משפחת קרופ
משפחת קרופ היא משפחת תעשיינים גרמנית מחבל אסן, הידועים כיצרני פלדה ותחמושת. העסק המשפחתי "Friedrich Krupp AG Hoesch-Krupp" התמזג עם ענק התעשייה "טיסן" בשנת 1999 ליצירת טיסנקרופ, ענק תעשייה מודרני. בתקופת הרייך השלישי שיתפה משפחת קרופ פעולה עם המפלגה הנאצית (בדומה לחברות גרמניות רבות ששיתפו פעולה עם הנאצים), וחלקה בחימוש מחדש של גרמניה סייע לאדולף היטלר במדיניותו התוקפנית. למשפחת קרופ היה אף חלק בשואה, משום שמפעליה (לרבות מפעל במחנה אושוויץ) העסיקו עובדי כפייה יהודים בתנאים שהביאו למות עשרות אלפים מהם.
היסטוריה של המשפחה
היסטוריה מוקדמת
משפחת קרופ מופיעה לראשונה ברישומים בשנת 1587, כאשר ארנדט קרופ הצטרף לגילדת הסוחרים באסן. בנו של ארנדט, אנטון, פיקח על ייצור תותחים בזמן מלחמת שלושים השנים, והחל את המסורת הארוכה של משפחת קרופ בייצור נשק ותחמושת. במהלך המאות הבאות צברה המשפחה עושר ועוצמה, והפכה לאחת המשפחות החזקות באסן, תוך שהיא משקיעה את הונה במפעלים שונים.
בשנת 1811, ייסד פרידריך קרופ את המפעל המשפחתי לייצור פלדה. בנו של פרידריך, אלפרד קרופ (1812–1887) ירש את המפעל לאחר מות אביו בשנת 1826. אלפרד הצליח להפוך את המפעל ממפעל משפחתי זעיר למפעל גדול ומודרני. ב-1847 יוצר במפעל התותח הראשון מפלדה. תצוגה של תותח מפלדה ב"תערוכה הגדולה" ב-1851 הביאה למפעל שם ומוניטין. המפעל הצליח גם ביצירת גלגלי רכבות מפלדה. קרופ האמין כי ביכולתו לבנות תותח נטען מכנס (דהיינו נטען מצידו האחורי) מפלדה, שיהיה עדיף על התותחים נטעני הקנה של זמנו, הן בדיוק והן בזמן הטעינה. תותחים מסוג זה שימשו במלחמת פרוסיה צרפת ב-1871 וסייעו לניצחון הגרמני במלחמה זו. עם מותו של אלפרד, ב-1887 העסיק המפעל למעלה מ-20,000 פועלים באסן, וכ-75,000 פועלים במדינה כולה.
קרופ יצר "מושבות" לעובדיו ומשפחותיהם, עם גנים ציבוריים, בתי ספר ומקומות בידור. הוא ייסד קרנות לטובת יתומים ואלמנות של עובדיו. בתמורה דרש מעובדיו נאמנות מוחלטת, והציב במפעליו תנאי עבודה מחמירים.
תקופת פרידריך אלפרד
_nel_1900.jpg)
בנו של אלפרד, פרידריך אלפרד קרופ (1854–1902) ירש את המפעל המשפחתי לאחר מות אביו, והמשיך בפעולתו. בניגוד לאופיו הנוקשה של אביו, היה פרידריך אלפרד אדם נעים לבריות ופילנתרופ, ועם זאת היה בעל כישרון ניהולי כשל אביו. הוא פיתח מערכת יחסים טובה עם הקייזר וילהלם השני. פרידריך אלפרד היה בין הראשונים לנצל את מנוע הדיזל, תוך שיתוף פעולה עם יוצרו רודולף דיזל, כן היה חלוץ ביצירת צי הצוללות של גרמניה. פרידריך התאבד בשנת 1902, לאחר שהתפתחה פרשה בה היה מעורב גם הצייר כריסטיאן וילהלם אלרס (אף כי המשפחה טענה שהוא מת משבץ). עם מותו הוריש את העסק לבתו ברתה.
אלפרד קרופ האמין בדרוויניזם חברתי והקדיש 100,000 מרקים גרמניים לפרס קרופ שניתן על עבודות בנושא יישום עקרונות האבולוציה במישור החברתי[1].
גוסטב קרופ
גוסטב קרופ פון בוהלן אונד הלבך לא נולד למשפחת קרופ, אך שמו הוא בין המזוהים ביותר עם המפעל. גוסטב נולד למשפחת בנקאים, ושירת בשירות הדיפלומטי הגרמני. הוא שודך על ידי הקייזר וילהלם לברתה קרופ, על מנת שהמפעל ימשיך במסורת של ניהול גברי. הזוג נישא בשנת 1906, וגוסטב קיבל על עצמו את שם משפחתה של אשתו.
במהלך מלחמת העולם הראשונה היו מפעלי קרופ בעלי מונופול כמעט על תעשיית הנשק של גרמניה. בין השאר ייצרה החברה בתקופה זו את תותח הענק בן 94 הטונות "ברטה הגדולה" שנקרא על שם ברתה קרופ ואת תותח פריז. כמו כן פיתחה חברה את תחום תותחי הרכבת והמציאה את "פלדת כרום-ניקל", היא פלדת אל-חלד.
לאחר המלחמה סבל המפעל מהפסדים שכן הסכם ורסאי אסר על חימושה של גרמניה. המפעל פיטר עובדים רבים, הצטמצם, והסב עצמו לייצור מיכשור חקלאי, כאשר בסתר המשיך קרופ בייצור נשק, דרך חברות בת בהולנד ובשוודיה.
בתחילה התנגד גוסטב להיטלר, על אף שבנו, אלפריד, היה תומך נלהב של הנאציזם מימיו הראשונים. לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 שינה קרופ את טעמו, שכן הבין כי חימושה מחדש של גרמניה עשוי להביא לו לרווחים רבים. קרופ הפך בהדרגה לאחד מתומכיו העיקריים של היטלר. במאי 1933 מונה ליו"ר "קרן אדולף היטלר", ארגון שעסק בהתרמה עבור המפלגה הנאצית. כן שימש כיו"ר ארגון התעשיינים הגרמנים. למשפחת קרופ היה תפקיד מרכזי בהתחמשותה מחדש של גרמניה.
.jpg)
בשנת 1938 צירף גוסטב את בנו אלפריד להנהלת מפעלי קרופ, ובשנת 1943 פרש, עקב מצב בריאותו הרעוע, והותיר את הניהול לבנו. שנות מלחמת העולם השנייה הביאו לרווחים אדירים לתשלובת קרופ. המפעל השתמש בעובדי כפייה לייצור נשק ותחמושת עבור גרמניה הנאצית, תחת הנהגתו של שר החימוש של גרמניה הנאצית אלברט שפר. עובדי הכפייה, חלקם יהודים, טופלו בתנאים חמורים, שהביאו למותם של רבים מהם. מעריכים כי כ-70,000 עובדי כפייה יהודים מתו במפעלי קרופ. רבים מהמפעלים מוקמו במחנות עבודה ובמחנות ריכוז, כאשר הידוע לשימצה מביניהם היה מפעל המרעומים במחנה אושוויץ[2].
על שמו של גוסטב נקרא תותח העל שוורר גוסטב.
לאחר המלחמה
ערך מורחב – משפט קרופ
עם תום המלחמה נחשב גוסטב קרופ לפושע מלחמה, והיה אמור לעמוד לדין עם פושעי המלחמה העיקריים במשפטי נירנברג. אולם בגלל מצב בריאותו לא יכל להגיע למשפט ובגלל סירוב האמריקאים לא נדון שלא בפניו[3].
בנו, אלפריד, הושם במעצר[4] תחת משמר אמריקאי בטירתו באסן[5]. בהמשך הוא הועבר לידי הבריטים שטענו שאין מקום לשפוט אותו אלא את אביו[6]. הוא הועמד לדין במשפטי נירנברג, במשפט מיוחד, משפט קרופ[7]. ב-1948 הוא הורשע בשימוש רצחני בעבודת כפייה, באופן שהשופטים האמריקנים מצאו כי הוא חריג אפילו בקני המידה של גרמניה הנאצית. הוא נדון ל-12 שנות מאסר ולהחרמת כל רכושו[8].
הרשעת התעשיינים ספגה ביקורת בגרמניה בשל מה שהוצג כרדיפת והשחרת פניה של התעשייה הגרמנית. ב-31 בינואר 1951, שנתיים וחצי לאחר שנתנו גזרי הדין, אלפריד ומורשעים נוספים במשפט נחונו בידי הנציב העליון לשטח הכיבוש האמריקני בגרמניה ג'ון מקלוי, ושוחררו מבית הסוהר[9][10]. אלפריד קרופ קיבל לידיו חזרה את השליטה במפעלי החברה בגרמניה המערבית. החברה המשיכה להיות אחת מחברות התעשייה הכבדה הגדולות במדינה.
בשנת 1999 התמזגו מפעלי קרופ עם המתחרה העסקי הגדול שלהם, מפעלי טיסן. המפעל המשולב, טיסנקרופ, הוא החברה החמישית בגודלה בגרמניה, אחד מגדולי יצרני הפלדה בעולם ויצרן המעליות השלישי בגודלו בעולם.
ראו גם
תותחי על מתוצרת החברה:
- האנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספרית פועלים, עמוד 1112. ברטה השמנה
- תותח פריז
- שוורר גוסטב
- קרל גרט
- קרופ K5
- V-3
לקריאה נוספת
- William Manchester, The Arms of Krupp: The Rise and Fall of the Industrial Dynasty that Armed Germany at War, Back Bay Books, 2003 מסת"ב 978-0316529402
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Etan Bloom, Arthur Ruppin and the Production of the Modern Hebrew Culture (Thesis submitted for the degree “Doctor of Philosophy”), Tel Aviv University, December 1, 2008, pages 62-63
- ^ יעל אלנתן, פעם החרמנו מוצרים גרמניים, היום מעריצים אותם - ואולי יש דרך אחרת, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 12 באפריל 2018
- ^ משפטו של קרופ נדחה, הצופה, 16 בנובמבר 1945
- ^ מגדולי הפושעים בין השבויים, דבר, 16 באפריל 1945
- ^ ממשלת דניץ - בכלא, דבר, 24 במאי 1945
- ^ מתי יפתח משפט נירנברג?, דבר, 20 בנובמבר 1945
- ^ משפט נירנברג מהדורה הדשה?, הצופה, 20 באוגוסט 1946
- ^ אלפרד קרופ נדון ל-12 שנות מאסר, על המשמר, 1 באוגוסט 1948
- ^ קרופ שוחרר ואתו 27, חרות, 4 בפברואר 1951
- ^ אלפרד קרופ חזר למפעליו, על המשמר, 6 במרץ 1951
