חוות חפציבה
חוות חפציבה הייתה חווה חקלאית שפעלה משנת 1906 ועד לפירוקה בשנת 1929 בסמוך לשכונת חפציבה שבחדרה, על הגדה הדרומית של נחל חדרה. ממערב לה עובר כביש 2 ומעברו שוכנים תחנת הכח אורות רבין ופארק נחל חדרה. כיום השטח הוא בבעלותה של חברת החשמל לישראל, ששחזרה את החווה. המקום מכיל את מרכז ההדרכה הארצי של החברה, על שם יורם אוברקוביץ, מוזיאון לתולדות שאיבת המים בארץ ישראל ופארק פתוח.
הקמת החווה
שטח החווה, 500 דונם, נכלל בשטח שרכש יהושע חנקין בשנת 1891 שעליו הוקמה העיר חדרה. בשנת 1906 קנה אהרון אייזנברג (1863 – 1931), ממייסדי רחובות, את שטח החווה עבור "אגודת נטעים". האגודה שהייתה בבעלותו שמה לה למטרה להשקיע בהקמת יישובים חקלאיים בארץ ישראל מכספי הון פרטי. שמה של החווה, שנקראה בתחילה "אחוזת קיסריה שבחפציבה", הוענק לה על ידי אולגה חנקין על פי הפסוק:
"לא יקרא לך עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה, כי לך יקרא חפצי בה... כי חפץ ה' בך"
— ישעיהו ס"ב, 4
בין השנים 1906 עד 1914 ניטעו בחווה פרדסים, מטעי שקדים, כרמי זיתים ואקליפטוסים. במקום הוקמה מערכת השקיה באמצעות אמת מים נמוכה ומערכת תעלות. מי נחל חדרה הועלו לבריכת אגירה באמצעות משאבה שהופעלה על ידי מנוע קיטור. מנוע הקיטור בן 105 כוחות סוס הובא ממפעל הזכוכית הכושל של מאיר דיזנגוף שפעל בטנטורה ונסגר כעשר שנים לפני כן. המנוע הוסק בעצים שהיו בשפע במקום. המנוע והמשאבה הותקנו בבית משאבות שהוקם לצורך כך על שפת הנחל. במשך הזמן נדרשה הגברת תפוקת השאיבה ובשנת 1910 הותקן מנוע דיזל ומשאבה נוספת. מאוחר יותר, כאשר מי הנחל ירדו וזוהמו בוצע קידוח והותקנה משאבה לשאיבת מי תהום שחוברה אף היא למנוע הדיזל. מערכת השאיבה פעלה גם לאחר סגירת החווה והמשאבה הופעלה באמצעות מנוע חשמלי.
בשנים 1908–1912 נבנו במקום על גבעה גבוהה שמונה בתים לקליטת משפחות[2][3]. בשנה הראשונה נבנו בתי משק: מחסן, אורווה, דיר ורפת וכן בית פועלים בן ארבעה חדרים. מספר הפועלים הלך וגדל והגיע לשיא של 60 איש בשנת 1912. חלקם ערבים וחלקם יהודים עולי עליה שנייה.
בשנת 1913 הועלתה הצעה על ידי ישראל בלקינד, אחיה של אולגה חנקין, ליישב במקום את יתומי פרעות קישינייב, אך היא לא יצאה אל הפועל. בשנת 1914 התגוררו בבתים פועלים מחדרה[4].
דעיכת החווה
דעיכתה של החווה שהביאה לפירוקה הסופי החלה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. חברו לכך מספר גורמים:
- קשיים בשיווק התוצרת החקלאית עקב הקרבות וירידת ערך המטבע
- גיוס הפועלים לצבא הטורקי, החרמת בעלי חיים וציוד על ידי הצבא והקמת מתחם צבאי בחלק מהחווה
- קשיים כספיים אליהם נקלעה "אגודת נטעים" עקב חוסר יכולתם של חברי האגודה להמשיך לממן את רכישת מניותיהם
על קשיי המלחמה נוספה מכת ארבה שתקפה את המטעים בשנת 1915 ופגעה ביבולים.
אהרון אייזנברג לווה כספים והזרימם לחווה, אך זו לא התאוששה. בין השאר שימשה "בית יוצר" לקבוצות חקלאיות עולי עליה שלישית שעלו להתיישב במקומות אחרים. ביניהם חברי קיבוץ חפציבה שהתיישבו בשנת 1922 בעמק יזרעאל לאחר כשנה וחצי של עבודה שכירה בפרדסי החווה. חברי הקבוצה שהגיעו למקום בנובמבר 1920 מצאו את המקום מוזנח וסבלו ממחסור במזון ומקדחת. חיים ארלוזורוב שביקר אותם אמר להם: "היודעים אתם, כי אתם חיי גבורה?"[5][6][7].
בשנת 1923, הועברו השטחים של אגודת נטעים, אלו ששכנו ליד בריכת יער ובחוות חפצי בה, לניהול בנק אפ"ק[8]. בתחילה העסיק הבנק פועלים ערבים[9] ומשא ומתן עם פועלי חדרה על עבודה מאורגנת בחווה נמשכה שנים ללא תוצאות[10]. בחווה היו חלק מהעובדים יהודים וחלקם ערבים[11][12]. בתחילת שנות ה-30 העבודה בחווה הייתה לגמרי עבודה עברית[13].
ניסיונותיו של אייזנברג למכור חלקים לא מעובדים של החווה ליחידים ולחברות נחלו הצלחה מועטת בלבד. פעילות החווה לא הניבה רווחים, שאפשרו לה להחזיר חובותיה, ובשנת 1929 מכר הבנק את החווה וקרקעותיה למספר גופים לרבות לחברת הכשרת היישוב שבניהולו של חנקין. תביעה של ערבי שטען לבעלות על אדמות חפציבה נדחתה על ידי בית המשפט[14][15][16]. בשנת 1932 נעשה ניסיון למכור את הפרדסים אך ללא הצלחה[17]. בספטמבר - אוקטובר 1933 נמכר המשק לחברת הנוטע, שהחליפה את העובדים הוותיקים בעובדים חדשים, רובם ערבים[18][19].
החווה ננטשה לגמרי, מטעי הפרי המשיכו לפעול עד שנות השישים של המאה העשרים מושקים על ידי מערכת השאיבה המקורית. בשנים שלפני קום מדינת ישראל שימש המקום לאימוני ההגנה.
בשנת 1947 הוקמה בחווה מכוורת במסגרת חוות ניסיונות ממשלתית. בה למדו את מקצוע הדבוראות. הלימודים המעשיים נערכו בחפציבה ואילו הלימודים העיוניים נערכו במדרשת רופין. חוות הניסיונות לגידול דבורים פעלה, לפחות, עד שנת 1953.
שימור החווה
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אתרי מורשת בישראל | ||
החווה עמדה בשיממונה עד שנרכשה על ידי חברת החשמל לישראל בשנת 1992. בשנת 1998 הוחל בשיקום הצלה של המבנים ובשנת 2004 הוחל בשיפוץ נרחב בעזרת פועלים יוצאי צד"ל. מבניה השונים שופצו וחלקם משמשים כבית ספר להוראת מקצועות החשמל של החברה. מבני המשק ובראשם תחנת השאיבה שוחזרו אף הם. מנועי הקיטור והדיזל שוחזרו על ידי עובדי סדנת עין שמר העוסקים בשיפוץ מיכון עתיק. דרך העשויה אבנים משתלבות נסללה לאורך הגדר המערבית. הנחל עצמו שוקם ומהווה אתר קינון חורפי ללהקות קורמורנים המגיעים מאוקראינה, המתמקמים גם בחווה. על גדת הנחל בצמוד לחווה נקבעה נקודת תצפית בקורמורנים. במקום נפתחו דרכי סיור, נוקו אמת המים והתעלות וניטעו עצי תפוז לזכר הפרדסים. החווה הוכרזה כאתר לשימור של המועצה לשימור אתרים[20].
בבית החווה הוקם מרכז מבקרים ובו תמונות של החווה מעת הקמתה ומוקרן סרט על תולדות החווה. משאבות הקיטור והדיזל מופעלות להדגמה על ידי חשמל.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חוות חפציבה - חדרה |
- חוות חפציבה באתר חברת חשמל.
- חוות חפציבה באתר העירוני לתיירות ובילוי בחדרה
הערות שוליים
- ^ חברת הכשרת היישוב בארץ ישראל, חפצי-בה, על יד חדרה, אוסף המפות על שם לאור, הספרייה הלאומית
- ^ מכתב מיפו, הזמן, 27 במרץ 1913
- ^ הבארון רוטשילד במושבת חדרה, הצפירה, 18 במרץ 1914
- ^ חפצי בה, הפועל הצעיר, 19 ביוני 1914
- ^ ליאו קדמן-קויפמן, "בחפצי-בה שבשומרון", בתוך: יהודה ארז, עורך, ספר העלייה השלישית ע"מ 688-692, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1964.
- ^ חדרה, הפועל הצעיר, 28 במרץ 1921
- ^ קבוצת חפצי בה, דבר, 7 במאי 1926
- ^ באגודת נטעים, דואר היום, 11 במרץ 1923
- ^ חדרה, הפועל הצעיר, 20 בנובמבר 1924
- ^ התערבות הועה"ל נדרשת ננד אפ"ק ואג' נטעים, דבר, 5 ביוני 1928
- ^ שוב בפרדסי אפ"ק, חדרה, דבר, 14 באוגוסט 1928
- ^ מועצת פועלי חדרה, מכתב גלוי, דבר, 6 במאי 1929
- ^ פרי אפק בחדרה לה' טולקובסקי, דבר, 17 בנובמבר 1931
- ^ משפט קרקעות אינפיעאט, דואר היום, 27 במרץ 1930
- ^ אגודת נטעים זוכה במשפט, דבר, 8 ביולי 1932
- ^ שוב עניין קרקעות אינפיעט וחפצי בה, דואר היום, 7 בנובמבר 1934
- ^ ישראל שיוו, עטה, דבר, 4 בספטמבר 1932
- ^ יינתנו פיצויים לפועלי חפצי בה, דבר, 10 בספטמבר 1933
- ^ חדרה, דבר, 24 באוקטובר 1933
- ^ חוות חפציבה באתר המועצה לשימור אתרים
24322081חוות חפציבה