הפסנתר המושווה

ערך זה עוסק ביצירה של יוהאן סבסטיאן באך. אם התכוונתם לכוונון מושווה בתאוריה של המוזיקה, ראו כוונון מושווה.

הפסנתר המושווה (Das wohltemperirte Clavier; גרמנית מודרנית: Das Wohltemperierte Klavier), מספרים 846–893 ברי"ב (רשימת יצירות באך, או BWV), היא אחת מיצירות המופת החשובות ביותר של יוהאן סבסטיאן באך.

תרגום מדויק יותר של השם המקורי, הוא "(כלי) המקלדת המכוונת היטב". אלו שתי יצירות קוהרנטיות (בנויות ממספר יצירות קטנות) לכלי מקלדת; בשימוש הנפוץ כיום מתייחס השם לשני כרכים, שבכל אחד מהם 24 פרלודים ופוגות - פרלוד ופוגה בכל אחד מן הסולמות.

הכרך הראשון (מספרים 846–869 ברי"ב) הופיע לראשונה בשנת 1722, אך לפחות אחד-עשר קטעים מתוכו קיימים גם בגרסאות מוקדמות יותר. הספר השני נכתב ב-1742 (מספרים 870–893 ברי"ב) בשם "24 פרלודים ופוגות דרך כל הטונים וחצאי הטונים"; השם "הפסנתר המושווה II" הוא מודרני, ולפיכך לא מדויק להתייחס לשני הספרים כיצירה אחת, אף כי הם כתובים בפורמט זהה. אם כי קיימים העתקים רבים בכתב-יד מזמנו של באך, היצירה יצאה לאור בדפוס רק ב-1801, חצי מאה לאחר מות המלחין.

לא ידוע לאיזו מטרה נכתבו שני הספרים, אולם רוב היצירות האחרות של באך למקלדת הן דידקטיות ונכתבו עבור תלמידיו, ולכן יש יסוד להניח שגם לספרים אלו הייתה מטרה דומה. שמו של הספר הראשון מרמז, כמובן, על סוגיה בנושא כוונון (טמפרמנט), וייתכן מאד שהוא נכתב כדי להדגים את יתרונותיו של כוונון כלשהו המאפשר נגינה בכל הסולמות. אין אנו יודעים בבירור באיזו שיטת כוונון השתמש באך, אך רוב המוזיקולוגים תמימי דעים שלא היה זה דווקא כוונון מושווה (ולכן השם העברי המקובל מטעה – ומטעה כפליים, משום שהיצירה אינה כתובה כלל לפסנתר). בסביבתו של באך השתמשו בכוונוני בארוק שונים, כולל כוונונים שנודעו בשם wohltemperirt. בכוונון כזה לכל סולם אופי שונה מעט, כיוון שבכל סולם קומבינציה שונה של מרווחים טהורים ומרווחים פחות טהורים. צ'מבליסטים המנגנים את היצירות בימינו מכוונים בדרך-כלל בכוונון לא מושווה.

שני הכרכים הללו מהווים דוגמה מאלפת לטכניקת הקונטרפונקט, המגיעה לשיאה בפוגות. היצירה המוכרת ביותר מתוך הספרים היא הפרלוד בדו מז'ור מהכרך הראשון (אולי בגלל השימוש שעשה הקומפוזיטור שארל גונו ביצירה, כשהשתמש בה כליווי למנגינה "אווה מריה"). פרלוד זה מתוך הפסנתר המושווה זכה לעיבודים רבים לכלי סולו: לצ'לו, כינור, ועוד כלים. היצירות בכרך השני מודרניות יותר בסגנונן, ופרקים רבים כתובים בסגנון גאלאנט ובצורת הסונאטה הבארוקית הדו-חלקית.

היצירה זכתה לביצועים רבים המוכרים ביותר של גלן גולד, אנג'לה יואיט, סביאטוסלב ריכטר, אדווין פישר, ואנדרש שיף (פסנתר), וונדה לנדובסקה, כריסטוף רוסה, גוסטאב לאונהארדט, קנת' גילברט וטון קופמן (צ'מבלו).