חואן פויול גארסיה

חואן פויול גארסיה

השתייכות	אגף B1A בתוך MI5 ועדת XX
נאמנות	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	מלחמת העולם השנייה
תפקיד	סוכן כפול
שם קוד	בבריטניה: גארבו, בובריל בגרמניה: אראבל, אלאריק
עיטורים	חבר במסדר האימפריה הבריטית צלב הברזל של גרמניה הנאצית
בת זוג	אָרַאסֵלִי

חואן פויול (פוחול) גארסיה (Juan Pujol García) שכינויו היה "גארבו" (14 בפברואר 1912 - 10 באוקטובר 1988) היה סוכן כפול ספרדי ממוצא קָטָלוּנִי, שפעל במלחמת העולם השנייה עבור בריטניה נגד גרמניה הנאצית.

ביוגרפיה

פויול נולד בברצלונה לחואן פויול, שחינך אותו לפציפיזם, ולמרסדס גארסיה, והיה אנטי-פאשיסט. לפני מלחמת העולם השנייה הוא עסק במגוון עיסוקים: איש עסקים, בעל בית קולנוע, קצין פרשים וחייל במלחמת האזרחים בספרד. הוא היה בוגר "בית הספר המלכותי לעופות" וניהל חוות עופות ליד ברצלונה, אך הוא נכשל בכל עיסוקיו. פויול היה נשוי לאָרַאסֵלִי ולזוג היה בן.

במלחמת העולם השנייה

תחילת דרכו

בינואר 1941 פנה פויול לאנשי שגרירות בריטניה במדריד והציע לרגל עבורם, אך נדחה על ידיהם. הוא יצר קשר עם סוכני האבווהר והציע לרגל עבור האבווהר בבריטניה, בהציגו את עצמו כתומך נלהב בנאציזם. תחילה נדחה גם על ידיהם, אך לבסוף הופעל על ידי רב-סרן קרל-אריך קילנטל (Karl-Erich Kühlenthal) מתחנת האבווהר במדריד, שאמר לו שאם יצליח להגיע לבריטניה דרך ליסבון שבפורטוגל, ישקלו להעסיק אותו. שמות הקוד שלו במודיעין הנאצי היו "אראבל" ו"אלאריק".

פויול התיישב בליסבון, שם פנה שוב לבריטים ושוב נדחה. ב-19 ביולי 1941 שלח מברק לקילנטל ודיווח שהגיע לבריטניה. כיוון שלא היה לו שום מידע אמיתי להעביר, הוא החל לשגר דיווחים פיקטיביים, על חלקם קרא בספרים ובכתבי-עת, ועל חלקם למד מיומני חדשות. שמות וכתובות של חברות בריטיות לייצור נשק הוציא מספר טלפונים, וכן שיגר ידיעות שהמציא ושהיו מופרכות לחלוטין.

הוא פעל מליסבון במשך תשעה חודשים, במהלכם דיווח לקילנטל שגייס בבריטניה שני סוכני משנה אשר לא היו ולא נבראו: אחד מהם היה עובד חברת תעופה, שהסכים להעביר את מכתביו לליסבון תוך עקיפת הצנזורה הבריטית. השני היה ויליאם גרברס, איש עסקים גרמני-שווייצרי, שהתגורר בליברפול.

בחורף 1941 הסתבר לבלצ'לי פארק שלגרמנים יש בבריטניה סוכן פעיל המדווח למפעיל במדריד ושברלין מאוד מרוצה ממנו. לאחר שאולטרה גילה שבעקבות דיווח שלו ערך הקריגסמרינה מצוד אחרי שיירה שלא הייתה ולא נבראה, ניסה אגף B1B, האגף ל"מחקר מיוחד", ב-MI5, ללמוד מי הסוכן שמסריו מפורטים באופן חריג, אך לעיתים שגויים באופן בוטה ומעידים על חוסר הבנה בסיסי של אורח החיים הבריטי.

פויול המשיך לפנות לשגרירות הבריטית, בבקשות לעבוד עבור בריטניה והציג הוכחות שהוא מועסק על ידי הגרמנים, אך פניותיו נדחו שוב ושוב. אָרַאסֵלִי, אשתו, שהייתה גם שותפתו, פנתה לנספח הימי של ארצות הברית בליסבון, וזה פנה לנספח הימי הבריטי, שהעביר את הפניה ל-MI6, אך בשל קרבות יוהרה ויוקרה לא העביר ה-MI6 את המידע ל-MI5 והעדיף להפעילו כסוכן רגיל בגרמניה, ולא כסוכן כפול, תחת כינוי הצופן "בובריל" (Bovril). רק בשיחה מקרית נודע לאנשי אגף B1A, האחראי בתוך MI5 על הפעלת הסוכנים הכפולים, על קיומו של פויול, וגם אז הערים MI6 קשיים על הפעלתו בידי אגף B1A.

הפעלתו על ידי ועדת XX

תומאס (תומי) האריס, מפעילו של חואן פויול גרסיה

תומאס ארג'יל רוברטסון (Thomas Argyll Robertson), מפקד אגף B1A, הצליח לגייס את פויול לצוותו. פויול הועבר בחשאי לאנגליה ונחקר במשך שבועיים על ידי אנשי MI5. חקירתו, אשר אומתה במידע שנחשף, הובילה למסקנה שהוא איננו שתול אלא דובר אמת. מונה לו קצין מפעיל, תומאס (תומי) האריס (Tomás Harris), אמן ספרדי למחצה בן 34, שאביו היה סוחר אמנות ממייפייר.

פויול עבר להתגורר עם אשתו ובנו בדרך קרספיני 35 ברובע הנדון שבצפון לונדון והחל להעביר מידע בתיאום עם ועדת XX‏ (Double-Cross System), שפיקחה על הפעלת הסוכנים הכפולים. שם הצופן החדש שקיבל כאן היה "גארבו", כשמה של גרטה גארבו, על שום יכולות המשחק שלו.

עד סוף 1942 מנתה ה"רשת" שטוו פויול והאריס כמה סוכני משנה נוספים לשני הראשונים:

1. קרלוס - סטודנט מוונצואלה, המתגורר בגלאזגו.
2. אחיו של קרלוס, המתגורר באברדין.
3. פרד - מלצר מגיברלטר, המתגורר בצ'יזלהרסט.
4. פקיד במחלקה הספרדית של משרד המידע.
5. דיק - דרום אפריקני אנטי-סובייטי, השולט בשפות רבות.
6. הסוכן דגוברט - מלח ולשי לשעבר, המתגורר בסוונסי. הוגדר על ידי פויול כ"טיפוס שלילי".

השיקול שעמד מאחורי שפע הסוכנים היה להציף את הגרמנים בשיטפון של מידע ולהניא אותם מלנסות לשלוח לבריטניה סוכנים נוספים. בנוסף נדרשו הגרמנים לממן כל אחד ואחד מסוכני המשנה האלה. המידע ששלחו הסוכנים היה בחלקו בעל ערך מועט, בחלקו הטעיה, ובחלקו אמיתי ומשמעותי, אך מידע זה הגיע תמיד "משום מה" מאוחר מדי, בשל "עיכובים בדואר".

מבצע לפיד

לקראת מבצע לפיד, הנחיתה בצפון אפריקה, נוצלה הרשת של פויול ליצירת הטעיה באשר לכוונה לפלוש לצפון אפריקה ויצירת מצג שווא של כוונה לפלוש לצרפת ולנורווגיה. לפיכך דיווחה הרשת על ריכוזי כוחות בסקוטלנד, בעוד ריכוז הכוחות האמיתי היה בשפך נהר המרזי. במקום זה היה "הסוכן" ויליאם גרברס אמור להבחין בו, לכן הוחלט לדווח שגרברס חלה במחלה קשה ובהמשך נפטר. מודעת אבל על מותו, שהופיעה בעיתון המקומי, הועברה לגרמניה.

בנוסף, נשלחו גם מכתבים שהכילו ידיעות מדויקות על הפלישה, אך אלה הגיעו רק שעות ספורות לפני הפלישה ולא הועילו לגרמנים.

הרשת של פויול הלכה והסתעפה. במקום ויליאם גרברס "המנוח" צורפה "אלמנתו" כסוכנת. הסוכן דגוברט, שהוגדר בעבר "טיפוס שלילי", "גייס" שבעה סוכני משנה לתת-רשת משלו. חבר חובב רדיו של "פרד" העמיד את עצמו ואת מכשיר הרדיו שלו לרשות פויול, שקיבל צופן חדיש מהאבווהר, לצורך שידורים שוטפים.

אשתו - אָרַאסֵלִי

חייו הפרטיים של חואן פויול עם אשתו אָרַאסֵלִי היו עתירי מריבות קולניות שנשמעו על ידי שכניהם.

בעוד הרשת המסועפת דרשה השקעה של שעות עבודה רבות מדי יום, הייתה אָרַאסֵלִי בודדה, חיה חיים אומללים למדי, ומשיקולי ביטחון מידע נאסר עליה ליצור קשר עם הקהילה הספרדית בלונדון. היא דרשה לצאת לשבוע לבקר את משפחתה בספרד. תומאס האריס דחה את בקשתה ולבסוף, ב-21 ביוני 1942, היא איימה על האריס שאם לא יותר לה לצאת היא תפנה לשגרירות ספרד ותדווח על הרשת כולה. בכירי ה-B1A ניסו למצוא דרכי פעולה אפשריות להשתקתה, אך בסופו של דבר נבחר הפתרון שהגה פויול עצמו: הוא "הגיש התפטרות", בגלל איומי אשתו ו"הושם במעצר" בעקבות התפטרותו. כדי לשחררו מהמעצר נטלה אָרַאסֵלִי על עצמה את האחריות להתפטרותו והתחייבה לחזור בה מבקשתה לצאת לספרד.

במרץ 1943 "השיג" פויול ספר הדרכה שעסק במטוסי חיל האוויר המלכותי, ואשר הבריטים ידעו שהוא נמצא כבר בידי האבווהר. פויול עטף אותו בנייר חסין שומן ואָרַאסֵלִי הכניסה אותו לתוך עוגה שאפתה. העוגה נשלחה לליסבון ושליח, שהיה איש MI6, העביר אותה למפעיליו של פויול.

מבצע קישוט

בועידת קזבלנקה בינואר 1943 נדרשו בעלות הברית המערביות על ידי סטלין לפעול להקלת הלחץ הגרמני בחזית המזרחית על ידי מבצע הטעיה שנקרא מבצע קישוט (Operation Cockade). במסגרת המבצע עמדו להיערך, כביכול, ב-8 בספטמבר 1943, שלוש פלישות לשלושה יעדים במערב אירופה, זאת במטרה לרכז ליעדים אלה כוחות גרמניים גדולים ככל האפשר.

הרשת של פויול דיווחה על ריכוזי כוחות בויילס ובסקוטלנד, על התקבצות כלי שיט רבים בנמלי התעלה, על מחנות צבא ליד סאות'המפטון, ועל ריכוזי ספינות טורפדו בדובר.

פויול עצמו דיווח שראה שבע דיוויזיות ליד ברייטון, אך סייג את הדיווח בכך שייתכן שמדובר בתרגיל צבאי.

בסופו של דבר נכשל המבצע והגרמנים לא ריכזו כוחות ביעדים המתוכננים, שכן לא האמינו שלבעלות הברית מספיק כוחות להוציא לפועל פלישות כאלה.

פויול שלח הודעה למפעיליו בגרמניה לפיה נראה שהמבצע הושהה והחיילים מופתעים ומאוכזבים. קילנטל החמיא לו על המידע שהעביר.

מבצע ברקלי

בוועידת קזבלנקה נקבע גם שהשלב הבא במלחמה, לאחר הצלחת מבצע לפיד - הנחיתה בצפון אפריקה, יהיה מה שכונה בהמשך "מבצע האסקי" - פלישת בעלות הברית לסיציליה, שהחל בלילה שבין 9 ביולי ל-10 ביולי 1943. מכיוון שפלישה לסיציליה הייתה צעד מתבקש של בעלות הברית, נערך מבצע הטעיה רב ממדים, מבצע ברקלי, שמטרתו הייתה להסיט את תשומת לב הגרמנים מהכוונה לפלוש לסיציליה.

הסוכן "דיק" פעל בתוך מפקדת בעלות הברית באלג'יר. הוא דיווח שעל סמך מסמכים שראה כשעבד במחלקת המודיעין תתבצע ככל הנראה נחיתה בניס ובקורסיקה. הוא אף "גנב" מסמכים הנוגעים לפלישה והעבירם לפויול. לקצין המפעיל שכתב בכתב ידו את מכתביו של דיק היה כתב יד ייחודי, אך הוא נהרג בתאונת מטוס כשחזר מחופשה בסקוטלנד. לאחר בחינת כמה אפשרויות הוחלט לדווח כי דיק עצמו נספה בהתרסקות מטוס בצפון אפריקה.

"מבצע ברקלי" כלל שימוש באמצעי הונאה והטעיה רבים נוספים. שהבולט שבהם היה "מבצע קציצה".

מבצע פורטיטיוד

בתחילת 1944 מנתה הרשת הדמיונית של פויול חברים נוספים:

1. אישה שהייתה מזכירה במשרד המלחמה, עם גישה למידע מועיל.
2. סמל אמריקאי.
3. עריק יווני.
4. שלושה מתוך 12 חברים וולשים של "אחוות הסדר העולמי הארי", אנטישמים קנאים, ששאפו למוטט את ממשלת בריטניה על ידי סדרת התנקשויות ולהשליט באזור ויילס משטר נאצי, שבראשם משורר הודי בשם ראגס. הם היו פרושים בברייטון, אקסטר, הארוויץ' וסאות'המפטון, אתרים מהם יוכלו לאסוף מידע על הפלישה המתקרבת.
5. חברתו ההינדית של ראגס, תרזה ג'ארדיין, חיילת בחיל הנשים של הצי.

בשיאה מנתה הרשת של פויול 27 "סוכנים".

מבצע פורטיטיוד ("עוז רוח") היה מבצע הטעיה נרחב שקדם ל"מבצע אוברלורד" - הפלישה לנורמנדי. מטרת המבצע הייתה לגרום לגרמנים להאמין שהפלישה תהיה לפה-דה-קאלה (פורטיטיוד דרום), בדיוק כפי שטען היטלר. לצורך ההונאה הוקם צבא דמה שלם - FUSAG - קבוצת הארמיות הראשונה של צבא ארצות הברית, בפיקודו של ג'ורג' פטון, שהתרכז באזור קנט ותוכנן לנחות בפה-דה-קאלה. במקביל יונחתו, כביכול, כוחות בנורווגיה (פורטיטיוד צפון) ולשם כך הוקמה ארמייה מספר 4 של הצבא הבריטי, דמיונית אף היא, שלכאורה התרכזה בסקוטלנד ותוכננה לפלוש לנורווגיה. כל זאת כדי להסב את תשומת לבם של הגרמנים מאתר הנחיתה האמיתי - נורמנדי. פויול היה שותף סוד הן לתוכנית הנחיתה המדומה והן לתוכנית האמיתית.

כדי להאדיר את אמינותו של פויול, שיסתבר שנתן התראה מוקדמת, גם אם מאוחרת מדי, וכדי לרתק כוחות עתודה גרמניים לפה-דה-קאלה, הוחלט, באישורו של גנרל אייזנהאואר, שבפרק זמן שלא יעלה על 3 וחצי שעות לפני נחיתת הכוחות על החופים, ישלח פויול התראה על אתר הנחיתה האמיתית שתתבצע בנורמנדי. בלילה שבין 5 ל-6 ביוני, ליל הפלישה, התכנסו פויול, האריס, רוברטסון ואחרים בביתו של פויול. בשעה 02:59 החל האלחוטן של פויול לשדר, אך השידור לא נענה. רק בשעה 08:00 נקלטה ההודעה, שבינתיים הועשרה בפרטים נוספים שכבר לא פגעו בביטחון המידע. שידור הידיעה השיג את מטרתו במלואה. פויול שלח מסר זועם לקילנטל על שההתרעה החשובה ביותר ששלח, ובה פירוט זמן ומקום הפלישה, לא נקלטה בגלל רשלנות הגרמנים. בבוקר 9 ביוני שלח פויול מסר אלחוטי נוסף ולפיו יש היערכות אסטרטגית של ריכוזי כוחות עתודה במזרח ובדרום-מזרח אנגליה, העומדים, כפי הנראה, לפלוש לפה-דה-קאלה.

רק ב-30 באוגוסט דיווח פויול שהמתקפה שתוכננה על פה-דה-קאלה בוטלה.

בקשריו עם גרמניה המשיך להציג את עצמו כנאצי נאמן עד הרגע האחרון, אפילו לאחר התאבדותו של היטלר, תוך שהוא "מפרק" את הרשת שלו, שאנשיה כבר איבדו את אמונתם בניצחונה של גרמניה.

הערכה לעבודתו

בשלוש שנות הפעלתו כסוכן שיגר פויול למפעיליו הגרמנים 1,399 שדרים ו-423 מכתבים. מדד עיקרי לכך שעבודתו של פויול זכתה להערכה רבה במנגנוני המודיעין הגרמני הייתה שביום 29 ביולי 1944, כחודשיים לאחר הפלישה לנורמנדי, העניק לו היטלר את עיטור צלב הברזל, המוענק רק ללוחמי הקו הראשון, על הצטיינותו יוצאת הדופן. ממש לקראת סוף המלחמה הצליח גם להוציא מהגרמנים כ-350 אלף דולר.

הבריטים העניקו לו אות חבר (MBE) במסדר האימפריה הבריטית וכן 15 אלף לירות שטרלינג.

אחרי המלחמה

אף על פי ש-MI5 שקלו להמשיך להפעיל את פויול כנגד הק.ג.ב., הוא החליט להתגרש מאָרַאסֵלִי, להתיישב בוונצואלה, לעבוד בה כמורה לספרדית ובהמשך פתח חנות ספרים.

לבקשתו של פויול הפיץ תומאס האריס שמועה שפויול מת ממלריה באנגולה והוא המשיך לחיות את חייו בשלווה. ב-1984 איתר אותו הסופר נייג'ל ווסט (Nigel West), שכנע אותו להגיע ללונדון לקבל הוקרה רשמית ולפרסם את תולדות חייו. מיד אחר כך הוא שב לוונצואלה, בה מת ונקבר ב-1988.

האריס עצמו השתקע בספרד ועסק בציור. ב-1964 נהרג כשמכוניתו התנגשה בעץ בנסיבות עלומות והוא בן 55.

קילנטל, מפעילו הגרמני של פויול, היה סוחר בגדים בקובלנץ ומת ב-1975.

לקריאה נוספת

• בן מקנטייר, "בגידה כפולה, סיפורם האמיתי של מרגלי הפלישה לנורמנדי", תרגום: יוסי מילוא, תל אביב: עם עובד, 2013

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חואן פויול גארסיה בוויקישיתוף

• גיא אלסטר‏, כך כמעט נחשפו המרגל החשוב בהיסטוריה והמבצע שהכניע את הנאצים, באתר וואלה!‏, 4 באוקטובר 2016
• יהושפט הרכבי, המודיעין כמוסד ממלכתי, תל אביב: הוצאת מערכות והמרכז למורשת המודיעין, 2015, עמודים 168-169
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
  'סוג: מתוך ערוץ סקיי ניוז' אינו ערך חוקי ?Garbo: Most important double agent of all time, מתוך ערוץ סקיי ניוז באתר יוטיוב
• אתר סרט תעודי "Garbo: The Spy"
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

סימוכין

המקור לסימוכין הבאים הוא: בן מקנטייר, "בגידה כפולה, סיפורם האמיתי של מרגלי הפלישה לנורמנדי", תרגום: יוסי מילוא, תל אביב: עם עובד, 2013

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28476617חואן פויול גארסיה