יוהאן כריסטיאן באך
 | |
| דיוקן שצויר בלונדון על ידי תומאס גיינסבורו ב-1776 | |
| לידה |
5 בספטמבר 1735 לייפציג, סקסוניה (כיום חלק מגרמניה) |
|---|---|
| פטירה |
1 בינואר 1782 (בגיל 46) לונדון, בריטניה |
| עיסוק | מלחין |
יוהאן כריסטיאן באך (גם: "באך הלונדוני", בגרמנית: Johann Christian Bach; 5 בספטמבר 1735 – 1 בינואר 1782), מלחין בן התקופה הקלאסית ובנם האחד-עשר של יוהאן סבסטיאן באך ואנה מגדלנה באך.
מראשית לימודיו ועד 1762
אביו, וייתכן שגם בן דודו מדרגה שנייה, יוהאן אליאס באך, לימדו מוזיקה את יוהאן כריסטיאן הצעיר. רווחת הסברה שהספר ה-II של הפסנתר המושווה נכתב ושימש להדרכתו של יוהאן כריסטיאן. יוהאן כריסטיאן שימש כמעתיק אצל אביו. עם מות אביו ב-1750, עבר יוהאן כריסטיאן ללמוד אצל אחיו למחצה, קארל פיליפ עמנואל באך, בברלין.
ב-1754 נסע לאיטליה, שם למד הרמוניה אצל ג'ובאני בטיסטה סמרטיני, ובין השנים 1760 ו-1762 החזיק במשרת נגן עוגב בקתדרלה של מילאנו, שבשבילה כתב שתי מיסות, רקוויאם, טה דאום ועוד. בסביבות התקופה הזו הוא המיר את דתו מלותרניות לקתוליות.
הוא היה היחיד מבניו של יוהאן סבסטיאן שכתב אופרה באיטלקית, החל מאריות המבוססות על אופרות של אחרים וכלה בפסטישים. התאטרו רג'ו בטורינו מינה אותו לכתוב ארטאסרז, סדרת אופרות שהוצגה ב-1760. הדבר הוביל להזמנות נוספות ולהצעות מוונציה ומלונדון להלחין למענם אופרות. הוא נענה להזמנה מלונדון ונסע לשם ב-1762, ובלונדון העביר את שארית חייו. משום כך, הוא נקרא לא פעם "באך הלונדוני". הקתדרלה של מילאנו שמרה לו משרה פתוחה, בתקווה שישוב אליהם.
החיים בלונדון
במשך עשרים שנה הוא היה המוזיקאי הפופולרי ביותר באנגליה: יצירותיו הדרמטיות, שהופקו בתיאטרון המלך, התקבלו בלבביות מצד הקהל.
הראשונה מביניהן, אוריון, הייתה הראשונה מבין מספר יצירות מוזיקליות שעשו שימוש בקלרינט. סדרת האופרות האחרונה שלו, חנינתו של סקיפיון (La Clemenza di Scipione) מ-1778, נותרה פופולרית בקהל הלונדוני במשך שנים רבות ומציגה קווים מקבילים מעניינים עם האופרה האחרונה של מוצרט בסוגה זו, חנינתו של טיטו (La Clemenza di Tito) מ-1791, דבר המעלה השערה שהמלחין הצעיר יותר שאב השראה מיצירתו של המבוגר ממנו.
יוהאן כריסטיאן מונה לשר המוזיקה של המלכה, וחובותיו כללו שיעורי מוזיקה לה ולילדיה, וליווי בפסנתר, למלך, שניגן בחליל. הקונצרטים שלו, יחד עם קארל פרידריך אבל באולמות כיכר הנובר, הפכו תוך זמן קצר לאחד ממקומות הבילוי החביבים על הציבור. המוזיקאים המפורסמים ביותר בתקופה זו הופיעו בקונצרטים הללו, כדוגמת הצ'לן ג'ובאני בטיסטה צ'ירי. יוהאן כריסטיאן באך גם פרש את חסותו על הפסנתרן יוהאן סמואל שרטר והביאו אל חצר המלכות האנגלית, שם ירש את משרתו של באך לאחר שזה הלך לעולמו.
יחסיו והשפעתו על מוצרט
במהלך שנותיו הראשונות בלונדון, באך התיידד עם מוזיקאי צעיר אך מבטיח ביותר בשם מוצרט, אז בן שמונה, אשר היה שם כחלק מהמסעות האינסופיים שארגן אביו ליאופולד כדי להציג אותו כילד פלא. מלומדים רבים סוברים שיוהאן כריסטיאן באך היה אחת ההשפעות החשובות ביותר על מוצרט, אשר למד ממנו כיצד לשוות מרקם זוהר ומושך לב למוזיקה שלו. ניתן לזהות ישירות השפעה זו בסונאטה לפסנתר בסי במול של מוצרט (KV 315c, סונאטת לינץ מ-1783-1784) שניכרת בה השפעתן של שתי סונאטות של באך, שמוצרט עשוי היה להכיר; ובעקיפין בניסיונו של באך בסונאטה מוקדמת (הסונאטה לפסנתר בדו מינור, אופוס 5 מס' 6) לשלב בצורה אפקטיבית יותר את הסגנון הגאלאנט של ימיו עם המוזיקה הפוגלית.
יוהאן כריסטיאן באך מת בלונדון ביום הראשון של 1782. מוצרט כתב במכתב לאביו שזה היה "אובדן לעולם המוזיקה". השניים תוארו כ"בלתי נפרדים" על ידי אביו של מוצרט, בתקופת היכרותם בלונדון. הם היו יושבים מול העוגב, מוצרט בחיקו של יוהאן כריסטיאן, ושניהם מנגנים שעות על גבי שעות. מלומדים אומרים לעיתים קרובות שהמוזיקה של מוצרט שאבה השראה רבה מיוהאן כריסטיאן. זו בדיוק הסיבה לכך שבשנים מאוחרות יותר אימץ מוצרט גם את המוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך. סביר להניח שיוהאן כריסטיאן השפיע על מוצרט במבני הסימפוניה והקונצ'רטו לפסנתר. הרוח והצליל של המוזיקה של מוצרט הצעיר ושל יוהאן כריסטיאן דומים בצורה משמעותית. בעת מותו של באך, מוצרט הלחין את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 12 בלה מז'ור, K.414; לחלק השני של הקונצ'רטו, אנדנטה, יש נושא הקרוב לאחד הנושאים הנמצאים בפתיחה של לה קלאמיטה דל קואורי (La Calamità del Cuori) של באך. הסברה היא שהפרק האיטי בקונצ'רטו של מוצרט נועד להיות מנחה לבאך והוקרה למוזיקה שלו ולחשיבותו ביצירות של מוצרט עצמו.
קישורים חיצוניים
- יוהאן כריסטיאן באך, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יוהאן כריסטיאן באך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
35424939יוהאן כריסטיאן באך