פרשת ציצרו

פרשת ציצרו היא פרשת ריגול שהתרחשה בטורקיה בימי מלחמת העולם השנייה, בה הייתה הפרה רבתי של כללי הביטחון מצד הבריטים.

הרקע

שנת 1943 הייתה שנת מפנה במלחמת העולם השנייה: בראשיתה נחלו הסובייטים ניצחון בקרב על סטלינגרד, ובהמשכה ניצחה ברית המועצות בקרב קורסק, בעלות הברית נחתו בסיציליה ובאיטליה, בניטו מוסוליני נפל ואיטליה נכנעה. הגרמנים החלו לצפות לגרוע מכול - פלישת בעלות הברית ללב יבשת אירופה. מאמצים מודיעיניים רבים הושקעו על ידי הגרמנים בניסיון לאתר את אתר הנחיתה המשוער, ומאידך הושקעו מאמצי סיכול והונאה על ידי בעלות הברית על מנת להסתיר מידע זה מן הגרמנים. והנה נקרתה לגרמנים הזדמנות פז לקבלת מידע חסוי ממקור לא צפוי, השגרירות הבריטית באנקרה, בירת טורקיה.

כלקח ממעורבותה לצד גרמניה במלחמת העולם הראשונה שבסופה נחלה תבוסה, שמרה טורקיה במשך כל ימי מלחמת העולם השנייה על נייטרליות. באנקרה בירת טורקיה פעלו אלו בצד אלו נציגויות דיפלומטיות של בעלות הברית לצד אלו של מדינות הציר. השגריר הבריטי בטורקיה באותה עת היה סר יו נצ'בול-האג'יסן, לשעבר שגריר בריטניה בסין, והשגריר הגרמני היה פרנץ פון פאפן, המדינאי הגרמני השמרני ששימש למשך זמן קצר ב-1932 כקאנצלר גרמניה והיה סגן הקאנצלר בממשלתו הראשונה של היטלר והשגריר הגרמני האחרון באוסטריה ערב האנשלוס שיד לו בסיפוחה לגרמניה.

הפרשה

באוקטובר 1943 התקשר אדם לנספח בשגרירות גרמניה באנקרה וביקש להיפגש עמו, מאחר שלדבריו יש לו מידע חשוב למסור לו. באישון לילה יצא הנספח קרל לודוויג מויציש במכוניתו לפגישה. לאחר תרגילי התחמקות ממעקב פגש הנספח אדם שמסר לו כי הוא השרת האישי של השגריר הבריטי במעונו הפרטי וכי השגריר מחזיק במעונו מסמכים חסויים, והציע לצלמם ולמכור אותם לגרמנים. לאחר היסוסים החליטו הגרמנים לקבל את ההצעה. הנספח ערך פגישות סתר רבות עם האיש, שקיבל בשגרירות את הכינוי "ציצרו".

נתברר כי המסמכים, שאת צילומיהם מסר ציצרו לנספח, היו בעלי חשיבות אסטרטגית עליונה והגרמנים שילמו עבורם לציצרו, במרוצת השנים 1943 ו-1944, הון עתק שהסתכם בסכום של מאות אלפי לירות שטרלינג, בשטרי כסף וביהלומים.

ציצרו אכן היה השרת האישי של השגריר הבריטי במעונו, ששכן במקום נפרד מן השגרירות עצמה. שמו של השרת היה אליאסה באזנה והוא היה טורקי יליד אלבניה, אז בן 39 (יליד 1904). הבריטים, בניגוד לכללי הביטחון החמורים, לא ערכו לשרתו האישי של השגריר בדיקה לקביעת סיווגו הביטחוני. בניגוד לאותם נוהלי ביטחון, גם השגריר עצמו נהג ברשלנות והיה נוהג לקחת עמו מן השגרירות למעונו מסמכים חסויים ולהחזיקם בכספת. ציצרו יצר תבנית שעווה ממפתח הכספת והכין לעצמו מפתח נוסף, בו השתמש בעת שהשגריר נעדר ממעונו, וצילם את המסמכים שבכספת.

המסמכים שאותם צילם ציצרו, ואשר עותקים מהם הוא מסר לגרמנים, כללו התכתבויות של השגרירות וכן מברקים ודוחות משלוש הוועידות שנערכו בנובמבר 1943: ועידת מוסקבה, ועידת קהיר וועידת טהראן, בהן דנו בעלות הברית באסטרטגיה שלהן להמשך המלחמה ובמאמציהן לגרור את טורקיה לצדן במלחמה.

במסמכים לא נזכרה במפורש תוכנית הפלישה לנורמנדי, אולם עלה מהם כי הפלישה לאירופה לא תהיה מן הבלקנים אלא ממערב אירופה.

הגרמנים לא הפיקו תועלת מלחמתית ממסמכים אסטרטגיים אלה, הן משום היריבות והתחרות ששררו בגרמניה בין הפיקוד הצבאי לסגל הדיפלומטי, ובעיקר בין פרנץ פון פאפן לבין יואכים פון ריבנטרופ, והן משום שהנאצים חשדו כי המסמכים הושתלו בידם על ידי הבריטים.

אליאסה באזנה התפטר מתפקידו כשרת של השגריר הבריטי באפריל 1944, כאשר חשש כי מזכירתו של הנספח מויציש, שערקה אז לבעלות הברית, תחשוף את זהותו.

לאחר מעשה

ציצרו לא זכה ליהנות מההון העצום שנפל בחלקו. התברר כי הסכום בלירות שטרלינג שקיבל מידי הגרמנים שולם בשטרות מזויפים. אלה זויפו במסגרת המבצע שכינו הנאצים "מבצע ברנהרד", ובו זויף כסף בריטי במחנה ריכוז ליד ברלין בסכומים שהיו שווים באותה עת 135 מיליון פאונד, כדי להחדירם לאדמת בריטניה ולמוטט את הכלכלה הבריטית.

בשנת 1950 נתפרסמו העובדות אודות פרשת ציצרו בספר שכתב הנספח הגרמני לשעבר באנקרה, קרל לודוויג מויציש, שנשא את השם "מבצע ציצרו". תרגום לעברית של הספר ראה אור בישראל בשנת 1952.

פרשת ציצרו זכתה לפרסום כלל-עולמי בסרט קולנוע משנת 1952 בשם "חמש אצבעות", בבימויו של ג'וזף מנקייביץ' ובכיכובו של ג'יימס מייסון בתפקיד ציצרו, שנקרא בסרט בשם "יוליסס דיאלו". הסרט סטה מן האמת העובדתית ובין היתר יצר דמות בדויה של רוזנת פולנייה שהייתה כביכול שותפתו של ציצרו לפעולת הריגול, ובסיומו של הסרט נראה ציצרו חי חיי פאר בדרום אמריקה.

אליאסה באזנה נתגלה בראשית שנות השישים במערב גרמניה, כאשר ניסה מזלו בתביעה משפטית שהגיש נגד ממשלת מערב גרמניה לשלם לו את דמי הריגול שהגיעו לו, לטענתו, מגרמניה הנאצית. במפתיע פסק בית המשפט הגרמני לזכותו, והורה לשלם לו סכום צנוע. את פרנסתו מצא בפרסום ספר זכרונותיו מתקופת היותו "ציצרו", שנשא את השם "אני הייתי ציצרו" וראה אור בשנת 1962. אליאסה באזנה מת בשנת 1970 בשמשו כשומר לילה במינכן.

גורלו של השגריר הבריטי

למרות התנהגותו הרשלנית של השגריר סר יו נצ'בול-האג'יסן, שגרמה לדליפה הביטחונית החמורה בפרשת ציצרו, לא נשא סר יו בתוצאות. גילו (הוא היה יליד 1886), תואר האצולה לו זכה בשנת 1936, מעמדו כאחד מוותיקי השירות הדיפלומטי, בו החל לכהן כקונסול בבריסל עוד בשנת 1926, כל אלה עמדו לזכותו והוא לא הועמד בפני הליך משפטי כלשהו ואף זכה למינוי ב-1944 כשגריר בבלגיה, שם שירת עד פרישתו לגמלאות בשנת 1947. סר יו נפטר בשנת 1971 בהיותו בן 85.

ראו גם

• פריץ קולבה

לקריאה נוספת

• ספרו של ציצרו - I was Cicero. by Elysa Bazna. publisher: Harper & Row. 1962.
• ספרו של מויציש - L.C. Moyzisch. Operation Cicero. puplisher: Wingate. 1950.
• ספרו של מויציש בעברית - קרל לודוויג מויציש, מבצע ציצרו. הוצאת ניקודים, 1951.
• הסרט- Five Fingers בהפקת חברת פוקס המאה העשרים, 1952.

קישורים חיצוניים

• "Five Fingers", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• כרזת הסרט באתר World War II Lecture Institute

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25444760פרשת ציצרו