טרנופול
  | |
| פוטומונטז' של טרנופול | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 טרנופול |
| מחוז משנה |
 טרנופול |
| תאריך ייסוד | 1540 |
| שטח | 59.2 קמ"ר |
| גובה | 320 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 3,745 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 49°33′N 25°35′E / 49.550°N 25.583°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
טַרְנוֹפּוֹל (ביידיש: טאַרנאָפּאָל, באוקראינית: Тернопіль, טֶרְנוֹפִּיל; בפולנית: Tarnopol) היא עיר באוקראינה המערבית, 132 ק"מ מזרחית ללבוב. היא שוכנת על הנהר סֶרֶט, יובלו של הדניסטר, והיא מרכז מחוז טרנופול. עיר חשובה בחבל גליציה ההיסטורי. ב-2010 מנתה אוכלוסיית העיר 217,485 נפש.
היסטוריה
ב-1540 מסר מלך פולין זיגמונד הראשון את האזור לשליטתו של יאן טרנובסקי, ונתן לו זכות להקים במקום עיר. ב-1548 קיבלה העיר זכויות מגדבורג. ב-1567 עברה העיר לשליטת משפחת אוסטרוז'סקי. ב-1575 נהרסה העיר חלקית בפלישת הטטרים. ב-1623 עברה העיר לשליטת משפחת זמויסקי. ב-1648 סבלה מאוד במרד בוגדן חמלניצקי, ב-1675 נהרסה כמעט לחלוטין על ידי הטורקים, ושוקמה על ידי אלכסנדר קוניצפולסקי. ב-1690 נעשתה נחלתה של מלכת פולין, מרי קזימיר, אשתו של יאן סובייסקי. ב-1694 שוב נכבשה על ידי הטטרים, בפעם האחרונה.
ב-1710 נפגעה במלחמה הצפונית הגדולה, וכך גם במלחמת הירושה הפולנית ב-1733. ב-1747 הזמין יוזף פוטוצקי נזירים דומיניקנים, שהקימו את הכנסייה הדומיניקנית בעיר, כיום קתדרלה. בין 1768–1772 התרחשו בעיר קרבות בין נציגי קונפדרציית באר (אנ') לבין הצבא הרוסי. ב-1770 הייתה בעיר מגפת אבעבועות שחורות. ב-1772 עברה העיר לידי האימפריה האוסטרית בעקבות חלוקת פולין הראשונה.
תושבי העיר תלו תקוות רבות בנפוליאון בונפרטה לחידוש העצמאות הפולנית, ואכן ב-1809 הייתה העיר לחלק מדוכסות ורשה. ב-1811 עברה העיר לידי הרוסים, אך ב-1815 חזרה לאוסטריה לפי קונגרס וינה. ב-1820 התיישבו בעיר הישועים שגורשו מפולוצק שברוסיה הלבנה על ידי הרוסים, והקימו בה בית ספר ישועי. ב-1870 נבנתה מסילת ברזל ללבוב דרך העיר, וכתוצאה מכך התעצמה התפתחות העיר.
הצבא הרוסי נסוג בקיץ 1917, ובנסיגתו הצית חלק מהעיר. מ-22 בנובמבר עד 30 בדצמבר 1918 הייתה טרנופול בירת הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה. ב-15 ביולי 1919 נכבשה על ידי הצבא הפולני, וכעבור שנה, ביולי-אוגוסט 1920, על ידי הצבא האדום. לפי הסכם ריגה חזרה לפולין. בשנות שלטונה דאגה פולין לפולניזציה של האוקראינים והיהודים, הדבר הביא לעליית פעילותם של הלאומנים האוקראינים ולאנטישמיות. ב-1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, עברה העיר לשליטת הסובייטים, ופולנים רבים הוגלו לקזחסטן. ב-1941 נכבשה על ידי הגרמנים שרצחו את כל היהודים שנשארו בעיר. ב-1944 נכבשה העיר על ידי הסובייטים. לאחר המלחמה עברה העיר לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, וכיום היא נמצאת באוקראינה העצמאית.
יהודים
,_1917.jpg)
יהודים התיישבו בעיר עם היווסדה. הקהילה חויבה בשמירה על העיר, והוקצו לה עמדות הגנה בפיקודו של "הטמאן" יהודי. כמעוז המרכזי נקבע בית הכנסת הבנוי מאבנים, שהיה נראה כמבצר לכל דבר, עם עמדות ירי לארבעה צדדים. בעת גזרות ת"ח ת"ט מנתה הקהילה 300 משפחות, ורובן הגדול נרצחו בידי חילות הקוזקים. ב-1665 הייתה הקהילה במצב דחוק, אך במאה ה-18 כבר נחשבה בין המבוססות.
לאחר 1772, כשסופחה לאימפריה האוסטרית, הייתה העיר למרכז חשוב של תנועת ההשכלה היהודית. ב-1788 הוקם בה בית ספר ברוח זו על ידי הרץ הומברג, וב-1813 הקים בה יוסף פרל "בית חינוך". בעיר גם הוקם בית דפוס עברי. עם משכילי העיר הידועים נמנו ר' נחמן קרוכמל (רנ"ק) ושלמה יהודה רפפורט (שי"ר), שאף כיהן כרב העיר בשנים 1838–1839. בשנים 1837–1858 שלטו בעיר מצדדי התבוללות תרבותית פולנית. בשנות ה-90 החלה פעילות ציונית בעיר.[1] בעיר גם הייתה השפעה ניכרת של תנועת החסידות מהערים הסמוכות בגליציה. בין רבני העיר התפרסם במיוחד הרב יוסף באב"ד.
רבני העיר
מבין רבני העיר, ידועים שמונת רבניה האחרונים[2]:
- רבי יהושע השל באב"ד (מפנה המאה ה-19) - מחבר "ספר יהושע"
- רבי שלמה יהודה לייב רפפורט [שי"ר] (1837–1840) - ממייסדיה ומאישיה הבולטים של תנועת חכמת ישראל
- רבי יוסף באב"ד (1858–1874) - מחבר "מנחת חינוך"
- רבי שמעון באב"ד (1874–1909) - בנו של הרב הקודם, חיבר הערות על ספרו של אביו
- רבי יהושע השל באב"ד (1909–1919) - בנו של הרב הקודם, הצטיין כבעל מידות ומכניס אורחים
- רבי מנחם מוניש באב"ד (1919[3]-1938) - מחבר "חבצלת השרון" (שו"ת) ומגדולי פוסקי גליציה
- רבי יעקב שליטא (1919-1942) - חתנו של הרב הקודם יהושע השל באב"ד. כיהן במקביל לרב באב"ד, בכפוף אליו ובהסכמתו. ב-1921 התגלעה ביניהם מחלוקת לאחר שהממשלה הפולנית הסכימה להכיר ברב אחד בלבד
- רבי יהושע השל באב"ד (1938–1942) - חתנו של הרב מנחם מוניש באב"ד, נספה בשואה עם אשתו סימה וכל בני משפחתו
השואה
הצבא הסובייטי נכנס לעיר ב-17 בספטמבר 1939; במקביל כבש הוורמאכט את פולין, ואלפי יהודים ברחו משטח הכיבוש הגרמני לשטח הרוסי. הרוסים התחילו מיד בדיכוי כל האלמנטים הלא-קומוניסטיים, ויהודים אמידים רבים נאסרו ונשלחו לסיביר. הגרמנים נכנסו לעיר ב-2 ביולי 1941. ב-4 ביולי כבר נערך פוגרום ביהודים, בשיתוף פעולה של האוקראינים. הפוגרום נמשך כשבוע, ובמהלכו נרצחו כ-5,000 יהודים. בספטמבר אותה שנה נוסד בעיר גטו, הראשון מסוגו בגליציה המזרחית. רוב היהודים ששוכנו בו הועסקו בבניית כביש קייב-לבוב. ב-25 במרץ 1942 נרצחו 1,000 יהודים על ידי הגרמנים, ובסוף אוגוסט-תחילת ספטמבר באותה שנה נשלחו 4,000 יהודים למחנה ההשמדה בלז'ץ. לאחר המלחמה חזרו לעיר כמה מאות יהודים בלבד.
לקריאה נוספת
- רבי צבי הלוי הורוויץ, "טארנופול", בתוך: לתולדות הקהילות בפולין, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ח.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של טרנופול
טרנופול, ברשת החברתית פייסבוק
טרנופול (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית- פ. קורנגרון, ספר יזכור לקהילת טרנופול, אנציקלופדיה של גלויות, בספריית העיר ניו יורק, 1955
- "טרנופול", באתר JewishGen (באנגלית)
- טרנופול (Tarnopol), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין, טרנופול, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 836–839), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- יהודי טרנופול בזמן השואה, באתר יד ושם
- טארנופול ב אתר מרכז מורשת יהדות פולין
- טרנופול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ טרנופול בפנקס הקהילות באתר Jewishgen
- ^ לפי ד"ר הלל זיידמן, רבני טרנופול במאות הי"ח והי"ט, בתוך: פ. קורנגרין (עורך), טרנופול, אנציקלופדיה של גלויות: סדרת פולין, כרך שלישי. ירושלים תל אביב, תשט"ו, עמ' 261–266.
- ^ באופן לא פורמלי החל ברבנותו כבר בחיי הרב הקודם ב-1912.
טרנופול37582653Q156743