דיטריך בונהופר

דיטריך בונהופר
	דיטריך בונהופר, אוגוסט 1939
לידה	ברסלאו, הקיסרות הגרמנית

דיטריך בונהופר (בגרמנית: Dietrich Bonhoeffer, בונהֶפֶר; 4 בפברואר 1906 - 9 באפריל 1945) היה כומר לותרני ותאולוג גרמני, מראשי המתנגדים למשטר המפלגה הנאצית בגרמניה, אשר שילם בחייו על התנגדותו למשטר, ונחשב בגרמניה לסמל להתנגדותם של הנוצרים לנאציזם.

ילדות ונעורים

בונהופר נולד בשנת 1906 בעיר ברסלאו שבקיסרות הגרמנית (כיום ורוצלב, בפולין) למשפחה אמידה מן המעמד הבינוני, בן לרופא הפסיכיאטר קארל בונהופר. בגיל צעיר מאוד, לפני מלחמת העולם הראשונה, גילה את ייעודו בכמורה. על אף שבתחילה ציפו ממנו הוריו ללכת בעקבות אביו בלימודי הפסיכיאטריה, תמכו הוריו בהחלטתו, והוא בילה זמן רב בלימוד התנ"ך. כשהגיע לגיל הראוי למד בסמינר והפך לכומר. לאחר מכן השלים דוקטורט בתאולוגיה באוניברסיטת טיבינגן ובניו יורק.

פעילותו בימי המשטר הנאצי

בונהופר שב לגרמניה ב-1931, הרצה על תאולוגיה בברלין, וכתב מספר ספרים. עם עליית הנאצים לשלטון הקים עם הכמרים מרטין נימלר וקרל בארט את "הכנסייה המוֹדָה" (Die Bekennende Kirche; במובן של מודה או מצהירה על אמונתה), שהייתה בעלת נטייה אנטי-נאצית.

באפריל 1933 פרסם בונהופר מאמר בו קבע כי פעולות המדינה כנגד היהודים הן אחריותה של המדינה, וכי על הכנסייה לסייע לקורבנות (גם אם אינם נוצרים), אך השאלה אם על הכנסייה להתנגד באופן פעיל לרדיפות להיות מוכרעת רק על ידי קונציל ואין להחליט בה על ידי התייחסות למקרים בודדים. יש שפירשו נאום זה כקריאה שלא להתנגד לרדיפת היהודים באופן פוליטי, וזאת מטעמים תאולוגיים.

בשאלת יחסו של בונהופר ליהודים, ופרשנות המאמר האמור, עדיין חלוקות הדעות, על אף שאין עוררין על כך שבשנת 1937 סייע לגיסו היהודי להימלט ללונדון ולמצוא שם עבודה, וכן היה מעורב בתוכנית להצלת יהודים.

בסוף 1933 עזב את גרמניה ללונדון ושימש שם ככומר של כנסיות פרוטסטנטיות דוברות גרמנית. בשנת 1935 שב לגרמניה, והנהיג סמינר מחתרתי לכמרי הכנסייה המוֹדָה. הגסטפו אסר עליו בתחילה להורות, ולאחר מכן לשאת דברים בציבור. בתקופה זו התקרב בונהופר לחוג מתנגדיו של אדולף היטלר.

במהלך המלחמה היה בונהופר לאחד ממנהיגיה העיקריים של הכנסייה המוֹדָה. הוא הבין כי בדרכים שקטות לא ניתן יהיה לעצור את רצחנות המשטר, והחליט כי רציחתו של היטלר היא הפתרון היחיד ומוצדקת מבחינה מוסרית. הוא הצטרף לקבוצת הקושרים כנגד היטלר, שלבסוף הייתה מעורבת בקשר העשרים ביולי. בשלב זה פיתח קשרים עם הגנרל הנס אוסטר והאדמירל וילהלם קנריס, ראשי שירות המודיעין הצבאי הגרמני, האבווהר.

משנודע לבונהופר כי גורמים אלו, ועמם גיסו, המשפטן הנס פון דוהנאני, הגו תוכנית בשם "U7" להצלת מספר יהודים מהשואה, שכנע אותם לסייע במסגרת התוכנית לידידה בשם שרלוטֶה פרידנטל, יהודייה מומרת, והייתה מראשי כנסייתו. במסגרת התוכנית נשלחו לשווייץ שלושה עשר יהודים, במסווה של דיפלומטים גרמנים. בביצוע התוכנית עבר דוהנאני עבירה על חוקי המטבע, דבר שהביא לחשיפתו ולחשיפת בונהופר.

בונהופר נעצר באפריל 1943, ובילה שנתיים במעצר במחנה הריכוז פלוסנבירג. לאחר כישלון קשר העשרים ביולי לרציחת היטלר, נחשף חלקו במזימות להפלת המשטר. בונהופר, ועמו דוהנאני, וכן אחיו קלאוס, וגיסו רידיגר שלייכר, הוצאו להורג בתליה בפלוסנבירג ב-9 באפריל 1945, חודש אחד לפני כניעת גרמניה.

תדמיתו של בונהופר בעיני הגרמנים

כיום נחשב בונהופר בגרמניה לקדוש מעונה, והממשלה הגרמנית הודיעה רשמית כי הוא מזוכה מכל אשם. כנסיות לותרניות בגרמניה ובארצות הברית מציינות את יום מותו ב-9 באפריל. ספריו "אתיקה" ו "מכתבים" יצאו לאור לאחר מותו.

תאולוגים מגלים עניין במעבר שביצע בונהופר מפציפיזם נוצרי לו הטיף באמצע שנות השלושים, למעורבות בקשר לרציחת היטלר. בכתביו התאולוגיים הטיף לדיעה כי הכנסייה אינה צריכה להתרכז בהסברת התופעות בעולם או בחיפוש אחר הגאולה, אלא בפעולה מעשית תוך הליכה בעקבותיו של אותו האיש.

הערה סתומה של בונהופר בכתביו באשר ל"נצרות ללא דת" הביאה לתנועה ל"תאולוגיה חילונית" בה מעורבים תאולוגים נוצרים הן מן הזרמים השמרנים והן מן הזרמים הליברלים. רבים סבורים כי עם מותו איבד העולם אדם שיכול היה להיות הוגה דעות דגול בתחום התאולוגיה.

אי הכרה כחסיד אומות העולם

המשפטן היהודי-אמריקאי סטיבן וייז סבר כי יש להכיר בבונהופר כחסיד אומות העולם. פעולתו בעניין זה נכשלה, עת החליטה הוועדה לציון חסידי אומות העולם של מוסד יד ושם כי בונהופר אינו עונה לקריטריונים לפיהם יש להכיר בחסיד אומות העולם, שכן לא סיכן את נפשו על מנת להציל יהודים, ולא קרא להציל יהודים, וזאת מבלי להמעיט בתכונות המוסריות הנעלות האחרות המיוחסות לו. בראש הוועדה עמד השופט העליון בדימוס יעקב מלץ. עתירה לבג"ץ שהגיש וייז על החלטה זו, אליה הצטרפו גורמים מן היהדות הרפורמית ואחרים, נדחתה על ידי בית המשפט העליון ב-1 בינואר 2006, בנימוק כי אל לו לבית המשפט להתערב בהחלטת הוועדה, כל עוד אינה חורגת בצורה קיצונית מן הסביר. גם בית המשפט העליון הדגיש כי אינו מביע דעה שלילית באשר לבונהופר, אשר קיפח את חייו בשל התנגדותו לנאציזם, אלא רק כי אינו עומד בקריטריונים להחשב כחסיד אומות העולם.