtamar (Akdamar) island: photographs and observations
- ^ סוכנויות הידיעות, נרצח עיתונאי שהאשים את טורקיה ברצח הארמנים, באתר ynet, 19 בינואר 2007
- ^ סוכנויות הידיעות, היסטוריה: נשיא טורקיה הגיע לביקור בארמניה, באתר ynet, 6 בספטמבר 2008
- ^ סוכנויות הידיעות, אלפי ארמנים מחו נגד הגעתו של נשיא טורקיה, באתר nrg, 6 בספטמבר 2008
- ^ AP, נשיאי טורקיה וארמניה נפגשו ויצפו יחד בכדורגל, באתר ynet, 14 באוקטובר 2009
- ^ סוכנויות הידיעות, היסטוריה: טורקיה וארמניה יכוננו יחסים דיפלומטים, באתר ynet, 10 באוקטובר 2009
- ^ Gumrukcu, Tuvan; Tétrault-Farber, Gabrielle (2022-01-14). "Turkey, Armenia hold first talks on normalising ties in years". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2022-01-14.
- ^ Ընդհանուր առմամբ, Հայաստանի բնակչությունը ցանկանում է կարգավորել հարաբերությունները Թուրքիայի հետ. Միրզոյան, «Ազատ Եվրոպա/Ազատություն» ռադիոկայան (בארמנית)
יחסי ארמניה–טורקיה34621765