ולטר שלנברג
ולטר פרידריך שלנברג (בגרמנית: Walter Friedrich Schellenberg; 16 ביוני 1910 - 31 במרץ 1952) היה ראש שירותי הביון המאוחדים של גרמניה הנאצית, איש האס אס בדרגת בריגדפיהרר ופושע מלחמה נאצי. שלנברג היה יועצו הקרוב ויד ימינו של היינריך הימלר בכל הנוגע למגעים עם מדינות זרות, ומבצעי ביון.
ביוגרפיה
שלנברג נולד בזארבריקן. הוא למד בתחילה רפואה באוניברסיטת מרבורג ולאחר מכן עבר ללימודי משפטים באוניברסיטת בון. הוא סיים את לימודיו ב-1933 אך עבד כעורך דין זמן קצר בלבד. ב-1933 הצטרף למפלגה הנאצית, ולארגון ה-SS. שלנברג החל לעבוד בשטח הריגול הנגדי. הוא פגש את ריינהרד היידריך ובין 1939 ל-1942 היה שלישו האישי של היינריך הימלר וסגן מפקד ה-RSHA. הימלר העריך את שלנברג והעניק לו עמדה של "מיופה כוח אישי". מכיוון שהימלר עצמו אחז בעמדה של "מיופה כוח מיוחד" לכל המינהל ברייך השלישי, הייתה לשלנברג עוצמה רבה, במבנה המנהלי הכאוטי של גרמניה הנאצית.
בנובמבר 1939 עמד שלנברג מאחורי אחד ממבצעי המודיעין המזהירים של מלחמת העולם השנייה, חטיפתם של שני קציני מודיעין בריטיים מייג'ור פיין-בסט וקפטיין סטפנס, בעיירה ונלו בהולנד. למבצע זה היו השלכות חשובות במלחמת המוחות שקדמה לפלישה לצרפת ב-1940. המבצע פגע ברשת הריגול הבריטית באירופה, גרם לאי אמון אצל הבריטים בידיעות אמת שהגיעו בדבר מיקום הפלישה ומועדה, ואף שימש תירוץ להפרת הנייטרליות של הולנד בעת הפלישה. על פועלו זה קיבל שלנברג את צלב הברזל באופן אישי מידי אדולף היטלר.
לאחר כיבוש צרפת וההכנות למבצע ארי ים, היא הפלישה לאנגליה, הוטל על שלנברג להכין רשימה של 2,820 בריטים חשובים שייעצרו לאחר כיבושה של בריטניה. הרשימה כללה מדינאים חשובים כוינסטון צ'רצ'יל, אך גם סופרים ידועים כה. ג. ולס, וזרים, גולים בחלקם, שהתגוררו בבריטניה כזיגמונד פרויד ואף חיים ויצמן. כן ציין שלנברג רשימה של מוסדות "מסוכנים" שפעילותם תאסר בבריטניה הכבושה כבונים החופשיים והכנסייה האנגליקנית.
במהלך המלחמה היה שלנברג אחראי על מזימות רבות לריגול וריגול נגדי, לרבות התקנת האזנות סתר בבתי בושת בברלין. עם כל זאת, עיקר גאוותו, רשת הריגול אותה הקים בבריטניה נחשפה על ידי המודיעין הבריטי, והופנתה כנגד המודיעין הגרמני.
במאי 1940 היה שלנברג מעורב בניסיון לחטוף את אדוארד השמיני ורעייתו וואליס סימפסון אשר לאחר ויתורו של אדוארד על הכתר הבריטי, גלו בתחילה לצרפת, ולאחר מכן, משנכבשה צרפת על ידי הנאצים, לפורטוגל הנייטרלית. לאחר שנוצר מגע בין הדוכס, שגילה סימפטיה למדיניות הנאצית, ובין סוכנים גרמנים, החליטה הממשלה הבריטית להורות לדוכס לעזוב מיד את פורטוגל, ולשם כך מינתה את הדוכס למושל איי בהאמה. שלנברג, שחפץ להשאיר את הדוכס בשטח נייטרלי על מנת להקל על המגעים עמו ועל חטיפתו האפשרית, עשה כל שביכולתו כדי לעכב את מסעו של הזוג המלכותי, אך נכשל.
שלנברג עמד בראש המאמץ לחפש ולעצור את רשת הריגול הסובייטית "התזמורת האדומה". עם התקדמות המלחמה מונה שלנברג לבריגדפיהרר בואפן אס אס, (מקבילה לדרגת תת אלוף בצה"ל). הוא היה מעורב בתכנון מבצעי ביון באירלנד, ובפשיטה על מטהו של טיטו ביוגוסלביה ב-1944. על פי זכרונותיו היה ידידו של וילהלם קנריס, ראש האבווהר, סוכנות הביון הצבאי הגרמנית.
כאשר, ב-1943 ניהל אדם בשם ד"ר קרל לנגבן מגעים בברן בירת שווייץ על מנת לבדוק אפשרות לסיום המלחמה, הורה שלנברג על מעצרו, משפטו והוצאתו להורג. מגעים אלו התרחשו כפי הנראה בידיעתו של הימלר, עמו היה לנגבן במגע, כמו גם עם אנשי קשר העשרים ביולי.
מגעים אלו היוו הקדמה למגעים אליהם נשלח שלנברג עצמו, על ידי הימלר, בשנת 1945 קרוב לסוף המלחמה, עם גורמים נייטרלים כז'אן מרי מוזי, נשיא שווייץ לשעבר, והמגעים בין הימלר ובין הרוזן השוודי פולקה ברנדוט. המטרה הייתה להשיג כניעה לבעלות הברית, על מנת לאפשר המשך המלחמה במזרח, או לפחות להשיג תנאים אישיים טובים יותר למנהיגי ה-SS עצמם לאחר המלחמה. קלף המיקוח במגעים אלו היו מאות אלפי אסירי מחנות הריכוז אשר להימלר ואנשיו הייתה שליטה מלאה על חייהם ומותם.
אחרי מלחמת העולם השנייה
ביוני 1945 נעצר שלנברג בדנמרק. הוא העיד במשפטי נירנברג, כנגד פושעי המלחמה הראשיים, והועמד בעצמו למשפט בסוף 1947. בזכות העובדה שהעיד נגד נאצים בכירים קודם לכן הוא הורשע באפריל 1949 ונדון לשש שנות מאסר בלבד. במשך שנתיים ריצה את מאסרו בלנדסברג ובמהלכן כתב את זכרונותיו, תחת הכותר: "המבוך". בשנת 1951 שוחרר כתוצאה מבריאות לקויה ועבר לשווייץ, ולבסוף לטורינו שבאיטליה שם מת בשנת 1952 מסרטן הכבד.
לקריאה נוספת
- ויליאם ל. שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, הוצאת שוקן, תשל"ו.
- אלאן קלארק, מבצע ברברוסה, הוצאת מערכות, 1979.
- לאון גולדנסון, נירנברג 1946, הוצאת עברית והוצאת כתר, 2006.
קישורים חיצוניים
23864002ולטר שלנברג