ברייתא דתחומין
ברייתא דתחומין (הברייתא של התחומים) היא ברייתא הנזכרת במקורות חז"ל, אשר מגדירה את גבולותיה ההלכתיים של ארץ ישראל לפי תחום עולי בבל, ואת דיני היישובים היהודיים באזורי הספר של הארץ, לעניין חיוב במצוות התלויות בארץ.
הברייתא מובאת בתוספתא[1], בתלמוד הירושלמי[2] ובמדרש ספרי דברים[3]. כמו כן, נוסח הברייתא מופיע בפסיפס כתובת רחוב שנתגלה בעמק בית שאן, המתוארך לשלהי תקופת התלמוד, עם מספר תוספות.
מבנה הברייתא וזמנה
חלקה הראשון של הברייתא עוסק בתיאור גבולות הארץ המצומצמת, המכונה "תחום עולי בבל", וחלקה השני עוסק בשאלת חיובן במצוות התלויות בארץ של עיירות יהודיות בארבעה תחומים ייחודיים בארץ שבהם התגוררה באותה עת גם אוכלוסייה נכרית. לפי ההלכה שנקבעה, עיירות יהודיות הכלולות בתחום עולי בבל חייבות כברירת מחדל בקיום מצוות אלה ("אסורות" כלשון הברייתא), אלא אם נפטרו במפורש מקיום המצוות ("מותרות" כלשון הברייתא). זאת, בעוד שעיירות יהודיות שנמצאות מחוץ לתחום עולי בבל פטורות כברירת מחדל מקיום המצוות, אלא אם חויבו בכך במפורש. הברייתא אינה מתייחסת לתחומי הגליל ויהודה, שכן אזורים אלו היוו מרכזו של היישוב היהודי בארץ ישראל לאורך תקופת המשנה והתלמוד, ומכאן שחויבו במלוא המצוות התלויות בארץ.
באופן פרטני, מונה הברייתא ארבע ערים בארץ שנפטרו ממצוות התלויות בארץ בידי רבי יהודה הנשיא עצמו, בשל אוכלוסייה נכרית גדולה שהתקיימה בהן באותה עת: ”רבי התיר בית שאן רבי התיר קיסרין רבי התיר בית גוברין רבי התיר כפר צמח”[4]. בתיאור תחום קיסריה נזכרת גם העיירה כפר סבא.
ההצעות לתארוך הברייתא נעות בין התקופה החשמונאית לתקופת התנאים, ונראה לאור הפירוט הרב שבברייתא לגבי היישובים הנמצאים בתפר שבין הגליל העליון ותחום העיר צור, כי החכמים שניסחו אותה ישבו בגליל.
תוכן הכתובת
(1) שלום, הפירות הללו אסורים בבית שאן בשביעית ובשאר שבוע מתאסרין דמ(א)י הקישואין
(2) והאבטיחין והמלפפונות ואסטפליני והמינתח הנאגדת בפני עצמה ופול המצרי הנאגד
(3) בשיפה והקפלוטות מן העצרת עד החנוכה והזירעונין והקצע והשמשמין והחרדל והאורז
(4) היבישין והאפונין הגמלונין הנימכרין במידה והשום ובצלין בני מדינה הנימכרין במידה
(5) והתמרין אפסיות והיין והשמן בשביעית שביעית שמשבוע דמ (א)י והפת חלה לעולם...
הכתובת ממשיכה במניין הפירות והירקות האסורים בשנת השמיטה בבית שאן, ובהמשכה מצוטטת במלואה ברייתא דתחומין, תוך תוספת תחום סבסטיה.
תחום עולי בבל על פי הברייתא
גבול הארץ בכתובת מתואר בכיוון השעון, מצפון מערב עד דרום מערב. הפינה הצפון מערבית היא "כבריתה", המזוהה עם כברי או עם ח'רבת כבריסה שליד נהריה. לפי משנת מסכת שביעית, הפינה הצפון מערבית היא באכזיב הצפונית יותר, ולפי רבי ישמעאל הפינה היא ב"לבנן", המזוהה עם רכס ראש הנקרה הלבן, המהווה גם גבולה המנדטורי של הארץ.
מנקודה זו נמנים יישובים רבים בגליל העליון שלידם עבר הגבול, רובם נמצאים כיום בשטח דרום לבנון, ובהם "רמותא" (כיום רמיה), "יתיר" (כיום יעתר) ו"מרעשת" (כיום ברעשית). משם מגיע הגבול ל"נקבתא דעיון", המזוהה עם אפיק נחל עיון הסמוך למטולה, המהווה גם הוא גבולה המנדטורי של הארץ.
לאחר שהגבול מקיף את פניאס ומרגלות החרמון הוא נסוב מזרחה, אל עבר הגולן והבשן, עד קרבת העיר בוצרה שבחורן. משם נסוב הגבול דרומה, ומתואר בקווים כלליים בלבד עד מדרום לים המלח, משם ממשיך הגבול צפון מערבה, דרך חבל גרר, עד אשקלון ומבואות עזה.
ארבעת התחומים הייחודיים שבברייתא
בברייתא השלמה נכללים ארבעה תחומים ייחודיים, אשר עקב קרבתם לספר או הימצאות אוכלוסייה נכרית באזור, נקבעו ליהודים היושבים בהם דינים פרטניים לגבי קיום מצוות התלויות בארץ, ובחלקם פטור זמני ממצוות אלו.
בתחום צור (הגליל העליון המערבי) נמנות עיירות יהודיות אסורות (שחויבו במצוות התלויות בארץ) בעיקר באזור רכס סולם צור, ובהן "חנותה" (כיום ח' חניתה), "פי מצובה" (כיום ח' מצוב), "בצת" (כיום ח' באצה) ו"מזה" (כיום ח' מזי, מצפון לראש הנקרה).
בתחום סוסיתא (דרום הגולן) נמנות עיירות יהודיות אסורות, ובהן "כפר יחריב" (כיום ח' כפר חרב), "צמח" (כיום ח' סמח'), "חספיה" (כיום ח' ח'ספין), "נוב" (כיום ח' נאב), "עינוש" (כיום עין עואניש) ו"עיון" (כיום ח' עיון, מעל חמת גדר).
בתחום נווה (אזור העיר נווא שבבשן) נמנות עיירות יהודיות שהן "בספק", ובהן "זיזיון" (כיום העיירה הסורית זיזון) ו"גשמי" (כיום העיירה הסורית ג'אסם).
בתחום סבסטיה (צפון השומרון) נמנות עיירות יהודיות מותרות (שנפטרו ממצוות התלויות בארץ, בשל מגורי השומרונים באזור), ובהן "פנטקמוותה" (כיום הכפר פנדקומיה), "שילתה" (כיום הכפר סילת א-ד'אהר), "ציר" (כיום הכפר ציר), "שפירין" (כיום ח' ספירין), "עננין" (כיום הכפר עאנין), "כפר כסדיה" (כיום ח' כשדה), "איקבין" (כיום הכפר עקאבה), "כפר יהודית" (כיום ח' יהודא), "יצת" (כיום הכפר יאציד, נזכרת גם בחרסי שומרון), "דותן" (כיום תל דות'אן), "מזחרו" (כיום ח' מחרון, ליד תל דותן) ו"בלעם עלייתה" (כיום ח' בלעמה, היא יבלעם המקראית).
לקריאה נוספת
- פ' נאמן, תחומי ארץ ישראל לפי ספרות חז"ל, ירושלים, תשל"ט.
- ש' ספראי, ארץ ישראל בהלכה התנאית, בימי הבית השני ובימי המשנה, ב', ירושלים, תשנ"ד, 641-627.
- א' בן אליהו, בין גבולות - תחומי ארץ ישראל בתודעה היהודית בימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשע"ד, 171-156.
קישורים חיצוניים
- גבולות הארץ במסורת ישראל - מאמרו של יהודה אליצור באתר דעת.
הערות שוליים
- ^ תוספתא שביעית פ"ד ה"ה, תוספתא דמאי פ"א ה"ד.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א', תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, פרק ב', הלכה א'.
- ^ ספרי, פרשת עקב, נא.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, פרק ב', הלכה א'.
- ^ כתובת רחוב, באתר מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית של האקדמיה ללשון העברית, כולל ניתוח מילוני
30355291ברייתא דתחומין