מפלגת העם הלאומית הגרמנית
 | |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין עד ימין רדיקלי |
|---|---|
| צבעים רשמיים | שחור, לבן, אדום |
מפלגת העם הלאומית הגרמנית (בגרמנית: Deutschnationale Volkspartei, DNVP) הייתה מפלגה לאומנית, שהתקיימה בתקופת רפובליקת ויימאר של גרמניה, בין השנים 1918–1933. המפלגה חרתה על דגלה ערכי לאומנות, מלוכנות (החזרת שליט מבית הוהנצולרן), פולקיזם (יחס מכיל למיעוטים "בעלי דם גרמני" מחוץ לגבולות גרמניה), ליברליזם-לאומי (Nationalliberalismus), שלילה מוחלטת של הסכמי ורסאי ואנטישמיות. המפלגה הייתה מפלגת האריסטוקרטיה של בעלי האדמות, היונקרים והתעשיינים העשירים של חבל הרוהר. למפלגה הייתה זיקה חזקה לאיגוד הכלל-גרמני, שהיווה עבורה בסיס תמיכה אידאולוגי, והיא קיימה תנועת נוער צבאית-למחצה בשם "נוער ביסמרק" (Bismarckjugend, ביסמרק-יוּגֶנד). עוד מבסיסי הכוח של המפלגה היו "ארגון החיילים המשוחררים" והארגון הצבאי-למחצה "קסדת הפלדה" (Stahlhelm, שטַאלהֶלם).
היסטוריה
התנועה נוסדה ב-24 בנובמבר 1918 על בסיס מפלגות מתקופת הקיסרות הגרמנית, בהן המפלגה השמרנית הגרמנית (Deutschkonservative Partei), המפלגה השמרנית החופשית (Freikonservative Partei), המפלגה הלאומית-ליברלית (Nationalliberale Partei), פלג מתוך התנועה הלאומית הגרמנית (Deutschnationale Bewegung) ומספר קבוצות לאומניות קטנות יותר, רובן בעלות אוריינטציה אנטישמית. במשך רוב תקופת רפובליקת ויימאר הורכבה הממשלה מקואליציה בראשות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה ומפלגת העם הלאומית הייתה באופוזיציה.
יו"ר המפלגה הראשון היה אוסקר הרגט (Oskar Hergt), איש ממשל פרוסי בכיר בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה. בין המייסדים היו האדמיראל אלפרד פון טירפיץ, הפוליטיקאי וולפגנג קאפ שר הפנים לשעבר קארל הלפריך, יוהאן ויקטור ברדט שהיה שר המשפטים החל ב-1930, הרמן אדולף דיטריך, זיגפריד פון קרדורף, בין הנשים הייתה קטי שירמכר בעברה פעילה לזכויות נשים. הפילוג הראשון התרחש ב-16 בדצמבר 1922 כאשר קבוצה פולקיסטית פרשה והקימה עם אנשי האיגוד הגרמני להגנה לאומית (Deutschvölkischer Schutz und Trutzbund) את (Deutschvölkische Freiheitspartei הידועה בראשי התיבות DVFP). תמיכתו של הרגט בתוכנית דוז גרמה לסילוקו מהמפלגה ב-1924. המפלגה תמכה בפוטש של קאפ. בין השנים 1925 עד 1928 מיתנה המפלגה, תחת מנהיגותו של קוּנוֹ פון וֶסטַרפּ (Kuno von Westarp), את הקו הנוקשה, ובמקביל נשחקה בסקרים ובמערכות הבחירות המקומיות. אחרי ההפסד בבחירות 1928 נבחר ב-21 באוקטובר 1928 איל ההון והעיתונות אלפרד הוגנברג ליו"ר המפלגה והמפלגה בהנהגתו פנתה לכיוון לאומני יותר. מצע המפלגה תחת הוגנברג קרא לביטולה של חוקת ויימאר הבלתי גרמנית, שהתקבלה תחת לחץ המעצמות, ביטול הסכם ורסאי והסכמי הפיצויים שבאו בעקבותיו, החזרת מלכות בית הוהנצולרן, הקמת צבא גדול בסגנון הצבא הפרוסי, החזרת השטחים ש"נגזלו" מן האימפריה הקולוניאלית הגרמנית באפריקה, חיזוק הזיקה עם גרמנים אתניים (פוֹלקסדוֹיטשֶה) מחוץ לגרמניה (אוסטריה, חבל הסודטים, השוואבים של באנאט ועוד) ברוח ה"פולקיזם", מינוי ממשלת מומחים בסגנון הקורפורטיזם של איטליה הפאשיסטית ו"הסדרת ייצוג-היתר" של יהודים בכל ענפי הציבור והכלכלה בגרמניה. כמו כן תמך הוגנברג בהחלת "עקרון המנהיג" (Führerprinzip), המבטל את השיטה המפלגתית הדמוקרטית לטובת תמיכה במנהיג אבסולוטי, שכל דבריו הם חוק. ניסיונו להציב את עצמו כפיהרר של המפלגה ב-1929 גרם לפיצולה וליצירת מפלגת העם השמרנית (Konservative Volkspartei) בראשות פון וסטרפ.
מפלגת העם הלאומית, שפנתה לאריסטוקרטיה, למעמד הגבוה של קצינים ואצילים, לבעלי קרקעות ואחוזות בעיקר בגרמניה הצפונית ובשטחים שממזרח לאלבה, וכן לבורגנות העשירה של התעשיינים, נטתה להתעלם מהמפלגה הנאצית, שפנתה למעמד הפועלים ולמובטלים. כאשר התייחס הוגנברג להיטלר ולמפלגתו, הדגיש את היותם "סוציאליסטים". עם זאת, במהלך מערכות הבחירות של רפובליקת ויימאר כרסמה המפלגה הנאצית העממית בעיקר בכוחה של המפלגה הלאומנית. למרות התיעוב ההדדי בין היטלר והוגנברג, השניים שיתפו פעולה במסגרת משאל העם שאורגן ב-22 בדצמבר 1929 בניסיון להעביר חוק שיסכל את תוכנית יאנג לפריסת חובות הפיצויים של גרמניה (ולפיכך יבטל את ההסכמה הגרמנית ה"משפילה" לתנאי חוזה ורסאי). הוגנברג הסכים בסלידה שמנהל התעמולה יהיה יוזף גבלס, עיתונאי ותועמלן זול, רעשני ובן למעמד נמוך, שתקף לא אחת את הקפיטליזם. כך אִפשר הוגנברג למפלגה הנאצית גישה לפרסום באימפריית העיתונות שלו ויצר את הברית הראשונה בין מפלגת העם לבין המפלגה הנאצית. לאחר כישלון משאל העם נפרדו דרכיהם של הוגנברג והיטלר, שהמשיך להגדיל את כוחו ביחס למפלגת העם הלאומית.
ב-1932 היוותה המפלגה את בסיס הכוח העיקרי של קנצלר גרמניה, פרנץ פון פאפן, שביקש לחסום את דרכו של אדולף היטלר לכס הקנצלר, ואף חוותה עלייה (אחרונה) בכוחה ברייכסטאג, לאחר שחיקה ארוכה. לבחירות מרץ 1933 רצה המפלגה במסגרת "חזית המאבק שחור-לבן-אדום" (Kampffront Schwarz-Weiß-Rot) בראשון פון פאפן ו"קסדת הפלדה" ויחד עם השדולה החקלאית, בהמשך נכנסה המפלגה לקואליציה יחד עם המפלגה הנאצית, שהסתיימה ביוני 1933 עם התפרקות כל המפלגות פרט למפלגה הנאצית. חברי המפלגה שהיו חברי ממשלתו הראשונה של היטלר, בהם הוגנברג, סולקו ממנה באלימות. הוגברג הודיע ב-27 יוני 1933 על התפטרותו. רוב חברי מפלגת העם הלאומית הגרמנית הצטרפו למפלגה הנאצית.
מצב בבחירות הכלליות ברפובליקת ויימאר
| בחירות | אחוז | מושבים ברייכסטאג | הערה |
|---|---|---|---|
| 19 בינואר 1919 | 10.27 | 44 | |
| 6 ביוני 1920 1920 | 15.09 | 71 | |
| 4 במאי 1924 | 19.45 | 95 | |
| 7 בדצמבר 1924 | 20.49 | 103 | |
| 20 במאי 1928 | 14.25 | 73 | |
| 14 בספטמבר 1930 | 7.03 | 41 | המרוויחה העיקרית מצניחת המפלגה הייתה המפלגה הנאצית |
| 31 ביולי 1932 | 5.91 | 37 | |
| 6 בנובמבר 1932 | 8.34 | 51 | |
| 5 במרץ 1933 | 7.97 | 52 | כ"חזית שחור-לבן-אדום" |
מקור: נתוני הבחירות לרייכסטאג ברפובליקת ויימאר
יושבי ראש של המפלגה
- 1918–1924 אוסקר הרגט
- 1924–1926 יוהאן פרידריך וינקלר
- 1926–1928 גרף קונו פון וסטרפ
- 1928–1933 אלפרד הוגנברג
לקריאה נוספת
- ויליאם שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, תל אביב: שוקן, 1961.
- איאן קרשו, היטלר – היבריס: 1936–1889, תל אביב: עם עובד, 2003.
- Lewis Hertzman, DNVP: right-wing opposition in the Weimar Republic, 1918-1924, University of Nebraska Press, 1955
קישורים חיצוניים
- אודות המפלגה (בגרמנית)
- מפלגות פוליטיות ברפובליקת ויימאר, אתר הבונדסטאג
22430964מפלגת העם הלאומית הגרמנית