טיוטה:גבולות ארץ ישראל

גבולות ארץ ישראל
(מקורות עיקריים)

כתובת רחוב, פסיפס המתוארך לסוף התקופה הביזנטית, בו כתובה הסוגיה ההלכתית במשנה ובתלמוד על "תחום עולי בבל".
מקרא	במדבר, ל"ד, א'-י"ב
משנה	מסכת שביעית, פרק ו', משנה א' מסכת חלה, פרק ד', משנה ח' מסכת גיטין, פרק א', משנה א'
תלמוד בבלי	מסכת גיטין, דף ז' עמוד ב'
תלמוד ירושלמי	מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'
משנה תורה	הלכות תרומות, פרק א', הלכות ז'–ח'

לארץ ישראל יש מעמד הלכתי מיוחד, ובספרות ההלכתית דיון נרחב האם פקעה קדושתה, והיכן הם גבולותיה.

רקע

ישנן שלש מערכות גבול עיקריות לארץ ישראל:

• גבולות הארץ המובטחת - גבולות הארץ כפי שהובטחו לשלושת האבות.
• גבולות פרשת מסעי - מכונה גם כיבוש עולי מצרים או קדושה ראשונה, שטחי ארץ ישראל שנכבשו על ידי יהושע בן נון ובני ישראל בעת כניסתם לארץ, ואחריהם - עד חורבן בית ראשון.
• כיבוש עולי בבל או קדושה שניה - שטחי ארץ ישראל שנכבשו והתקדשו על ידי עזרא הסופר ובני ישראל בזמן בית שני, ובדורות אחריהם - עד שפסקה המלוכה לפני חורבן הבית.

נחלקו התנאים והאמוראים האם בגלות בבל בטלה הקדושה הראשונה, וכמוה, מחלוקת נוספת לגבי קדושה שניה האם בטלה בגלות. להלכה קדושה ראשונה בטלה וקדושה שניה לא בטלה.

השלכות הלכתיות

ההלכות התלויות בגבולות הארץ כוללות; את המצוות התלויות בארץ בהם תרומות ומעשרות ושביעית, יציאה מארץ ישראל, שמירת יום טוב שני, איסור מכירת קרקע לגוי וטומאת ארץ העמים.

הסטוריה

ארץ ישראל הובטחה מספר פעמים על ידי הבורא לאבות וכן לבני ישראל בהיותם במדבר, כמופיע בחומש במדבר בפרשת מסעי. לפני הכניסה לארץ נכבשו על ידי משה ובני ישראל שטחים נוספים ממזרח לירדן המוגדרים כארץ סיחון ועוג – עבר הירדן (המזרחי), גם שטחים אלו בכלל קדושת ארץ ישראל לרוב ההלכות. בימי יהושע בן נון לא נכבשו כל השטחים שהובטחו. בימי דוד ושלמה נכבשה כל ארץ ישראל, בחלק מהמקומות נותרו התושבים המקוריים שחוייבו להעלות מס לממלכת ישראל. בנוסף נכבשה סוריא ושטחים נוספים במזרח הארץ ובדרומה, לגביהם ישנו נידון הלכתי האם חלה עליהם קדושת הארץ מן התורה או מדרבנן. בגלות בבל בטלה קדושת הארץ לגבי מצוות התלויות בארץ לרוב הדעות, ולאחר חזרת העם בתחילת ימי בית שני קדשו את רוב שטחי ארץ ישראל, גבולות שטחים אלו מוגדרים גבולות עולי בבל – קדושה שניה.

פירוט הגבולות

ערך מורחב – הארץ המובטחת

גבולות התורה (עולי מצרים)

גבולות התורה מפורשים בחומש במדבר; גבול דרום מתחיל במזרח בקצהו הדרומי של ים המלח, מסתיים במערב בנחל מצרים ומשם לים, תוואי הגבול עובר במעלה עקרבים, צין, קדש ברנע, חצר אדר ועצמון. הגבול המערבי הוא הים. הגבול הצפוני מתחיל במערב בהור ההר הצפוני ומסתיים במזרח בחצר עינן, תוואי הגבול עובר בלבוא חמת, צדד וזפרון. גבול מזרח מתחיל בצפון בחצר עינן מסתיים בים המלח, תוואי הגבול עובר בשפם, רבלה, בגדה המזרחית של הכנרת ולאורך הירדן ההררי.

על תחומו של הגבול המערבי נחלקו חכמים ורבי יהודה. לדעת חכמים תחימת הגבול מתבצעת על ידי מתיחת קו דמיוני מהור ההר לנחל מצרים וכל שטח הים שבתוך הקו והאיים שבו קדושים בקדושת ארץ ישראל, לדעת רבי יהודה מותחים שני קוים מקבילים אחד מהור ההר ואחד מנחל מצרים עד לאוקיינוס וכל שטח הים שביניהם והאיים שבו קדושים.

מֵעֵבֶר לגבולות אלו נכבשו גם: עבר הירדן, על ידי משה עוד לפני כניסתם לארץ; סוריא, על ידי דוד; ואילת, על ידי שלמה. ויפורטו להלן.

זיהוי הגבולות

בצפון, את "הור ההר" מתרגם יונתן ”טווריס אומניס” ובתלמוד בבלי מזוהה ההר כטורי אמנון. בזיהוי ההר נחלקו הדעות, רבי אשתורי הפרחי זיהה אותו בהר אל-אקרע שבגבול טורקיה וסוריה על פי שמות היישובים באזור. אך ישנם החוקרים המטילים קשיים בזיהוי זה, ולפיכך מציעים הר צפוני יותר, את ג'בל מוסא. רבי שלמה סיריליו זיהה אותו דרומית יותר משניהם, בסמוך לטריפולי שבלבנון מצפון לבתרון.

במזרח,

בדרום, נקודות הציון העיקריות לגבול זה הן קצהו הדרומי של ים המלח, נחל מצרים ו"מעלה עקרבים".

לגבי קביעת תוואי הגבול התחדש פולמוס בדור האחרון. ישנן שלש גישות לקביעתו;

1. גישה המבוססת על זיהוי מעלה עקרבים וקדש ברנע וזיהוי נחל מצרים בוואדי אל עריש. לגישה זו תוואי הגבול עובר בין המכתש הגדול לבין הר לוץ.
2. גישה המבוססת על דברי חז"ל שארץ ישראל מוקפת בד' נהרות . על גישה זו מבוססת דעת הרב חיים קניבסקי שהגבול הדרומי ממשיך לאחר ים המלח בנחל צין ולאחריו בנחל לבן עד לוואדי אל עריש, שיטה נוספת המבוססת על גישה זו מזהה את נחל הערבה כקו הגבול.
3. גישה המבוססת על דברי הרמב"ם שמכוון את מיקום ארץ ישראל בין המעלה השלושים לשלושים וחמש.
4. גישה נוספת מרחיבה את הגבול עד אילת ומעבר לה בהסתמך על המבואר בספר מלכים ששלמה שלט באילת וכיון שבזמנו כבר נכבשה כל ארץ ישראל מוגדר זה ככיבוש רבים.

עולי בבל

גבול עולי בבל עמום יותר, והוא נשען על ה'ברייתא דתחומין' שלה מספר גירסאות.

תחומי ארץ ישראל - עד מקום שהחזיקו עולי בבל: פרשת אשקלון וחומת מגדל שורשן, דור, חומת עכו, ראש מי גיאתו וגיאתו עצמה, כברתה ובית זניתה, קסטרה דגלילא, קובעייה דעייתה, ממצייה דירכתה, מלתה דכוריים, סחרתה דיתיר, נחלא דבצאל, בית עיט, ברשתה, אולי רבתה, ניקבתה דעיון, מיסף, ספנתה, כרכה דבר סנגרה, תרנגולה עילייה דקיסרי, בית סכל, קנת ורקם, טרכון זימרה דמתחם לבוצרה, יובקה וחשבון, נחל זרד, יגר שהדותא, נימרין מלח דזיזה, רקם דגיאה, גנייה דאשקלון והדרך הגדולה ההולכת למדבר.

— ברייתא דתחומין

זיהוי הגבולות

במערב, הגבול הוא על שפת הים, למעט הערים אשקלון, קיסריה, (המזוהה כ'מגדל שורשן') תל דור ועכו, ערים אלו לא נכבשו, או לחילופין, נכבשו אך לא נושבו ביהודים.

לדעת הגר"א לא כבשו עולי בבל רצועה בקו החוף ברוחב של לא יותר מקילומטר מאמצעה של עכו ועד לכזיב, לפי דעה זו רצועת החוף מעכו לכזיב אינה קדושה כיום לגבי מצוות התלויות בארץ. לדעת החזון איש רצועה זו דומה לקו הגבול לדעת חכמים, שנמתח בקו ישר ולא מקביל לקו החוף, כך שרק בסמוך לכזיב, אמנה ונחל מצרים לא התקדש^{[דרושה הבהרה]}.

בצפון, 'כזיב', יש שכתבו שהיא אכזיב ויש שכתבו שזו היא נחל געתון. בחלק מהנוסחאות, הפינה הצפון מערבית היא "כברתה", המזוהה עם כברי או עם ח'רבת כבריסה שליד נהריה. ולפי רבי ישמעאל הפינה היא ב"לבנן", המזוהה עם רכס ראש הנקרה הלבן, המהווה גם גבולה המנדטורי של הארץ. מנקודה זו נמנים יישובים רבים בגליל העליון שלידם עבר הגבול, רובם נמצאים כיום בשטח דרום לבנון, ובהם 'רמותא' (לפי גירסאות אחרות של הברייתא) כיום רמיה, "יתיר" - יאטר ו"ברשתה" (כיום ברעשית). משם מגיע הגבול ל"נקבתא דעיון", המזוהה עם אפיק נחל עיון הסמוך למטולה, המהווה גם הוא גבולה המנדטורי של הארץ.

במזרח: לאחר שהגבול מקיף את פניאס ומרגלות החרמון הוא נסוב מזרחה, אל עבר הגולן והבשן, עד קרבת העיר בוצרה שבחורן. משם נסוב הגבול דרומה, ומתואר בקווים כלליים בלבד עד מדרום לים המלח.

בדרום: מים המלח ממשיך הגבול צפון מערבה, דרך חבל גרר, עד אשקלון ומבואות עזה. הגבול מגיע לאשקלון, ב'דרך הגדולה ההולכת למדבר' המזוהה כדרך העתיקה מאשקלון לניצנה, אשר היא חלק מ'דרך הבשמים'. הצעות נוספות ל'דרך הגדולה ההולכת למדבר' הינן לצד מזרח, כדרך מדמשק לפטרה.

בגבול הצפוני והמערבי ישנם אזורים אותם לא קדשו עולי בבל משום שלא שלטו בהם^{[דרוש מקור]}, בנוסף נמנעו מלקדש מספר יישובים בשביל שיוכלו לעבוד שם בשנת השמיטה ויפרישו מעשר עני מהיבול וממעשר זה יתפרנסו העניים בשמיטה.

דיני הגבולות

איסור יציאה לחו"ל

לגבי איסור יציאה מארץ ישראל ישנו נידון, דעת התוספות שהאיסור תלוי בגבולות עולי בבל,

מצוות התלויות בארץ

חיוב הפרשת חלה תלוי בגבולות עולי מצרים, משום שחובתה תלויה בשם ארץ ישראל ולא בקדושתה, אך למעשה, חיובה אפילו בגבולות עולי בבל, ואף בתקופת בית שני הוא מדרבנן, משום שבהפרשת חלה מתחייבים רק כשרוב ישראל יושבים על אדמתם. עם זאת ישנו חיוב מדרבנן להפריש חלה גם מחוצה לארץ בשביל שלא תשתכח מצוות חלה.

תרומות ומעשרות, מן התורה חיובם רק בגבולות עולי בבל. חכמים חייבו אף במקומות הסמוכים לארץ ישראל, נחלקו הראשונים על אלו מקומות חלה חובה זו, לדעת הרמב"ם רק על ארצות מצרים עמון ומואב, ולרוב הראשונים על כל סביבות ארץ ישראל.

שביעית

”	שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַשְּׁבִיעִית. כָּל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי בָבֶל, מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַד כְּזִיב, לֹא נֶאֱכָל וְלֹא נֶעֱבָד. וְכָל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם, מִכְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה, נֶאֱכָל, אֲבָל לֹא נֶעֱבָד. מִן הַנָּהָר וּמֵאֲמָנָה וְלִפְנִים, נֶאֱכָל וְנֶעֱבָד:	“
– מסכת שביעית, פרק ו', משנה א'

מהמשנה במסכת שביעית מוכח כי איסור שביעית בכיבוש עולי בבל חמור יותר, אף שגם בכיבוש עולי מצרים הוא נוהג.

יום טוב שני

חובת שמירת יום טוב שני אינה קשורה לקדושת הארץ, אלא תלויה במקומות אליהם שלוחי בית הדין היו מגיעים להודיע על קידוש החודש, למרות זאת דעת הריטב"א ר"ה שבזמננו שמקדשים את החודש על פי חשבון, נוהג יום טוב שני רק בחוץ לארץ. חישוב הגבולות לעניין זה הוא לפי גבולות עולי בבל.

טומאת ארץ העמים

לגבי גזירת חכמים על טומאת ארץ העמים מבואר ברמב"ם שתלויה בגבולות עולי בבל. לדעת התוספות תלויה בגבולות עולי מצרים.

במשנה מבואר שבין יהודה לגליל ישנו שטח צר שהיו מתגוררים בו כותים, וגם עליו גזרו את טומאת ארץ העמים.

לקריאה נוספת

• הגרי"מ טיקוצ'ינסקי, עיר הקודש והמקדש, חלק שלישי, הוספה לפרק ט'
• הרב בנימין קרלנשטיין, ים ודרום ירשה, תשפ"ב

קישורים חיצוניים

• הרב אריאל בוקוולד, אני ה' שוכן בתוכה, באתר אוצר החכמה