החקלאות בישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חקלאות בישראל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

החקלאות בישראל היא תעשייה מפותחת מאוד. ישראל היא יצואנית גדולה של תוצרת טרייה, אך בשנים האחרונות חלה ירידה ביצוא החקלאי. ישראל היא מובילה עולמית בטכנולוגיות חקלאיות, זאת על אף נתוני פתיחה ירודים, במיוחד עבור תעשייה חקלאית מפותחת. יותר ממחצית משטחה של ישראל הוא מדבר, שבו יורדים פחות מ-200 מ"מ גשם בשנה. ישראל גם לא התברכה במקורות מים רבים, או במאגרים עשירים של מי תהום. עובדה זו מונעת אפשרות לגידולים חקלאיים ללא השקיה מלאכותית. בנוסף האקלים היבש והצחיח כמו גם הטופוגרפיה ההררית לא תורמים אף הם לחקלאות. רק 20% משטחי הקרקע ראויות לעיבוד באופן טבעי[1][2].

החקלאות כיום מייצגת 2.5% מהתמ"ג הכולל, ו-3.6% ביצוא. החקלאים בישראל מהווים רק 3.7% מכוח העבודה הכללי.

בישראל ישנם שני סוגים ייחודיים של יישובים חקלאיים: הקיבוץ, המושב והמושבה אשר פותחו בידי יהודים מכל רחבי העולם שעלו לארץ והחלו במפעל החלוצי.

בשנת 2015 נאמד ערך התפוקה החקלאית בישראל בכ-29.5 מיליארד ש"ח[3].

סקירה היסטורית

התפתחותה של החקלאות המודרנית בארץ ישראל קשורה באופן הדוק לתנועה הציונית ולהגירה היהודית לארץ ישראל בסוף המאה ה-19. במהלך אותה תקופה נרכשו קרקעות רבות בארץ ישראל על ידי יהדות העולם. בכל רחבי העולם שלשלו יהודים מטבעות לתוך "הקופסאות הכחולות" של קק"ל עבור רכישת קרקעות בארץ ישראל שנקנו בידי החלוצים שעלו לארץ.

גדיד תמרים בישראל

הסביבה הטבעית בארץ ישראל במהלך השלטון העות'מאני הייתה קשה, בניגוד לקרקע הפורייה ברוסיה אליה היו רגילים העולים, קרקעות אלו היו לרוב צחיחות למחצה. הגליל היה ביצתי, הרי יהודה היו סלעיים, ואזור הנגב בדרום הארץ היה מדברי. בנוסף, רוב העולים לא היו בעלי ניסיון קודם בחקלאות. התנאים התברואתיים היו עלובים גם הם. באותה העת מחלת המלריה הייתה נפוצה ביותר, וכך גם מחלות הטיפוס והכולרה. החלוצים פעלו רבות לפינוי שדות טרשים, בניית טרסות, ניקוז ביצות, ייעור מחודש, עצירת סחף קרקעות, ופעילויות נוספות אשר נועדו להפוך את הקרקע לפוריה.

במדינת ישראל הצעירה של אמצע המאה ה-20, החקלאות הייתה מזוהה עם ההתיישבות. בנוסף לצורך להאכיל את האוכלוסייה שהכפילה ושילשה את מספרה תוך שנים אחדות, החקלאות היוותה פתרון לצורך לחזק את גבולות הארץ, שהותוו מחדש בסיומה של מלחמת העצמאות, וליישב אזורי ספר. כתוצאה מכך, פיתוח החקלאות היווה מטרה ראשונית במעלה. בקרב מוסדות השלטון, העיסוק בחקלאות הפך לערך בפני עצמו, והחקלאים נהנו ממעמד חברתי ופוליטי ראשון במעלה. המשאבים הציבוריים, שהופנו לצורך הקמת יישובים, הכנת תשתיות, פיתוח מפעלי מים והשקיה, והקמת מערך מחקר והדרכה, היו בשיעורים חסרי תקדים יחסית למקורות של המשק באותן שנים. כך, הוכפלו שטחי העיבוד תוך שנים בודדות, מספר המועסקים הוכפל תוך עשר שנים, ומלאי ההון והתפוקה הוכפלו תוך חמש שנים.

מטע לימון בגליל

המחסור במים היווה מאז ומתמיד בעיה רצינית במדינה. גשם יורד בישראל רק בין ספטמבר לאפריל, ומתחלק בצורה לא שווה בכל רחבי הארץ, מ-70 סנטימטרים (28 אינץ') בצפון, ועד 2 סנטימטרים בלבד (פחות מ-1 אינץ') בדרום. מקורות המים המתחדשים הם כ-5.6 מיליארד רגל מעוקב (160,000,000 m3) לשנה, ו-75% מהם משמשים לחקלאות. מסיבות אלו, רוב מקורות המים המתוקים של ישראל כבר השתלבו במוביל הארצי, המשמש לוויסות אספקת המים בארץ ומאפשר ניצול יעיל של מקורות המים והעברתם מהצפון הגשום אל המרכז והדרום הדלים במים.

חשיבותה של החקלאות במשק הישראלי פחתה לאורך השנים. בעיקר עקב מיצוי פוטנציאל הגידול בשטחי הקרקע המעובדים, אך גם בעקבות העובדה שהחקלאות הצליחה לספק את מרבית צורכי המזון של המדינה. בסוף שנות השבעים, עם המהפך הפוליטי ועליית ממשלות הימין, חל פיחות חד במעמדן של ההתיישבות והחקלאות, שבא לידי ביטוי פומבי בנאומי הבחירות של מנחם בגין. המדיניות הכלכלית הקטינה באופן חד את התמיכות בחקלאות ואת התכנון המרכזי של הענף, וכתוצאה מכך חל שינוי מגמה בהכנסות החקלאים, שהחלו לרדת בהדרגה ואף נהיו פחות יציבות משנה לשנה.

נתונים מספריים

בשנת 1979, היותה החקלאות כבר פחות מ-6% מהתמ"ג, ב-1985 5.1%, ב-1991 2.7%, וכיום, רק 1.7%. בשנת 1995, היו 43,000 משקים בגודל ממוצע של 13.5 דונם, כאשר 19.8% מהם היו קטנים יותר מדונם אחד, 75.7% היו בגודל של 1 עד 9 דונם, 3.3% היו בין 10 ל-49 דונם, 0.4% היו בין 50 ל 190 דונם, ורק 0.8% היו גדולים יותר מ-200 דונם.

כמו במדינות רבות - גם בישראל משקלה של החקלאות בכלכלה ירד במיוחד במהלך שני העשורים האחרונים, מ-2.7% מן התל"ג בשנת 1991 ל-1.7% בשנת 2011. לעומת זאת קיימת עלייה מרשימה בפריון ובתפוקה החקלאית. עלייה זו גבוהה בהשוואה לכל סקטור יצרני אחר במדינה במהלך אותה תקופה, ואף בהשוואה למדינות רבות בעולם, במיוחד בשנים 1999–2006 בהן התייעל השימוש בכוח אדם ונרשמה עלייה בייצור.

בשנות ה-50 באמצע שנות החמישים כלל המועסקים בחקלאות בישראל עמד על כ-15% מכוח העבודה. לעומת זאת בשנת 2019 עובדים בישראל כ-30,000 איש במקצועות החקלאות, ושיעורם עומד על פחות מ-1% מכוח העבודה. מתוך העוסקים בחקלאות כ-2/3 עוסקים בגידולי שדה ומרעה, והשליש הנותר עוסקים בענפי הלול והרפת[4].

סוגי משקים

שדות סביב הקיבוצים דגניה א' ו-ב'

רוב החקלאות של ישראל מבוססת על עקרונות של שיתוף פעולה שהתפתחו במדינה בתחילת המאה העשרים. שתי צורות ייחודיות של יישובים חקלאיים הם: הקיבוץ, קהילה קולקטיבית שבה אמצעי הייצור הם בבעלות משותפת של כל אחד מהחברים בקהילה; והמושב, כפר חקלאי שבו כל משפחה מחזיקה בית משלה ושטח קרקעי המעובד על ידה, כאשר הרכישה והשיווק מתבצעים בשיתוף פעולה. שני הקהילות סיפקו אמצעי לא רק במטרה להגשים את חלומם של החלוצים להקים קהילות המבוססות על ערכים של שוויון חברתי וסוציאלי, שיתוף פעולה ועזרה הדדית, אלא גם כדי למקסם את התפוקה החקלאית ולייעל את דרך הייצור וההפצה.

תוצרת חקלאית

גידולים

שדות ליד צפת

בשל הגיוון של הקרקע והאקלים ברחבי הארץ, ישראל מסוגלת לגדל מגוון רחב של גידולים. גידולי שדה בארץ כוללים חיטה, סורגום ותירס. מתוך 215,000 דונם של קרקע, 156,000 דונם מהם הם גידולי חורף.

מיני הפירות והירקות המגודלים בארץ כוללים מיני הדרים, אבוקדו, קיווי, גויאבה ומנגו, ענבים מכרמים הממוקמים על מישור החוף של הים התיכון, עגבניות, מלפפונים, פלפלים וקישואים הגדלים בכל רחבי הארץ, מלונים הגדלים בחודשי חורף בעמקים. פירות סובטרופיים בארץ כוללים בננות ותמרים, ואילו בגבעות הצפוניות גדלים תפוחים, אגסים ודובדבנים. כמו כן, ענבי כרמים בישראל מצויים בכל רחבי הארץ, ותעשיית היין במדינה, הכוללת יינות מיקבים ותיקים, יקבים מסחריים גדולים וקטנים ויקבי בוטיק מייצאת כיום לכל רחבי העולם.

בסוף המאה ה-20 ענף הכותנה היווה את רוב החקלאות הצמחית בארץ. כיום הענף הצטמק, אך מאידך הוא השתכלל, הן בזנים והן במיכון. בשנת 1997, סיבי כותנה בשווי של 107 מיליון $ גדלו בישראל כשרובם נמכרו מראש על סמך חיזוי עתידי של השוק. היבול גדל על 28,570 דונם של קרקע, כאשר בכולם ההשקיה הייתה מבוססת על מערכות השקיה מטפטפות, פרי פיתוח ישראלי.

בעלי חיים

ערך מורחב – משק החלב בישראל
דיג בישראל

ענף החלב מהווה חלק אינטגראלי מן הכלכלה המקומית והוא ענף המזון הגדול ביותר בישראל במונחים כספיים. הענף מהווה כ-10% מסך ערך התפוקה החקלאית בישראל[5].

למרות תנאי מזג האוויר והמחסור במרחבים בארץ, תעשיית החלב בישראל היא מובילה עולמית במיקסום התפוקה המיוצרת מפרה אחת. תנובת החלב של פרות בישראל היא הגבוהה ביותר ביחס לכל בעל חיים אחר בעולם, עם ממוצע של 10,208 קילוגרמים (כ-10,000 ליטרים) של חלב מפרה אחת בשנת 2009, על פי נתונים שפורסמו בשנת 2011 על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בהשוואה לתפוקת הפרות בארצות הברית (9,331 קילוגרמים לפרה), יפן (7497), האיחוד האירופי (6139) ואוסטרליה (5601)[6]. בשנת 2011 התנובה הממוצעת לפרה עמדה על 10,677 ק"ג לשנה[7], ובשנת 2014 עמדה על 12,083 ק"ג חלב לשנה מפרה אחת[8]. הישג זה הוא פרי מאמץ מתמשך של מגדלי הבקר בטיפול וטיפוח עקבי של הבקר ובהקפדה על בריאותו מן הצד האחד, יחד עם השקעה רבה במחקר אינטנסיבי ומתקדם של ענף הבקר, בהקמת ספר העדר הממוחשב, בפיתוח שיטות הזנה ממוחשבות ובפיתוח טכנולוגיות חליבה מתקדמות ביותר[2].

בשנת 2010 הסך הכולל של החלב שיוצר במדינה עמד על 1,304 מיליון ליטר חלב[6], וב-2012 כ-1,410 מיליון ליטר חלב[9].

כ-60% מתנובת החלב הארצית באים מלמעלה מ-180 משקים שיתופיים - קיבוצים ומושבים שיתופיים[10]. לאלה יש עדרים גדולים, המונים כל אחד בממוצע 300 פרות חולבות. כ-38% מתנובת החלב הכללית מיוצרים בכ-1,400 משקים משפחתיים, המצויים בתוך כ-135 מושבים[11].

דיג וחקלאות ימית

ערכים מורחבים – דיג בארץ ישראל, חקלאות ימית

מאז ומעולם היה הדיג גורם כלכלי חשוב בארץ ישראל. עם הקמת המדינה חלה פריצה משמעותית בתחום הדיג בארץ. הוקמו קואופרטיבים לדיג על ידי דייגים מעוזבי הקיבוצים. חברת "נחשון" ההסתדרותית חידשה את פעולתה, שיפצה ספינות מודממות ורכשה ספינות חדשות. מחלקת הדיג שהוקמה במשרד החקלאות רכשה ספינות מכמורת בהולנד, דנמרק ואנגליה ובשנת 1954 כבר פעלו בחופי הארץ 28 ספינות עבור הקיבוצים שדות ים, מעגן מיכאל, נווה ים וסער, המושבים מכמורת ודור וכמה קואופרטיבים.

דיג מסחרי במזרח הים התיכון היה בעבר המקור העיקרי לדיג בארץ ישראל, אך הוא ירד באופן משמעותי עקב הידלדלות מאגרי דגים, וכיום האספקה ​​של דגים טריים בישראל תלויה כמעט לחלוטין בחקלאות ימית. דגים מהכנרת כוללים אמנון הגליל, קרפיון כסוף, קרפיון העשב, ברמונדי, קיפון בורי, בורי אפור ועוד. דיג במים מתוקים מתבצע בכנרת בכמויות קטנות יותר. עם זאת, מנתוני אגף הדיג עולה כי בעשור הראשון של המאה ה-21, ובייחוד בשנים 2007–2008 ירדה כמות הדגים בעלי הערך המסחרי בכנרת, בעיקר זו של האמנון בעשרות אחוזים מדי שנה. כך, בשנת 2008 נידוגו בכנרת 224 טונות בלבד לעומת 2,163 טונות בשנת 1998, שהיא ירידה של כ-90%[12]. להערכת רוב אנשי המקצוע הירידה נגרמת בשל הקורמורנים - עופות בר נודדים - שניזונים ממנה[12].

חקלאות ימית בקיבוץ קטורה בנגב

כיום טכנולוגיה חלוצית נמצאת בשימוש לגידול דגים באגמים מלאכותיים במדבר הנגב. מדענים ממרכז בנג'יס לחקלאות מים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב גילו שהמים המעט מלוחים במדבר יכולים לשמש לחקלאות שדה, חקלאות ימית ולשילוב של שניהם. מחקר זה הוביל לגידול דגים, שרימפס וסרטנים בנגב.

ישראל, הענייה במים מתוקים-שפירים, הייתה אחת המדינות הראשונות בחלק זה של העולם שהחלה לנצל מי ים לגידול מיני דגים ויצורים ימיים אחרים[13] בעלי ערך חקלאי-כלכלי. תחילת החקלאות הימית בישראל הייתה כבר בתקופת היישוב בשנות עשרים של המאה העשרים שהתפתחה מדיג לגידול דגים במים מתוקים בבריכות ומכלים ביבשה, לא באגמים. בשנת -1970, במסגרת "החברה לחקר ימים ואגמים בע"מ" (חיא"ל), הוקם באילת "מרכז לאומי לחקלאות ימית" (מלח"י). המרכז עוסק בפיתוח טכנולוגיית חקלאות ימית בבריכות ביבשה. שם, מנוצלים מי הים לגידול זני דגים ואצות, צדפות, סרטנים וקיפודי ים.

פירות וירקות

ישראל היא אחת מהיצרניות והמייצאות המובילות בעולם בפירות הדר[14]. פירות אלו כוללים תפוזים, אשכוליות, קלמנטינות ופומלית, שהיא הכלאה של אשכולית ופומלו שפותחה בארץ[15].

יותר מארבעים סוגים של פירות גדלים בישראל. ומלבד ההדרים, הם כוללים אבוקדו, בננות, תפוחים, דובדבנים, שזיפים, נקטרינות, ענבים, תמרים, מיני קקטוסים, אפרסמונים שסקים ורימונים. ישראל היא היצרנית המובילה של השסק לאחר יפן.

בשנת 1973, שני מדענים ישראלים, חיים רבינוביץ ונחום קידר מן הפקולטה למדעי החקלאות של האוניברסיטה העברית, פיתחו מגוון זנים מיוחדים של עגבניות - המבשילות בקצב איטי יותר מאשר עגבניות רגילות באקלים חם. צוות החוקרים הצליח, באמצעות הכלאות עם זני מאכל מקובלים לטפח זנים בעלי חיי מדף הארוכים ביותר בעולם, המאפשרים לקטוף את הפרי בעודו בשל ועשיר בטעם. הפרי נשאר מוצק וטרי במשך שבועיים-שלושה, ללא כל צורך בקירור[16].

גילוי זה שינה את פני כלכלת החקלאות הישראלית, וזרעי העגבניות מהזנים שפותחו בישראל הם מענפי הייצוא החשובים של החקלאות בישראל. כמות העגבניות למאכל המיוצרת בשנה בארץ מגיעה ליותר מ-140,000 טון, וכמות העגבניות לתעשייה היא כפולה מכך. חלק ניכר מהגידול נעשה בחממות, מזני מכלוא שפותחו בישראל. מלבד זאת, הייתה לפיתוח הזן השפעה עולמית בכך שאיפשר ייצור בקנה מידה גדול יותר מאשר בעבר מבלי לחשוש לקלקול והרקבה. בעבר, חקלאים נאלצו להשליך כ-40 אחוזים מתוצרתם[17].

פרחים

פרחי נוריות בישראל

עד לפני כ-30 שנה חקלאות הפרחים בישראל התמקדה רק בשוק המקומי, והגידולים השתרעו על שטחים קטנים יחסית של כמה עשרות דונם. בעקבות מחקרים שנעשו, הפך גידול הפרחים לענף היצוא הראשון של מוצרי חקלאות טריים בישראל. כיום ישראל מייצרת כמויות עצומות של פרחים ליצוא. יצוא הפרחים בשנת 2000 עלה על 50 מיליון דולרים[18]. הגידולים הנפוצים ביותר הם מינים שונים של פרחי שעווה, ואחריהם ורדים, אשר גדלים על 214 דונם של קרקע. מלבד זאת בולטים הציפורן, הגרברה והגיפסופילה, בנוסף לפרחים המועדפים במערב כמו חבצלות, ורדים, וצבעוניים. עובדות אלו הופכות את ישראל לשחקנית מרכזית בתעשיית הפרחים העולמית, ובמיוחד כספקית של פרחים אירופיים מסורתיים בחודשי החורף, וכיום נחשבת ישראל ליצואנית הפרחים השלישית בגודלה בעולם[2].

חממות בעין יהב

תערוכות חקלאות

תערוכת אגרו ישראל - יבול שיא

תערוכת אגרו ישראל - יבול שיא היא התערוכה הגדולה ביותר המתקיימת בצפון, בעין חרוד. התערוכה היא תערוכה חקלאית מקצועית ובה מציגים מגוון רחב של חברות העוסקות בתשומות חקלאיות, חברות השקיה, הדברה, דישון, אנרגיה מתחדשת מיכון ועוד. חברות ותאגידים, גופי ממשלה. במקביל לתערוכה נערך כנס ובו מציגים אנשי מפתח בתעשייה את מחקרי השנה האחרונה בתחום החקלאות.

תערוכת אגרומשוב

תערוכת אגרומשוב ("Agro mashov"; עד 2008) היא תערוכה בינלאומית שנתית לחקלאות לצד ועידה, המתקיימת בגני התערוכה בתל אביב. התערוכה הוקמה בשנת 1991, ומוצגים בה תוצרת חקלאית, טרקטורים, כלים חקלאיים, זרעים, השקיה, חממות ועוד.

התערוכה מציגה בכל שנה טכנולוגיות המסייעות לפתור את משבר המזון העולמי, המחסור העולמי ההולך וגובר במים וכדומה. קהל היעד של התערוכה מורכב מאנשי מקצוע (מהנדסים וחוקרים), משקיעים בתחום, חקלאים, מדריכים חקלאיים, סיטונאים וקימעונאים. בסך הכל, מבקרים בה עשרות אלפי אנשים מדי שנה.

תערוכת אגריטך

תערוכת אגריטך מתקיימת בישראל אחת לשלוש שנים, התערוכה היא אחד האירועים הבינלאומיים המובילים מסוגה, ויעודה הוא להציג טכנולוגיות חקלאיות ישראליות ובינלאומיות. התערוכה מושכת באופן מסורתי שרי חקלאות ממדינות שונות, מקבלי החלטות, חוקרים ואנשים שונים שעוסקים בתחום, בנוסף לאלפי מבקרים. היא מספקת הזדמנות לחזות במקום בהתפתחויות האחרונות בענף החקלאות ובתחומי האגרו-טכנולוגיה, ובמיוחד בתחומי ההשקיה, ניצול מים, חקלאות באזורים צחיחים, גידול תחת חממות ובפיתוח של זני זרעים חדשים ואורגניים[19].

תמיכה ממשלתית ייחודית בחקלאות

במדינת ישראל קיימת תמיכה ממשלתית ייחודית בחקלאות, הבאה לידי ביטוי במגוון דרכים: מכסי מגן מיוחדים - במיוחד בענפי ההלול והרפת, היתר לתאם מחירים בין החקלאים השונים (כלומר, העדר איסור על קרטל) בניגוד לתחומים אחרים במשק, מניעת תחרות בענף הלול - באמצעות הקצאת מכסות לבעלי לולים, סובסידיה, מחירי מים מופחתים, השתתפות ממשלתית בביטוח מפני נזקי טבע, והקלות במיסוי.

לצד אלו קיים משרד ממשלתי מיוחד: משרד החקלאות ורמ"י וקק"ל נוקטות מדיניות של החכרת קרקעות רבות בתנאי שישמשו עבור חקלאות בלבד[4].

על פי מדד PSE של ה-OECD, תמיכת ישראל בחקלאים עומדת על כ-10%, לעומת ממוצע של כ-20% תמיכה במדינות ה-OECD ובאיחוד האירופי[20].

טענות בעד ונגד תמיכה ממשלתית ייחודית בחקלאות

עיקר הטענות בעד תמיכה ממשלתית ייחודית בחקלאות מתמקדות בחקלאות של גידולי שדה ובמרעה, ואילו הטענות העיקריות נגד תמיכה ממשלתית ייחודית בחקלאות מתמקדות בענפי הרפת והלול - בטענה שאין הצדקה לתמוך בהם יותר מאשר בענפי תעשייה אחרים[4].

בין התומכים בתמיכה ייחודית לבין המתנגדים, שורר ויכוח אם החקלאות בישראל תורמת מבחינה סביבתית, או שנזקיה עולים על התועלת. ביחס לטענות שמצדיקות תמיכה ייחודית בחקלאות מכיוון שהחדשנות הישראלית בתחום תורמת לישראל גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה בינלאומית - המתנגדים משיבים שאותן תחומים המתאפיינים בחדשנות טכנולוגית ייחודית עומדים בזכות עצמן, ואינן זקוקים לתמיכה ממשלתית[4].

טענות בעד תמיכה ממשלתית ייחודית בחקלאות

  • באזור הנגב ויהודה ושומרון חקלאות עברית של גידולי שדה ומרעה שמשתרעת על שטחים נרחבים) תורמת להגברת הריבונות הישראלית באותם שטחים[4].
  • באזור הנגב ויהודה ושומרון חקלאות עברית של גידולי שדה ומרעה (שמשתרעת על שטחים נרחבים) מגבירה באופן משמעותי את אכיפת החוק באותם שטחים - בין על ידי החקלאים עצמם ובין בידי גורמי שיטור שמסייעים לחקלאים[4].
  • חקלאות של גידולי שדה ומרעה מאפשרת לנצל שטח רב - במקביל לשימורו כ"שטח פתוח" יחסית[4].
  • מדינות ברחבי העולם תומכות בחקלאות המקומית, ולכן בהיעדר תמיכה ממשלתית, החקלאות הישראלית תהיה בעמדת נחיתות כלפי הכלכלות המתחרות[20].
  • ישראל צריכה לשמר ענף חקלאי יעיל, כדי להבטיח אספקה חקלאית גם במקרה של מחסור בהיצע, במדינות מהן ניתן לייבא מוצרי חקלאות[20].
  • היכולת של חקלאים לתאם מחירים חיוניים ליכולת לשימור כושר ההתמקחות שלהם מול רשתות השיווק הגדולות[20].

טענות נגד תמיכה ממשלתית ייחודית בחקלאות

  • לענפי הלול והרפת כיום, אין כל יתרון על ענפי כלכלה שאינם חקלאיים ולכן אין כל הצדקה לתמוך בהן באופן ייחודי[4].
  • במאה ה-21 התזונה של ישראל ממילא מבוססת על יבוא, ולכן התמיכה בחקלאות הישראלית לא מאפשרת הסתמכות על תוצרת עצמית בעיתות מלחמה וכדומה[4]
  • הטלת מכסי מגן והיכולת של החקלאים לתאם מחירים, פוגעת ברווחתם של הצרכנים שהיו יכולים ליהנות ממחירים נמוכים יותר[4].
  • הטלת מכסי מגן ומתן סובסדיה מאפשרים לענפים חקלאיים לא יעילים להמשיך להתקיים ומנציחים מצב של אי יעילות במשק[4].
  • הטלת מכסי מגן ומתן סובסדיה גורמים להטיית השוק החופשי ופגיעה בשווי משקל כלכלי[4].
  • סבסוד המים מעודד שימוש בזבזני במים, במקום להתמקד בגידולים חסכוניים או בטכנולוגיות חסכוניות[4].
  • המצב בו החקלאות בישראל מבוססת על תמיכה ממשלתית משרד חוסר אמון ביעילות הכלכלית שלה, ומרתיע צעירים מוכשרים מלהיכנס לענף[21].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא החקלאות בישראל בוויקישיתוף


הערות שוליים

  1. ^ החקלאות בישראל, קשיים בפיתוח החקלאות (ארכיון)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 חמישים שנות הישגים במחקר החקלאי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  3. ^ חקלאות בישראל, חשבון הענף, מדדי המחירים של תפוקה ותשומות, 2014-2015, עמ' 17
  4. ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 4.11 4.12 אשר מאיר, ‏"גיל ההתבגרות של החקלאות העברית", השילוח 3, פברואר 2017
  5. ^ משק החלב הישראלי (ארכיון)
  6. ^ 6.0 6.1 Israeli cows outperform their foreign counterparts, The Jerusalem Post | JPost.com
  7. ^ הלמ"ס: תנובת החלב לפרה בישראל היא הגבוהה ביותר בעולם, באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il
  8. ^ News1 | תנובת הפרה הישראלית - הגבוהה בעולם, באתר www.news1.co.il
  9. ^ תנובת החלב לפרה בישראל הגבוהה בעולם, באתר nrg, ‏13/5/2013
  10. ^ גידול הפרה בארץ, באתר מועצת החלב (הקישור אינו פעיל)
  11. ^ מתוך מרכז מידע מועצת החלב (הקישור אינו פעיל)
  12. ^ 12.0 12.1 משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ניהול אגף הדיג
  13. ^ saveourfishingproject.net
  14. ^ Milind Ladaniya, Milind S. Ladaniya, Citrus Fruit: Biology, Technology and Evaluation, Academic, 2008-01-01
  15. ^ Israeli fruit hybrid lowers cholesterol, Israel21c
  16. ^ צוות מטפחי העגבניות הטוב בעולם - Title, באתר www.agri.huji.ac.il
  17. ^ Salad Days
  18. ^ Israel as flower exporting country, www.flowers-israel.net
  19. ^ Facts and Figures on Agritech 2009, www2.kenes.com (ארכיון)
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 אורי צוק בר (סמנכ"ל מחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות), ‏"שורשים עבותים ופירות מתוקים", השילוח 5, יולי 2017
  21. ^ עמיעד כהן, ‏"חיבוק חונק לחקלאות", השילוח 5, יולי 2017
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29175488החקלאות בישראל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=החקלאות_בישראל&oldid=1994575"