טד קרוז

טד קרוז
Ted Cruz
לידה	22 בדצמבר 1970 (גיל: 53); קלגרי, אלברטה, קנדה
שם מלא	רפאל אדוארד קרוז
מדינה	ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בת זוג	היידי קרוז
	אתר הסנאט; אתר מסע הבחירות
	3 בינואר 2013 – מכהן; (11 שנים)
	→ קיי ביילי האצ'יסון
	9 בינואר 2003 – 12 במאי 2008; (5 שנים ו־17 שבועות)
	9 בינואר 2003 – 12 במאי 2008; (5 שנים ו־17 שבועות)

רפאל אדוארד "טד" קרוז (באנגלית: Rafael Edward "Ted" Cruz; נולד ב-22 בדצמבר 1970) הוא פוליטיקאי אמריקאי המכהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת טקסס. קרוז חבר במפלגה הרפובליקנית ומזוהה עם תנועת מסיבת התה.

ביוגרפיה

קרוז נולד בעיר קלגרי שבאלברטה, קנדה, וגדל ביוסטון, בנם של אלינור (לבית וילסון) ורפאל ביינוונידו קרוז, בעלי חברת הנדסה שסיפקה שירותים לתעשיית קידוחי הנפט המקומית. אביו של קרוז נולד בקובה, הגיע לטקסס ב-1957 כדי ללמוד באוניברסיטה ולאחר המהפכה הקובנית קיבל מקלט מדיני בארצות הברית. אמו היא אמריקאית ילידת וילמינגטון, דלאוור, ממוצא אירי ואיטלקי.

ב-1992 קרוז סיים בהצטיינות תואר ראשון במדיניות ציבורית מאוניברסיטת פרינסטון, בזמן לימודיו הצטיין בתחום הדיבייט וזכה באליפות הארצית. ב-1995 סיים בהצטיינות יתרה את לימודי המשפטים באוניברסיטת הרווארד. לאחר לימודיו עבד כעוזרו של שופט בית המשפט הפדרלי לערעורים בווירג'יניה וכעוזרו של ויליאם רנקוויסט, נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית^[1]. ב-1998 עבר לעבוד בפירמת עורכי הדין הפרטית Cooper & Carvin^[1]. אחד התיקים הבולטים בהם טיפל היה ייצוגו של חבר בית הנבחרים ג'ון ביינר בתביעה שהגיש נגד עמיתו מהמפלגה הדמוקרטית ג'ים מקדרמוט בגין הפרת זכויותיו לפרטיות מכיוון שהאחרון פרסם הקלטה של שיחה של ביינר. קרוז הצליח לשכנע את בית המשפט כי מקדרמוט לא מוגן על ידי התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית והוא חויב בתשלום פיצויים לביינר^[1].

ב-1999 הצטרף קרוז כיועץ משפטי למטה הבחירות של ג'ורג' ווקר בוש, לקח חלק בקמפיין ונמנה עם מעצבי מדיניות ההגירה, וכן סייע בהתמודדות המשפטית במערכה על ספירת הקולות החוזרת בפלורידה במסגרת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000. שם גם הכיר את אשתו, היידי, איתה עבד בצוות משותף. לאחר היבחרו של בוש לנשיא מונה קרוז לעוזרו של סגן התובע הכללי. בהמשך כיהן כמנהל לשכת נציב המסחר הפדרלי. בשנים 2003 עד 2008 כיהן כפרקליט הראשי של מדינת טקסס תחת התובע הכללי של המדינה גרג אבוט. תקופה זו התאפיינה במאבק משפטי נרחב של מדינת טקסס בהתערבות הממשל הפדרלי בשטחה, במסגרת זו הופיע קרוז תשע פעמים בדיונים בבית המשפט העליון של ארצות הברית^[1]. ב-2008 החל לעבוד כשותף בשלוחת יוסטון של משרד עורכי הדין Morgan, Lewis & Bockius LLP. הוא ייצג בין השאר את ענקית התרופות פייזר^[1].

בעקבות החלטתה של קיי ביילי האצ'יסון, הסנאטורית המכהנת מטעם טקסס, כי לא תתמודד בבחירות לסנאט של שנת 2012, הודיע קרוז על מועמדותו לתפקיד. בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית גבר על סגן המושל המכהן, דייוויד דיוהרסט, שהיה הפייבוריט לניצחון. קרוז נתמך על ידי הפלג השמרני במפלגה וזוהה עם תנועת מסיבת התה. הוא זכה ל-34.2% מהקולות בסיבוב הראשון לעומת 44.6% ליריבו, אך בסיבוב השני קיבל 56.8% מקולות המצביעים. בבחירות הכלליות לסנאט זכה לרוב של 56.6% והחל לכהן בינואר 2013. מעט לפני תחילת כהונתו בסנאט מינה את צ'יפ רוי, לימים חבר בית הנבחרים של ארצות הברית, לראש הסגל שלו. בנובמבר 2018 נבחר לכהונה נוספת בסנאט, כשגבר על המועמד הדמוקרטי, חבר בית הנבחרים בטו או'רורק, עם 50.9% (4,244,204) ממניין הקולות מול 48.3% (4,024,777) לאו'רורק.

בסנאט מכהן קרוז כחבר בוועדת החוץ, ועדת המשפטים, ועדת המסחר, מדע ותחבורה וועדת הכללים והניהול. בעת כהונתו התפרסם קרוז כאחד הנציגים הבולטים של השמרנים במפלגה הרפובליקנית ובהתנגדותו למדיניות נשיא ארצות הברית ברק אובמה. הוא היה ממובילי השבתת הממשל ובספטמבר 2013 ביצע פיליבסטר באורך של 21 שעות ו-19 דקות, הרביעי באורכו בתולדות הסנאט במטרה לעכב את חקיקת רפורמת הבריאות של אובמה^[2].

בתקופת כהונתו יזם חוק אחד שהתקבל, לפיו תיאסר הכניסה לארצות הברית של נציגים לאומות המאוחדות שנמצא כי עסקו בריגול או בפעילות טרור נגד ארצות הברית. החוק בא כתגובה לכוונת איראן למנות לשגריר באו"ם את חמיד אבוטלבי, שהיה מהפעילים במשבר בני הערובה באיראן. החוק עבר פה אחד בסנאט ובבית הנבחרים^[3]. כמו כן נתן חסותו לשני חוקים נוספים שהתקבלו, חוק השותפות האסטרטגית בין ארצות הברית לישראל ב-2014 וחוק להוצאת שליח מיוחד שיפעל להגברת חופש הפולחן הדתי במזרח הקרוב ובמרכז ודרום אסיה.

קרוז נשוי להיידי, והם הורים לשתי בנות. לקרוז היו שתי אחיות חורגות מנישואיו הראשוניים של אביו, מרים ורוקסנה. מרים נפטרה ב-2011.

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016

במרץ 2015 הודיע קרוז על התמודדותו בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016. בבחירות המוקדמות של המפלגה הרפובליקנית הוא ניצח באסיפות הבחירה באיווה כשזכה ב-27.6% מקולות הבוחרים וב-8 צירים לוועידת המפלגה מתוך 27 של המדינה^[4].

ב-27 באפריל 2016 בחר קרוז את קרלי פיורינה כמועמדתו לסגנית הנשיא אם הפריימריז היו נגמרים בכנס פתוח בקליבלנד, הואיל ולא יכול היה להשיג את המועמדות בסיבוב הראשון. ב-3 במאי הודיע על פרישה מהמירוץ לאחר הפסד גורף בפריימריז באינדיאנה. לאורך הקמפיין שלו גרף קרוז 572 צירים.

קרוז נאם בכנס הרפובליקני הלאומי שנערך בקליבלנד ביולי 2016, סירב להביע תמיכה במועמד המפלגה, דונלד טראמפ, וספג קריאות בוז^[5].

סוגיית כשירותו להיות נשיא עקב לידתו בקנדה

טד קרוז נולד ב-1970 בעיר קלגרי שבקנדה, כארבע שנים לאחר מכן היגרה משפחתו ליוסטון בטקסס שבארצות הברית. על פי החוקה האמריקאית רק "אזרח מלידה" זכאי להיות נשיא ארצות הברית^[6]. השאלה אם קרוז כשיר להיות נשיא עולה כיוון שפירוש המושג "אזרח מלידה" נמצא בערפל משפטי בארצות הברית^[7]. אחת המשמעויות המקובלות ביותר כיום היא כי רק אדם אשר נולד אזרח ארצות הברית על אדמה אמריקאית זכאי להיקרא "אזרח מלידה", משמעות הכוללת בין היתר טריטוריות של ארצות הברית אשר אינן מהוות חלק ממדינות ארצות הברית (ועל כן בארי גולדווטר יליד טריטוריית אריזונה של ארצות הברית (לפני היותה מדינה) שהתמודד לנשיאות בבחירות ב-1964 היה כשיר) או בבסיס של הכוחות המזוינים של ארצות הברית (ועל כן ג'ון מקיין שנולד בבסיס האמריקאי באזור בתעלת פנמה והתמודד ב-2008 היה כשיר). לעומתם טד קרוז לא נולד על אדמה אמריקאית, מה שהוביל למספר תביעות כנגד כשירותו החוקתית להיות נשיא ארצות הברית. בתגובה טען קרוז כי הוא רואה עצמו אמריקאי לכל דבר וכי יוותר על אזרחותו הקנדית, בה החזיק אם הדבר יהיה נחוץ, דבר שאכן עשה במאי 2014. אחת ההחלטות שהתקבלה הייתה על ידי מועצת הבחירות של אילינוי שהחליטה לקבל את הפרשנות המתירנית יותר על פיה מי שנחשב לאזרח בעת לידתו זכאי להיות נשיא ועל כן טד קרוז שנולד לאזרחית האמריקאית אלינור אליזבת (דארה) וילסון זכאי להתמודד לנשיאות.

עמדותיו

קרוז מזוהה עם האגף השמרני של המפלגה הרפובליקנית, מרבה לבקר את הממסד המפלגתי (Republican establishment), ואף התבטא בחריפות גם נגד חברים ממפלגתו^[8]. הוא תומך בתיקון השני לחוקת ארצות הברית ומתנגד להטלת הגבלות על נשיאת נשק. בתחום החברתי מזוהה קרוז עם שמרנות חברתית וזוכה לתמיכה משמעותית בקרב הציבור האוונגליסטי. הוא מתנגד להפלות מלאכותיות ותמך בעצרת מחאה בוושינגטון ביום השנה לפסק דין רו נגד וייד^[9]. בתחום ההגירה מתנגד קרוז להענקת חנינה למהגרים בלתי-חוקיים שמגיעים ממקסיקו וארצות נוספות, וכן תומך בבנית חומה בגבול שתי המדינות^[10]. הוא הוביל מאמצים ציבוריים ופוליטיים נגד רפורמת ההגירה הדו-מפלגתית "Gang of Eight" (אנ') ב-2013, אותה הציגו בין היתר הסנאטורים צ'אק שומר, לינדזי גרהאם ומרקו רוביו, בין היתר על ידי הצעה להכניס תיקון שלטענתו היה "גלולת רעל" שתוביל לזניחת החוק.

בנושאי חוץ מחזיק קרוז בעמדה הגורסת כי לא צריך להתערב בסכסוכים בין מדינות במזרח התיכון, ובפרט לא להפיל משטרים של דיקטטורים כגון בשאר אל-אסד^[11]. הוא מתנגד להפשרת היחסים בין ארצות הברית וקובה שהוביל הנשיא ברק אובמה^[12]. הוא מתנגד להסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית. במהלך השיחות שהובילו להסכם, השווה קרוז את ההסכם המתגבש להסכם מינכן והזהיר כי הוא יוביל להפיכתה של איראן למעצמה גרעינית^[13]. קרוז הציג עמדות התומכות בישראל. הוא ביקר את הממשל ורשות התעופה הפדרלית בעקבות האיסור על נחיתת מטוסים אמריקאים בישראל במהלך מבצע צוק איתן, וכינה זאת חרם כלכלי על ישראל, וגם איים כי ינסה להשהות מינויים של הממשל עד להסרת האיסור^[14]. הוא תמך בהעברת שגרירות ארצות הברית בישראל מתל אביב-יפו לירושלים^[15]. בנאום בו הודיע על כוונתו להתמודד לנשיאות, הכריז קרוז: ”במקום נשיא שמחרים את רה"מ נתניהו, דמיינו לכם נשיא שעומד בלי להתנצל לצד מדינת ישראל”.

בשנת 2019 הוא מתח ביקורת על החלטת Facebook נגד הפרשן השמרני סטיבן קראודר^[16].

ב-6 בינואר 2021, בעקבות ההסתערות על הקפיטול, שהביא למותם של חמישה אנשים כולל שוטר, הצביע קרוז בתמיכה בהתנגדויות לקולות האלקטורים במדינות אריזונה ופנסילבניה. הסנאט דחה את ההתנגדויות. בעקבות כך עמד קרוז בפני דרישות להתפטרותו שהועלו על ידי המפלגה הדמוקרטית בטקסס, שקבעה כי מאמציו למנוע את ניצחונו החוקי של הנשיא הנבחר ג'ו ביידן, העצימו את התנהגות הפורעים התומכים בטראמפ שהסתערו על הקפיטול^[17]. המפלגה הדמוקרטית בטקסס אף קראה למשרד המשפטים האמריקני לפתוח בחקירה רשמית כנגד קרוז על הסתה ומעוררות לבגידה^[18].