הנינג פון טרסקו
 | |
| הנינג פון טרסקו | |
| לידה |
10 בינואר 1901 מגדבורג, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
21 ביולי 1944 (בגיל 43) אוסטרוב, פולין  |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית  רפובליקת ויימאר גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות |
1917–1920 1926 – 1944 |
| דרגה |
 גנרל-מיור |
| תפקידים בשירות | |
| ראש המטה של הארמייה השנייה | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| הנצחה | |
| על שמו קרואים :רחובות במגדבורג ובהמבורג, מרכז גיוס של הבונדסוור בפוטסדאם | |
גנרל מיור הנינג פון טְרֶסְקוֹ (גרמנית: Henning von Tresckow; לעיתים נכתב בצורה השגויה טרשקוב; נולד ב-10 בינואר 1901 במגדבורג - מת ב-21 ביולי 1944 באוסטרוב שליד ביאליסטוק, פולין), איש צבא גרמני, מראשי קשר העשרים ביולי לרציחת אדולף היטלר. היה פעיל במשך שנים רבות במסגרת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
טרסקו נולד למשפחה אמידה במגדבורג, גרמניה, ב-1901. בצעירותו הצטרף לצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה ואף הגיע לדרגת קצין זוטר לקראת סיומה, ועל אף שהיה אחד הקצינים הצעירים בצבא, זכה בצלב הברזל על תפקודו בשדה הקרב. לאחר המלחמה נותר זמן מה בשירות הקבע ברייכסווהר, אך עזב את הצבא, על מנת ללמוד. לאחר זמן מה החל לעבוד כסוכן בורסה, ואף יצא למסע מסביב לעולם, אותו נאלץ לקטוע בשל בעיות כלכליות למשפחתו. לאחר שובו, ב-1924 היה למנהלו של מפעל קטן. הוא נישא לאריקה פון פאלקנהיין, בתו של מפקד הצבא הקיסרי במלחמת העולם הראשונה, פלדמרשל אריך פון פאלקנהיין. ב-1926 שב והצטרף לשורות הרייכסווהר.
בתחילה היה טרסקו בעל ראיית עולם אוהדת לנאציזם, שכן התנגד למגבלות שהוטלו על גרמניה בהסכם ורסאי. אך אירועי "ליל הסכינים הארוכות" ב-1934 הביאו לשינוי בעמדתו. טרסקו ראה בשלילה את רציחתם של ארנסט רהם ואנשי ה-SA, בה עמד הצבא מנגד, בעוד ה-SS מפר את החוק ורוצח את יריביו הפוליטיים. בשנת 1938 התגבשו ספקותיו אלו כאשר מפקדיו, ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש, הודחו בידי היטלר לאחר שערוריות מפוברקות, במהלך בו השתלט היטלר על הוורמאכט, ולמעשה היה למפקדו. כמו כן, רחש טרסקו הערכה עמוקה ליהודי גרמניה, התנגד לחוקי נירנברג וחש בושה עמוקה עקב ליל הבדולח. "היהודים היו עבורו רופאים, משוררים ואינטלקטואלים מכובדים", כתב הביוגרף של טרסקו, בודו שויריג. בחריפות גדולה אף יותר התנגד לשואה ולרצח ההמוני של רוסים ופולנים בחזית המזרח.
פעולות התנגדות לנאציזם
ב-1938 יצר טרסקו קשר עם הגנרל ארווין פון ויצלבן, שהיה בין הקושרים בשורות הצבא על מנת להפיל את שלטון היטלר אם זה יורה על פלישה לצ'כוסלובקיה, שהייתה עלולה לגרום למלחמה שלגרמניה לא היה סיכוי לנצח בה במאזן הכוחות שהיה אז. התוכנית נמנעה עקב הצלחתו של היטלר בועידת מינכן לקבל את חבל הסודטים ללא קרב.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שירת טרסקו בפולין ובצרפת וב-1941 נשלח לתפקיד מטה ב"קבוצת ארמיות מרכז", עליה פיקד דודו, הפלדמרשל פדור פון בוק. טרסקו צפה בפשעי המלחמה שביצעו הגרמנים ברוסיה, ובמיוחד ביחס ליהודים. הוא זועזע עמוקות, והדבר המריץ אותו להמשיך בפעולות כנגד היטלר. כקצין בכיר, היה טרסקו מודע לפקודות הפליליות שניתנו לוורמאכט כגון "פקודת הקומיסרים" שהורתה לירות בכל רוסי שבוי החשוד כחבר המפלגה הבולשביקית, ולמעשה שימשה עילה לאין ספור הוצאות להורג ללא משפט. טרסקו ניסה להפעיל את השפעתו על מנת להסיר את הפקודה, או להפחית את השפעתה, אך נתקל ביחס אדיש לעניין זה מצד מפקדיו. טרסקו דיווח על הפשעים שעליהם ידע לגורמים בקרב הקושרים בברלין כהאנס אוסטר, לודוויג בק וקרל פרידריך גרדלר.
ב-1943 עשה טרסקו מספר ניסיונות להתנקש בחיי היטלר, וזאת בתיאום עם רבים מקבוצת קושרי העשרים ביולי, ובהם סגן ראש האבווהר (המודיעין הצבאי הגרמני) האנס אוסטר. טרסקו עשה ניסיונות רבים לקרב לקבוצת הקושרים את מפקדו, גנרלפלדמרשל גינתר פון קלוגה, אשר החליף את פון בוק בסוף שנת 1941, והצליח בכך באופן מוגבל. קלוגה יזם ביקור של אדולף היטלר במטה קבוצת הארמיות, מתוך ידיעה כי במהלכו ינסה טרסקו להתנקש בחיי היטלר, אך לא יזם פעולה כלשהי לקידום ההתנקשות.
במהלך ביקור זה במטה "קבוצת ארמיות מרכז", ב-13 במרץ 1943, נשתלה פצצה במטוסו של היטלר. הפצצה, שהייתה מוסווית כבקבוק ברנדי, לא התפוצצה. בביקור נוסף של היטלר במטה קבוצת הארמיות ניסה טרסקו להחדיר פצצה למכוניתו, אך נכשל בכך. נעשו ניסיונות נוספים, ותוכניות נוספות, כגון השתלטות על היטלר בעת ביקור במטה קבוצת הארמיות והוצאתו להורג, אך זהירותו של היטלר, חששו המתמיד מהתנקשות, והעובדה כי היה מלווה במשמר תמידי של אנשי אס אס מנעו הצלחת התוכניות. גם ניסיונו של אחד מעוזריו של טרסקו, קצין המודיעין רודולף פון גרסדורף, לשאת על עצמו מטען נפץ ולהתנקש בהיטלר כ"מחבל מתאבד", נכשל כישלון חרוץ- מפני שהיטלר עזב את המקום לפני שגרסדורף הספיק להפעיל את הפצצה.
קשר העשרים ביולי
ב-20 ביולי 1944 נעשה ניסיון, המכונה "קשר העשרים ביולי", להרוג את היטלר ולתפוס את השלטון. ניסיון זה נכשל, וטרסקו הבין שמעצר ראשי הקושרים, ובהם ידידיו האנס אוסטר וקלאוס שנק פון שטאופנברג, יביא לתפיסתו. טרסקו נסע לחזית ביום המחרת ופוצץ עצמו באמצעות רימון יד. לפני מותו אמר לידידו ויד ימינו בקשר, פביאן פון שלברנדורף, את הדברים הבאים, שביטאו את שנאתו להיטלר ולנאציזם והפכו לנכס צאן ברזל במורשת ההתנגדות הגרמנית:
בקרוב, כולם יתנפלו עלינו ויטיחו בנו האשמות. אבל דעתי נשארת נחושה: עשינו את המעשה הנכון. היטלר אינו רק אויבה הגדול ביותר של גרמניה, הוא אויבו הגדול ביותר של העולם כולו. בקרוב אעמוד לפני אלקים, ליתן דין על מעשיי ועל מחדליי. חושבני שאוכל לעמוד בפניו במצפון נקי על חלקי במלחמה כנגד היטלר. בעבר, הבטיח אלקים לאברהם שיחון את סדום אם יהיו בה עשרה צדיקים. אני מקווה שיחון את גרמניה ולא יחריב אותה, בזכות מעשינו.
איש מאיתנו לא יכול להתלונן על גורלו. כל מי שהצטרף אלינו עטה עליו את כותנתו של נסוס. לחיי אדם יש ערך רק אם הוא מוכן להקריבם למען אמונתו.
בתחילה הופיע בדו"ח הוורמאכט שטרסקו נהרג בקרב, ועל כן נקברה גופתו ב-27 ביולי באחוזת המשפחה. בעקבות שמועות על כך שהתאבד נפתחה חקירה בנושא, ובעקבות ממצאי התחקורים שנערכו לקושרים אחרים התגלתה חלקית מעורבותו בקשר. עקב כך נעצרה אשתו ושתי בנותיו נשלחו לפנימייה. מעבר לכך, הנאצים, שהבינו שטרסקו היה מאויביהם הגרועים ביותר ("הרוח הרעה של מחנה הבוגדים", כהגדרתו של מפקד הס"ד ארנסט קלטנברונר), התנקמו בו גם לאחר המוות - בהוראת הגסטפו הוצאה גופתו מהקבר באוגוסט ונשרפה בקרמטוריום של מחנה הריכוז זקסנהאוזן. אחיו גרד, שהיה מעורב אף הוא בקשר, הוצא להורג בתלייה.
מורשתו
כיום נחשב טרסקו בגרמניה לאישיות מוערכת. עירו, מגדבורג, קראה על שמו כביש ראשי, הבונדסוור קרא על שמו מרכז גיוס בפוטסדאם, וכן נקרא על שמו רחוב בהמבורג. עם זאת, נכדתו של טרסקו, פליסיטאס פון אָרֶטִין, קוננה על היחס המזלזל שסבה זכה לו מצד גרמנים רבים, שלא מעריכים מספיק את מורשת לוחמי ההתנגדות ואת אומץ לבם. לדעתה של ארטין, גרמנים רבים ניסו להפחית בחשיבות פועלו של טרסקו, מתוך ניסיון לטשטש את אשמתם של סביהם שלהם לפשעי הנציונל-סוציאליזם.
ראו גם
לקריאה נוספת
- קונסטנטין פיצגיבון, 20 ביולי - הקשר נגד היטלר, מערכות, 1987.
- דני אורבך, ואלקירי ההתנגדות הגרמנית להיטלר, הוצאת ידיעות אחרונות
קישורים חיצוניים
24702377הנינג פון טרסקו