וילהלם קייטל
 | |
| וילהלם קייטל, 1934. | |
| לידה |
22 בספטמבר 1882 הנובר, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
16 באוקטובר 1946 (בגיל 64) נירנברג, גרמניה בשלטון בעלות הברית .svg){kind=small} |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית  רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1901–1945 (כ־44 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-פלדמרשל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-22 ראש ה-OKW | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
 אות הפציעה של 1914 | |
_25Jahre_BAR.svg){kind=small}
גנרל-פלדמרשל וילהלם בודווין יוהאן גוסטב קייטל (גרמנית: Wilhelm Bodewin Johann Gustav Keitel; 22 בספטמבר 1882 - 16 באוקטובר 1946) היה פושע מלחמה גרמני ומשנת 1938 ראש ה-OKW, אשר נידון למוות במשפטי נירנברג על חלקו בפשעי המלחמה של הוורמאכט והוצא להורג.
היסטוריה
חיים וקריירה מוקדמת
קייטל נולד בעיירה ליד הנובר לבעל אחוזה גרמני מן המעמד הבינוני. לאחר חינוך בבית הספר לקצינים בגטינגן, התגייס קייטל לצבא האימפריה הגרמנית בשנת 1901, והצטרף לרגימנט הארטילריה ה-46 (סקסוניה התחתית). בשנת 1909 הוא נישא לליזה פונטיין.
במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת קייטל ברגימנט ארטילריה ה-46, ובספטמבר 1914 נפצע באופן חמור בידו מרסיס של פגז. לאחר החלמתו הצטרף למטכ"ל הגרמני ב-1915, ובשנת 1916 מונה לקצין מטה בדיוויזיית המילואים ה-19. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, צלב האבירים של מסדר בית הוהנצולרן עם חרבות, אות הפציעה בשחור, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר התבוסה במלחמה נותר קייטל בצבא, שנקרא באותה עת "רייכסווהר". היה לו חלק בארגון ה"פרייקור" (מיליציות ימניות קיצוניות המורכבות מיוצאי צבא, אשר דיכאו באלימות מרידות של גורמי שמאל קיצוני בגרמניה, כגון מרד הספרטקיסטים) באזור הגבול עם פולין, ולאחר מכן שירת כמדריך בבית הספר לפרשים בהנובר במשך שנתיים.
ב-1 באפריל 1923 הועלה קייטל לדרגת מיור, ובשנת 1924 הועבר למשרד ההגנה, ושירת במסגרת "משרד הכוחות המזוינים" שהיה הסוואה למטכ"ל הגרמני שהסכם ורסאי אסר על פעילותו. ב-1 בנובמבר 1927 מונה למפקד הגדוד ה-2 ברגימנט הארטילריה ה-6 (הפרוסי), וב-1 בפברואר 1929 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט, וזמן קצר לאחר מכן חזר למטה הכללי. ב-1 באוקטובר 1931 הועלה לדרגת אוברסט, וב-1 באוקטובר 1933 מונה למפקד אגד הרגלים ה-3. ב-1 באפריל 1934 הועלה קייטל לדרת גנרל מיור, וב-1 באוקטובר 1934 מונה למפקד הדיוויזיה ה-22. ב-1 באוקטובר 1935 עם יצירת "משרד הכוחות המזוינים", מונה קייטל כראש המשרד[1]. ב-1 בינואר 1936 הועלה לדרגת גנרל לוטננט, וב-1 באוגוסט 1937 הועלה לדרגת גנרל חיל התותחנים.
בשנה זו התגלתה שערורייה שהיו מעורבים בה הגנרלים ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש, מפחד לפגיעה ביוקרתו וכדי להימנע מלהסביר את הפרשה המביכה לעם הגרמני (למרות שיש סברה שהיטלר תכנן את כל הפרשה כדי לשבור את כוחו של מעמד הקצינים הפרוסי), היטלר החליט לשנות את מבנה הפיקוד הצבאי על ידי הקמת ה-OKW, מפקדת הכוחות המזוינים, והעמיד בראשה את קייטל[2]. בראש מחלקת המבצעים של הגוף החדש הועמד הגנרל אלפרד יודל. ב-1 בנובמבר 1938 הועלה קייטל לדרגת גנרל-אוברסט. בסוף אוגוסט 1939, לקראת פתיחת מלחמת העולם השנייה, מונה קייטל ל"מועצת מיניסטרים להגנת המדינה", שהקים היטלר[3] וב-19 ביולי 1940 לאחר כניעת צרפת קיבל קייטל דרגת גנרלפלדמרשל[4].
מלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה נראה כי קייטל הוא מפקד זהיר וחלש אופי. הוא יעץ להיטלר כנגד פתיחת מלחמת העולם השנייה[5], כנגד הפלישה לצרפת וכנגד מבצע ברברוסה - הפלישה לרוסיה. בשני המקרים דחה היטלר את דעתו, בשני המקרים התפטר, ובשני המקרים נדחתה התפטרותו. הפעם האחרונה שבה יצא כנגד היטלר הייתה בשנת 1942 עת הדיח היטלר את פילדמרשל וילהלם ליסט, מפקד הכוחות הגרמנים בקווקז. גם הפעם לא נתקבלה דעתו. היו אלו חילוקי הדעות היחידים שהיו לו עם היטלר, ופרט להם נטה לקבל את דעתו של היטלר בכל נושא. ראויה לציון תמיכתו של היטלר בוויכוח בנוגע להפקרת הארמייה השישית למצור הרוסי במהלך קרב סטאלינגרד. עת הובא, ועמו הרמטכ"ל גנרל קורט צייטצלר וראש מחלקת המבצעים גנרל יודל, ונשאל לדעתו על החלטת היטלר שלא לפרוץ את המצור, קרא לעבר היטלר: "פיהרר שלי, עמוד על הוולגה!".
בצייתנותו זו ציית גם לפקודות נפשעות בנוגע ליחס ליהודים ולשבויי מלחמה. הוא נתן להיינריך הימלר יד חופשית להשמדת העם היהודי בשטחים שבהם שלט הוורמאכט במזרח, ועודד את "פקודת הקומיסר" בה ניתנה הוראה לירות בכל פעיל קומוניסטי. תחת אחריותו הורעבו למוות מאות אלפי שבויים ששרדו את הניפוי ההתחלתי של "פקודת הקומיסר".
לאחר קשר העשרים ביולי בו קשרו אנשי צבא בדרג גבוה קשר לרציחתו של היטלר ולהפלת המשטר הנאצי, מילא קייטל חלק בדיכוי המרידה, כאשר שימש חלק מ"בית הדין הצבאי של כבוד", אשר נדרש על מנת להקנות סמכות ל"בית הדין העממי" בראשו ישב ה"משפטן" רולנד פרייזלר, סמכות באשר לקצינים הבכירים שהשתתפו בקשר. "בית הדין העממי" לידיו העביר קייטל את הסמכות לדון בעניין הקצינים כלל הליכים בלתי הוגנים ומשפילים, וגזר הדין היה לרוב מוות משפיל בתליה ממיתרי פסנתרים המחוברים לאנקול קצבים. ההוצאות להורג צולמו, והוקרנו למספר נבחרים הסמוכים לחוגו הפנימי של הפיהרר, וביניהם קייטל.
עם ההתקדמות הסובייטית לעבר ברלין, קייטל הפציר בהיטלר לעזוב את העיר לפני תחילת הקרב על ברלין[6]. לאחר שהיטלר סירב, קייטל שקל לחטוף אותו אבל ויתר על התוכנית מפני שהתברר לו שלא יוכל לגבור על שומרי ראשו של היטלר.
קייטל עזב את ברלין והעמיד את עצמו לשירותו של מנהיג גרמניה החדש, קרל דניץ.
אחרי המלחמה
לאחר תבוסת גרמניה חתם קייטל ב-8 במאי 1945 על מסמך הכניעה (השני, לפי דרישת הסובייטים) בברלין, בשם צבא גרמניה[7][8]. ב-13 במאי נעצר והובא למשפט בפני הטריבונל הבינלאומי במשפטי נירנברג. הוא הואשם בקשירת קשר לביצוע פשעים כנגד השלום, תכנון ייזום וביצוע מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות. להגנתו טען כי הוא "מילא את פקודות הממונים עליו". הגנה זו לא נתקבלה, והוא נמצא אשם בכל סעיפי האישום ונידון למוות בתלייה. בקשתו להיות מוצא להורג על ידי כיתת יורים נדחתה והוא נתלה ב-16 באוקטובר 1946, בנירנברג. מילותיו האחרונות היו "אני קורא לאלקים האדיר לרחם על העם הגרמני. יותר משני מיליון חיילים גרמנים הלכו למותם בשביל ארץ האבות לפני, אני הולך עכשיו בעקבות בניי - הכול למען גרמניה".
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: וילהלם קייטל |
- זיכרונותיו של פלדמרשל קייטל, האוטוביוגרפיה של קייטל (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ נאצים אינם רצויים במיניסטריון הצבא הגרמני, דבר, 25 בספטמבר 1935
- ^ יומנו הברלינאי של וויליאם שיירר, המשקיף, 19 במרץ 1942
- ^ היטלר ממנה מועצת מיניסטרים להגנת המדינה, דבר, 1 בספטמבר 1939
- ^ הנאום השחצני של היטלר, הצופה, 21 ביולי 1940
- ^ אין שלום בפמליא של היטלר, דבר, 23 ביולי 1939
- ^ מזכירו של היטלר טוען: היטלר התאבד לאחר ישיבה סוערת, הבוקר, 16 במאי 1945
- ^ טקס הכניעה הסופית נערך בברלין - במפקדת ז'וקוב, משמר, 10 במאי 1945
- ^ אריה חשביה, התפוררותו של הרייך, דבר, 21 במאי 1965
| גנרל-פלדמרשלים וגרוס-אדמירלים בוורמאכט, בלופטוואפה ובקריגסמרינה במלחמת העולם השנייה | ||
|---|---|---|
| גנרלפלדמרשלים | אדוארד פון בהם-ארמולי (דרגת כבוד) • פדור פון בוק • ארנסט בוש • ולטר פון בראוכיטש • רוברט ריטר פון גריים • הרמן גרינג • מקסימיליאן פון וייכס • ארווין פון ויצלבן • וילהלם פון לב • וילהלם ליסט • אריך פון מאנשטיין • ולטר מודל • ארהרד מילך • פרידריך פאולוס • וילהלם קייטל • גאורג פון קיכלר • גינתר פון קלוגה • אוואלד פון קלייסט • אלברט קסלרינג • ארווין רומל • גרד פון רונדשטט • ולטר פון רייכנאו • וולפרם פון ריכטהופן • הוגו שפרלה • פרדיננד שרנר | |
| גרוס אדמירלים | אריך רדר • קרל דניץ | |
| הנאשמים במשפט פושעי המלחמה בנירנברג | ||
|---|---|---|
| נשפטו לגזר דין מוות | ארנסט קלטנברונר • ארתור זייס-אינקווארט • מרטין בורמן (מת זמן רב לפני תחילת המשפט, אך נידון) • הרמן גרינג (התאבד לפני ההוצאה להורג) • אלפרד רוזנברג • אלפרד יודל • וילהלם קייטל • וילהלם פריק • הנס פרנק • פריץ זאוקל • יוליוס שטרייכר • יואכים פון ריבנטרופ |  |
| נידונו למאסר | ולטר פונק (מאסר עולם) • אריך רדר (מאסר עולם) • רודולף הס (מאסר עולם) • באלדור פון שיראך (20 שנה) • אלברט שפר (20 שנה) • קונסטנטין פון נויראט (15 שנה) • קרל דניץ (10 שנים) | |
| זוכו מכל אשמה | הנס פריטשה • היילמאר שאכט • פרנץ פון פאפן | |
| לא נידונו | רוברט ליי • גוסטב קרופ | |
23055380וילהלם קייטל