אמון גת

אמון גת

לידה	וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	קרקוב, פולין
דרגה	האופטשטורמפיהרר

אמון לאופולד גֵת (גות) (גרמנית: Amon Göth;‏ 11 בדצמבר 1908 – 13 בספטמבר 1946) היה קצין אס אס אוסטרי והמפקד השלישי של מחנה הריכוז פלאשוב שבפולין ממרץ 1943 ועד ספטמבר 1944. לאחר המלחמה הוסגר לפולין, הועמד שם לדין, הורשע כפושע מלחמה והוצא להורג בתלייה ב-1946.

ביוגרפיה

נעוריו ותחילת דרכו

גת נולד בווינה, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית, כבן יחיד לאמון פרנץ ולברטה. אביו היה סוכן-נוסע לממכר ספרים ולאמו הייתה חנות לספרים וחפצי אמנות. הוריו היו טרודים בעסקיהם ושלחו אותו לפנימייה קתולית, אולם הוא לא היה תלמיד מצליח. הוא הצטרף לראשונה לשורות הנוער הנאצי בשנת 1925, בגיל 17. במשך תקופה היה פעיל בארגון ימני מתון יותר, אולם הצלחת הנאצים בבחירות שכנעה אותו לשוב לשורותיהם במאי 1931. בה בעת הצטרף לאס אס האוסטרי ושימש כמפקד צוות אופנוענים בדרגת שארפיהרר.

הוא נמלט למינכן שבגרמניה כאשר היה מבוקש בחשד למעורבות בהנחת מטעני חבלה. ממינכן הבריח נשק ומכשירי קשר לנאצים באוסטריה ושימש כשליח עד שנעצר בידי המשטרה האוסטרית באוקטובר 1933, אך שוחרר בדצמבר אותה שנה. הוריו ניסו להרחיקו מפעילות נאצית ושכנעו אותו להינשא, אולם הנישואים לא החזיקו מעמד וגת התגרש באמצע שנת 1936. באותה שנה הוא שב למינכן ועבר הכשרה במתקן האס אס בדכאו. תוך זמן קצר, קנה לעצמו מוניטין של קצין אס אס "למופת" בזכות קיצוניותו ואופיו נטול המצפון. בסתיו אותה שנה הדיח אותו מפקדו מן האס אס על רקע "חילוקי דעות משמעותיים".

לאחר האנשלוס (איחוד אוסטריה עם גרמניה) במרץ 1938 שב גת לווינה הצטרף למפלגה הנאצית והשתלב שוב באס אס. בסתיו אותה שנה התחתן, ועד שנת 1941 נולדו לזוג בן ובת. גת הצטרף כמנכ"ל להוצאת הספרים של אביו וזו שינתה סוגת הספרים שהפיקה בעקבות הצלחות הוורמאכט במלחמת העולם השנייה. ההוצאה החלה בהדפסת ספרים בנושאי צבא, ספריה זכו להצלחה רבה בשוק והיא העסיקה כמאה מפיצי ספרים. למרות ההצלחה, התלוננו הוצאות ספרים אחרות שההוצאה נוקטת בשיטות הפצה בריוניות ורומסת זכויות יוצרים.

מנהל אדמיניסטרטיבי בפולין

בתחילת המלחמה, הועבר גת לשטנדרטה ה-11 (יחידה בסדר גודל של רגימנט). במסגרתה פעל בקטוביץ לקליטת גרמנים אתנים בשטחים שסופחו לרייך ובכפיפות למשרד לגרמנים אתניים. במקביל פעל להעברת האוכלוסייה היהודית בשטחים אלה ולבידודה. כיוון שהצטיין בתפקידו כממונה מבצעי ומנהל פיננסי קיבל קידום לדרגת אוברשארפיהרר, בתחילת 1941. בנובמבר אותה שנה, בעקבות המלצה חמה של ארנסט קלטנברונר, זכה לדרגת קצונה (אונטר-שטורמפיהרר).

באביב 1942 עבר גת ללובלין, התגורר ועבד במחנה צבאי בו הוכן "מבצע ריינהרד" תחת פיקודו של אודילו גלובוצניק. תפקידו הראשון של גת היה להקים את מחנה העבודה בודזין (Budzyń), שקם במטרה לספק כוח עבודה זול למפעלי המטוסים הסמוכים. המפעלים הוקמו בידי פולין, אבל הועברו על ידי הנאצים לידי חברת היינקל. באוקטובר אותה שנה החלו להשלח יהודים מגטו קונסקובולה לבודזין. בערב שבין 16 ו-17 במרץ 1942 השתתף גת בחיסול הגטו הקטן של בלזיץ', שבו נשלחו כ-700 יהודים למיידנק. בעלי אישורי עבודה וכאלה ששיחדו את גת ואת אנשי האס אס האחרים (בכסף, זהב, פרוות וכיוצא בזה) זכו להישלח למחנה העבודה בודזין. באקציה בבודזין הכיר גת לראשונה את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בהשמדת היהודים. בקיץ 1942 קיבל גת בהוראת גלובוצניק היתר כניסה למחנות מבצע ריינהרד- בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה- כנראה כדי לאמוד את היקף הרכוש של הנרצחים שנאסף שם. באוקטובר אותה שנה, לאחר קידומו לדרגת קצין מקצועי (SS-Fachführer), נשלח לפוניאטובה, כ-30 קילומטרים מערבית ללובלין, במטרה להקים שם מחנה עבודה לכ-9,000 יהודים.

"הקצב מפלאשוב"

הווילה של אמון גת בפתח המחנה פלאשוב

בפברואר 1943 התמנה גת לקצין קבע של האס האס בשירות מחנות הריכוז. הוא הופקד על בנייתו של מחנה לעובדי כפייה בפלאשוב. המחנה נבנה על בית עלמין יהודי במשך חודש אחד על ידי עובדי כפייה. עם תום הבנייה התמנה גת למפקד המחנה ובמקביל היה מעורב בחיסול גטו קרקוב. ב-13 במרץ 1943 חוסל הגטו, ורוב תושביו הועברו לפלאשוב. כ-2,000 אנשים מתו במהלך הפינוי, רבים מהם חיסל גת באופן אישי. בפלאשוב נהג גת לצאת למרפסת ביתו ולצלוף למוות באסירים באמצעות רובה צלפים. תחביב נוסף שלו היה לצאת לטיולים במחנה עם שני כלביו ולשסות אותם באסירים. במקרים רבים נהג גת לחפש את קרובי משפחתם של האסירים שרצח ולרצוח גם אותם כדי להמנע מ"אסירים ממורמרים", כדבריו. גת רצח לפחות 500 אסירים באופן אישי. בגלל הסדיזם הבוטה בו נהג זכה בקרב יושבי המחנה לתואר "הקצב מפלאשוב". היטיב לבטא זאת פולדק פפרברג, אחד מיהודי שינדלר: "כשראית את גת, ראית את המוות".

זמן קצר לאחר מינויו כמפקד המחנה מינה גת את מיטק פמפר (Mieczysław "Mietek" Pemper), יהודי שנשלח מגטו קראקוב, לשמש כפקיד וקצרן. פמפר הוא היהודי היחיד ששימש בתפקיד כזה בשירות הנאצים. מאוחר יותר העיד פמפר שגת עינה ורצח אסירים על בסיס כמעט יומיומי. גת הנהיג במחנה משטר נוקשה ואכזרי. למשל, על הברחת מזון היה המבריח מולקה ב-100 הצלפות שוט. העונשים הוצאו לפועל תמיד בפומבי. על עבירות קלות של סגל האס אס נהג גת להגיש תלונות במשטרה. גת עצמו נהג להחרים מרכוש האסירים או למכור ממנו בשוק השחור.

ב-3 בספטמבר 1943 הוטל על גת לחסל את הגטו בטרנוב. בתקופה שבין ספטמבר 1943 ו-3 בפברואר 1944 חוסל מחנה הריכוז בשבנייה (Szebnie) בכמה גלי רציחות של האסירים היהודיים שבו (בסך הכל כ-3,000). בינואר 1944 הפך מחנה פלאשוב למחנה ריכוז ובכך הוכפף למשרד הראשי למשק ומנהל של האס אס בראשות ריכרד גליקס. ב-20 באפריל 1944 קודם גת לדרגת האופטשטורמפיהרר באס אס בקידום כפול, כלומר הוא דילג על דרגה.

טבעה המדויק של מערכת היחסים בין גת לאוסקר שינדלר אינו ידוע. נטען כי שינדלר התיידד עם גת על מנת להציל את חיי היהודים העובדים אצלו (וכך לשמר את רווחיו). יהודים אלו (יהודי שינדלר) גרו בתחילה בתת-מחנה בתוך המפעל. ב-4 בספטמבר 1944, כאשר הצבא האדום התקרב לקרקוב, הרשויות הנאציות סגרו את תת-המחנה, והיהודים נאלצו לעבור למחנה פלאשוב. על מנת להציל את עובדיו, שיחד שינדלר את גת בכסף ובסחורות מן השוק השחור.

בין היתר הכיר שינדלר לגת בחורה גרמניה בשם רות אירנה קאלדר, שהפכה לידידתו, וב-1945 נולדה להם בת בשם מוניקה.

עד סוף המלחמה

בעקבות תלונות שהגישו אנשי סגל האס אס נגד גת על מעילה ברכוש הרייך (גנבת רכוש יהודי היה בגדר פשע נגד הרייך) וסחר בשוק השחור, נעצר גת בווינה ידי הגסטאפו ב-13 בספטמבר 1944 (ארנולד בישר מונה במקומו לראש המחנה). האחראי על החקירה והתביעה נגדו היה שופט האס אס קונראד מורגן. גת היה אמור לעמוד לדין, אך בשל התבוסה הקרבה של גרמניה, שוחרר גת לאחר שהייה קצרה במעצר. בית הדין מעולם לא התכנס, וההאשמות נגדו בוטלו.

בינואר 1945 נמלטה הידידה שלו מפולין והגיעה לווינה. שם נפגשה עם רעייתו של גת והצליחה לשכנעה להתגרש מגת. הוא הועבר למקום אחר בגרמניה, אך לאחר זמן קצר אובחן על ידי רופאים מהאס אס כסובל מהפרעה נפשית ומסוכרת. הוא נשלח לבית החלמה בעיר באד טלץ בבוואריה, ושם נעצר על ידי חיילים אמריקנים במאי 1945.

אחריתו

גת הוחזק אחרי המלחמה במעצר במינכן ולאחר מכן בדכאו. בפני האמריקנים טען שהוא חייל ורמאכט ששב מן החזית. לפי עדותו של יוסף לבקוביץ, היה הוא זה שזיהה את אמון 'במחנה שבויים ליד וינה'. לאחר שהתבררה שייכותו לאס אס הוסגר ב-30 ביולי 1946 לפולין. עם הגעתו לתחנת הרכבת ניסה המון זועם, שהמתין לבואו, לערוך בו לינץ'. הוא הועמד לדין בפני בית המשפט העליון של פולין בקרקוב באשמת רצח המוני - למעלה מ-8,000 איש בפלאשוב, סיוע לרצח של 2,000 יושבי גטו קראקוב ומאות רציחות במהלך חיסול הגטאות טרנוב ושבנייה. מיטק פמפר שימש כאחד מעדי התביעה הראשיים במשפט.

בית המשפט הפולני מצא את גת אשם בכל סעיפי האישום ודן אותו למוות. הוא הגיש בקשת חנינה וטען שפעל כחוק במסגרת שירותו כחייל. החנינה נדחתה והוא נתלה ב-13 בספטמבר 1946, בגיל 37. מקום תלייתו היה לא רחוק ממיקומו של מחנה פלאשוב.

לאחר מותו

בנובמבר 1945 נולדה לקלדר ולגת בת, מוניקה, שלא הכירה את אביה. בשנת 1948 הצליחה הידידה שלו, רות-אירינה קלדר, לשכנע את הרשויות להכיר בה כאלמנתו של גת ולשנות גם את שם משפחתה לגת. בתחילת שנות ה-70 העניקה גת ראיון בדירתה במינכן להיסטוריון הישראלי תום שגב. בראיון טענה שהיא וגת אהבו זה את זו וחוו תקופה יפה יחד. היא גם ניסתה להתעלם מכל הזוועות שעולל גת לאסירי המחנה. היא התאבדה ב-1983, בעקבות מחלה קשה ממנה סבלה, ובכך השאירה את בתה להתמודד עם מורשת אביה לבדה. גת הפך למוכר בזכות הופעת דמותו בסרט זוכה פרסי האוסקר "רשימת שינדלר" ב-1993, בגילומו של השחקן רייף פיינס.

ב-2002 התפרסם בגרמניה הספר "?Ich muß doch meinen Vater lieben, oder" ("אני הרי חייבת לאהוב את אבא שלי, הלא כן?"). הספר התבסס על ריאיון עם מוניקה הרטוויג (Monika Hertwig), בתו של גת. בפעם הראשונה דיברה הרטוויג על אמה, שהיללה את גת ללא תנאי, עד שנאלצה להתמודד עם התפקיד שמילא בשואת העם היהודי. מוניקה הרטוויג הופיעה בסרט התיעודי "ילדי היטלר" של הבמאי חנוך זאבי משנת 2011. למוניקה נולדה ב-1970 בת, ג'ניפר, מחוץ לנישואים. אביה של ג'ניפר היה ממוצא ניגרי. ג'ניפר נמסרה לבית יתומים כתינוקת ואומצה מאוחר יותר. היא נחשפה לזהות סבה שנים מאוחר יותר, לאחר שחיה מספר שנים בישראל, וכתבה על התגלית ספר.

הווילה, ברח' הלטמנה 22 בקרקוב אשר שימשה בין השנים 1943–1944 כמעונו של אמון גת, חזרה לבעליה המקוריים לאחר סיום המלחמה. בשנת 2015 נמכרה לפולני בשם ארתור נימסקי. עבודות השיפוץ בווילה של אמון גת, הסתיימו. הדיירים הפולנים החדשים ייכנסו אליה בקרוב^{[דרושה הבהרה]}, חרף פניות להפוך אותה לאתר זיכרון היסטורי.

ראו גם

• אמון: סבא שלי היה יורה בי

לקריאה נוספת

אמון - סבא שלי היה יורה בי מאת: ג'ניפר טגה וניקולה זלמייר. ספריית פועלים, 2015

קישורים חיצוניים

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
  פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים רותה קופפר, אבא היה רוצח, באתר הארץ
• מפגש בין בת לניצולי פלאשוב למוניקה הרטוויג, מאמר ב"לאישה"
• מיזם מקיף על פלאשוב שיזמה גימנסיה בקרבת אאוגסבורג (בגרמנית)
• עופר אדרת, סבא שלי, הפושע הנאצי אמון גת, היה יורה בי כי אני שחורה, באתר הארץ, 10 במרץ 2014
• אבנר שפירא, ג'ניפר טגה, גרמנייה שחורה, גילתה יום אחד שסבה היה מפקדו האכזר של מחנה הריכוז פלאשוב, באתר הארץ, 4 בפברואר 2015
• צילומים של אמון גת ומאלבומו מתקופת מלחמת העולם השנייה, באתר יד ושם
• ריאיון עם הנכדה של אמון גת, סרטון באתר יוטיוב
• גוש א - בית אמון גת, סרטון באתר יוטיוב
• אמון גת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אמון גת, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אמון גת (1908-1946), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36514327אמון גת