חיי מדף
בלוגיסטיקה, חיי מדף של מוצר הוא פרק הזמן שבו ניתן לאחסן את המוצר ממועד ייצורו כך שעדיין יישאר בר שימוש (ואילו המושג אורך חיים מתייחס לפרק הזמן הצפוי שניתן יהיה להשתמש במוצר לאחר שיצא מהאריזה). חיי המדף של מוצר מוגבלים בעיקר עקב תהליכים כימיים, כגון קורוזיה, הפוגעים בתפקודו גם בלא שנעשה בו שימוש. גורם נוסף המשפיע על חיי המדף של מוצרים מסוימים הוא יציבות הטכנולוגיה: במוצרים שבהם התקדמות הטכנולוגיה מהירה מאוד, המוצר עשוי להפוך תוך זמן לא רב לחסר ערך גם אם מבחינה פונקציונלית הוא תקין לחלוטין.
לחיי המדף של מוצר חשיבות בתכנון מלאי של מוצר זה, בעת החזקתו במחסן, בחנות וכדומה.
הארכת חיי המדף של מוצר נעשית בשלבים אחדים במחזור החיים שלו:
- בשלב הייצור: שימוש בחומרים המבטיחים חיי מדף ארוכים יותר, לעיתים הוספת חומרים שזו מטרתם, כגון הוספת חומר משמר למוצרי מזון.
- בשלב האריזה: שימוש באריזות המבטיחות חיי מדף ארוכים יותר, כגון אריזת ואקום או הוספת סיליקה ג'ל לאריזה של מוצרי אלקטרוניקה לשם צמצום הלחות באריזה.
- בשלב האחסון: אחסון בתנאים אופטימליים מבחינת טמפרטורה, לחות, תאורה וכדומה.
חיי מדף של מזון
באזורים מסוימים בעולם מחויבים יצרנים להוסיף תאריך אחרון לשיווק או לצריכה על אריזת מוצרי מזון ותרופות. חיי מדף של מזון שונים מתאריך התפוגה; המונח חיי מדף מתייחס לאיכות המזון, בעוד המונח "תאריך תפוגה" מתייחס לרמת הבטיחות בצריכתו. לעיתים קרובות, מזון אשר עבר את "זמן המדף" שלו עדיין בטוח לצריכה, אך איבד את איכותו המרבית. בחנויות רבות חותרים למכירה בשיטת נכנס ראשון יוצא ראשון, כך שמוצרים הקרובים יותר לסוף חיי המדף שלהם יהיו קרובים יותר לצרכן מאשר מוצרים מאותו סוג בעלי חיי מדף ארוכים יותר. במקרים רבים, מכירת מוצר שפג תוקפו עשויה לגרור אחריה קנס לחנות.
בבישול נעשה לעיתים שימוש משיקולי חיסכון במוצרים בסוף חיי המדף שלהם, אשר כבר לא ניתן להשתמש בהם כפי שהם, להכנת מאכלים אחרים, בעלי איכויות שונות. כך למשל מכינים מלחם יבש פרנץ' טוסט, ובמדינות רבות במערב מקובלת "ארוחת שאריות", עם מאכלים כמו "בַּאבֵּל אֵנְד סְקְוִויק" (לביבת ירקות מהמטבח הבריטי) המוכנים משאריות תבשילי ירקות ובשר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
