הקבינט של היטלר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמל גרמניה
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של גרמניה
הרשות המחוקקת
הרשות השופטת

הקבינט של היטלר היה הקבינט של ממשלת גרמניה הנאצית בין 30 בינואר 1933 ל-30 באפריל 1945 עם מינויו של אדולף היטלר לקנצלר גרמניה על ידי הנשיא פאול פון הינדנבורג. הקבינט נוצר במקור על ידי הפוליטיקאי השמרני הלאומי פרנץ פון פאפן, ששימר לעצמו את תפקידו של סגן הקנצלר. במקור, הקבינט הראשון של היטלר נקרא קבינט הישועה הלאומית של הרייך, שהיה קואליציה של המפלגה הנאצית ומפלגת העם הלאומית הגרמנית.[1]

ישיבת הקבינט הראשונה, 1933

היסטוריה

עם מינויו של היטלר לקנצלר הרייך, ביקש פאפן לשלוט בהיטלר על ידי הגבלת מספר השרים הנאצים בקבינט. בתחילה היו הרמן גרינג (ללא תיק) ווילהלם פריק (שר הפנים) השרים הנאצים היחידים. יתרה מכך, אלפרד הוגנברג שהיה מנהיג מפלגת העם הלאומית הגרמנית, פותה להצטרף לקבינט על ידי קבלת התיקים הכלכליים והחקלאיים הן לרייך והן לפרוסיה, מתוך ציפייה שיהווה משקל נגד להיטלר ויועיל לשלוט בו. מבין השרים המשמעותיים האחרים בקבינט הראשוני נמנו שר החוץ קונסטנטין פון נויראט, שנשאר בתפקידו עוד מהממשלה הקודמת. שר האוצר היה לוץ שוורין פון קרוזיק שר הדואר והתחבורה היה פאול פון אלץ-ריבנאך, ושר המשפטים היה פרנץ גורטנר.

הקבינט היה "נשיאתי" ולא "פרלמנטרי", בכך שהוא לא נבחר כתוצאה מהצבעת רוב ברייכסטאג, אלא מונה על ידי הינדנבורג על בסיס סמכויות חירום שניתנו לנשיא בסעיף 48 לחוקה של רפובליקת ויימאר. הינדנבורג רצה במיוחד קבינט שיכלול את הימין הלאומני, ללא השתתפות של מפלגת המרכז הקתולית או המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שהיו עמודי התווך של הממשלות הקודמות.

בתחילה שלט הקבינט של היטלר, כמו קודמיו, באמצעות צווים נשיאותיים שנכתבו על ידי הקבינט ונחתמו על ידי הינדנבורג. עם זאת, חוק ההסמכה שעבר חודשיים לאחר כניסתו של היטלר לתפקיד ומספר שבועות חאחר שרפת הרייכסטאג, העניק לקבינט את הסמכות לחוקק חוקים ללא הסכמה מחוקקת או חתימת הינדנבורג. למעשה, הסמכות לשלוט הייתה נתונה להיטלר, ולכל דבר ועניין זה הפך אותו לדיקטטור. לאחר חקיקתו של חוק ההסמכה, הסתיימו פחות או יותר דיונים רציניים בישיבות הממשלה. הוא נפגש רק באופן ספורדי לאחר 1934, וכונס בפעם האחרונה ב-5 בפברואר 1938.

כאשר היטלר עלה לשלטון, הקבינט הורכב מהקנצלר, סגן-הקנצלר וראשי 10 משרדי הרייך. בין 1933 ל-1941 הוקמו שישה משרדי רייכס חדשים, אך משרד המלחמה בוטל והוחלף בפיקוד העליון של הוורמאכט. הקבינט הוגדל עוד יותר על ידי הוספת כמה שרי רייכס שרים ללא תיק ועל ידי פקידים אחרים, כגון מפקדי השירותים המזוינים, שקיבלו דרגת וסמכות של רייכסמיניסטרים, אך ללא התואר. בנוסף, פקידים שונים - אם כי לא רשמית שרי רייכס - כגון מנהיג נוער הרייך באלדור פון שיראך, שר האוצר יוהנס פופיץ' וראש הארגון למען הגרמנים בחוץ לארץ, ארנסט וילהלם בוהלה, הוסמכו להשתתף בישיבות הקבינט של הרייך כאשר נושאים בתחום שיפוטם היו בדיון.

כאשר הנאצים גיבשו את הכוח הפוליטי, מפלגות אחרות הוצאו מחוץ לחוק או התפרקו בעצמן. מבין שלושת שרי מפלגת העם הלאומית המקוריים, פרנץ זלטה הצטרף למפלגה הנאצית באפריל 1933, הוגנברג עזב את הקבינט ביוני כאשר מפלגת העם הלאומית התפרקה ופוזרה וגורטנר נשאר ללא מפלגה. במקור היו עוד כמה פוליטיקאים עצמאיים בקבינט, בעיקר כאשלו שנשארו מממשלות קודמות. פאפן היה הראשון מבין אלה שהודח בתחילת אוגוסט 1934. ב-30 בינואר 1937 העניק היטלר את אות הזהב המפלגתי לכל חברי הקבינט הלא-נאצים הנותרים, ורשמו אותם למפלגה. רק פאול פון אלץ-ריבנאך, רומי-קתולי אדוק, סירב לקבל את האות, והתפטר. באופן דומה, ב-20 באפריל 1939, הוענק לולטר פון בראוכיטש ולוילהלם קייטל אות הזהב המפלגתי. יוליוס דורפמילר קיבל אותו בדצמבר 1940 והצטרף רשמית למפלגה רק ב-1 בפברואר 1941. קרל דניץ הגיע אחריו ב-30 בינואר 1944, ובכך לא נותרו פוליטיקאים עצמאיים או מנהיגים צבאיים בקבינט.

כוחו הממשי של הקבינט כגוף הצטמצם כאשר הוא הפסיק להתכנס באופן אישי וגזרות הוגדרו בין המשרדים על ידי שיתוף וסימון טיוטות, שהגיעו להיטלר לדחייה, עדכון או חתימה רק כאשר תהליך זה הושלם.

שרי הקבינט

תפקיד שם נכנס לתפקיד עזב את התפקיד מפלגה
קנצלר גרמניה אדולף היטלר 30 בינואר 1933 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
סגן הקנצלר פרנץ פון פאפן 30 בינואר 1933 7 באוגוסט 1934 עצמאי
שר החוץ קונסטנטין פון נויראט 30 בינואר 1933 4 בפברואר 1938 עצמאי
יואכים פון ריבנטרופ 4 בפברואר 1938 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
שר הפנים וילהלם פריק 30 בינואר 1933 24 באוגוסט 1943 המפלגה הנאצית
היינריך הימלר 24 באוגוסט 1943 29 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
שר האוצר לוץ שוורין פון קרוזיק 30 בינואר 1933 30 באפריל 1945 עצמאי
שר המשפטים פרנץ שלגלברגר (אנ') 29 בינואר 1941 24 באוגוסט 1942 המפלגה הנאצית
אוטו גאורג טירק 24 באוגוסט 1942 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
שר הרייך של הרייכסווהר (אנ')

שר המלחמה של הרייך (מ-21 במאי 1935)

ורנר פון בלומברג 30 בינואר 1933 4 בפברואר 1938 עצמאי
שר הכלכלה (אנ') אלפרד הוגנברג 30 בינואר 1933 29 ביוני 1933 מפלגת העם הלאומית הגרמנית
קורט שמיט (אנ') 29 ביוני 1933 3 באוגוסט 1934 המפלגה הנאצית
היילמאר שאכט 3 באוגוסט 1934 26 בנובמבר 1937 עצמאי
הרמן גרינג 26 בנובמבר 1937 15 בינואר 1938 המפלגה הנאצית
ולטר פונק 5 בפברואר 1938 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
שר המזון והחקלאות אלפרד הוגנברג 30 בינואר 1933 29 ביוני 1933 מפלגת העם הלאומית הגרמנית
ריכרד ולטר דרה 29 ביוני 1933 6 באפריל 1944 המפלגה הנאצית
הרברט בקה 6 באפריל 1944 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
שר העבודה פרנץ זלטה 30 בינואר 1933 30 באפריל 1945 מפלגת העם הלאומית הגרמנית
שר הדואר (אנ') פאול פון אלץ-ריבנאך 30 בינואר 1933 2 בפברואר 1937 עצמאי
וילהלם אונזורגה 2 בפברואר 1937 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
שר התחבורה (אנ') פאול פון אלץ-ריבנאך 30 בינואר 1933 2 בפברואר 1937 עצמאי
יוליוס דורפמילר (אנ') 2 בפברואר 1937 30 באפריל 1945 עצמאי
שר התעמולה והשכלת העם יוזף גבלס 13 במרץ 1933 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
שר התעופה הרמן גרינג 1 במאי 1933 23 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
שר המדע, החינוך והתרבות (אנ') ברנהרד רוסט 1 במאי 1934 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
שר לענייני כנסיות (אנ') הנס קרל 16 ביולי 1935 15 בדצמבר 1941 המפלגה הנאצית
הרמן מוהס (אנ') 15 בדצמבר 1941 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
שר לענייני נשק ותחמושת (אנ')

לחימוש וייצור מלחמה (מ-2 בספטמבר 1943)

פריץ טודט 17 במרץ 1940 8 בפברואר 1942 המפלגה הנאצית
אלברט שפר 8 בפברואר 1942 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
שר לענייני שטחים כבושים במזרח אלפרד רוזנברג 17 בנובמבר 1941 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
שר ללא תיק הרמן גרינג (נשיא הרייכסטאג) 30 בינואר 1933 27 באפריל 1933 המפלגה הנאצית
ארנסט רהם (ראש סגל ה-SA) 1 בדצמבר 1933 1 ביולי 1934 המפלגה הנאצית
רודולף הס 1 בדצמבר 1933 10 במאי 1941 המפלגה הנאצית
הנס קרל (סגן הנשיא הראשון של הרייכסטאג) 17 ביוני 1934 16 ביולי 1935 המפלגה הנאצית
הנס פרנק (המושל הכללי של גנרלגוברנמן) 19 בדצמבר 1934 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
היילמאר שאכט 26 בנובמבר 1937 22 בינואר 1943 המפלגה הנאצית
האנס לאמרס (אנ') (ראש קנצלרית הרייך) 1 בדצמבר 1937 24 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
חברים בעלי דרגת קבינט וסמכות

אך ללא תואר רשמי של רייכסמיניסטר

ורנר פון פריטש (מפקד הצבא) 20 באפריל 1936 4 בפברואר 1938 עצמאי
אריך רדר (מפקד חיל הים) 20 באפריל 1936 30 בינואר 1943 עצמאי
אוטו מייסנר (אנ') (שר המדינה וראש הקנצלר הנשיאותי) 1 בדצמבר 1937 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
וילהלם קייטל (ראש ההוורמאכט) 4 בפברואר 1938 30 באפריל 1945 עצמאי
ולטר פון בראוכיטש (מפקד הצבא) 4 בפברואר 1938 19 בדצמבר 1941 עצמאי
מרטין בורמן (ראש המפלגה הנאצית) 29 במאי 1941 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית
קרל דניץ (מפקד חיל הים) 30 בינואר 1943 30 באפריל 1945 עצמאי
קרל הרמן פרנק (שר המדינה לענייני הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה) 24 באוגוסט 1943 30 באפריל 1945 המפלגה הנאצית

נפילת הקבינט

בזמן שממשלת הרייך השלישי התפרקה בסוף מלחמת העולם השנייה ולאחר מותו של היטלר ב-30 באפריל 1945, ירשה אותה ממשלת גבלס קצרת-הימים אשר הוחלפה ב-2 במאי בממשלת פלנסבורג.

העמדה למשפט

במסגרת ה-Reichsregierung (ממשלת הרייך) הוגש כתב אישום נגד קבינט הרייך כארגון פשע על ידי בית הדין הצבאי הבינלאומי. עם זאת, בסופו של דבר נקבע כי בתום משפטי נירנברג הוא אינו ארגון פשע.

עד נפילת המשטר הנאצי במאי 1945 התאבדו חמישה מחברי קבינט הרייך (היטלר, בורמן, הימלר, גבלס ורוסט). שישה אחרים כבר מתו. עם זאת, 15 חברי הקבינט שנותרו בחיים הואשמו בנפרד ונשפטו על פשעי מלחמה על ידי ה-IMT יחד עם מרטין בורמן שנשפט שלא בפניו כיוון שחשבו שהוא עדיין בחיים. שמונה נידונו למוות (בורמן, הנס פרנק, פריק, גרינג, קייטל, פון ריבנטרופ, רוזנברג וסייס-אינקוורט) שישה נכלאו (דוניץ, פונק, הס, פון נורת', ריידר וספיר) ושניים (שאכט ופון פאפן) זוכו.

ארבעה חברי קבינט נוספים נשפטו על ידי בית משפט צבאי אמריקאי במשפט המיניסטריונים שלאחר מכן. כולם מלבד מייסנר הורשעו ונכלאו. אחד (שלגלברגר) נשפט במשפט השופטים ונכלא. אחד (קארל הרמן פרנק) נשפט על ידי בית משפט צ'כי ונידון למוות. חמישה נוספים (בקה, פון בלומברג, פון בראוצ'יטש, סלדטה ות'יראק) מתו במעצר אצל בעלות הברית לפני שהובאו למשפט. לבסוף, חברי הקבינט הנותרים, כולל חלק מאלה שזוכו במשפטי בעלות הברית, הובאו בפני בתי דין של דה-נאציפיקציה, אשר סיווגו את רמת האשמה שלהם וקבעו אם הענישה מוצדקת. בין המורשעים בתהליך זה היו הירל, פון פאפן ושאכט.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הקבינט של היטלר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Daniel Guerin, The Brown plague : travels in late Weimar & early Nazi Germany, Durham, N.C. : Duke University Press, 1994, מסת"ב 978-0-8223-1457-8


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33822318הקבינט של היטלר