יצחק הירשברג
 | |
| לידה | 23 באפריל 1907 |
|---|---|
| פטירה | 21 במרץ 1978 (בגיל 70) |
יצחק הירשברג (23 באפריל 1907, ראדום – 21 במרץ 1978, תל אביב) היה מורה ומתרגם ישראלי.
חייו ומשפחתו
יצחק הירשברג נולד בעיר ראדום שבפולין למשפחת סוחרים ציונית. סבו מצד אמו, אליעזר טרייסטמן, היה רב העיר ראדום (ומ-1912 רב העיר לודז'), וכבודו היה גדול לא רק בקרב היהודים אלא גם בקרב הפולנים, עד כדי כך, שמפקד המשטרה המקומי נתן לו היתר מיוחד לשאת אקדח.
בשנת 1911, בהיותו בן ארבע, עברה המשפחה ללודז', שם למד בחדר ואחר כך בגימנסיה העברית, שם רכש השכלה הומניסטית, שכללה גם לטינית ויוונית עתיקה, נוסף לעברית. כשהיה בן תשע מתה אמו ממחלת הסוכרת. כשנה אחר כך נשא אביו אישה שנייה, שילדה לו עוד בת, לוטי, אחות ליצחק ולאחיו יוסף, שהיה צעיר ממנו בארבע שנים.
בפסח של שנת 1925 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. יצחק נרשם סמוך לעלייתו לאוניברסיטה העברית, שנפתחה ממש באותו זמן בהר הצופים בירושלים, ללמוד מדעי הרוח ומדעי הטבע במקביל. לפרנסתו נתן שיעורים פרטיים בעברית ובין תלמידיו הייתה נחמה לבית גרובשטיין, אותה נשא לאישה בשנת 1935.
מיד לאחר נישואיהם עברו בני הזוג לצמחונות מתוך הכרה הומנית, בתקופה שהדבר נתפס כמעשה תמהוני ובלתי מקובל והיה כרוך במאבקים בלתי פוסקים, בייחוד בכל הנוגע לגידול ילדים. יצחק הירשברג לא הטיף לצמחונות, אבל עצם מעמדו כמורה ומחנך הציב אותו כדגם חיקוי לרבים. בני הזוג התמידו בצמחונות עד יומם האחרון.
בשנת 1935 הקימו יצחק ונחמה, שהייתה מורה לתנ"ך ולספרות, את גימנסיון ערב, בית ספר תיכון לנוער עובד ולומד בתל אביב. לזוג נולדו שני ילדים, יהואש (1938), פרופסור אמריטוס בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית, ושלומית (1946), מתרגמת.
יצחק הירשברג נפטר ב-21 במרץ 1978, בתל אביב, שבה גר כל חייו מאז עלותו ארצה.
פועלו
יצחק הירשברג ניהל את גימנסיון ערב משנת 1935 עד ערב מלחמת העצמאות, כשרוב התלמידים, אם לא כולם, התגייסו לארגון "ההגנה" ואחר כך לצבא והגימנסיה התרוקנה. בהמשך עבד בבתי ספר תיכוניים שונים, ביניהם גימנסיה מונטיפיורי, ובמקביל קיבל בבית תלמידים ותלמידים לשעבר, הן לשיעורים פרטיים והן לייעוץ ולשיחות. דלתו הייתה פתוחה תמיד, ותלמידים מילאו את הבית בשעות שונות ומשונות. קשריו עם תלמידי עבר לא ניתקו וגם שנים לאחר סיום לימודיהם שמרו אתו על קשר, שלחו עבודות מאסטר ודוקטורט, הביאו בני ובנות-זוג להיכרות והתייעצו בכל נושא.
בשנת 1960 הקים את בית הספר לאמנויות רננים בתל אביב, תחילה כבית ספר למוזיקה ובהמשך גם לציור, דרמה ומחול. "רננים" פעל במשך 15 שנים, חלקן בתנאים קשים ביותר ובמאבק בלתי פוסק, והוציא מתוכו תלמידים, שעשו שם בתחומי האמנות השונים. מלבד היותו המנהל, מילא יצחק הירשברג לא פעם את מקומם של מורים במקצועות שונים, ביניהם מתמטיקה, פיזיקה, לשון, תנ"ך והיסטוריה. בשנת 1975 נסגר "רננים" מסיבות גיל, בריאות וקשיי מימון.
במקביל להוראה ולנהול פדגוגי, עסק יצחק הירשברג בתרגום, בעיקר להוצאות הספרים "בקר" ו"עדית". הוא תרגם ספרי מוזיקה רבים, רומנים היסטוריים משל שטפן צווייג, "דזירה" מאת אנמרי סלינקו, מספרי ויקי באום וקרל מאי, סיפורים קצרים של תומאס מאן ועוד.
הוא היה מוזיקאי מסור ונלהב, שהחזיק ברשותו אוסף תקליטים מן הגדולים, ואולי הגדול ביותר, בישראל של שנות החמישים. במשך שנים רבות, בשנות ה-50 וה-60, קיים בביתו חוג מוזיקלי בשבתות אחר הצהרים. במסגרת זאת השמיע לבאים מוזיקה מעל גבי תקליטים, בצירוף הסברים ואף חידון מוזיקלי, בהשתתפותו הפעילה של הבן יהואש. החוג המוזיקלי הזה נתן אפשרות, לפעמים היחידה, לרבים מן הבאים להאזין למוזיקה בביצועים מעולים מעל גבי גרמופון משובח, ובכלל זה המוזיקה של וגנר.
יצחק הירשברג היה גם חובב תיאטרון נלהב ובצעירותו אף שיחק בתיאטרון חובבים. בשנות ה-40 שימש מבקר ספרות ותיאטרון בעיתון "קול העם", בטאון המפלגה הקומוניסטית הישראלית, אך מעולם לא היה חבר במפלגה, אף כי דגל בסוציאליזם, בד בבד עם היותו ציוני מסור כל ימי חייו. בשנת 1953, אחרי משפט הרופאים ומות סטלין, עזב את "קול העם" וניתק כל קשר עם המפלגה הקומוניסטית ורעיונותיה.
ספרים שתרגם
הירשברג תרגם מהשפות: גרמנית, צרפתית, אנגלית
ספרים על מוזיקה ועל מוזיקאים
- רבגוניותה של המוזיקה מאת ליאונרד ברנשטיין, הוצאת רשפים, 1973.
- בטהובן, מאת פאול בקר, הוצאת בקר
- מוצרט אפיו ויצירתו, מאת אלפרד איינשטיין, הוצאת עידית, 1957.
- באך, מאת אלברט שווייצר, הוצאת עידית, 1955, מהדורה מחודשת בהוצאת חותם-תרבות, מאי 2010, כוללת פתח דבר מאת פרופסור יהואש הירשברג
- ברטוק
- אלבאן ברג מאת האנס רדליך, הוצאת עידית, 1958.
- שוברט מאת אלפרד איינשטיין, הוצאת עידית, 1961
- תולדות המוזיקה בעולם מאת קורט פאהלן, הוצאת ניב (אורל-פוסלי, שווייץ)
ביוגרפיות ורומנים היסטוריים
- פושה, מאת שטפן צווייג, בהוצאת בקר 1950
- מגלאן מאת שטפן צווייג, בהוצאת בקר, 1951
- לבו של ביירון מאת אנדרה מורואה, הוצאת בקר, 1951
- דזירה מאת אנמרי סלינקו, הוצאת עידית
- ד'ישראלי (לורד ביקונספילד) מאת אנדרה מורואה, הוצאת בקר/סדרת "פנינים", 1951
רומנים והרפתקאות
- מלון שנחאי מאת ויקי באום, הוצאת עידית
- הקריירה של דוריס הארט, מאת ויקי באום, הוצאת עידית
- הגברת הקטנה של הבית הגדול, מאת ג'ק לונדון
- יד הנפץ, מאת קרל מאי
- המטמון באגם הכסף מאת קרל מאי
- וינטו ויד הנפץ, מאת קרל מאי
- משתה בלשאצאר, מאת טדיאוש ברזה, הוצאת מדע וחיים 1955.
סיפורים קצרים
- תומאס מאן, מבחר סיפורים, הוצאת עידית
קישורים חיצוניים
- שאול הון, הכיתה לומדת ב... אוטובוס מיושן, מעריב, 6 באוקטובר 1963
26759330יצחק הירשברג