ישעיהו תדמור
ישעיהו תדמור (נולד ב-1934) הוא פרופסור לחינוך ויו"ר "התנועה להעצמת הרוח בחינוך". לשעבר מנהל בית הספר הריאלי בחיפה.
ביוגרפיה
תדמור נולד בחיפה לאסתר ומרדכי טרטנר, שעלו מצ'כוסלובקיה. למד בבית הספר היסודי-דתי "נצח ישראל" ומכיתה ה, בבית הספר הריאלי העברי בחיפה.
לאחר שירות חובה בצה"ל המשיך בשירות קבע ומילא שורה של תפקידים בתחום החינוך: קצין חינוך של בית הספר לקצינים בשנים 1959-1957; מפקד המדרשה הצבאית לחינוך בירושלים בשנים 1965-1962; ראש ענף הסברה במפקדת קצין חינוך ראשי בשנים 1968-1966; סגן קצין חינוך ראשי בשנים 1969-1967; קצין חינוך של הכוחות המשוריינים בסיני בתקופת מלחמת ההתשה בשנים 1970-1969; ומפקד פיקוד הגדנ"ע (בדרגת אלוף משנה) בשנים 1976-1973.
בעודו בצה"ל, הוזמן על ידי הוועד המנהל של רשות השידור למלא את התפקיד "הממונה על הטלוויזיה" (כעבור זמן שונה שם התפקיד ל"מנהל הטלוויזיה"). באישור הרמטכ"ל הושאל מצה"ל לרשות השידור ושימש בתפקיד במשך שנתיים (1973-1971). בתום שנתיים זכה במכרז במשרת מנהל הטלוויזיה לשלוש שנים נוספות, אולם הוא בחר לשוב לשירות בצה"ל, לתפקיד מפקד פיקוד הגדנ"ע.
בשנים 1980-1977 שימש ראש שליחי העלייה בארצות הברית ובקנדה, מטעם מחלקת העלייה של ההסתדרות הציונית העולמית. בתפקיד זה היה אחראי על 29 משרדי עלייה, שהיו פזורים בערים שונות במדינות אלה.
בשנים 1982-1980 שימש משנה למנהל בית הספר הריאלי העברי בחיפה ומנהל החטיבה העליונה של בית הספר ("בית בירם"). בשנת 1982 החליף את המנהל הכללי הקודם, יצחק שפירא, ומאז ניהל את בית הספר עד שנת 1996. בשש השנים האחרונות לכהונתו פעל גם כמחנך כיתה (י"א וי"ב). בדברים שכתב[1] עמד על מאפייניה של מנהיגות חינוכית. הוא מונה בהם: הבנה פדגוגית; יכולת פילוסופית, במובן של חשיבה מופשטת ותפיסה מושגית כוללת; היכולת לגבש – בתהליך של שיתוף מורים, הורים ותלמידים בוגרים – את חזון בית הספר, ההופך להוות בסיס האתוס של בית הספר; אהבת התלמידים - "'אהבה רצינית', 'סולידית', רגישה, מזדהה, לא אהבה סחבקית, מתחבקת, מוחצנת"; דוגמה אישית ערכית - בעיקר ב"מחויבות אין קץ, שיקול דעת בהיר, ניקיון כפיים ושקיפות בהחלטות ובמדיניות"; דוגמה אישית מקצועית – הוראת מקצוע ממקצועות הלימוד ואפילו חינוך כיתה; ומעל לכול – מנהיגות רוחנית – זו שיוצרת "חוויות-שיא חינוכיות, התרוממות רוח, התעלות, יציאה מהכאן ועכשיו ונגיעה בטרנסצנדנטי".
תדמור נשוי לנטע (לבית ברדיצ'בסקי) ואב לד"ר יפעת רוטנברג-תדמור, אשת חינוך בעצמה, ולכוריאוגרף עידו תדמור.
סיום ניהול בית הספר הריאלי
במהלך שנת הלימודים תשנ"ו (1995-1996) פרץ עימות בין ועד ההורים המרכזי של בית הספר הריאלי לבין ישעיהו תדמור, אשר שימש אז המנהל. זאת, על רקע רצונם של ההורים להיות מעורבים יותר בניהול המוסד, שחלק גדול ממימונו מגיע דרך שכר הלימוד שהם משלמים. מנגד תדמור ראה את המוסד כאליטיסטי שמעמיד אתגר בפני התלמידים, ולא כנותן שירות או כמנוהל בידי הקהילה בה הוא פועל.
העימות בין הצדדים התדרדר לקרע עמוק ולדרישה אולטימטיבית של הוועד לפיטוריו של תדמור, ולאחר שההורים הפסיקו לשלם את שכר הלימוד כסנקציה נגד המוסד, נאלץ הדירקטוריון לקבל את תביעותיהם ותדמור סיים את עבודתו בשברון לב.
במהלך העימות התפרסמו כתבות בעתונות המקומית שרמזו על שחיתויות בניהול הנכסים והקרנות של הריאלי, האשמות שככלל לא היה בהם כל ממש, אך הם העכירו עוד יותר את האווירה וערערו את מעמדו של המנהל. לכל זה התווספו עימותים פנימיים במוסד עצמו בין מורים שתמכו בתדמור לכאלה שהתנגדו לו.
פעילות לאחר סיום ניהול בית הספר הריאלי
בשנת 1997 נבחר לשמש ראש מכללת לוינסקי לחינוך בתל אביב, תפקיד אותו מילא עד פרישתו בשנת 1999. בשנת 2000 התקבל כמרצה בנושאי חינוך וכראש תחום החינוך במכללת הגליל המערבי, וכמרצה בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל. בשנת 2002-2001 שימש ראש המגמה לחינוך במכללת עמק יזרעאל בחוג למדעי ההתנהגות, ובשנים 2008-2003 שימש ראש החוג במכללה. משנת 2009 תדמור מרצה במכללה האקדמית עמק יזרעאל ובמכללה האקדמית לחינוך "אורנים".
השכלה אקדמית
תדמור הוא בוגר שלוחת תל אביב של האוניברסיטה העברית בירושלים בסוציולוגיה ובמדעי החברה משנת 1987. ב-1977 סיים לימודים לתואר שני בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב וב-1992 הוסמך לדוקטור בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת חיפה. תפיסתו החינוכית של תדמור מושפעת מהפילוסופיה ההומניסטית והאקזיסטנציאליזם. בעיקר ניכרת בכתביו השפעתו של המחנך והוגה הדעות יוסף שכטר, שעל משנתו החינוכית האקזיסטנציאליסטית-דתית ועל "השכטריסטים" כתב את עבודת הדוקטורט שלו.
בינואר 2003 התמנה לדרגת פרופסור חבר-נלווה בחינוך לערכים מטעם הוועדה העליונה למינוי פרופסורים במכללות בתחומים מדעי הרוח, חינוך והאומנויות של המועצה להשכלה גבוהה.
פעילות ציבורית
ישעיהו תדמור נטל חלק פעיל, בהתנדבות, במסגרות ציבוריות שונות, בהן: חבר הדירקטוריון של מוזיאון חיפה, 1985-1982; יו"ר "ארץ ישראל יפה", מחוז חיפה והצפון, 1989-1986; יו"ר הנהלת "בית יד לבנים", חיפה, 1994-1991; חבר "ועדת הגות", המועצה הציונית בישראל; יו"ר הוועדה האידאולוגית לקראת הקונגרס הציוני-הישראלי הראשון, קיץ תשס"ג, 2003; חבר וועדת ההיגוי ויו"ר-עמית של צוות החינוך, קבוצת "הסכמה לאומית" בין חילוניים, דתיים וחרדים, 2003-1999; חבר הוועדה הציבורית, מכון מעלות-תרשיחא למחקר וללימודים מתקדמים,2004-2000; חבר ועדת ההיגוי לכנס "חינוך - מרכז ופריפריה", מעלות-תרשיחא, 2001; מרכז "בימת החינוך היהודי", אוניברסיטת חיפה, "המרכז לחינוך יהודי", 2001; חבר פעיל ב"מזיכרון לשלום" - עמותה של יהודים וערבים ללימוד משותף של השואה ולהכרת הסבל הערבי, 2006-2003.
ישעיהו תדמור השתתף בוועדות מקצועיות וציבוריות שונות, בהן: חבר ב"וועדת שנהר" לחינוך יהודי בבתי הספר הממלכתיים, 1995-1994; חבר בוועדה לבחינת עמדות בני נוער בעקבות רצח רה"מ יצחק רבין ז"ל, 1997; חבר במועצה הציבורית לחינוך ערכי, ליד שר החינוך והתרבות, 1999-1997; יו"ר ועדת חינוך, המועצה לארץ ישראל יפה, 2000-1998; חבר פעיל ויו"ר ועדת חינוך, המועצה לשימור אתרים, 2000-1998; חבר הוועדה לגיבוש הקוד האתי של המורים, העמותה לקידום ההוראה והחינוך, ליד הסתדרות המורים, 2000-1999; חבר בסדנה לגיבוש התוכנית "עוז לתמורה", ארגון המורים העל-יסודיים, 2002-2001; יו"ר הוועדה לבדיקת האולפנים לעברית, מטעם השר לקליטת העלייה ושרת החינוך, 2008-2007.
יו"ר "התנועה להעצמת הרוח בחינוך" ויו"ר "המועצה לרוח האדם בחינוך"
במאי 2009 הוקמה על ידי קבוצת אנשי חינוך ואקדמיה "התנועה להעצמת הרוח בחינוך". מטרת התנועה היא ”להביא לכך שהעיסוק במהות האדם, החיפוש אחר משמעות וערכיות, והשאיפה להתפתחות נפשית-מוסרית-רוחנית, יהיו חלק טבעי מהתרבות הישראלית, מהאקלים הבית-ספרי ומנפשם וחייהם של המורים והתלמידים”[2]. מול הגישה התכליתית-מעשית של ראשי מערכת החינוך, הרואה את חזות הכול בציוני התלמידים, נועדה התנועה להשפיע על מנהלי בתי ספר ומחנכים לחזק את היסודות הערכיים וההומאניים בחינוך, לחתור לחוויות חינוכיות מעצבות ולהביא את התלמיד להתעלותו כאדם. ישעיהו תדמור נבחר לשמש כיו"ר התנועה.
בשנת 2013, יזם, עם עוד מספר אנשי חינוך, את הקמתה של "המועצה לרוח האדם בחינוך". למועצה הצטרפו מרצים-חוקרים בתחום החינוך מהאוניברסיטאות ומהמכללות לחינוך, מנהלות ומנהלי בתי ספר, ראשי אגפי חינוך, אנשי ציבור ואישי רוח. מתוך ביקורת על מצב החינוך, קוראים חברי המועצה לשוב לעיסוק ביסודותיו המהותיים של החינוך ו”להבטיח את המעמד והעצמאות של בית הספר, המנהל/ת והמורה-המחנך/ת, לשם התרכזות בחינוך במובנו האמיתי; ובאשר להכשרת המורים, דרושה בה התייחסות יתר לעיסוק באדם - במורה ובתלמיד - ובתרבות החינוכית של בית הספר” (מתוך מצע המועצה). תדמור נבחר על ידי ועדת ההיגוי של "המועצה לרוח האדם בחינוך" לשמש יושב-הראש שלה.
ספריו
- התכוונות לאלוקי שבאדם - חינוך אקזיסטנציאליסטי-דתי במשנתו של יוסף שכטר, הוצאת רשפים, 1994
- אני מאמין בבית ספרי - דברים שבעל-פה ודברים שבכתב, הוצאת בית הספר הריאלי העברי בחיפה, 1994
- מלים מחנכות - לקט הרצאות ומאמרים, הוצאת קדם, 1999
- החינוך כחוויה קיומית, תל אביב ועמק יזרעאל: הוצאת מכון מופ"ת/סדרת כליל והוצאה אקדמית יזרעאל, 2007
- חינוך מעורב - לקט רשימות, הוצאה עצמית (בסיוע קרן מחקר אישי, המכללה האקדמית עמק יזרעאל), 2008
- חינוך – מהות ורוח - קובץ מאמרים, עורכים: ישעיהו תדמור ועמיר פריימן, תל אביב: הוצאת מכון מופ"ת, 2012
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- ישעיהו תדמור, ורוח אין - על חינוך לרוחניות, מתוך "פנים", גיליון 42 - אביב 2008, באתר הסתדרות המורים
- התנועה להעצמת הרוח בחינוך - אתר האינטרנט של התנועה
הערות שוליים
- ^ הד החינוך, פ"ג (4), פבר' 2009
- ^ מתוך מצע התנועה
