וילהלם קנריס

וילהלם פרנץ קנריס
Wilhelm Franz Canaris

וילהלם קנריס, 1940
וילהלם קנריס, 1940
לידה	1 בינואר 1887 אפלרבק, הקיסרות הגרמנית
הוצאה להורג	9 באפריל 1945 (בגיל 58) פלוסנבירג, גרמניה הנאצית
השתייכות	אבווהר
תקופת הפעילות	1905–1944 (כ־39 שנים)
דרגה	אדמירל (קריגסמרינה)
תפקידים בשירות
מפקד האבווהר
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה קרב קורונל קרב איי פוקלנד קרב מאס א טיירה מלחמת העולם השנייה
עיטורים
צלב הברזל דרגה ראשונה צלב הברזל דרגה שנייה צלב הכבוד הצלב הגרמני בכסף

אדמירל וילהלם פרנץ קנריס (בגרמנית: Wilhelm Franz Canaris;‏ 1 בינואר 1887 – 9 באפריל 1945) היה ראש האבווהר, שירות המודיעין הצבאי של גרמניה במלחמת העולם השנייה, ומראשי הפעילים במסגרת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם.

שנותיו הראשונות ומלחמת העולם הראשונה

קנריס נולד בעיירה אפלרבק ליד דורטמונד שבווסטפאליה, בן לתעשיין אמיד, קארל קנריס. בנעוריו האמין כי הוא צאצא לאדמירל היווני, גיבור מלחמת העצמאות היוונית קונסטנטין קנריס ולאמונה זו הייתה השפעה על החלטתו להצטרף לצי הגרמני. בשנת 1938 חקר ומצא כי שורשי משפחתו בצפון איטליה (לומברדיה) וכי שמה המקורי "קנריזי", והמשפחה היגרה לגרמניה במהלך המאה ה-17 ושם המירה את דתה מנצרות קתולית ללותרניזם.

בשנת 1905 התגייס קנריס, והוא בן 17, לצי הקיסרי הגרמני, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שירת על סיפון הסיירת 'דרזדן' כקצין מודיעין. הסיירת הזו הייתה היחידה שהצליחה להתחמק מהצי הבריטי במהלך קרב איי פוקלנד, בדצמבר 1914, במידה רבה הודות לטקטיקות ההונאה שיזם קנריס. בקרב מאס א טיירה נלכדה 'דרזדן' והושמדה. רוב אנשי הצוות הושמו בהסגר בצ'ילה, אך קנריס נמלט באוגוסט 1915 תוך שהוא משתמש בידיעתו השוטפת בשפה הספרדית. קנריס דיבר ספרדית ואנגלית שוטפות, וכן ארבע שפות פרט לגרמנית. הוא הצליח לשוב לגרמניה בסיועם של סוחרים גרמנים.

עם שובו לגרמניה הוצב בתפקידי מודיעין ונשלח לספרד, שם שרד ניסיון התנקשות בריטי בחייו. עם שובו לשירות פעיל הוא סיים את המלחמה כמפקד צוללת וצבר לזכותו שמונה עשרה הטבעות, אותן השיג על הצוללות U-38‏, UC-27‏, U-47 ו-U-34.

ב-1919 נישא לאריקה ואג, גם היא בת לתעשיין עשיר. לזוג נולדו שתי בנות, אווה ובריגיטה.

בין מלחמות העולם

קנריס נותר בשירות הצבאי לאחר המלחמה. בתחילה הצטרף למיליציות הפרייקור ולאחר מכן לרייכסמרינה. הוא התקדם במהירות והגיע לדרגת קפיטן ב-1931, והיה הקצין הראשי בסיירת "ברלין" ולאחר מכן מפקד אוניית המערכה "שלזיין". בשלב זה היה מעורב שוב בעבודת מודיעין. במהלך שירותו יצר קשרים עם קצינים בכירים, פוליטיקאים ותעשיינים. בתקופת שירותו בפרייקור היה בקשר עם אישי ימין קיצוני כהורסט פון פפלוגק-הרטונג, שהואשמו בהתנקשויות פוליטיות במנהיגי השמאל, ואף הואשם במעשים אלו בעצמו, לרבות השתתפות ברציחתה של רוזה לוקסמבורג, אם כי נוקה מחשד. בתקופה זו צעד במסלול הפוליטי ובמסלול הקריירה של המנהיגים הנאצים הבכירים לעתיד, אם כי מעולם לא היה חבר במפלגה הנאצית.

ב-1 בינואר 1935 מונה קנריס לראש האבווהר, שירות המודיעין הצבאי הרשמי של גרמניה. מאוחר יותר באותה השנה מונה לסגן אדמירל. בשנים אלו יצר רשת מרגלים גרמנית בספרד תוך הפגנת שליטתו בשפה הספרדית. הוא היה הכוח המניע מאחורי ההחלטה הגרמנית לסייע לכוחותיו של פרנסיסקו פרנקו במהלך מלחמת האזרחים בספרד, על אף היסוסיו של היטלר מלהתערב בעניין. ב-1937 עדיין תמך בהיטלר, וסבר כי הוא התשובה לקומוניזם והתקווה לתחייה לאומית גרמנית. אך עד לשנת 1938 התפכח מראייה זו והבין כי תוכניותיו ומדיניותו של היטלר עלולים להוביל את גרמניה לאסון. הוא החל לקשור בחשאי כנגד המשטר. קנריס, וסגנו הגנרל הנס אוסטר, היו שניהם אנטי-נאצים מובהקים, וריכזו באבווהר חבורה של אנשים כהנס פון דוהנאני ודיטריך בונהופר, שהיו אנשי מצפון וניסו להפיל את המשטר.

כבר ב-1938 היה קנריס מעורב במזימה פעילה להפיל את היטלר מן השלטון אם זה יורה על פלישה לחבל הסודטים, שהייתה, לדעתו, גורמת לפריצתה של מלחמה, במאזן כוחות שנטה אז לרעת גרמניה. הצלחתו של היטלר לקבל לידיו את חבל הסודטים ללא קרב בועידת מינכן גרמה לכשלונו של הקשר. קנריס היה מעורב בניסיון נוסף מסוג זה בשנת 1939, שנכשל בנסיבות דומות.

מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מצא עצמו קנריס במצב עדין של ראש שירות מודיעין צבאי בעת מלחמה, העושה כל שביכולתו כדי לגרום לכישלון הצבא באותה מלחמה עצמה. סגנו, הנס אוסטר, היה צינור פעיל להעברת ידיעות על תנועות הצבא הגרמני לצבאות בעלות הברית. הדברים הגיעו לשיא כאשר אוסטר מסר לנספח הצבאי הבלגי, הקולונל סאס, התרעה מוקדמת על פלישת גרמניה להולנד ולארצות השפלה, למרות שבסופו של דבר, התרעה זו לא הועילה.

בשנת 1943 היה אוסטר מעורב בניסיונם של הגנרל הנינג פון טרסקו ואנשי קבוצת ארמיות מרכז ברוסיה, לרצוח את היטלר באמצעות פצצה שהוטמנה במטוסו. הניסיון נכשל.

קיימות דעות שונות באשר לחלקו של קנריס בפעילויות אלו. יש האומרים כי היה בקשר ישיר עם ראשי קשר העשרים ביולי, ויש האומרים כי נמנע ממעורבות אישית, אך ידע היטב כי פעולות אלו מתרחשות בקרבתו. מכל מקום, האבווהר תחת פיקודו שימש כ"חממה" ומסווה לבכירי הקושרים, אשר ניצלו היטב את העובדה כי מטבע הדברים פעילויותיו של ארגון מודיעין כרוכות בהכנת ניירות מזויפים, חומרי חבלה, וגישה ישירה לחוץ לארץ, שלושה אלמנטים שהקושרים היו זקוקים להם במיוחד.

קנריס דיבר ספרדית שוטפת, ונפגש מספר פעמים עם פרנסיסקו פרנקו, הדיקטטור הספרדי. מניחים כי בפגישות אלו העריך בפניו קנריס כי גרמניה תפסיד במלחמה, דבר שהיה אחד הגורמים לכך שספרד לא הצטרפה למלחמה לצד מעצמות הציר, אף שאלו סייעו לפרנקו מספר שנים לפני כן בעת מלחמת האזרחים הספרדית.

קנריס ניצל את תפקידו הצבאי על מנת להציל יהודים, לעיתים לבדו ולעיתים ביחד עם אוסטר ופון דוהנאני. כבר ב-1937 גינה אותו העיתון הנאצי "דר שטירמר" על כך שקנה בחנויות של יהודים. באותן שנים עזר רבות ליהודים גרמנים ממכריו, ביניהם האלמנה אנה-מארי קונזן והמורה לפסנתר לואיזה קובולד. מאוחר יותר הגן עליהם קנריס מגירוש למזרח. בשנת 1939 הציל קנריס את האדמו"ר השישי של חב"ד, הרב יוסף יצחק שניאורסון, על ידי הברחתו מפולין הכבושה. בסוף שנת 1941 הבריח מאות יהודים לספרד ופורטוגל במסווה של סוכני ביון, במבצע שזכה לשם הקוד "אקווילר". בשנת 1943 היה קנריס מעורב במבצע בשם "U7" שבו נשלחו שלושה עשר יהודים לשווייץ לכאורה כדיפלומטים וכסוכנים, ולמעשה על מנת להצילם מן השואה. שני משתתפים אחרים במבצע זה, הנס פון דוהנאני ודיטריך בונהופר, נעצרו בעקבותיו.

קנריס המשיך בפעילות. במהלך אותה שנה שכנע את היטלר כי בעלות הברית אינן מתכוונות לפלוש לאנציו (אף שבפועל ידע על הפלישה המתוכננת). כן שכנע את היטלר כי יש סכנה להתקוממות מיליוני עובדי כפייה, דבר שדרש הכנת תוכנית בשם "ואלקירי" להזרמת כוחות צבא לבירה ברלין בעת ההתקוממות. תוכנית זו היוותה את השלד המבצעי לתוכניות הקושרים להשתלט על הבירה, שכן הכנתה הוטלה על הקולונל קלאוס שנק פון שטאופנברג, מראשי הקושרים.

חנו של קנריס סר בעיני היטלר בפברואר 1944, בעקבות עריקת סוכנים של האבווהר לצדן של בעלות הברית בטורקיה. הוא פוטר, ולאחר זמן מה הושם במעצר בית, דווקא בתקופה קריטית לתוכניות להפלת השלטון. האבווהר הוכפף למנגנון ה-RSHA בראשות הנאצי הקנאי ארנסט קלטנברונר. מחליפו של קנריס בראשות האבווהר היה גנרל בשם הנזן, אשר ניסה להמשיך בפעולות ההתנגדות למשטר, ולקדם את הקשר נגד היטלר.

עם כישלון קשר העשרים ביולי הושם קנריס במעצר, אך לא הוצא להורג עד 9 באפריל 1945, חודש לפני תבוסתו הסופית של הרייך השלישי. ידידו של קנריס, הגנרל וילהלם קייטל, התערב למענו ומנע את העמדתו לדין בפני "בית הדין העממי" שהיה פוסק גזרי דין מוות מהירים.

היטלר גילה ב-4 באפריל 1945 את יומניו של קנריס ובהתקף זעם הורה לדון אותו בבית דין מיוחד של האס אס. ב-8 באפריל נערך במחנה פלוסנבירג משפט ראווה לקנריס, איש הצבא הנס אוסטר, והכומר דיטריך פון בונהופר. השלושה נידונו למוות, למרות שהאס אס לא היה מוסמך לשפוט אותם וההליך המשפטי היה בלתי-חוקי אפילו לפי החוקים הנאצים. הם הוצאו להורג בתלייה ב-9 באפריל. כדי להשפיל את הנידונים ולשעשע את אנשי האס אס, נאלצו להתפשט ולצעוד בעירום אל הגרדום. זמן רב לא היה גורלו ידוע של קנריס, עד שבשנת 1955 העיד קצין דני בשם לונדינג, שהיה אסיר בפלוסנבירג, כי ראה אותו נגרר עירום אל הגרדום.

דמותו של קנריס

אישיותו של קנריס נותרה במובנים רבים חידה. הוא היה פטריוט גרמני, ואדם יוצא דופן בהתנגדותו להיטלר ולמשטר הנאצי. באופן יחסי לחלקו בדרמה ההיסטורית, לא הוקדשה תשומת-לב מיוחדת לאישיותו בסרטים או ספרים. בשנות החמישים בוים סרט בשם "קנריס", ובשנת 1976, בסרט "הנשר נחת", הופיע השחקן אנתוני קווייל בתפקיד קנריס. בנובלה של פרדריק פורסיית' "תיק אודסה" מספר הגיבור (שמסתנן לשורות ארגון של חברי אס.אס לשעבר) כי השתתף בהוצאתו להורג של קנריס בירייה, למרות שכמעט ודאי שהוא נתלה.

הנס ברנד גיזביוס, שעבד תחת קנריס והיה אחד הקושרים בקשר העשרים ביולי ואחד העדים החשובים במשפטי נירנברג (בעיקר בעדות נגד הרמן גרינג), כתב בספרו האוטוביוגרפי Bis zum bitteren Ende ("עד הסוף המר") כי קנריס לא רק תיעב את היטלר ואת הימלר, אלא את כל המשטר הנאצי כתופעה פוליטית. הוא תיאר את קנריס כאדם מיוחד הנמצא "בכל מקום ובשום מקום", ומשאיר אחריו תמיד שובל של מסתוריות. לעיתים, הסביר גיזביוס, נדמה היה קנריס קטן-הקומה והשברירי כאדם מאיים, אך במציאות היה אדם משכיל מאוד, רגיש-ביתר, ובכל מובן "אאוטסיידר". בהתנהלותו ובאופן מחשבתו היה האדם "הבלתי מיליטריסטי ביותר מכל האנשים".

בתחילת אוגוסט 2009 התפרסם כי נציגי כפר חב"ד הגישו בקשה רשמית להנהלת "יד ושם" להעניק "אות חסיד אומות העולם" לווילהלם קנריס, בנימוק כי במהלך השואה הציל ממוות את האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד עם כ-500 יהודים נוספים. ההיסטוריון הישראלי דני אורבך פנה בעבר ליד ושם בבקשה דומה אך נדחה, בטיעון שקנריס כראש המודיעין הנאצי נושא באחריות למותם של יהודים רבים, וכי יחידות שהיו תחת פיקודו עסקו בהשמדת יהודים באופן פעיל. עם זאת, יד ושם קיבל את בקשתו של אורבך להכיר ביועצו המיוחד של קנריס, ד"ר הנס פון דוהנאני, כחסיד אומות העולם.

לקריאה נוספת

• ויליאם ל. שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, הוצאת שוקן, 1976.
• ראובן עשור, בוגדים ומשתפי פעולה במלחמת העולם השנייה, הוצאת ירון גולן, 1997.
• דני אורבך, ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009; מהדורה מתוקנת ומורחבת 2016.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וילהלם קנריס בוויקישיתוף

• החיים הכפולים של אדמירל קנריס, באתר רגעים היסטוריים
• דליה מזורי, חב"ד: הבכיר הנאצי הוא חסיד אומות העולם, באתר nrg‏, 4 באוגוסט 2009
• דני אורבך, ריאיון מצולם הכולל תיאור פעולות ההצלה של אדמירל קנריס, אתר COL
• וילהלם קנריס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• וילהלם קנריס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38033939וילהלם קנריס